האם מניות תנובה הן נכסיה של האגודה
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מספר 1159/377/01
שבין: ניר בנים, מושב עובדים
להתיישבות חקלאית בע"מ
ע"י עוה"ד אטיאס ו/או ח. פרוכטר ו/או
ע.גראור ו/או י. וישנסקי ו/או ע. ענבר ו/או
ע. בן ערי ו/או ר. ינקו- תמיר ו/או ש. חכים
ו/או ז. לאטי ו/או ר . חכים.
רח' כורי 2, מגדל הנביאים ת.ד 4133
חיפה 31041
טל: 04-8622447 פקס: 04-8625508
(להלן: המערערת או " האגודה")
-נ ג ד-
1. יונתן קמחי
2. עזריאל סטרשנוב
3. אריה ילניק
4. רות ברסקי
5. נח ברסקי
6.
7. יואב בשן
8. דוד דואק
9. מיינרט יוחנן
10. פזי נחום
11. אבידור דוד
12. בן כוכב יחזקאל
13. מרדכי קמחי
14. זיתון אברהם
15.
16.
ע"י ב"כ עוה"ד י. ראובני ו/או. קוזלובסקי
ו/או ש. ראובני. ו/או ר.מנצר- כהן ו/או
משדרות דוד המלך 20,
טל: 03-6954287, פקס: 03- 6950233
( להלן: המשיבים או " הרפתנים")
רקע עובדתי
1. ביום ה-10.10.01 מונה עוה"ד משה שפורן על פי סעיף 52(4) לפקודות האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות(בוררות וסכסוכים) תשל"ב -1972, כבורר יחיד לדון בנשוא הסכסוך בין הצדדים.
2. השאלה אשר נמסרה להכרעת הבורר הנה האם יחידת ההשתתפות בתנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת
3. בפני ערעור מטעם האגודה, (להלן: "האגודה" או "המערערת"), לביטול פסק הבורר מיום 04.09.05 , בשל ארבע עילות עיקריות:
א. הבורר פסק בניגוד לדין המהותי, שחל על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות "בוררות סטטוטורית", בהתייחסו להחלטות ועידת תנובה ותעשיית מזון תנובה משנת 1999, לשנות את התקנון ולהקצות לחברי תנובה יחידות השתתפות, כשקבע כי החלטות תנובה מחייבות במישור היחסים שבין האגודה לבין חבריה.
ב. פסק הבוררות מרוקן את האישיות המשפטית של האגודה מתוכנה ומנכסיה.
ג. קביעת הבורר היא קביעה גורפת ומרחיקת לכת, ומשמעותה כפירה בסמכות מוסדות האגודה לקבל החלטות בדבר אמצעי ייצור זה או אחר לטובת כלל חברי האגודה.
ד. טעויות בקביעת הבורר באשר לשיוכן של מניות תנובה לחברים.
4. המשיבים (להלן: "המשיבים" או "הרפתנים") הנם 16 רפתנים חברי אגודת המערערת, המסווגת כמושב עובדים להתיישבות
5. תנובה הנה
6. לאורך השנים נהגה תנובה לחייב את חבריה - אגודות שיתופיות (קיבוצים ומושבים), ובהן את המערערת, ששיווקו תוצרת חקלאית באמצעותה- בשני סוגים של תשלומים, האחד הינו חיוב שבמהותו מהווה עמלה על שווי התוצרת, וזאת לכיסוי הוצאות השיווק של תנובה (להלן:"קומיסיון"), השני, חיוב על חשבון השתתפות בהון מניות תנובה, וזאת בהתאם להיקף של התוצרת החקלאית אשר שיווקו באמצעותה.
7. במהלך שנת 1999 נתקבלה בועידת תנובה החלטה בדבר הקצאת יחידות השתתפות בין האגודות השיתופיות החברות בתנובה ובכללן המערערת.
החלוקה נעשתה לפי החישוב הבא:
7.1 50% מיחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה, בהתאם לחלוקה זו הוקצו למערערת 9.068 יחידות השתתפות.
7.2 50% מיחידות ההשתתפות חולקו על פי "הגביה להון מניות כפי שבוצעה במשך השנים" כאשר הסכומים שנגבו שוערכו על פי מדד המחירים לצרכן בחודש ינואר 1994, בהתאם לחלוקה זו, הוקצו למערערת 24,002 יחידות השתתפות.
7.3 לפיכך הוקצו למערערת 33,070 יחידות השתתפות.
8. בשנים האחרונות החלה תנובה לחלק דיבידנדים לחבריה, בהתאם למספר יחידות השתתפות שהוקצו להם.
פסק הבורר
ביום 04.09.05 פסק הבורר עו"ד משה שפורן כדלקמן:
א. 9.068 יחידות ההשתתפות אשר הקצתה תנובה למערערת בשל חברות באגודה, מהווים נכס מנכסי המערערת, לפיכך, ככל שהדבר מתייחס למניות אלה הרי שבהתאם לחלק ג' לתקנון (בסעיף העוסק בחלוקת רווחים), לאסיפה הכללית של המערערת הסמכות להכריע בשאלת שיוכן של יחידות ההשתתפות לחברי האגודה, והאופן של השיוך, אם בכלל.
ב. לעומת זאת, 16,295 יחידות השתתפות מתוך 24.002 יחידות ההשתתפות אשר הקצתה תנובה למערערת, על פי מרכיבי השיווק והגביה להון מניות כפי שבוצעה במשך השנים, יש לשייך למשיבים.
ג. הבורר לא הכריע בשאלת יחוס 7,707 יחידות השתתפות הנותרות מתוך 24.000 יחידות ההשתתפות לחברים היצרנים מהענפים השונים ו/או לחברים היצרנים מענף החלב אשר אינם נכללים במסגרת המשיבים. לדבריו, שאלה זו כשלעצמה מצריכה דיון בהליך עצמאי ונפרד מהבוררות.
ד. בהתאם לתוצאות ההליך, חייב הבורר את המערערת לשלם למשיבים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 40.000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
ה. עוד פסק הבורר כי לצדדים הזכות להשיג על פסק הדין בפני, תוך 10 ימים מיום קבלת פסק הדין, כאמור בסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 19(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים) , התשל"ב – 1972.
- ביום 11.09.05 הוגשה בקשת ארכה למועד הגשת ערעור על פסק הבורר, עד ליום 09.10.05.
- ביום 13.09.05 החליטה עו"ד
- המערערת הגישה ביום 10.10.05 ערעור לביטול פסק הבוררות והמשיבים הגישו את תגובתם ביום 29.11.05 .
- ביום 08.02.06 הוגשו בפני עיקר טיעוני המערערת.
- ביום 21.03.06 הגישו המשיבים את עיקר טיעוניהם.
- ביום 14.06.06 הופיעו הצדדים בפני לדיון בנשוא הערעור.
עיקר טענות המערערת
- מניות תנובה הן קניינה של האגודה ולא של מי מחבריה.
- הבורר טעה, משפסק כי מניות תנובה אינן נכס של האגודה וכי יש לזקוף את שוויין הכלכלי לזכות המשיבים- חלק מיצרני החלב באגודה.
- חברות האגודה בתנובה הינה פעולה עצמאית ולא פעולת שליחות.
- הבורר שגה כאשר פסק כי "הון מניות תנובה" הינו נכס של חברי האגודה, יצרני החלב, שכן השיווק בוצע במסגרת פעילות השיווק של האגודה עבור חבריה.
- חברותה של המערערת בתנובה נעשתה במסגרת פעילותה כגוף עצמאי ולא מכוח הסכם שליחות או נאמנות בינה לבין חבריה. המערערת חתמה על הבקשה להתקבל כחברה בתנובה, ומהרגע שהתקבלה המערערת כחברה בתנובה, חלו עליה כל הזכויות והחובות על פי תקנון תנובה ועל פי כל דין.
- המערערת טענה כי מהחלטת הבורר משתמע כי חברי כל האגודה השיתופית כאגודה שיתופית יכולים היום לבוא ולטעון לבעלות בחלקים שונים ובלתי שווים ברכוש הרשום על שם האגודה, כגון: מכון התערובת, המדגרה, לפי מפתח של תרומת החבר ליצירת אותו רכוש, וזאת בהעדרה של הסכמת האגודה להעברת הרכוש על שם החברים, ובניגוד לעקרונות הבסיסיים של דיני האגודות השיתופיות ותוך הרמת מסך בין האגודה לבין החברים.
לעניין זה הפנתה אותי המערערת לפסק דינו של כב' השופט אוקון בה"פ (3349/04 מחוזי –ים) תבורי יוסף ומלכה ואח' נ' בקוע מושב עובדים להתיישבות
- עוד טענה המערערת כי הבורר הכיר בכך שעצם החברות בתנובה נעשתה על ידי המערערת "כאישיות עצמאית נפרדת" ( סעיף 78 לפסק הבורר).
- הבורר פטר עצמו מלתת את דעתו למשמעות היחסים בין המערערת, המשיבים ותנובה כשהשתמש בדימוי, "צינור".
- פעולת ריכוז ושיווק תוצרת חקלאית של חברי האגודה באמצעות תנובה, לכאורה היא פעולה "דואלית", אשר חלים עליה הן יחסים חוזיים בין המערערת לתנובה (היינו לשווק תוצרת חקלאית ולהשתתף בהון אגודה) והן יחסי השליחות ביו המערערת לבין החברים. לפיכך, ככל שנזקפו לטובת המערערת רווחים או זכויות כלשהן יש לבחון האם הזכויות שקמו למערערת נבעו מחברותה בתנובה (במישור יחסיה עם תנובה) או שמא הגיעו למערערת בשל חברותה בתנובה או בשל היותה, לכאורה, שלוחה של חבריה באגודה.
- טעה כבוד הבורר כאשר פסק כי אין רלוונטיות לטענת המערערת כי את מכלול העובדות והראיות שהוכחו בפניו יש לבחון מנקודת המבט של הזמן בו אירעו, וכי ממילא בפן המשפטי עובדות אלה יבחנו מנקודת הזמן, נכון למועד מתן החלטתו (סעיף 21 לפסק הבורר).
- טעה הבורר בסברו כי מאחר והשאלה העומדת להכרעה היא ביסודה שאלה קניינית אין כל נפקות "לרישום בספרי האגודה, כמו גם צפייה/ מחשבה של המשיבים באשר לזכויותיהם במניות תנובה( עניין שנדון על ידי הצדדים לא מעט במסגרת ישיבות הבוררות) "( סעיף 20 לפסק הבורר).
- זכות הקניין על מניות תנובה ו/או יחידות ההשתתפות לא נוצרה בחלל ריק. על מנת להכריע בדבר זהות בעליה, שומה היה על הבורר לבחון את המערכת החוזית שהתקיימה בין תנובה לבין המערערת ובין המערערת לבין חבריה, במועד שיווק התוצרת החקלאית וחיוב המערערת בהון מניות תנובה ולא במבט לאחור על רקע החלטות ועידת תנובה. אותם הדברים אמורים אף לגבי בחינת השאלה שהבורר הציב לעצמו- האם פעילותיה של המערערת בתנובה נעשתה על ידה באופן עצמאי או כשלוחה של החברים.
- במהלך הבוררות הוכח כי המשיבים מעולם לא התייחסו למניות תנובה כאל נכס שלהם ומעולם לא ראו בתשלומים ההוניים ששילמו למערערת כנגד חיוב המערערת בהון מניות תנובה, כתשלומים המקנים להם זכות בעלות או זיקה קניינית אחרת למניות תנובה.
- המשיבים לא הצליחו להצביע אפילו על החלטה אחת שהתקבלה באסיפה הכללית של המערערת, המאששת את טענתם כי מניות "תנובה חלב" הם "עניינם העסקי הפרטי של הרפתנים", כלשונם (ראה בעדויות מר
- גם במסגרת ההסדרים שהגיעו חברי המערערת לגבי" חובם הכולל", על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי, התשנ"ב – 1992, לא ראו במניות תנובה נכס של החברים אלא נכס של המערערת.
- הרישום בספרי המערערת משקף את קניינה במניות תנובה.
- מניות תנובה רשומות על שם המערערת הן בספרי תנובה והן בספרי המערערת.
- חיוב המערערת ע"י תנובה ב - "הון מניות תנובה" נרשם בדוחות הכספיים של המערערת כנכס שבבעלותה של המערערת.
- הבורר שגה משפסק כי אין הוא מתיימר להכריע בשאלה הקניינית, על פי רישום זה או אחר בספרי המערערת, אשר אין בו, לכשעצמו, כדי להעיד על הבעלות בפועל ביחידות ההשתתפות" (סעיף 66 לפסק הבורר וגם סעיף 20)
- התעלמותו המוחלטת של הבורר מאופן רישום המניות ומאופן גביית התשלומים בגין רכישתן- כהשתתפות המשיבים בהון האגודה, סותרת בעליל אף את החלטתו של הבורר עצמו מיום 5.2.03 בבקשת המערערת לדחיית התביעה על הסף.
המערערת הפנתה לסעיף 13 להחלטת הבורר מיום 5.2.03:
" אין כל הכרח לדעתי, כי ההחלטה בדבר שיוכן של יחידות ההשתתפות תהיה זהה בין האגודות השונות החברות בתנובה. למותר לציין, כי השוני בין ההחלטות השונות שניתן לקבלן יכול גם לנבוע מעובדות ונתונים שונים הקיימים ביחס לכל אגודה, בדרך שבה נגבה התשלום לרכישת מניות תנובה מן החברים בכל אגודה,הדרך בה נרשם הדבר בספרים של כל אגודה, הסכמים בין האגודה לבין החברים, או בין החברים לבין עצמם וכיו"ב".
36. אי ייחוס כל משמעות לרישום בספרי המערערת סותר את תוקפם המחייב של דוחותיה הכספיים של המערערת כלפי חבריה:
א. תקנה 1(א) לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול ביקורת וחשבונות), התשל"ה- 1975.
ב. חלק ב' לתקנון האגודה, לפיו כל חבר נדרש לחתום על כתב התחייבות הכולל את הסכמתו כי הרשימות שבספרי האגודה תחייבנה אותו בקשר עם כל עניין הנוגע לחובותיו לאגודה או לתביעות מהאגודה.
ג. הוראת סעיף 12 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי, התשנ"ב- 1992, הקובעת כי:
"המאזנים המאושרים של גורם חקלאי, ובהיעדרם – המאזנים המבוקרים שלו, ישמשו ראיה לכאורה לקביעת החובות והזכויות של אותו גורם כלפי גורמים חקלאיים"
ד. מאזניה השנתיים של המערערת (בהם נכללו מניות תנובה כרכוש האגודה) אושרו מידי שנה בשנה באסיפה הכללית של המערערת, מבלי שהחברים בכלל והמשיבים בפרט התנגדו לרישום כאמור.
- פסקי הדין בהם נתלה הבורר בתימוכין לעמדתו זו תומכים דווקא בעמדת המערערת בדבר הכרעה בסוגיית הבעלות על פי הרישום. בפסקי הדין בע"א 571/84 מ.ד לוינשטיין בע"מ נ' פקיד שומה ובע"א 376/85 פקיד השומה חיפה נ'
- לא רק שרישום מניות תנובה בספרי המערערת אינו סותר מרשם אחר, אלא נהפוך הוא- רישום מניות תנובה כנכס של המערערת עולה בקנה אחד עם רישומה כחברה בתנובה בפנקס בחברים של תנובה (ולעניין רישום בפנקס החברים יש להתבסס על סעיף 34 לפקודה וכן תקנות האגודות השיתופיות (דו"ח כספי, פנקסים ספרים והודעות) תשל"ו – 1976 .
- הבורר טעה שלא נתן דעתו לתוקפם המחייב של דוחותיה הכספיים של המערערת לא רק ביחסים הפנימיים בין האגודה לחבריה, אלא אף באשר לחשיבות הרישום לגבי הצדדים השלישיים, לרבות נושים של המערערת (בנקים וספקי אשראי אחרים) וגורמים אחרים עמם התקשרה המערערת, אשר הסתמכו אף הם על הרישום של מניות תנובה על שם המערערת. המערערת הפנתה, לסעיף 2 לחוות דעתו של רו"ח מקלר, כי המשקמים הפועלים על פי חוק גל, רואים במניות תנובה המוחזקות על ידי האגודה נכס של האגודה המשמש מקור לפירעון התחייבות האגודות ועל סכומים שהועברו על ידי תנובה לאגודות הטילו המשקמים עיקולים לטובת נושי האגודה.
- החלטת ועידת תנובה אינה מחייבת במישור היחסים שבין האגודה לחבריה.
- החלטת ועידת תנובה עסקה בהקצאת יחידות השתתפות לחברי תנובה בלבד, ולא היה בה כדי לעסוק, בין במפורש ובין במשתמע, בשיוך מניות תנובה לחברי האגודות החברות בתנובה. משכך, טעה הבורר משהכיר בבעלות המשיבים על יחידות ההשתתפות על בסיס מודל שיוך המניות שנקבע בועידת תנובה.
- בשים לב לכך שהחלטת תנובה לא נשענה על אדנים משפטיים או נתונים עובדתיים מוחלטים, אלא היא נתקבלה בדרך של פשרה מוסכמת על חברי האגודה, שמטרתה הייתה להימנע מהצורך בהכרעה משפטית בשאלת אופן שיוך המניות, אין להסיק ממנה דבר.
- אין בהחלטת חברי אגודות תנובה לשייך חלק מיחידות ההשתתפות על פי מפתח של גביית הון מניות, בכדי להקנות למשיבים, בדיעבד, ובניגוד לתוכן החוזה בין האגודה לחבריה, זכות קניין ביחידות ההשתתפות. הזכות ביחידות ההשתתפות נובעת מחברותה של האגודה, והחלוקה הפנימית שבוצעה בין חברי אגודות תנובה בינם לבין עצמם, אינה צריכה להפקיע את יחידות ההשתתפות מרשותה של האגודה.
- טעה הבורר כשפסק כי מאחר ולא הוצגו בפניו כל הנתונים לביצוע האבחנה בין מרכיביה השונים של יחידות ההשתתפות, יהיה זה נכון לאמץ את החלטת ועידת תנובה גם ביחס לאופן חלוקת מניות תנובה בין האגודה ובין החברים היצרנים" ( סעיף 81 לפסק הבורר).
- משקיבל הבורר את טענת המערערת כי שוויין של יחידות ההשתתפות מגלם לא רק את הרווח שקם במסגרת הפעילות ה "פנימית" של שיווק התוצרת החקלאית של חברי האגודה והתשלומים ל "הון המניות" מעסקיה המסחריים של תנובה עם גורמי חוץ שלישיים היה על המשיבים להוכיח את שוויו של מרכיב הגביה מהחברים להון תנובה מתוך השווי הכולל של כל יחידות ההשתתפות.
- לחילופין אם הבורר החליט לאמץ את החלטת ועידת תנובה בשל מחסור בנתונים עובדתיים להבחין בין מרכיבי שווי יחידות ההשתתפות, הרי שקבלת פשרה דומה באגודה משמעה, חלוקת סך כל יחידות ההשתתפות (כ34.000 יחידות), באופן שמחציתן תשויך לאגודה ומחציתן אחרת- לחברים ששיווקו תוצרת חקלאית ונשאו בתשלומי הון המניות, לפי חלקם היחסי. ופשרה יכולה לקום רק בהסכמת כל הצדדים המעורבים ואינה יכולה להיות התוצאה של הכרעה משפטית אם הצדדים לא הסמיכו את הבורר לפסוק על דרך הפשרה.
- המשיבים לא נשאו בפועל בתשלום" הון מניות".
- בהתבסס על עדותה של הגברת
- המשיבים גם לא הרימו את נטל הראיה באשר להוכחת הסכומים שגבתה מהם המערערת בפועל במשך השנים בגין "הון מניות תנובה", ומשכך גם לא עלה בידיהם להוכיח מהו חלקם היחסי, לשיטתם, במניות תנובה מתוך סך כל המניות שהוקצו למערערת.
- חוות דעתו של מר רחמני אינה ראייה קבילה בבוררות, מאחר ובחקירה הנגדית התברר כי חוות הדעת נערכה ע"י רו"ח ארז'ואן, ואילו רחמני רק אסף את הנתונים שבבסיס חוות הדעת וערך לה הגהות.
- הבורר טעה משדן בתביעה, והכריע בשאלת חלוקת יחידות ההשתתפות, לרבות החלוקה הפנימית בין חברי המערערת, מבלי שצורפו בפועל כל חברי המערערת ששיווקו תוצרת חקלאית לתנובה באמצעותה בכלל וכי יצרני החלב ששיווקו חלב באותו אופן בפרט , לרבות יורשיהם של אותם חברים.
- על המשיבים הייתה החובה לפעול לצירופם של כל בעלי הדין הראויים שהיו עלולים להיפגע מתוצאות ההליך, ומשכך לא היה די בפרסום על קיומו של הליך הבוררות והנוסח ההודעה שפרסם הבורר בעיתונות אינו יכול להוות מעשה בית דין המחייב מי שאינו בעל דין ונפגע מהכרעתו של הבורר.
- הבורר טעה בכך שפטר עצמו מלדון, לגופו של עניין, כי יש לקזז מכל סכום שישולם למשיבים בגין שיוך מניות תנובה את שוויין הכלכלי של מכסות החלב, אותן שייכה המערערת למשיבים באופן אישי, בקובעו כי מכסות החלב ממילא היו אף הן נכס אישי של המשיבים אשר הוחזק בנאמנות על ידי המערערת.
- מכסות החלב הן נכס כלכלי אשר ניתן למכירה, ועל פי עדות המשיבים שוויו נאמד בסכום כולל של 8,320,000 ₪ .
- המערערת טוענת כי מכסות הייצור הועמדו על ידה לרשות המשיבים ללא תמורה שהיא, שימשו את המשיבים ליצור החלב ששוק לתנובה בגינו נרכשו גם לשיטתם של המשיבים מניות תנובה. המכסות הועברו למשיבים ללא תמורה והן משמשות עד היום את המשיבים, יתרה מכך המשיבים יכולים היום לנייד ולמכור את המכסות לאחרים בתמורה כספית הנכנסת לכיסם.
- מכסת חלב נקבעה בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז- 1967( להלן: " צו החלב") כמכסה אגודתית ולא כמכסה אישית של החברים וכך היה הדבר, למצער עד התיקון שבוצע בצו החלב בשנת 1991.
- קביעת הבורר כי מכסת החלב מוחזקת בנאמנות עבור חבריה, והיא למעשה הייתה נכס שלהם מאז ומתמיד, היא קביעה גורפת ומרחיקת לכת, ומשמעותה כפירה בסמכות מוסדות האגודה לקבל החלטות בדבר.
עיקר טיעוני המשיבים
- האגודה השיתופית אינה רוכשת לעצמה את פירות הפעילות הכלכלית הנעשית עבור חבריה.
- אין כל קשר בין הסוגיה המשפטית שנידונה בפני הבורר, בתביעתם של החברים המשיבים נגד המערערת, לבין הערעור אשר הוגש על פסק הבורר.
- עיקרו של פסק הבורר הוא בס' 55 לפסק הבורר וקיימת אבחנה ברורה בין פעילותה של האגודה השיתופית, כאישיות משפטית העומדת בפני עצמה אל מול צדדים שלישיים, ובין פעולתה עם חבריה.
- בפעילות האגודה השיתופית, כאשר האגודה נושאת ונותנת עם צדדים שלישים, מחייבת ומזכה פעולתה את האגודה עצמה בלבד, ואילו בפעילותה של האגודה השיתופית אל מול חבריה, ו/או בעבורם, גם אם פעילות זו נעשית תחת שמה של האגודה, האגודה מחייבת את חבריה ומזכה אותם בתוצאות הפעילות. ואין היא רוכשת לעצמה את פרי עיסוקיה עבור חבריה.
- אין כל חשש שהשארת פסק הבורר על כנו תגרום להפרטת כל החלקות החקלאיות הכלולות במשבצת המערערת.
- האיום כי לאגודה השיתופית לא תהא זכות להחליט בדבר חלוקת פריטי רכוש שונים איננו מירא איש, אם המדובר בפריטים שנרכשו על ידי חברים מסוימים, בכספם בלבד.
- הסתמכות המערערת, על הלכת ה"פ 3349/04, תבורי נ' בקוע כלל אינה ישימה למקרה דנן.
65. בענייננו מדובר ברכוש של המושב כולו, - מבנה ציבור, או עסק, שהוקמו בהון אגודה, או במאמץ משותף של כלל חברי האגודה. לא עולה על הדעת לטעון כי רכוש זה שייך לחברי האגודה, כל עוד לא חולק על ידי האגודה לחבריה. במקרה דנן מדובר בנכס שנרכש אך ורק מכספי יצרני החלב.
66. לא נתקבלה מעולם החלטה באגודה, המחייבת דווקא את יצרני החלב לתרום להון האגודה- תרומה ייחודית, לרכישת הון מניות תנובה.
67. הפסיקה המצוטטת על ידי המערערת מפסק הדין תבורי נ' בקוע מתייחסת לבעלות בנכס, שהוא רכושו של המושב, והשאלה במקרה דנן הנה רק אם מלכתחילה המדובר ברכוש המושב או ברכוש החבר.
בית המשפט קבע כי "לחברים אין זכות במקרקעי הרחבה, ההסכם המשולש מקנה זכויות למושב עצמו... מכוח ההסכם המשולש זכאים החברים רק לאותו רישיון שימוש בנחלות החקלאיות" ובעקבות כך הזכות נתונה למושב לבחור את מועמדיו, זכות זאת שועבדה לטובת הנושים.."
לקביעות אלו בפסק הדין שמצוטט על ידי המערערת אין השלכה על השאלה שבענייננו, בדבר בעלותם של קבוצת חברים בנכס שרכישתו מומנה כולה על ידי אותה קבוצת חברים בלבד.
הרלוונטיות של פסק הדין בעניין תבורי נ' בקוע לעניינו מצויה דווקא בדרך בה מחיל בית המשפט את העיקרון האישיות המשפטית הנפרדת אשר נקבעה בפסיקת בית המשפט העליון. בית המשפט החיל עיקרון זה בכיוון ההפוך וקבע כי נושי האגודה אינם רשאים לרדת לכיסי החברים, בשל חובות האגודה, אלא אם כן המדובר בחוב שיצרה האגודה עבור החבר, בהסכמת החבר. בכיוון ההפוך: החבר אינו מזוכה בתוצאות פעולה שעשתה האגודה, אלא אם כן פעולה זו נעשתה על ידי האגודה, תחת שמה היא, עבור חברים מסוימים.
תוצאות פעולה כזו- מיוחסת לחברים עצמם.
68. אין כל החלטה המחייבת את החברים המשיבים לתרום להון האגודה יותר מכל חבר אחר ואף אין כל דרך לחייבם בתרומה כזאת.
69. המערערת "דורשת" מהחברים יצרני החלב "להשתתף" בהון האגודה, במידה שונה מהקבוע בתקנון המערערת, באופן שמעולם לא הוסכם (ואף לא הוחלט) על דעת יצרני החלב.
70. יחידות ההשתתפות שהקצתה תנובה כנגד התשלומים בעד הון, שייכות למשלמי אותם תשלומים.
71. הבורר פסק על פי הדין המהותי, בהתאמה מלאה לחומר הראיות שהובא בפניו.
72. אין שחר לטענה כאילו פסק הבורר לוקה באי "הבנת העובדות", או " בערבוב בין זכויות ועובדות".
העובדות פשוטות בתכלית, וכך גם הזכויות הנגזרות מאותן עובדות.ע"פ החלטת ועידת תנובה מ 1999, הוקצו 50% מיחידות ההשתתפות, (קרי המניות) בתנובה על פי התשלומים שנגבו עבור הון תנובה.
התשלומים בעד ההון נגבו, באמצעות המערערת, מהחברים יצרני החלב ויחידות ההשתתפות שהוקצו כנגד אותם תשלומים שייכות למי ששילם אותן.
73. המערערת פעלה, כצינור גרידא, בדיוק כפי שפעלה המערערת לעניין שיווק התוצרת, וממילא אין כל טעות בהבנת העובדות, אף לא ערבוב בין זכויות לעובדות.
74. ההחלטה החיצונית של מועצת תנובה איננה כותבת חוזה בין המערערת לחבריה.
חוזה זה, שבין המערערת לחבריה, איננו נכתב על ידי מוסדות תנובה, אלא הוא שריר וקיים מכוח תקנון האגודה השיתופית ומכוח דיני האגודות השיתופיות.
השרירותיות בהחלטתה של תנובה איננה מצמיחה זכויות למערערת, על חשבון חבריה.
75. על המערערת לטעון טענותיה כנגד תנובה על שרירותית החלטתה.
76. הנוסחה שקבעה ועידת תנובה באשר לחלוקת מניותיה היא שרירותית, במובן זה שהיא ביטוי לסמכותו של אורגן מוסמך של תאגיד, כמו כל החלטת אסיפה כללית, או הנהלה המביאה לידי ביטוי את רצונו של האורגן המוסמך והיא אכן פרי של פשרה בין שיקולים שונים, אך תוצאתה מקנה את מחצית הון המניות של תנובה לפי התשלומים ששולמו בעד אותו הון.
77. הנוסחה חדה וברורה ויוצרת זיקה חד משמעית בין תשלום של המשיבים בעד ההון לבין הקצאת יחידת ההון, ואין בנמצא כל קופסה שחורה המסתירה קשר ברור זה.
78. אין כל מחלוקת על כך שהחברים המשיבים שילמו לבדם, את כל תשלומי ההון לתנובה, מתוך הכנסתם הנקייה, לאחר ששילמו תשלום מס.
79. כל התשלומים בעד מניות תנובה חלב, שולמו על ידי המשיבים יצרני החלב בלבד והם שילמו תשלומים אלה מתוך הנטו של הכנסתם לאחר שנוכו מהכנסתם המסים.
80. לתצהירי עדות הראשית של המשיבים צורפו כרטיסי הנהלת חשבונות של המערערת, הקרויים " מניות תנובה חלב" וכרטיסי חשבון הריבית של ענף החלב, מהם עולה כי רק יצרני החלב נשאו במלוא חיובי הקרן והריבית בעד רכישת מניות תנובה.
81. תשלומים אלה לא נוכו מהכנסתם כהוצאה עסקית, מפני שהיו אלה בפירוש תשלומים בעד הון.
82. עובדות אלה לא היו שנויות במחלוקת במהלך הדיון, והמצהירים יוני קמחי ומנהלת החשבונות דותן לא נחקרו על כך בחקירה נגדית.
83. מר אילן עמית מי שכיהן בעבר כמנהל אגף החשבונות של תנובה העיד ועמד על כך כי הגבייה עבור הוצאות השיווק כונתה בשם " קומיסיון" ולא בכל שם אחר.
84. הייתה גבייה לחוד למניות והייתה גבייה לחוד לקומיסיון, כאשר שיעור הגבייה למה שנקרא מניות היה פונקציה של הצורך בהשקעות באותו ענף.
85. יצרני החלב אשר נמנו על האגודות החברות בתנובה, שילמו קומיסיון בסכום השווה לקומיסיון ולתשלומים בעד הון ששילמו יצרנים שהם חברים, הרי לאמיתו של דבר, שילמו יצרני החלב שאינם חברים, סכום נמוך יותר, באופן משמעותי, משום שהסכום כולו היה בר ניכוי לצרכי מס, בהיותו קומיסיון גרידא.
כל זאת בשעה שהיצרנים חברי תנובה שילמו את כל התשלומים בעד הון מניות תנובה מתוך תמורת החלב נטו שנותרה בידם לאחר ניכוי המס, שכן תשלומי ההון, אינם מותרים בניכוי כהוצאה במהלך יצור הכנסה.
86. ניסיונה של המערערת לנכס לעצמה את מניות תנובה מפר את עיקרון השוויון.
87. המערערת מנסה לנכס לעצמה, בדיעבד ומבלי שנתקבלה כל החלטה על כך במוסדות אגודת המערערת, את השקעות ההון של המשיבים, כאילו היו אלה השקעות הון של אותם חברים בהונה של המערערת עצמה.
88. התעשרות המערערת מפרי עמלם של מספר חברים, מנוגדת לעקרונות הקואופרציה, שהוכללו בתקנונה של המערערת (סעיף 2. מטרות האגודה).
89. המערערת מתעלמת כליל הן בסיכומיה בפני הבורר, הן בהודעת הערעור והן בעיקרי הטיעון מטעמה בערעור, מעדותו של
כך העיד המבקר ינאי בפני כב' השופט ( בדימוס) ברנזון, בסכיסוך שבין האגודה לחבריה:
"הזכויות שהאגודה רכשה מ
המערערת מתעלמת מעדות זו, חוזרת וטוענת כאילו לא עלה בידי המשיבים להרים את נטל הראיה בדבר קיומה של הסכמה בסיסית ויסודית באגודה, לפיה זכויות בתאגידים חיצוניים שנרכשו על שם המערערת , מוחזקות על ידה בנאמנות, עבור החברים בכספם נרכשו הזכויות.
גם נציג המערערת, מר גבע, שהעיד מטעמה מאשר בחקירתו הנגדית (פרוטוקול 25.07.04 בעמ' 4) כי "מניות תנובה הן 100% עניינם של המשתמשים"
90. בתצהירו של יוני קמחי שהנו אחד המשיבים, צוטטו מספר החלטות של ועד ההנהלה של המערערת "כי מניות תנובה נגבות מן החברים ישיר".
91. המשיבים הגישו החלטה שנתקבלה בהשראת מבקר ברית פיקוח, מר ינאי, האומרת כי "כאשר יוחזרו סכומים אלה (השקעות בגופי השיווק) למערערת, יזוכו הענפים ויורד מהון קרנות..."
92. במרבית המאזנים חלה הפרדה ברורה בין "השתתפות החברים בהון האגודה" לבין" קרנות האגודה" וביניהן " קרן למימון מניות תנובה".
93. המערערת ניהלה במקביל, במשך כל השנים הרלבנטיות, את שני החשבונות, כרטיס "הון שווק חלב", בו נצברו כל הסכומים בהם חייבה האגודה את יצרני החלב בעד מניות תנובה וכנגד כרטיס מניות תנובה חלב.
94. חלקו של חבר, יצרן חלב, ביתרה המצטברת בכרטיס מניות תנובה חלב הרשומה בחוברת המאזן, ע"פ הערת המבקר, צריכה להיות מוצגת ברשימה, והיא, מהווה חלק מהמאזן המציין את חלקו של כל חבר במימון רכישת המניות דנן.
כרטיסי הנהלת החשבונות, גלויים בפני כל חברי האגודה וכל חבר אמור להיות מודע לחלקם של המשיבים בהון מניות תנובה חלב.
איש מחברי המערערת לא הוטעה בדרכי הרישום השונות במאזן והמערערת לא העלתה כל טענה כאילו היא, או מי מחבריה, הוטעו ע"י דרך רישום ההון במאזן.
המשמעות היחידה אם בכלל של הרישום במאזן, יכולה הייתה לבוא לידי ביטוי בטענת "השתק"( טענה שלא נטענה כלל בענייננו).
בענייננו, המערערת לא טענה ולא יכולה הייתה לטעון, כי הסתמכה על רישום מניות תנובה במאזן הנכס שלה וכי שינתה את מצבה על סמך רישום זה.
95. המערערת ניסתה להעלות בערעור מספר טענות, אשר לא נטענו עד לאותו שלב, והמשיבים מתנגדים להעלאת טענות חדשות בשלב הערעור.
96. כך למשל, ביקשה המערערת לטעון כי ע"פ תקנה 1(א) לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה, 1975 וחלק ב' לתקנון האגודה, נדרש כל חבר לחתום על כתב התחייבות הכולל את הסכמתו כי הרשימות שבספרי האגודה תחייבנה אותו.
מעבר לכך שהטענה לא הועלתה קודם, ואיננה ראויה להתברר בשלב זה, הרי הרשימות בספרי המערערת, לענייננו, הן כרטיס הנהלת חשבונות הקרוי מניות תנובה חלב וכרטיס חשבון הריבית של ענף החלב, מהם עולה כי רק יצרני החלב נשאו במלוא חיובי הקרן והריבית בעד רכישת מניות תנובה. לכך יש להוסיף את הערת המבקר במאזן, כי יש לצרף למאזן רשימה של חלקו של כ"א מהחברים האמורים במימון הון מניות זה.
97. המערערת טענה כי עפ"י סעיף 12 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי, התשנ"ב- 1992, הקובע כי בהעדר מאזנים מאושרים של גורם חקלאי, ישמשו המאזנים המבוקרים שלו ראיה לכאורה לקביעת החובות והזכויות של אותו גורם כלפי גורמים חקלאיים.
לדידם, זוהי טענה חדשה, אשר לא נטענה עד כה ואין להעלותה לראשונה כטיעון בערעור ובנוסף התקנה קובעת כי זו ראייה לכאורה בלבד, ולא ראיה החלוטה.
אם סברה המערערת כי במאזנה מצויה "הוכחה לכאורה" על בעלותה במניות תנובה, כיצד לא נלקחו בחשבון מניות אלה בהערכת כושר ההחזר של חובותיה.
98. טענת הסרק בדבר קיזוז שווי מכסות החלב ממניות תנובה, חוזרת ונשנית גם בערעור, מבלי שהמערערת מנסה בכלל להתמודד עם ראיות המשיבים ועם ההלכות בנושא זה.
99. מלכתחילה, לפני למעלה מ 20 שנה, התקבלה באגודת המערערת החלטה בהסכמת כל יצרני החלב, כי חבר שלא יהיה יצרן חלב יוכל להצטרף למעגל היצרנים, באופן שמכל יצרן יופחתו 5% ממכסתו, כדי ליצור מכסות חלב לחברים שברצונם ליצר חלב.
אף חבר לא הצטרף ליצרנים ולא ביקש כי תוקצה לו מכסת חלב, למרות קיומה של ההחלטה.
העד המרכזי מטעם המערערת, אביהו גבע, מאשר את קיומה של ההחלטה הנ"ל.
כפי שמאשר העד גבע בחקירתו, מכסת החלב של המערערת נשמרה, ואף גדלה, כתוצאה מייצור חלב של יצרני החלב באגודה, אשר חרגו ממכסתם, כך שיצרני החלב הם שייצרו, את המכסה.
בבג"צ 119/69 ניסן ריבובסקי נגד המועצה לענף הלול ואח', פ"ד כ"ג עמ' 337, קבע בית המשפט העליון כי " כל זכותה של האגודה למכסה משותפת נובעת מן הפיקציה (יראו כ..)שהמגדל האינדיווידואלי מינה אותה לבא כוחו המייצג אותו, מוסרים מכסתו האישית לידיה, לא למכסה שלה, כי אם מפורשות כמכסה שלו..."
על יסוד קביעה זו, קבע ביהמ"ש העליון כי האגודה מחזיקה במכסת הייצור כנאמן של החבר ועם פרישתו מהאגודה, נוטל החבר את מיכסתו עמו.
כפי שצוין בפסק הדין, נוסחו של סעיף 34 לחוק המועצה לענף הלול כמעט זהה לחלוטין לנוסחו של סעיף 5א' לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים( צו בייצור החלב).
על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים מינואר 1993, חויבו האגודות לרשום מכסות ייצור ע"ש היצרנים באופן אישי.
בבג"צ 7/93 ב
הקניין במכסות החלב, הוא אפוא קניינם של החברים יצרני החלב, מאז ומתמיד. אך ההלכה הוותיקה והמבוססת זאת אינה מרתיעה את המערערת מלשוב ולטעון, הן בפני הבורר והן בערעורה בפני כב' הרשם, שוב ושוב , כי יש לקזז את שווי המכסה ממניות תנובה, מבלי להתייחס ולו במילה אחת, לעובדות, לדין ולפסיקה.
100. במבוא לעיקרי הטיעון מטעם המערערת (בסעיף2) נטען כי "בהחלטת ועידת תנובה מ 1999, קיבלה האגודה חבילה אחידה ל-33,070 יחידות השתתפות, היא לא קיבלה חבילה המורכבת משני סוגים, חבילה של יחידות מסוג "שיווק" וחבילה אחרת מסוג "שוויון".
טענה זו איננה נכונה עובדתית, ואיננה רלוונטית לנושא הדיון.
ראשית בהודעה לחבריה על הקצאת יחידות ההשתתפות, הבדילה תנובה בין הקצאת יחידות ההשתתפות ע"פ הגבייה מהחברים להון, לבין הקצאת יחידות ההשתתפות על בסיס חלוקה שווה בין החברים, ובפירוש לא הקצתה חבילה אחידה, ללא אבחנה. ( העתק ההודעה אשר שלחה תנובה צורפה כנספח 2 לחוות הדעת של הכלכלן שאול רחמני ).
שנית, אין כל רלוונטיות לעובדה שתנובה, לא כינתה את מחצית הונה כ יחידות השתתפות שווק, ואת המחצית הנותרת כיחידת השתתפות שוויון, כפי שהן מכונות בעיקרי הטיעון מטעם המערערת.
הכינויים המוצעים הנם חסרי משמעות, שכן אין צורך בכינויים שונים ליחידות השתתפות המקנות זכויות שוות.
העובדה הרלוונטית היחידה לתביעה היא, עצם הקצאת המניות ע"פ תשלומי המשיבים להון המניות והקצאה זו איננה שנויה במחלוקת.
101. בסעיף 20 ג'2 לערעור ובעיקרי הטיעון טענה המערערת, כאילו המשיבים מעולם לא ראו במניות תנובה את קניינם, וכאילו נושא מניות תנובה לא נידון מעולם באסיפות כלליות ו/או במוסדות האחרים של המערערת ולא עמד על סדר יומה של מערערת או מי מחבריה.
טענות אלו מנוגדות לחומר הראיות.
מוסדות המערערת הדגישו כי התשלומים עבור מניות תנובה נגבו ישירות מן החברים, ודאגו לחייב את המשיבים בכל עלות, הן ישירה והן עקיפה, בגין מניות אלה.
בשנים עברו, בטרם החליטה מועצת תנובה על הקצאת יחידות השתתפות ובטרם הושם דגש על עדכן הכלכלי של מניות תנובה, הדאגה העיקרית הייתה להקפיד על חיוב ישיר של החברים המשיבים בכל בעלות הקשורה לרכישת המניות).
החברים המשיבים ראו במניות את רכושם ולכן הסכימו לחיובם בכל הוצאה, ישירה או עקיפה, הכרוכה ברכישתן.
כך למשל צוין בפרוטוקול ועד האגודה מיום 19.03.78 (
"הכפר משקיע כספים במניות והשתתפות במוסדות חוץ (מרבק, מתמור, שרות הזרעה, משחטה) מניות תנובה נגבות מהחברים ישיר".
המשיבים הסכימו כי מלוא התשלום בעד מניות תנובה יגבה מהם ישירות, משום שראו במניות אלה קניינם.
תקנה 129 לתקנות מס הכנסה קובעת שעל הקרנות הרשומות במאזן האגודה יש לשלם מס בשיעור של 1/3 8 ( שמונה ושליש אחוז).
ב-31.12.87 מימנה המערערת, בכספם של המשיבים, רכישת מניות תנובה בסך 27,401 ש"ח בקרן הרשומה ע"ש המערערת, במאזן המערערת, כדי לאפשר למשיבים ליהנות משעור המס הנמוך האמור לעיל. המערערת הזדרזה וחייבה מיד את המשיבים, בעלי המניות, בעלות המס ע"פ תקנה 129 הנ"ל.
102. בהחלטת ועד האגודה מיום 11.10.88 (נספח י' לתצהיר עדותו של יוני קמחי) הוחלט " יש לחייב המשתמשים בהוצאה זו, המשתמשים יחויבו בתשלום בכל מקרה, בתוך כל ענף יחולק התשלום לפי השימושים".
המשיבים הסכימו לשאת גם בתשלומי מס הכנסה בגין רכישת המניות ע"ש המערערת בקרן האמורה, הואיל והמניות נרכשו עבורם.
103. לטענתם, מוסדות המערערת, בניגוד לנטען על ידה , מעולם לא שכחו כי המניות הן מניות של המשיבים, וממילא דאגו תמיד לחייבם בכל הוצאה הקשורה במניות, דבר שהמשיבים תמיד הסכימו לו, בהיות המניות קניינם.
104. המשיבים ביקשו לדחות את הערעור , לאשר את פסק הבורר, ולחייב את המערערת בהוצאות שנגרמו בשתי ערכאות, לרבות בסכומים ששולמו לבורר עבור שכרו וכן בשכ"ט עוה"ד ב"כ המשיבים, הכל בצירוף ריבית והצמדה כחוק, עד ליום התשלום בפועל.
לאחר שעיינתי עיון רב בחומר שלפני ושמעתי את הצדדים הריני מחליט כדלקמן:
בפני ערעור מטעם האגודה, ( להלן: "האגודה" או "המערערת"), לביטול פסק הבורר מיום 04.09.06
רקע היסטורי
105. ראשיתה של תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת
תנובה היא
תנובה משווקת, חלב לשתייה ומוצרי חלב אחרים ומראשית שנות השלושים, החלה תנובה לשווק גם תוצרת נוספת של המשק החקלאי: ביצים, עופות, ירקות ופירות.
106. ביום 25.1.79 הקימו חלק מהאגודות השיתופיות החברות בתנובה את, תעשיות מזון תנובה
107. לקראת שנת 1999, טרם ועידת תנובה, התעוררו בעיקר המושבים חברי תנובה ומחו נמרצות על כך שהוקמה מאחורי גבם
אותם חברים דרשו כי יוכרו כחברים שווי זכויות גם ב "ת.ע.מ.ת".
ראשי תנובה שהיו גם ראשי ת.ע.מ.ת, בעזרת יועצים רבים, ניסו לפתור את המחלוקת שנוצרה, באסיפה הכללית של תנובה, הקרויה גם ועידת יגור, בנובמבר, 1999. נקבעו שם הסכמות רבות, שעיקרן, הקביעה שכל חברי תנובה יהיו גם חברים ב ת.ע.מ.ת. כדי לאזן את הזכאות, נקבע בהסכמה, העיקרון שיהיו יחידות השתתפות זהות לחברי האגודה ויחידות השתתפות שאינן זהות על פי סכומי הכסף שהשקיע חבר בהון מניות בתנובה או בת.ע.מ.ת כמפורט בהחלטת האסיפה הכללית מיום 17.11.99:
"סעיף 6-7
החבר גדליה גל הציג את עקרונות לקביעת יחידות הון השתתפות של החברים בהון האגודה ואת השינויים המוצעים בתקנון האגודה.
הוחלט:
1. הועידה פונה לשר החקלאות ולחברי הכנסת לחוקק בהקדם את חוק החלב על מנת לשמור על יציבות משק החלב הישראלי לתועלת הצרכנים והיצרנים.
2. הועידה רואה בדאגה את המשבר החמור במשק המים והסכנות הטמונות ליצור החקלאי, וקוראת לממשלה לפעול בדחיפות על – מנת שמי הקולחים כולם יטופלו ויהיו ראויים לניצול חקלאי וכן להתפלת מי ים לצרכים העירוניים.
3. הועידה פונה לממשלה לתמוך ביצוא הפטם וההודים כדי לשמור על יציבות הענף.
4. על מנת לשקף את שיעור האחזקות הקיים של חברי האגודה באגודה, תקצה האגודה לחברים בה יחידות השתתפות על פי המנגנון הבא:
א) כל סכומי הכסף שהשקיע חבר בהון מניות באגודה או בתעמ"ת, על פי הקבוע בספרי האגודה או תעמ"ת, לפי העניין, יוצמדו למדד המחירים לצרכן, כל סכום יוצמד ממועד השקעתו בפועל ועד יום 1 בינואר 1994. סך סכומי הכסף שהשקיע חבר מסוים כאמור כשהם צמודים למדד באופן האמור ומחולקים במקדם של 100 יקראו להלן בהחלטה זו: " סכום ההשקעה הצמוד של החבר".
ב) כל חבר יהיה זכאי ליחידת השתתפות אחת כנגד כל 1 ש"ח מתוך סכום ההשקעה הצמוד של החבר, לכמות יחידות השתתפות להן יהיה זכאי חבר מסוים עפ"י ס"ק ב' זה יקרא: "כמות יחידות ההשתתפות לחבר בגין ההון". לסך יחידות ההשתתפות שיוקצו לכל חברי האגודה עפ"י ס"ק ב' זה יקרא בהחלטה זו: " כמות יחידות ההשתתפות הכוללת בגין ההון".
ג) בנוסף לזכאות המגיעה לכל חבר על פי כאמור בס"ק ב' יהיה כל חבר זכאי ליחידות השתתפות נוספות שמספרן הינו המנה הנובעת מחלוקת כמות יחידות ההשתתפות הכוללת בגין ההון במספר החברים באגודה, זכאות החברים על פי ס"ק ג' זה הינה שווה בשווה בין כל החברים, למספר יחידות ההשתתפות לחבר בגין החברות"
ד) התוצאה היא שכל חבר יהיה זכאי למספר יחידות השתתפות המהווה את הסך הכולל של כמות יחידות ההשתתפות לחבר בגין ההון בצירוף כמות יחידות ההשתתפות לחבר בגין החברות.
ה) ביוני 2000 ולא יאוחר מיום 30 ביוני 2000, תקצה האגודה לכל חבר יחידות השתתפות על מנת שבסופו של דבר כל חבר יקבל את מספר יחידות ההשתתפות להן הוא זכאי על פי המתואר בס"ק ד' לעיל להסרת ספק מובהר שההקצאה תבוצע כך שיחידות ההשתתפות המגיעות לכל חבר על פי ס"ק ב' תשקפנה גם את חלקן בהון המניות הנומינלי שהשקיע באגודה, והון מניות נומינלי זה יומר להיות חלק מיחידות ההשתתפות במוקצות כאמור.
ו) עם הקצאת יחידות ההשתתפות לא תהיה למי מהחברים טענה לזכות כלשהיא בגין ההון שהשקיע במניות האגודה ו/או בקרנות האגודה או בכל אופן אחר למעט זכותו ליחידות השתתפות כאמור לעיל.
5. האגודה החליטה כי כל חברי האגודה יהיו חברים גם באגודת תעשיות מזון תנובה-
חבר לא יהיה חבר באגודה ללא חברות מקבילה וזהה בתעמ"ת ולהיפך. מספר יחידות ההשתתפות שיהיו לחבר זה בתעמ"ת.
6.
א) הועידה מחליטה על ועדת יחוס שתורכב מהוועדה המתמדת על כלל חבריה, ועדת הייחוס תקבל את החלטותיה ברוב רגיל והיא תהיה רשאית להקים ועדות משנה. כן מחליטה הועידה על הקמת ועדת ערעור של 5 חברים בראשות שופט( בדימוס), הרכב חברי ועדת הערעור יקבע ע"י המועצה בישיבה הראשונה שתתקיים לאחר וועידה זו.
ב) ועדת הייחוס תפעל לקביעת מספר יחידות ההשתתפות המגיעות לכל חבר על פי סעיף 4 להחלטה זו על כל סעיפי המשנה שלו. לצורך כך תשתמש ועדת הייחוס ברו"ח האגודה ובגורמים מקצועיים נוספים ככל שתמצא לנכון.
ההודעה על כמות יחידות ההשתתפות להן זכאי כל חבר תימסר לכל חבר בהודעה בכתב שתשלח אליו בדואר רשום לכתובתו הרשומה במהלך חודש יוני 2000.
לא סיימה ועדת היחוס את עבודה עד תחילת יוני 2000, תהיה ועדת הייחוס רשאית לדחות את מועד משלוח ההודעה ואת מועד ההקצאה הקבוע בס"ק 4 ה' לתקופה נוספת של עד 90 יום נוספים.
ג) לכל חבר תהיה זכות לפנות לועדת הערעור בתוך 45 יום ממועד קבלת ההודעה על כמות יחידות ההשתתפות המגיעות לו, בבקשה מנומקת לשינוי מספר יחידות ההשתתפות שקבעו לו. הגשת ערעור כאמור לא תעכב את הקצאת יחידות ההשתתפות. ועדת הערעור תכריע בכל ערעור לא יאוחר מ 180 יום מהגשתו.
ועדת הערעור תהיה רשאית גם היא להשתמש בשירותי רו"ח האגודה ובשירותי כל גורם מקצועי נוסף שתמצא לנכון. החליטה ועדת הערעור על הגדלת מספר יחידות ההשתתפות של חבר מסוים תקצה האגודה את הכמות הנוספת בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה של ועדת הערעור.
החלטת ועדת הערעור תהיה סופית ולא ניתנת לערעור.
ד) רשימת תוצאות עבודת ועדת הייחוס תוצג על ידי יו"ר ועדת הייחוס למועצה, בישיבת מועצה שתתכנס- על ידי יו"ר ועדת הייחוס- לא יאוחר מחמישה עשר יום לפני מועד ההקצאה. רשימת התוצאות תהווה תוספת לתקנון האגודה, על פי סעיף 92 לתקנון המוצע ( נספח ב') ותונח במשרדי האגודה.
6. הועידה מאשרת את תיקון תקנון האגודה ומכלול השינויים כמפורט בנספח ב' להחלטה זו. התקנון המתוקן המפורט בנספח ב' יהיה התקנון המחייב של האגודה, תחולת תקנון זה הינה החל ממועד הקצאת יחידות ההשתתפות עפ"י סעיף 4 (ה) להחלטה זו.
7. על אף האמור בתקנון המתוקן של האגודה ( נספח ב') וכן בכל מקום אחר בהחלטה זו הרי לתקופת מעבר שתחילתה במועד התכנסותה של אסיפה זו ועד למועד כינוס האסיפה הכללית השנתית שלאחריה ימונו מוסדות האגודה באופן הבא:
- מועצת האגודה תימנה 61 חברים. חברי המועצה יהיו כמפורט ברשימה שתיבחר בועידה זו.
- ועד ההנהלה של האגודה ימנה 15 חברים והוא יבחר ע"י מועצת האגודה בהצבעה על רשימה כוללת (או רשימות כוללות).
- ועדת הפיקוח תמנה 9 חברים, חברי ועדת הפיקוח יהיו כמפורט ברשימה שתיבחר בועידה זו.
8. בד בד עם קבלת אישור ניר שיתופי לתיקון תקנון האגודה כמפורט בסעיף 7 להחלטה זו תפסיק האגודה לאלתר את חברותה בניר שיתופי."
תנובה ויצרני החלב
108. ענף החלב פרוס בכל רחבי הארץ. 215 קיבוצים (מתוך 280 הקיבוצים) הינם בעלי מכסת חלב וב -130 מושבים יש רפתות משפחתיות.
109. ענף החלב, הוא היחידי כמעט שנשאר כענף מתוכנן, שהמדינה מעורבת בו לאור אופיו המיוחד.
110. השאלה העיקרית העומדת בפני הינה האם יש לראות את "יחידות ההשתתפות" של המערערת בתנובה כנכס האגודה או נכסי החברים יצרני החלב. לצורך ההכרעה בשאלה זו נדרש אני להכריע בשאלת הבעלות, שיש למערערת על "יחידות ההשתתפות" בתנובה.
מכסות יצור החלב
111. כללית, מכסות היצור היו קניין של האגודות והן אפשרו לחברים באגודה, לנצל מכסות אלה. עובדה היא כי חברים היו יכולים לצאת ולהיכנס לענף ייצור החלב ללא הגבלה. כאשר יצאו חברים מהענף, יכלו החברים היצרנים להגדיל את השימוש במכסה ולייצר יותר, או לצרף חברים אחרים, מאחר והמכסות היו בידי האגודות.
112. מכסת חלב נקבעה בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז- 1967 ( להלן: "צו החלב") כמכסה אגודתית ולא כמכסה אישית של החברים וכך היה הדבר, עד התיקון שבוצע בצו החלב בשנת 1991.
"על-פי הצו שהיה בתוקף עד לסוף שנת 1991, מכסות החלב, המיועדות ליצרנים המאוגדים באגודה שיתופית, הוקצו לאגודה, והיא זו שחילקה אותן בין חבריה, על-פי שיקול דעתה. זאת, למעט מקרים שבהם החליטה האגודה כי מכסות החלב תיקבענה לכל חבר בנפרד. בתאריך 24.12.91 תוקן הצו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב) (תיקון), תשנ"ב-1991, והוא מאפשר כיום אף לחבר באגודה שיתופית לקבל מכסת חלב אישית ונפרדת (סעיף 5 לצו החלב)." ( בג"ץ 1963/97 - אליעזר בק נ' ועדת הערר .תק-על 98(3), 1175 ,עמ' 1176.) (ההדגשה שלי- א.ז)
שיוך מכסת החלב
113. אין מחלוקת בין הצדדים כי מכסת החלב הייתה שייכת למערערת עד שנת 1992. בעקבות תיקון צו החלב משנת 1991, החל משנת 1992, עברה מכסה זו מידיה של המערערת לידיהם של יצרני החלב.
עובדה זו הייתה ידועה למשיבים היות ובאגודה התקבלה החלטה כי חבר שלא היה יצרן חלב יוכל להצטרף למעגל היצרנים, באופן שמכל יצרן יופחתו 5% ממכסתו כדי ליצור מכסות חלב לחברים שברצונם ליצר חלב.
אין מחלוקת בין הצדדים כי יצרני החלב לא שילמו לאגודה דבר עת הפכו מכסות החלב ממכסת חלב השייכת לאגודה למכסתם האישית.
החברות בתנובה ובת.ע.מ.ת - של מי?
114. אין מחלוקת בין הצדדים כי החברות בתנובה ובת.ע.מ.ת הייתה חברות רק של אגודות ולא חקלאים בודדים בהיות תנובה ות.ע.מ.ת אגודות מרכזיות שחברות בהם רק אגודות ראשוניות ולא חבריהן.
ראה סעיפים 7-8 לתקנות תנובה הקובעים:
"7א. תאגיד ורק תאגיד יוכל להתקבל ולהיות חבר באגודה.
8. תאגיד יוכל להתקבל ולהיות חבר באגודה אם הוא
115. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרישומים במאזני תנובה היו רישומים המתייחסים רק לאגודות החברות בתנובה ולא לרפתנים הבודדים.
116. על פי המסמכים שצורפו לחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, יועץ המס רחמני שאול, החל משנת 1954 עד 1992 (כשעיקר הגביה הייתה עד שנת 1990, היות והגביה להון המניות בין השנים 1991-1992 הייתה זניחה). הגביה להון אצל המערערת הייתה מהענפים הבאים: ביצים, עופות, ירקות ותפוחי אדמה פירות בקר וטלאים ופרחים, אך אין ספק כי רוב הגביה להון הייתה מענף החלב.
117. מהמסמכים עולה כי ההון נגבה בין שנת 1954 עד 1988 לתנובה, ומשנת 1983 עד 1992 גם לת.ע.מ.ת.
כך העידה גם הגב'
ש:"הסבירי את סעיף 18 לתצהירך, מדוע היה הכרח להציג את מניות תנובה על שם האגודה"? ת:"תוצרת החלב שווקה באופן מרוכז ע"י האגודה לתנובה, תנובה לא הכירה את החברים, לתנובה היה ספק אחד וזאת הייתה האגודה, כשהאגודה למעשה מייצגת את החברים".
מחיר ששולם עבור החלב
118. מהחומר שבפני ומהעדויות עולה תמונה ברורה כי כל מי ששיווק לתנובה, קבל בתמורה עבור כל ליטר חלב סכום זהה, כאשר סכום זה נקבע "כמחיר מטרה" על ידי מועצת החלב.
בפועל, כל יצרן, בין שהיה חבר באגודה החברה בתנובה ובין שהיה יצרן פרטי ששוק את החלב לתנובה קיבל את אותו התשלום – דהיינו את אותו מחיר המטרה.
ממכתבו של עו"ד
"...נהגה תנובה לנכות מחברי תנובה ששיווקו אליה את תוצרתם מניות + קומסיון, תנובה נהגה לשווק תוצרת חקלאית גם של מי שלא היו חבריה. מגורמים אלה ניכתה תנובה קומסיון בלבד. ככלל, הסכום שנוכה מחברים (בגין מניות + קומסיון) היה שווה לסכום שנוכה ממי שלא היו חברים (בגין קומיסיון בלבד)".
כך גם עולה מעדותו של אילן עמית ביום 22.12.04 "...אני מצהיר כי תנובה נהגה לגבות מחברי תנובה קומסיון + הון מניות, תנובה שווקה תוצרת של גורמי חוץ (שאינן חברים בתנובה), ככלל הסכום שנוכה מהחברים, מניות + קומסיון, היה שווה לסכום שנוכה ממי שלא היו חברים בגין קומסיון בלבד".
עינינו הרואות שלמעשה, התשלום ליצרן החלב היה זהה, בין שהיה חבר אגודה החברה בתנובה ובין שהיה יצרן חלב שלא שייך לאגודה החברה בתנובה.
יצרן חבר באגודה החברה בתנובה יצרן שלא חבר באגודה
החברה בתנובה
א. מחיר מטרה (שווה) = מחיר מטרה
ב. קומסיון + הון מניות} 2% (שווה) = קומסיון }2%
דהיינו: קומסיון + דמי מניות שחויבו חברי תנובה שווים לקומסיון שנגבו מאלה שאינם חברי תנובה..
כך גם עולה מעדותה של הגב'
"...מחיר המטרה נקבע עד היום, אולם נושא מניות תנובה הוא נושא שהיה קיים עד לפני 20 שנה, לפי מה שזכור לי, הון מניות היה חלק ממחיר מטרה, לפי מיטב זכרוני, הון המניות התווסף בתהליך השוטף של סקר העלויות ובהתחשב בכך, נקבע מחיר המטרה".
לשאלת הבורר השיבה העדה:
"היו מוסיפים כ-2% למחיר המטרה ותנובה הייתה לוקחת את ה-2% ובאופן שהמשווק היה מקבל רק את מחיר המטרה. במועד מסוים התברר לנו כי גם ליצרנים שמשווקים לשטראוס מנכים 2% אבל להם אין כל חלק בהון של שטראוס לכן הוחלט לבטל את המרכיב הזה, ממיטב זכרוני בהתחלה בהדרגה – 1% עד שבוטל לחלוטין"... "זה קרה בערך בתחילת שנות ה-80".
בהמשך עדותה העידה הגב'
"ש: האם את יודעת בודאות שתנובה גבתה מהחקלאים יצרני החלב בדיוק את אותו סכום שהוספת למחיר המטרה?
ת: לדעתי כן, כי הקפדנו שהחקלאי יקבל את מחיר המטרה במדויק בהתחשב בסקר העלויות לפני שיש הפרשות להון, אני רוצה לציין שהרפתן לא שילם על חשבונו את מניות תנובה שכן זה התווסף על מחיר המטרה".
ש: האם את יודעת אם הרפתן שילם מס הכנסה על מלוא תגמולי החלבי לפני הפרשת 2% למניות תנובה.
ת: היה סיפור שזכור לי במעורפל שעל הון המניות הוא היה צריך ל
(ההדגשה שלי א.ז.).
תשלום המס על השתתפות בהון
119. מהעדויות שבתיק עולה בברור כי הרפתן לא שילם על חשבונו את השתתפותו בהון בתנובה, אלא ההון שנגבה היה במקום חלק העמלה (הקומיסיון) ששילם מי שאינו חבר.
120. כמו כן עולה כי אילו הרפתן אצל המערערת לא היה חבר באגודה שהייתה חברה בתנובה הוא היה מקבל את אותה תמורה שבפועל קבל רפתן החבר באגודה שהייתה חברה בתנובה והרפתן לא יצא בחסרון כיס.
לפיכך כל שנותר לבדוק אם אכן הרפתן בעצמו נשא בתשלומי המס על ההון שנגבה.
בנושא זה חלוקים הצדדים, המערערת טוענת באריכות ובעקביות כי הרפתן לא נשא בתשלומי מס עבור ההון שנגבה.
לעומתה, ב"כ המשיבים מביא דוגמא אחת, ממנה עולה כי הרפתנים נשאו בתשלום המס, אם כי מופחת, לפחות בשנת 1987. ענין זה עולה במפורש גם מעדויות והתצהירים שבתיק, כתשלום על פי הוראות סעיף 129 לפקודת מס הכנסה, (לא לפי סעיף 129 בתקנות כפי שמציין ב"כ המשיבים ובעדויות), שהיה צורך לשלם, עבור קרנות הרשומות במאזן האגודה, מס בשיעור 1/3 8 (שמונה ושליש אחוז).
121. לטענת ב"כ המשיבים ב-31.12.87 מימנה המערערת בכספם של החברים המשיבים, רכישת מניות תנובה בסך - 27,401 ₪ להון האגודה שנגבה מפעילות החלב כתשלום הון לתנובה במאזן האגודה. האגודה חייבה את הרפתנים בתשלום שמונה ושליש אחוז מסכום זה כמס.
אילו הרפתנים היו צריכים לשלם את המס על הסכום הנ"ל כחלק מהכנסתם הרי שהיו צריכים לשלם סכום מס גבוה ביותר, היות וזו הייתה הכנסתם. אך מאחר והמס שולם על ידי האגודה, היה זה מס אגודה מופחת שהסתכם רק בשמונה ושליש אחוז. עינינו הרואות, שהיה זה מס אגודה שהרפתנים חויבו לשאת בו בשנת 1987.
122. עד שנת 1976 היה נהוג בהתיישבות לשלם מס רק עבור הכנסות נורמטיביות ולפיכך אני מניח כי הרפתנים שלמו מס רק לאחר 1976 בין שהיה זה מס מופחת , שמונה ושליש אחוז, או מס אחר. העובדה כי הרפתנים שילמו מס על השתתפות בהון תנובה אינה אומרת דבר לענייננו.
123. על פי העדויות, ברור הוא שהרפתנים לא שילמו מכספם עבור הון תנובה היות ותמיד קבלו את מחיר המטרה. גם אם אניח כי הרפתנים שילמו החל משנת 1976 את המס על אותו סכום שנקרא הון תנובה, למרות שמהעדויות עולה שרק בשנת 1987 נגבו מהם שמונה וחצי אחוז על סכום של 27,405 ₪ ששולמו על ידם, אין בכך כדי להפכם לזכאים לכך שהון זה נצבר לזכותם.
תשלום המס על השתתפות בהון – משמעותו
124. השתתפות בהון בתאגיד היא למעשה צורת מימון שהתאגיד אינו חייב להחזיר אותה למי ששילם סכום זה.
125. השתתפות בהון, אינה מזכה את המשתתף בהון, בכל דבר ומשמעותה להגביר את היציבות של התאגיד. על גביה זו של השתתפות בהון אין על התאגיד לשלם כל מס, לעומת גביה עבור עמלה (קומיסיון) שיש לשלם עבורה מס.
מי נהנה מגבית ההון? אין ספק שהאגודה, במקרה שלפנינו תנובה, נהנתה מגבית ההשתתפות בהון – ולא שילמה מס.
כסף זה שנגבה הגביר את יציבותה של תנובה, ובעקיפין נהנו ממנו גם הרפתנים, שהיה להם תאגיד חזק שיכול היה תמיד לרכוש את החלב מהם בהתאם למחיר המטרה שנקבע וגרם בכך ליציבות בענף החלב.
126. כשהתברר על פי העדות, כי הרפתנים לא מימנו מכיסם את התשלום עבור ההון שנגבה מהם, אלא רק את המס על סכום זה, בחלק מהתקופה, השאלה היא, האם יש משמעות בכלל לעצם תשלום המס? האם הוא בהכרח הופך את השתתפות בהון לנכס מנכסי משלם המס? התשובה לכך היא שלילית.
גבית הון מחברים באגודה שיתופית
127. אין ספק כי
128. אין חובה לחייב חבר שאינו עוסק בעיסוק מסוים, שבגינו יש תשלום להשתתפות בהון, להשתתף באותו הון.
לדוגמא: נושא המים. התשלום שנגבה מהחבר באגודה שהיא מושב או כפר שיתופי. באגודות אלה, האגודה הינה גם אגודת המים והתשלום שנגבה מהחבר הינו על פי הצריכה, לפי מחיר מקורות + עלויות האגודה שיכולות לנבוע מעלות ההפקה ותשלום עבור אחזקה ושיפוץ הצנרת. דהיינו, עבור המים נגבה מחיר מקורות + תשלום נוסף. תשלומים אלה הינם על פי הצריכה.
לדוגמא: חקלאי שמעבד גד"ש שמושקה משלם ומחזיק בפועל את צנרת המים לרבות כל עלות אחזקת הצנרת ושיפוצה וכל עלות אחרת.
חקלאי שצורך מעט מים היות ויש לו חממות, משלם פחות. היעלה על הדעת שמי שצרך מים רבים, יבוא ויגיד בדיעבד, כי המערכת של המים שייכת לו היות והשקיע בה כספים רבים?
דוגמא אחרת: באגודה שלה מכון תערובת, מכון תערובת זה הוקם על ידי האגודה, ומי שמשתמש בו משלם עבור התערובת ועבור אחזקתו ושיפוצו, לפי כמות צריכת התערובת. בשעה שחבר אחר שלא צרך תערובת, למעשה לא השקיע במכון. היעלה על הדעת כי ע"י תשלומים אלה של צרכני התערובת יהפוך המכון לרכושם?
מי שצורך הוא זה שמשלם. באגודה שיתופית המשתמשים משלמים להון האגודה יותר מאלה שאינם משתמשים. מדובר בהון האגודה, והתשלום עבורו נגבה מהמשתתפים לרווחת כל החברים. זהו הרעיון של התשתית הקואופרטיבית שדואגת לרווחת כל החברים ולא הופכת השקעה בהון של קבוצת משתמשים לבעליו של אותו הון.
129. ההבחנה שעושה ב"כ המשיבים בהתבססו על בג"צ 333/85 אביאל ואח' נגד שר העבודה והרווחה ואח' פ"ד מ"ה (4) 589 בין "פרדס משותף" ו"פרדס של החברים", אינה נכונה ואינה מתאימה לענייננו. מדובר על מכסת חלב השייכת לאגודה ולא על "פרדס משותף" או "פרדס חברים" שהוא ענף יצור משותף של כל חברי האגודה.
פרדס משותף יכול להפוך לפרדס חברים אם האסיפה באגודה החליטה לחלקו לחברים.
אך בענייננו אין מדובר על פרדס, אלא על מכסת חלב, שנמסרה למספר רפתנים, שנשאו רק בתשלום המס שהוטל על האגודה בתקופה מסוימת.
בעת זיכוי האגודה במניות תנובה, לא שילמו הרפתנים מכיסם עבור מניות אלה ותשלום המס הינו רק השתתפות המשתמשים הרפתנים בהון האגודה על פי ספרי הנהלת החשבונות של האגודה.
לענייננו, השתתפות בהון האגודה בנושא החלב, הוא תשלום שיש להטילו על הרפתנים והרפתנים בלבד. אם אגודה מרכזית חייבה להשתתף בהון, חובה זו מוטלת על מי שנהנה משרותה והנהנים במקרה זה הינם חברי האגודה הרפתנים, שניתן לחייבים לשלם עבור השתתפות בהון – ומכאן גם לשלם את המס הנובע מכך.
במקרה זה, הרפתנים לא השתתפו בהון אלא רק בתשלומי המס שנזקף לאגודה עבור השתתפותה בהון תנובה. לא היה נכון שהאגודה תשלם מס זה ממקורותיה, והיה ראוי, כפי שכך נעשה לפחות בשנת 1987, שהנהנים (הרפתנים) ישאו בשיעור מס זה.
כספים אלו ששילמו הרפתנים, הבטיחו קיום הרעיון הקואופרטיבי והשיווק היעיל, שהבטיח לרפתנים את מקור הפרנסה – זהו בסיס הקואופרציה.
130. כך, לדוגמא, בהערות למאזן המערערת לשנת 1974 נכתב:
"האגודה לא ערכה רשימה להשתתפות של כל חבר וחבר למימון השתתפות בהשקעות הוניות וקרנות תנובה במניות מ.ת.מ ודמי חבר בשירות להזרעה מלאכותית".
אין כל צורך לערוך רשימת השתתפות כזו כי אין לה כל משמעות ביחסים שבין החבר והאגודה ובין האגודה לגורמים אחרים. ממאזני האגודה הנני למד כי השתתפות בהון לא הייתה מיוחדת רק לרפתנים ויכולה להיות של כל ענף לנהנים ממנו. זהו עקרון חשוב בתשתית הקואופרטיבית וניתן בהחלט לחייב באופן דיפרנציאלי חברים, לפי הענפים, שהם נהנים מהם. במיוחד, כאשר ברור שבשנים ההן מכסת החלב הייתה מכסת האגודה שחולקה למספר מוגבל של רפתנים ללא כל חיוב עבור מסירת מכסת החלב לרפתנים. מסירת המכסה ללא תמורה חייבה כמובן, במקרה שלפנינו, לפחות את תשלום המס על ההשתתפות בהון .
ראה גם חוות דעתו של רו"ח
"הון האגודה
לפי העולה מן הדוחות הכספיים ומתצהירה של מנהלת החשבונות גב'
הון בעלים מוגדר כיתרה של הנכסים של ישות כלכלית, המגיעה לבעלים, לאחר הפחתה של התחייבויותיה. הון הבעלים אינו מייצג את השווי הכלכלי של העסק נטו, במימוש עבור הבעלים או המשקיעים אחרים, אלא מהווה מדידה של האינטרס של הבעלים בעסק.
בעליה של אגודת ניר בנים – הם חברי המושב הרשומים בספרי האגודה.
על פי תקנון האגודה חלק ג' סעיף 1 מוגדר הון האגודה: "הון האגודה מורכב מהשקעות הון של החברים שאת תמורתן אפשר לשלם בשעורין, כפי שתחליט האסיפה הכללית". בתקנון – חלק ג' סעיף 5, אף מוסבר מנגנון לפדיון זכויות החבר במושב: "בהפסק חברות של חבר, מאחת הסיבות הנזכרות בתקנה 6 חלק ב', פרט למותו, תפדה האגודה את השקעותיו של חבר שחברותו סעיף 17 בפקודת האגודות השיתופיות 1933 ותקנה 21 מתקנות האגודות השיתופיות – 1950, ואת תמורת השקעותיו תשלם לו...."
על פי האמור לעיל, יש אפשרות לפדיון של השקעות בהון האגודה שבוצעו על ידי חברי המושב – אך הפדיון יתבצע רק במקרה של הפסקת החברות באגודה.
מכיוון שלמיטב הבנתי, אין בכוונת התובעים להפסיק את חברותם ב
המושב נהג במשך שנות הפעילות שלו לגבות מן החברים השתתפות להון האגודה בסכומים שונים ולמטרות שונות. על פי הדוחות הכספיים המבוקרים של האגודה גבה המושב מן החברים השתתפויות בהון בסך של כ-320 אלף ₪ עד לשנת 1992. על פי תצהיר מנהלת החשבונות הגביה להון לצורך מימון מניות תנובה הסתכמה בכ-112 אלף ₪ בלבד. כלומר, הנוהג של המושב היה לממן חלק מפעילותו באמצעות גבייה מן החברים – לא רק לצורך מימון רכישת מניות תנובה, אלא גם לצרכים אחרים.
על פי הדוחות הכספיים של המושב ליום 31.12.87, מימן המושב את ההשקעה בהון מניות תנובה בסך 27,401 ₪ מיתרת העודפים של המושב (יתרת רווח שנוצרה באותה שנה מענף החלב), לאותה שנה. מתוך יתרת העודפים לאותה שנה, העביר המושב לקרן לצורך מימון מניות תנובה את הסכום שנדרש לצורך השקעתו במניות. העברת רווחים נצברים של המושב לקרנות הון הוא כלי המאפשר להגביל חלוקת רווחים נצברים לבעלים. בתקנון האגודה – חלק ג' סעיפים 10 ו-11 דן בענין חלוקת רווחים וקרנות הון:
"הרווח הנקי של האגודה יחולק כפי החלטת האסיפה הכללית השנתית, בהתאם להוראות סעיפים 39 ו-41 מפקודת האגודות השיתופיות 1933 ותקנה 10 מתקנות האגודות השיתופיות 1934 ובתנאי כי לא פחות מ-50% (מהרווחים ח.ה) יופרשו לקרן שמורה. עודף הרווחים יופרש לפי החלטת האסיפה הכללית למוסדות הציבוריים במושב או לקרנות מיוחדות אשר האגודה רשאית ליצור;".
העברת הסכום שנדרש לרכישת מניות תנובה באותה שנה מיתרת העודפים לקרן הון שאינה ניתנה לחלוקה, אף לא בעת הפסקת חברות במושב מחזקת את הטענה כי אין ולא היתה בכוונת המושב לחלק את מניות תנובה בין חברי המושב.
אילו היה המושב מתכוון לחלק את מניות תנובה לחברים שהשתתפו במימון ההשקעה או לחברי המושב באופן כללי, היה המושב יכול, על פי התקנון שלו כאמור לעיל, להשתמש בהוראות סעיף 41 של פקודת האגודות השיתופיות 1934, סעיף זה מאפשר לאגודה ליצור קרן מילואים לחבריה.
לשון הסעיף: "כל אגודה רשאית ליצור קרן מילואים לחבריה מתוך תרומותיהם של החברים ובהתאם לתקנות האגודה הדנות בענין זה, ורשאית היא לתרום לאותה קרן מילואים מתוך רווחיה, לאחר שתפריש את הסכומים הקבועים לקרן השמורה; בתנאי שלא ישתמשו בכספי קרן המילואים בעסקיה של האגודה ובתנאי ששום חלק מכספי קרן המילואים לא ייחשב כנכס של האגודה".
מכיוון שהאגודה לא יצרה קרן מילואים כזו אשר תקבל לרישומי רכישת הנכס – קרי מניות תנובה, וכן מכיוון שמניות תנובה נמנו בין נכסי האגודה בדוחות הכספיים שלה – משתמע כי האגודה היא הבעלים של המניות , והזכות לחלק את הזכויות הנובעות מהן נתונה לאגודה ולמוסדותיה.
מחוות דעתו של רו"ח ארג'ואן מטעם התובעים, שנמסרה לעיונינו, הוא מתייחס לכך כי בדוחות כספיים מסוימים של המושב, מפנה רואה החשבון המבקר את תשומת הלב לכך כי "האגודה לא ערכה רשימה להשתתפותו של כל חבר וחבר למימון ההשתתפות בהשקעות במניות וקרנות תנובה ולפיכך לא נקבעה השתתפותו של כל חבר וחבר". וכן כי בדו"ח רואה החשבון המבקר על הדחות הכספיים של האגודה לשנת 2001, מעיר רואה החשבון ש"האגודה לא שמרה על פירוט שמי להשתתפות החברים בהון". הערות אלו טוען רו"ח ארג'ואן מעידות על כך שההון שייך למשלם אותו.
למיטב הבנתי ההערה של רואה החשבון המבקר מצביעה על ליקוי בניהול ספרי האגודה כמתחייב מהוראות פקודת האגודות השיתופיות אשר מחייבת ניהול ספר חברים, שכולל מידע לגבי מצבת החברים באגודה והשקעה של כל אחד מהם בהון העצמי של האגודה. בכל מקרה, ההערה מתייחסת להשתתפות החברים בהון העצמי של האגודה ואינה מתייחסת כלל לצד הנכסים – יש להפריד בין זכויות החברים באגודה באמצעות השתתפותם בהון האגודה ובין זכויות האגודה בנכסיה היא, וזאת כמתחייב מהיות האגודה תאגיד משפטי העומד בפני עצמו ונפרד מחבריו.
אין להסיק מהערה זו כל מסקנה כלכלית או אחרת המתייחסת לצד הנכסים והבעלות עליהם".
נושא גביה עבור השתתפות בהון במאזני המערערת
131. נושא גבית השתתפות בהון במאזני המערערת מופיע תחת כותרת הון האגודה. אין במאזני המערערת כל התייחסות להון בתנובה, אלא תחת הכותרת הון האגודה, כאשר אותה השתתפות בהון לובשת בהתאם לשנים שמות אחרים כמו השתתפות בהון קרנות תנובה, גביה לחברים עבור הון מניות תנובה וכדומה.
132. הכספים שכביכול נגבו מחברי האגודה הרפתנים נרשמו במאזני המערערת בפרק הדן בהשתתפות חברים בהון האגודה ראה סעיף 2.(א)3 לתקנות האגודות השיתופיות (דו"ח כספי, פנקסים, ספרים והודעות - תשל"ו-1976).
133. רואי החשבון הותיקים, רו"ח
לעומתם, רו"ח ארזואן רפאל בעל רשיון ראית חשבון משנת 1993 ללא נסיון רב בתחום אגודות שיתופיות. מחוות דעתו, מיום 15.6.03 , נראה שניתנה לאחר שיחות בירור עם התובע יהונתן קמחי ומנהלת החשבונות של האגודה (עדת התביעה
רו"ח ארזואן בתארו את הרקע הכללי, לחוות דעתו, ולחוות דעת מר רחמני שאול, מציין:
"לאורך השנים, מאז נוסדה האגודה, ועד לשנת 1992 נהגה תנובה לחייב את המשווקים תוצרת חקלאית באמצעותה בשני סוגים של תשלומים: האחד היווה עמלת שווי התוצרת וזאת לכיסוי תוצרת השיווק של תנובה, ואילו השני כונה תשלום בגין רכישת "מניות תנובה".
תנובה חייבה את האגודה בתשלום עמלת השיווק והתמורה בגין רכישת "מניות תנובה" בהתאם לשווי סך כל התוצרת החקלאית שישיווקו חברי האגודה באמצעות תנובה בכל חודש, והאגודה חייבה את כל אחד מחברי האגודה בתשלומים אלה בהתאם לשווי התוצרת החקלאית ששיווק באמצעות תנובה.
אופן רישום חיוב "מניות תנובה" בכרטיסי החברים בענף הרפת נעשה עפ"י כללי חשבונאות ברורים ומובהקים כפי שנרשמים קניות תשומות עבור החברים והאגודה מחייבת בכרטיסי החברים (אלא שהחיוב של "מניות תנובה" היווה השקעה הונית שאיננה ברת פחת ואיננה נחשבת כהוצאה לצורכי מס אצל החברים).
תנובה חייבה את האגודה בתשלום "עמלת השיווק" ותשלום בגין רכישת "מניות תנובה", בהתאם לסך כל התוצרת החקלאית ששיווקו חברי האגודה באמצעות תנובה.
מאידך, האגודה חייבה את כל אחד מחברי האגודה בתשלומים אלה בהתאם לסך התוצרת החקלאית ששיווק כל חבר באמצעות תנובה".
תאור זה אינו נכון. אני מניח כי בשל הבנתם השגויה של רו"ח ארזואן רפאל ומר שאול רחמני טעה גם הבורר. היות ואין מדובר כלל במניות תנובה שעומדות בפני עצמן אלא ב"הון האגודה" המערערת. כל תאור השתתפות הרפתנים בהון מניות תנובה נכלל במאזן המערערת תחת הפרק הדן ב"הון האגודה" דהיינו: הון המערערת בתנובה אינו הון חבריה, גם אם הוא מכיל תשלום של חברים עבור הון מניות תנובה.
גם התיאור בסעיף 10 בחוות דעתו אינו נכון:
"10. על פי חישובים שנעשו ע"י רואה חשבון
היות ועל פי הראיות מתברר כי החברים לא נשאו כלל מכספם בתשלום, אלא רק בתשלומי המס לחלק מהתקופה.
כאמור, מדובר במאזני המערערת שבכולם הכותרת היא "הון האגודה" ולא כל נושא אחר.
מסקנתו המודגשת, , על פי בדיקת מאזני המערער, "אצל החברים החיוב של "מניות תנובה" היווה השקעה הונית שאינה ברת פחת ואינה נחשבת בהוצאה לצורכי מס", אינה נכונה. החברים לא חויבו בגין מניות תנובה אלא חוייבו רק בחלק מהתקופה בתשלום מס עבור מניות תנובה שנכללו בהון האגודה (המערערת).
גם התיאור שבסעיף 13 לחוות דעתו אינו נכון.
"סעיף 13: תנובה עבדה מול האגודה כגוף המשווק ועל כן המניות הופיעו בתנובה על שם האגודה. במאזנים היה הכרח להציג את מניות תנובה ע"ש האגודה, בהתאם להנחיותיה של "ברית פיקוח" (רו"ח המבקר את הדוחות הכספיים של האגודה), אשר התבססו על מעמדה של תנובה כשותפות של אגודות ושל קיבוצים ולא של חברי אגודות. תחת זאת, נוהל על ידי האגודה חשבון מיוחד, שכונה חשבון "הון שיווק חלב" ובו נצברו מדי שנה מניות תנובה שנרכשו ע"י חברי האגודה בגין שיווק תוצרת בענף החלב. (תיאור זה אינו נכון. הערה שלי א.ז.)
חיוב החברים במניות תנובה חלב שיקף חלוקה פנימית של מניות אלו בין החברים היצרנים. בדרך זו, חייבה האגודה את חבריה במלוא התשלום בגין רכישת מניות תנובה. דרך זו תאמה את עקרונות תנועת המושבים ועקרונות האגודות השיתופיות, לפיהם נושא כל ענף ובאמצעותו, כל חבר – בהוצאותיו, וזוכה בתמורה בעבור שיווק התוצרת. בדו"ח רואה החשבון המבקר לחברי האגודה על הדוחות הכספיים ליום 30.9.73, 30.9.74 , 30.9.79, 31.12.01, מעיר רו"ח המבקר מברית פיקוח שלא קיים פירוט שמי להשתתפות החברים בהון, מכאן יוצא שיש משמעות למה שכל חבר שילם עבור מניות תנובה".
אין כל קשר לוגי בין הדברים "הון השיווק" הוא "הון האגודה".
גם התיאור שבסעיף ד' 1-2, עמוד 9, לחוות הדעת אינו נכון:
1. "רישום מניות בגוף המאזן אינה מהווה עילה לשייכות המניות לכלל חברי
האגודה.
2. מניות משוייכות למי ששילם עבורם"
טענות אלה, שהודגשו ע"י רו"ח ארזואן רפאל, אינן נובעות מניתוח מאזני המערערת. מאחר ומאזני המערערת יש התייחסות ל"הון האגודה", לא ניתן על פי מאזן האגודה בפרק הדן בהון האגודה, ליחס את "הון האגודה" לחבריה, שלא שילמו כלל עבורם, אלא לכל היותר בתקופה מסויימת שילמו את המס. נסיון זה מהווה "הרמת מסך". רו"ח ארזואן רפאל ומר רחמני שאול אינם יכולים לקבוע ממה מורכב "הון האגודה" ובודאי אין הם מוסמכים להרים את המסך.
134. הרמת מסך בתאגיד יכול שתעשה רק על ידי ביהמ"ש. בענין זה, רו"ח ארגואן רפאל ומר רחמני שאול הגדילו לעשות והרימו את המסך מעל הון האגודה והפכו אותו להון של הרפתנים.
135. מאחר ומדובר בשתי חוות דעת הזהות בתוכנן ובמילותיהן ומאחר וגם אינן מגלות בקיאות בנושאים שלפנינו, ברור לי, שניתנו בעצה אחת עם התובע יהונתן קמחי, שהסיט אותם לכוון שביקש, ללא כל בסיס חשבונאי.
הנני דוחה את חוות דעתו של מר רחמני. זוהי ראיה לא קבילה בבוררות מאחר ובחקירה הנגדית התברר כי חוות הדעת נערכה ע"י ארגואן ואילו מר רחמני שאול רק אסף את הנתונים שבבסיס חוות הדעת של רו"ח ארגואן וערך לה הגהות.
רו"ח בועז מקלר, שהוא מנהל יחידת המיסוי "הבין מושבית" ונמנה על המומחים הידועים בנושאי אגודות שיתופיות, בחוות דעתו מיום 21.1.04 קובע:
"השקעת חברי האגודה במניות תנובה
בהתאם למסמכים שנמסרו לנו האגודה נהגה לגבות מחברים סכומים שונים למימון פעילויותיה. בין הסכומים אותה נהגה האגודה לגבות מופיע סכום אשר הוגדר במסמכים שנמסרו לנו כ-"הון מניות תנובה חלב". סכומים אלו נכללו בדוחות הכספיים של האגודה במסגרת קבוצת "השתתפות החברים בהון האגודה" (ניר בנים – ב.מ.) ופורטו בביאור 11 לדוחות הכספיים ליום 31.12.2000 (מצ"ב כנספח 11).
מובהר כי סכומים ששולמו על ידי חברים עבור קבוצה זו הינם השתתפות החברים בהון האגודה (ניר בנים) ותו לא.
ביטוי מפורט ומפורש לכך ניתן בדוחות הכספיים של האגודה ליום 30.9.74 כפי שפורט בסעיף ב(1) לביאור מספר 5 (מצ"ב כנספח 12) בביאור זה נרשם:
"האגודה לא ערכה רשימה להשתתפותו של כל חבר וחבר למימון ההשתתפות בהשקעות במניות וקרנות תנובה. במניות במ.ח.מ ובדמי החבר בהשרות להזרעה מלאכותית".
בצדק סווגו סכומים אל על ידי החברים בדוחות האישיים שלהם לרשויות המס כהשקעה הונית כיון ומדובר בהשקעה מבחינתם (ומבחינת האגודה) בהון האגודה – ניר בנים ולא האגודה – תנובה.
המומחה קובע כי ההון שייך למשלם אותם (עמוד 2 לחוו"ד) (היה צ"ל אותו ב.מ.) אולם ההון ששולם על ידי חברי האגודה הוא הון האגודה (ניר בנים) אשר אין חולק כי הוא "שייך" לחברי האגודה (לענין הכללים להחזר ההון – ראה חלק ג' סעיף 5 לתקנון האגודה הקובע את הכללים להחזר הון – מצ"ב כנספח 12א).
טענת המומחה היא כי קיים שרשור מלא בין סכומים שנגבו למימון השקעות האגודה לבין הפירות (העץ וההתחייבויות) שהשקעות הנ"ל מקנות. בדוחות הכספיים ובמסמכים האחרים שהוצגו בפנינו לא מצאנו אמסכתא כלשהי לגישה זו". (ההדגשה שלי א.ז.).
פרשנותו של רו"ח בועז מקלר לנושא היא הנכונה היות וכל אותן ההתייחסויות מופיעות תחת הכותרת "הון האגודה", דהיינו הון המערערת, ולא הון מניות של חברי המערערת.
הבעלות על מניות תנובה
136. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במאזני תנובה ות.ע.מ.ת מניות תנובה דהיינו המניות בשני התאגידים (להלן: "מניות תנובה") רשומות על שם המערערת.
137. המחלוקת בין הצדדים הוא כיצד רשומות מניות תנובה במאזני המערערת.
רו"ח בועז מקלר קובע נחרצות בחוות דעתו:
"בדוחות הכספיים של האגודה (המערערת) נכללו סכומים ששילמו על ידי האגודה לתנובה כהשקעה של האגודה בהון תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת
בפני רו"ח בועז מקלר היו הדוחות הכספיים לשנים 1974, 1978, 1983, 1986, 1987, 1988, 1989, 1990, 1991, 1992, 2006 והוא קבע מפורשות בסעיף 6 לחוות דעתו:
"הזכויות בתנובה הוצגו בדו"חות הכספיים של האגודה בהתאם לכללים חשבונאיים מקובלים כזכויות האגודה".
"...מהדוחות הכספיים המתפרסים על פני תקופה ארוכה שנמסרו לנו לעיון ופורטו לעיל עולה כי האגודה לא קבעה זיקה ישירה בין השקעת החברים בהון האגודה לבין הזכויות שנצברו לטובת האגודה לתנובה".
כך גם קובע רו"ח
"הבעלות על מניות תנובה
אין חולק, כי מניות תנובה, על פי גישת שני מהצדדים, הוקצו על ידי תנובה ל
בדוחות הכספיים המבוקרים של המושב מוצגות מניות תנובה בסעיף ההשקעות. אין בדוחות המבוקרים כל הערה או הפנייה לכך כי הנכס אינו נכס של המושב.
על פי הגדרת שניתנו על ידי מוסדות לתקינה חשבונאית ובראשם ה- FASB נכס מייצג תועלת כלכלית, שקרוב לודאי תצמח בעתיד ליחידה העסקית המדווחת (לענייננו – המושב) בעקבות פעולות או אירועים בעבר. מכאן נובע כי נכס צריך שיהיה בבעלות הישות המדווחת וכן צריך שיצמיח תועלת כלכלית עתידית למדווח על הנכס.
עוד מחייבים הנהלים החשבונאיים המקובלים, כי אם יש על השימוש בנכס מגבלות כלשהן, יש לדווח על כך בדוחות הכספיים. כלומר, אם על הנכס רובץ שעבוד או התמורות מן הנכס מיועדות לגורם שאינו בעל הנכס וכדומה, חלה חובה על הגוף המדווח לכלול פרטים על כך, בדוחות הכספיים.
בדוחות הכספיים אותם בדקנו, לא מצאנו במסגרת הביאורים לדוחות כל הערה בדבר מגבלה במימוש המניות או לגבי החזקה בנאמנות. יתר על כך מכיוון שבחוות הדעת השונות על הדוחות הכספיים של המושב, לא העיר רואה החשבון המבקר, כי לא ניתן גילוי נאות בדוחות הכספיים של המושב, על הגבלה במימוש מניות תנובה, נראה כי אף הוא חשב כי המניות של תנובה הן בבעלותו של המושב ללא הגבלה.
על פי הדוחות הכספיים של האגודה אשר אושרו באסיפות הכלליות של האגודה על ידי חברי המושב, ואשר נחתמו על ידי מורשי החתימה של האגודה – מניות תנובה הן נכס של המושב."
חוות דעתם של רו"ח ארג'ואן רפאל ומר רחמני שאול אינן מקובלות עלי, כאמור בהחלטתי. במיוחד, כשהתעלמו מכך, שנושא מניות תנובה מופיע במאזני האגודה מתחת לכותרת "הון האגודה".
יתרה מכך: אין בביאורים של רואי החשבון שערכו את מאזני המערערת כל התייחסות או הערה או ביאור שממנה יכולה לנבוע מסקנה כי האגודה מחזיקה את מניות תנובה בנאמנות עבור החברים.
כאשר ההשקעות היו של החברים טרח רו"ח של המערערת לציין זאת במפורש. ראה לדוגמא הערה המבקר בדו"ח 30.9.74 (צורף כנספח 5 לחוות דעת רו"ח בועז מקלר):
"באשר להתאמת חשבון הסוכנות היהודית לארץ ישראל בקשר להשקעות תקציבית במושב:
המיון של ההשקעות לשם רישומן כהשקעה ציבורית באגודה או בהשקעות אינדיבידואליות שבידי החברים נעשה על ידי האגודה ללא תאום עם הסוכנות- ראה ביאורים 7-11 במאזן.
...הרישומים דלעיל מתייחסים לחיובים בעד ההשקעות באגודה בלבד בחשבון שהוגש על ידי הסוכנות כלולים גם חיובים בגין השקעות שביצעו במשקי החברים במושב כרכוש ובהוצאות אחרות".
באותו מאזן, ב
"השקעות האגודה באגודות שיתופיות אחרות (בדמי חבר או השתתפות בקרנות) והשקעותיה במניות של החברים בע"מ הבטוחות הממשלתיות וכיו"ב מוצגות לפי עלות.
אין בידי האגודה נתונים באשר לערך הריאלי של השקעותיה אלו, ובאשר לאגודות שיתופיות אין נתונים בדבר התחייבויות התלויות, הנובעות מחברותה באגודות הללו". (ההדגשה שלי א.ז.)
מכאן אנו למדים, כי האגודה ראתה בהשקעותיה באגודות שיתופיות לרבות בתנובה, כהשקעות האגודה.
גם רו"ח בועז מקלר וגם רו"ח
יש להדגיש, כי מידי שנה בשנה (משנת 1954 עד 1992 ואף לאחר מכן עד להגשת התביעה ע"י הרפתנים) אישרה האסיפה הכללית ובתוכם הרפתנים את הדוחות הכספיים של המערערת ואיש מבין הרפתנים לא טרח לבקש או להעיר על כך כי מניות תנובה הן מניותיו.
אין ספק, כי רו"ח
"כל אגודה רשאית ליצור קרן מילואים לחבריה מתוך תרומותיהם של החברים ובהתאם לתקנות האגודות הדנות בענין זה, ורשאית היא לתרום לאותה קרן המילואים מתוך רווחיה, לאחר שתפריש את הסכומים הקבועים לקרן השמורה:
בתנאי שלא ישתמשו בכספי קרן המילואים בעסקיה של האגודה;
ובתנאי ששום חלק מכספי קרן המילואים לא ייחשב כנכס של האגודה."
הקמת קרן מילואים על פי הוראות סעיף 41 לפקודה, היא הדרך להחריג רכוש מרכוש האגודה ולשייכו לרפתנים.
138. ב"כ המערערת מעיר בצדק בטיעוניו בערעור כי אילו היו הרפתנים חושבים באמת שמדובר בנכס השייך להם היו מצהירים על כך לשלטונות המס, בדוחותיהם האישיים. העובדה כי לא הוצגה בבוררות כל טענה כזו מלמדת כי מדובר בטענה חדשה שבאה לעולם לאחר ועידת תנובה ב-1999.
139. עולה בברור מחומר הראיות כי האגודה (המערערת) בהחלטותיה, מעולם לא החליטה על שיוך המניות לחברים אלא ראתה בהן את הונה וכך נרשם במאזני המערערת ובמאזני תנובה. המשיבים לא הצליחו להצביע אפילו על החלטה אחת שנתקבלה באסיפה הכללית של המערערת המאששת את טענתם כי, מניות תנובה חלב, הן עניינם העסקי הפרטי של הרפתנים.
140. מבקר החשבונות של המערערת ושל תנובה ות.ע.מ.ת הינו אותו המבקר "ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ". היעלה על הדעת כי אותו המבקר יתייחס, למניות המערערת, בצורה שונה בדוחות המערערת ובדוחות תנובה?
זיהוי הבעלות על מיכסות החלב
141. מכסות החלב עד שנת 1991 היו נכס מנכסי האגודה והאגודה היא זו שנתנה או חילקה אותם בין החברים .
142. בעת חלוקת המכסות לרפתנים על ידי האגודה הרפתנים לא שילמו כל תשלום לאגודה עבור המכסות שקיבלו. הרפתנים גם לא שילמו כל תשלום כאשר קיבלו תוספת של מכסה.
143. טענת הרפתנים, כי הייתה באגודה החלטה לפיה אם חברי האגודה יבקשו להצטרף לענף החלב, יוותר כל חבר על 5% ממכסת החלב שלו, לטובת החבר שיצטרף והעובדה כי איש לא הצטרף, מלמדת שמכסת החלב הייתה נכס שלהם מאז ומתמיד, אינה נכונה. כי אם היה מבקש להצטרף חבר לענף החלב מתוך חברי האגודה, ו-16 רפתנים היו מותרים, כל אחד, על 5% ממיכסתם הרי שלחבר המצטרף הייתה רק 80% ממכסה; וספק רב, אם כדאי לבנות רפת ולהשקיע כספים עבור מכסה מוקטנת, שתמיד יכולה לקטון יותר בהצטרפות חבר נוסף.
144. הרפתנים היו גוף חזק באגודה ששמרו על מכסת החלב ולא ששו לצרף אחרים לענף הרפת ולכן הסכימו רק לוותר על 5%. אילו היו נוהגים כנדרש באגודה, בשוויון, ראוי היה כי כל מכסת הרפת תתחלק שווה בין כל החברים גם הרפתנים הקיימים וגם המצטרפים החדשים. כך, שלכל רפתן תהיה מכסה שווה באגודה ולא כפי שהוחלט באגודה על כ-80% מכסה, לכל היותר.
145. מכסת הרפת, כפי שעולה מהעדויות, היא בעלת ערך כלכלי רב. מכסה, שכאמור, הייתה מכסת האגודה למרות זאת, בעת השינוי למכסה "אישית" לא נדרשו הרפתנים לשלם דבר לאגודה.
146. מהעדויות עולה, כי ערך מכסת החלב נכון ליום העדויות, השייכת היום למשיבים שווה 8,320,000 ש"ח (שמונה מיליון ושלוש מאות ועשרים אלף ₪) - ראה עדות התובע מספר 1 בפרוטוקול מיום 23.2.04.
147. היעלה על הדעת, כי מי שקבלו את המכסה חינם מהאגודה, יזכו עתה,בגלל טענות מופרכות, גם במניות תנובה על חשבון שאר חברי האגודה? במיוחד, כאשר עולה בבירור מהחומר שבפני, שהרפתנים לא שילמו מכספם עבור ההשתתפות ב"הון האגודה", בגין מניות תנובה, ורק בחלק מהתקופה שילמו את המס. זאת, כאשר מניות תנובה במאזני תנובה ובמאזני המערערת רשומים כהון המערערת.
הפן המשפטי
148. על מנת להכריע בשאלה שהובאה בפני עלי לבחון את המצב המשפטי כפי שעולה מטענות הצדדים.
העיקרון המשפטי השולט בענייננו הינו, קיום אישיות משפטית נפרדת של האגודה מהחברים בין שהיא פועלת לטובת החברים או עבורם ובין עבור עצמה.
לעניננו, ראשית, יש לעמוד על הקשרים הראשוניים בין תנובה למערערת שזיכו את המערערת בבעלות על המניות.
שנית, יש לעמוד על הקשרים בין המשיבים למערערת. שכן אלמלא היו המשיבים חברים במערערת, מהי הדרך שהייתה פתוחה למשיבים לשווק את תוצרתם שלא באמצעות המערערת על ידי תנובה והאם גם אז היו נובעות הזכויות אותן דורשים המשיבים היום.
כבר עתה ניתן לקבוע בוודאות שלמשיבים לא הייתה כל אלטרנטיבה אחרת לשווק את תוצרתם , אלא רק דרך האגודה ובאמצעות תנובה.
הצדק מחייב להגיע למסקנה שהאגודה הייתה הכלי בידי המשיבים לשווק את תוצרתם ולהפיק התועלת מעיסוקם החקלאי והאגודה היא זו שהייתה ערבה להתחייבות כלפי תנובה.
לא ניתן היום לבוא ולקפח את זכויות המערערת או את זכויות החברים האחרים באגודה, שאינם יצרני חלב, אך ורק בשל העובדה שהמשיבים הם יצרני חלב באגודה במסגרת פעילותה של האגודה. לכן, התוצאה הצודקת והאמיתית, היא הקביעה כי מניות תנובה הן מניותיה של האגודה, ולא לאפשר הרמת מסך ההתאגדות והקביעה כי מדובר בהון החברים.
מבחינת האגודה, למשיבים לא היה מעמד עצמאי וככאלה לא היו זוכים לקבל מהאגודה את הזכות לייצור חלב. למשיבים לא הייתה יכולה להיות כל זיקה ישירה לתנובה ולטובות ההנאה המתקבלות היום מתנובה כתוצאה מקביעת יחידות השתתפות לחברי תנובה. הם קבלו רק את מכסות החלב, שהיו נכס של האגודה, מאת האגודה.
במקרה דנן, מניות תנובה רשומות על שם המערערת הן בספרי האגודה והן בספרי תנובה.
מהעדויות עולה שהאגודה גבתה "הון מניות" על פי עיקרון לפיו כל ענף מכסה את העלויות הכרוכות בשיווק תוצרתו, מתוך כוונה שלא ייווצר חוסר בשל פעילות של ענף זה או אחר. מכאן, נובעת ההפרדה בין הענפים בכרטיסי החשבון.
תנובה עצמה הטילה על האגודות החברות בה רק לכאורה חיובים בגין הון מניות בסכומים שנקבעו על פי שיעורים שנגזרו מכמות התוצרת ומהיקף ההשקעות הדרושות בכל ענף. למעשה, תנובה חייבה את החברות בה, כביכול, להשתתף בהונה בשיעורים שונים, באמצעות תכנון מס. במקום לגבות את שיעור הקומיסיון, כפי שגבתה מאת משווקי החלב שלא היו חברים באגודות החברות בתנובה, גבו כקומיסיון רק חלק מאותו סכום מאחר שתנובה הייתה חייבת בתשלום מס על קומיסיון. לעומת זאת, היתרה נרשמה כהון מניות בתנובה. על תשלום זה לא הייתה תנובה צריכה לשלם כל מס.
מכאן, שגבית המס על ידי המערערת מהמשיבים, בחלק מהתקופה, בגין הון מניות תנובה נעשה כפועל יוצא מחיוב המערערת על ידי תנובה בתשלום עבור הון מניות תנובה. חיוב שהיה חלק בלתי נפרד משיווק התוצרת החקלאית של האגודה וחבריה באמצעות תנובה.
לא ניתן לרוקן את אישיותה המשפטית של האגודה מכל תוכן ומכל נכסיה. שכן היא מחזיקה בנכסים או באמצעיי ייצור עבור כל חבריה.
נכסי האגודה נמצאים באגודה מכוח אישיותה המשפטית כאגודה שיתופית. כך בחלוקת הנחלות הכלולות במשבצת החקלאית, במכסות המים במפעלי האגודה ובזכויות האגודה בתאגידים חיצוניים. כך גם בנושא חלוקת מכסות החלב לחברים.
ראה לעניין זה :
ה"פ 3349/04 ( מחוזי- ים) תבורי יוסף ומלכה ואח' נ' בקוע מושב עובדים להתיישבות
"חוב של האגודה כלפי אותו צד שלישי אינו יוצר, כשלעצמו, חוב של חבר האגודה כלפי אותו צד שלישי, ואף לא חוב של חבר כלפי האגודה, אלא אם כן התקבלה הסכמה אישית של החבר ליצירת החוב. היגיון זה חל גם על זכויות כלפי צדדים שלישיים או נכסים שבידי המושב. בהיעדר הסכמה על דיס פוזיציה של הזכויות אל החברים, אין העברה אוטומטית שלהן לחבר הבודד, ואין לחבר כזה זכות קניינית או זכות בעלות ברכושו או בנכסיו של המושב, על אף שהחבר, בעבודתו ובמאמצים שהשקיע במשך השנים, השתתף בצבירתו של אותו רכוש"( ההדגשה שלי א.ז)
149. המשיבים טענו כי הלכה זו אינה חלה בענייננו, שכן, אילו כאן היה מדובר ברכוש של המושב כולו, מבנה ציבור, או עסק, שהוקמו בהון אגודה, או במאמץ משותף של כלל חברי האגודה- לא היה עולה על הדעת לטעון כי רכוש זה שייך לחברי האגודה, כל עוד לא חולק על ידי האגודה לחבריה. במקרה דנן, מדובר בנכס שנרכש אך ורק מכספי יצרני החלב.
אינני מקבל טענה זו. המשיבים לא רכשו את מכסות החלב אלא קבלו אותן ללא תמורה כמו שחברים אחרים למשל קבלו מכסות לפטמים, לולים, ירקות ועוד... והכל כחלק מפעילות הקואופרציה השיתופית באגודה. הם לא שילמו עבור מכסות החלב, גם עת הוקצו לאגודה מכסות נוספות וגם לא כשהועברו המכסות לרפתנים במסגרת ההפרטה במשק החלב, כמכסות פרטניות.
150. המשיבים טענו גם כי העובדות פשוטות בתכלית וכך גם הזכויות הנגזרות מאותן עובדות וכי ע"פ החלטת ועידת תנובה מ 1999, הוקצו 50% מיחידות ההשתתפות, (קרי המניות) בתנובה על פי התשלומים שנגבו עבור הון תנובה.
אינני מקבל גם טענה זו. החלטת ועידת תנובה אינה מחייבת במישור היחסים שבין המערערת לחבריה. ההחלטות בועידת תנובה הנן במישור מערכת היחסים שבין תנובה לאגודות החברות בה ולא במישור היחסים הפנימיים שבין חברי האגודה כדוגמת המשיבים הנמנים על חברי האגודה המערערת .
151. זכויותיהם של המשיבים, הינם על פי תקנון האגודה במסגרת הפנימית של האגודה בה חברים המשיבים, שהנו כחוזה בין האגודה לחברים ובין החברים לבין עצמם.
וכך קבע בית משפט זה בפרשת ע"א 524/88 "פרי העמק", אגודה
"מהו מעמדו המשפטי של התקנון? כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט " החוקתי...
התקנון של
עוד נפסק :
"כי התקנון הוא הסכם בין החברים לבין עצמם" (ע"א 556/69 "ניר"
ראה ברוח זו גם מסקנתה של ס' אוטולנגי, בספרה אגודות שיתופיות: דין ונוהל (
"חיובו החוזי של התקנון הפך להיות הנחה משפטית מבוססת, שאין מהרהרים אחריה עוד:
" כוחו של תקנון ככוחו של חוזה בין האגודה לבין חבריה ובין החברים בינם לבין עצמם לקיום הוראות התקנון על שינוייו". (שם בעמוד 174).
מכאן שהמערערת היא זו העומדת מול תנובה ולא החברים. התקנון של תנובה קובע במישור היחסים שבין תנובה למערערת ולא בין תנובה לחברי האגודה של המערערת. מכאן, שאין כל קשר לשינוי התקנון של תנובה שחל רק במישור היחסים בין תנובה למערערת.
במיוחד יש חשיבות לכך כי החלטת ועידת תנובה היא משנת 1999 בעוד שהון האגודה ותשלום המס עליו, שחוייבו בו הרפתנים בחלק מהתקופה, היה בעיקרו עד שנת 1990.
כל ההחלטות המתקבלות על ידי תנובה חלות על המערערת, קרי החלטת ועידת תנובה משנת 1999. אך החלטות ועידת תנובה אינן מקור ליצור "יש מאין" זכויות כלשהן במערכת היחסים הפנימית שבין המערערת לחבריה.
החלטות ועידת תנובה כדרך של פשרה
152. החלטת ועידת תנובה בשנת 1999 התקבלה בדרך של פשרה מוסכמת בין תנובה לחברים בה ואין בהחלטה זו ליצור זכויות כל שהן למאן דהו, שאינו חבר באגודת תנובה. קרי, המשיבים שאינם חברים באגודת תנובה אלא רק באגודה המערערת.
כאמור, בהחלטתי, החלטת ועידת תנובה, בקיבוץ יגור, משנת 1999 מקורה בטענות החברים שהיו חברי תנובה ולא מחברי ת.ע.מ.ת שדרשו חברות גם בת.ע.מ.ת. ההחלטה שהתקבלה בוועידה הייתה בדרך של פשרה, שלא על בסיס חשבונאי או משפטי אלא הסכמה בפשרה של האגודות החברות בתנובה ובת.ע.מ.ת. אין זו החלטה מושלמת ויש בה סימני שאלה רבים. אך מאחר והתקבלה הפשרה היא מחייבת את האגודות החברות בה. בהחלטת הועידה אין הסבר מדוע ההתחשבנות לא מתחילה בשנת 1929 או 1931, ומה קרה בין השנים 1929 או 1931 עד לשנת 1954 שבה התחילה ההתחשבנות. אין ספק כי התחשבנות זו הרעה עם האגודות הותיקות שהיו חברות בתנובה ושיווקו דרכה את תוצרתם בכל הענפים, ולאו דווקא, את תוצרת החלב. כמו כן, מדוע לא נעשתה התחשבנות לגבי השנים 1992 עד להחלטת ועידת תנובה בשנת 1999? הרי היו רבים שהמשיכו לשווק את תוצרתם לתנובה.
האם הערך הכלכלי ורווחיה של תנובה נובעים בעיקר מעסקיה בנושא החלב, שהיו הבסיס העיקרי לשיטה שבה כביכול נגבה ההון? הרי היו שנים בהן הפסידה תנובה מענף החלב.
האם הרווחים בתנובה נבעו רק מענף החלב? הרי תנובה גם רכשה מקרקעין, דוגמת השוק הסיטונאי ב
אין ספק, כי בכל הקשור להחלטת ועידת תנובה ביגור משנת 1999 מדובר בפתרון לסכסוך שאינו משפטי ואינו חשבונאי והוא אינו אופטימאלי אלא פתרון בדרך של פשרה. אין מקום להיאחז בו, כדי לזכות בזכויות הנובעות מפרשנות של החלטה שנתקבלה על דרך של פשרה באגודה אחרת ולא באגודה של המשיבים.
החלטת ועידת תנובה עסקה בהקצאות יחידות השתתפות לחברי תנובה בלבד (לאגודות החברות בתנובה) ולא עסקה, בין במפורש ובין במשתמע, בשיוך מניות תנובה לחברים באגודות החברות בתנובה.
הבורר שגה כאשר הפך את נושא יחידות ההשתתפות שנקבעו בהחלטת ועידת תנובה כבסיס השונה לחלוטין מזה שנקבע בועידת תנובה. הוא שינה את יחידות ההשתתפות למודל של שיוך מניות.
אין בהחלטת ועידת תנובה לשיוך חלק מיחידת ההשתתפות על פי מפתח של גביית הון מניות, בכדי להקנות למשיבים, בדיעבד ובניגוד לתקנון המערערת ותקנון תנובה, זכות קניין ביחידות ההשתתפות. הזכות ביחידות ההשתתפות שנקבעה בועידת תנובה נתקבלה רק בשל חברותה של המערערת (האגודה) בתנובה. מדובר בחלוקה פנימית על דרך הפשרה שבוצעה בין חברי האגודות החברות בתנובה בינם לעצמם ואין בקביעת יחידות ההשתתפות כדי להפכם לשיוך מניות ולשיוך יחידות ההשתתפות ולהעברתן מרשותה של המערערת (האגודה) למניות השייכות למשיבים..
153. באם יש למשיבים טענות, ככל שהדברים אמורים לחיובים בכרטיסי החשבון שלהם, בגין פעולה יצרנית כלשהי מצדם באגודה, אין הם יכולים להשתמש בהחלטת ועידת תנובה כ"בת ערובה" לענייניהם הפנימיים עם המערערת. במידה והמשיבים סוברים כי יש להם תביעה כספית נגד המערערת עליהם לפעול על פי תקנונה ולתבוע הכספים מהמערערת.
נטל הראיות
154. המשיבים טענו לדבר קיומה לכאורה של הסכמה בסיסית ויסודית באגודה לפיה , זכויות בתאגידים חיצוניים שנרכשו על שם האגודה, מוחזקות על ידי האגודה בנאמנות עבור החברים כי בכספם נרכשו הזכויות. כך גם בדבר קיומה לכאורה של הסכמה בסיסית ויסודית לפיה "מניות תנובה חלב" הן עניינם העסקי הפרטי של הרפתנים – המשיבים. כמו כן, הטענה לפיה, לכאורה, הרישום בדו"חות הכספיים של האגודה והערות המבקר מברית פיקוח מעידים על כך "שמניות תנובה חלב" מוחזקות על ידי האגודה בנאמנות וכי לכאורה המשיבים הם אלה שנשאו בתשלום בגין הון המניות.
155. מהמסמכים שבפני עולה כי המשיבים אינם צודקים כלל בטענותיהם. המשיבים לא הרימו את נטל ההוכחה כי רישום המניות במאזן כנכס של האגודה נעשה מתוקף היותה נאמנה על הנכס שלגביו טוענים המשיבים כי הוא נכס שלהם או שראו במניות תנובה חלב את קניינם. המשיבים לא הביאו כל ראיה כי דיווחו על מניות תנובה חלב כרכושם, לא בדוחות הכספיים שלהם ולא בהצהרות ההון שהגישו לשלטונות המס.
156. המשיבים לא הרימו את נטל ההוכחה כי התקבלו החלטות באסיפה הכללית של המערערת שיש בהן להצביע כי "מניות תנובה חלב", הן "קניינם העסקי הפרטי של הרפתנים", בכללם המשיבים.
157. עוד טענו המשיבים כי, בשל החלטת ועידת תנובה משנת 1999, 50% מיחידות ההשתתפות הן במניות השייכות להם.
לעניין זה אזכיר את חלק ג' לתקנונה של המערערת (סעיף חלוקת רווחים), האומר כי לאסיפה הכללית של המערערת הסמכות להכריע בשאלת אפשרות שיוכן של יחידות ההשתתפות לחברי האגודה, והאופן שבו יבוצעו, אם בכלל.
סעיף 36 בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע כי:
36.. (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה
בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה –
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) הייתה הרשומה פלט – הוכח בנוסף, כי –
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה
לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.
(ב) הייתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א) (1) את מועד עריכת
הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.
(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על ידי רשות
מרשויות החקירה או התביעה הפלילית והמוגשת בהליך פלילי על ידי רשות כאמור. אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפסול או להגביל הגשת רשומה כאמור, אם ניתן להגישה בהתאם להוראות סעיף 39ב.
(ד) התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה.
ראה גם סעיף 57 (א) לפקודת הראיות:
"(א) נמצא על טובין או על אריזתם או על מה שמחובר או נספח אליהם שמו של יצרן, מגדל או אורז (להלן - יצרן), עסקו או סימן מסחר שלו, או שם או סימן אחר שיש בו כדי לזהותו, יהיה בכך ראיה לכאורה, שייצר גידל או ארז את הטובין.
(ב) נמצא על טובין או על אריזתם או על מה שמחובר או נספח אליהם שמו של משווק, שם עסקו או סימן מסחר שלו, או שם או סימן אחר שיש בו כדי לזהותו, ולא נמצא עליהם שמו של יצרן, יראו את המשווק לכל ענין כאילו הוא היצרן זולת אם גילה לקונה, או למי שהוסמך לכך כדין, את זהות היצרן, משנדרש לכך".
(ההדגשות שלי א.ז.)
תיקון זה בא כדי להקל על הוכחת אישומים או טענות כנגד יצרנים, המובאים לדין על פי פקודת בריאות הציבור (מזון), או על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח-1957, או על פי חוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981.
ראה את דברי כבוד השופט בנאי לענין זה (ת"א (באר-שבע) 383/88 - מושב מסלול נ' סולימאני אברהם .תק-מח 91(3), 1013 ,עמ' 1020.)
בצדק ראה לנכון המחוקק להורות על שינוי הכלל היסודי בדיני ראיות בדבר הנטל המוטל על מי שבא להוציא מחברו, בדרך של חקיקה ראשית, בפקודת הראיות, ולא בהתקנת תקנה. הגם שבחוקים המצוינים לעיל ניתנת סמכות לשר להתקין תקנות לביצוע מטרות החוקים, כפי שהדבר כך בפקודה דנן.
גם בתביעות נזיקין, משביקשו להעביר, במקרים מסוימים, את נטל הראייה על הנתבע, נעשה הדבר בפקודת הנזיקין עצמה. ראה סעיפים 41- 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הדנים בחובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים, לגבי אש, לגבי חיה וכן הכלל של "הדבר מעיד על עצמו".
בפקודת האגודות השיתופיות, קיימים סעיפים הדנים ומתייחסים לעניין נטל הראייה, במקרים מסוימים. כך בסעיף 11 לפקודה הקובע:
"תעודת רישום חתומה ע"י הרשם תהא עדות מכרעת שהאגודה רשומה כהלכה, חוץ אם הוכח שרישום האגודה בוטל".
וכן סעיף 34 הקובע:
"כל פנקס או רשימה של חברים או של מניות שברשות כל אגודה רשומה ישמשו ראיה לכאורה על כל פרט מן הפרטים כדלקמן הרשומים בהם -
(א) התאריך שבו נרשם כחבר שמו של אדם באותו פנקס או באותה רשימה.
(ב) התאריך שבו חדל אותו אדם להיות חבר.
תקנה 1א. לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה-1975 קובעת::
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח, או רואה החשבון של האגודה, לפי הענין: הטוען שהרשום אינו נכון, לרבות חבר האגודה – עליו הראיה".
לפי חלק ב' סעיף 2 לתקנון האגודה, כל חבר בשעה שמתקבל לאגודה חותם על התחייבות הקובע כי הרשימות שבספרי האגודה תחייבנה אותו בקשר עם כל ענין הנוגע לחובותיו לאגודה או לתביעות מהאגודה.
סעיף 12 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי, התשנ"ב-1992 קובע:
"המאזנים המאושרים של גורם חקלאי ובהעדרם – המאזנים המבוקרים שלו, ישמשו ראיה לכאורה לקביעת החובות והזכויות של אותו גורם כלפי גורמים חקלאיים"
מאזניה השונים של המערערת בהם נכללו מניות תנובה כרכוש האגודה בפרק הון האגודה, אושרו מידי שנה בשנה באסיפה הכללית של האגודה כאמור בתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) תשל"ה-1975 סעיף 4 (א) (4) וללא התנגדות החברים המשיבים.
לנוכח סעיפים אלה שבפקודה, בתקנות ובתקנון האגודה, היה על המשיבים להרים את נטל הראיה ולהוכיח כי הם הבעלים של מניות תנובה.
המשיבים לא הצליחו להרים את נטל הראייה ולהביא ראיות כי המניות היו שייכות להם מאז ומעולם. למעשה, רק משנת 1993, בשל תיקון צו החלב, קבלו יצרני החלב את מכסת החלב כמכסה אישית.
158. כאמור, נטל הראיה היה על שכמם של המשיבים והם לא הרימו את נטל הראיה ולא הוכיחו כי הם הבעלים של המניות.
לכן, מניות תנובה שייכות למערערת, כפי שרשום במאזני המערערת בפרק הדן בהון האגודה וכפי שרשום במאזני תנובה.
159. הבורר לא נתן דעתו לתוקפם המחייב של הדוחות הכספיים של האגודה, לא רק ביחסים הפנימיים בין האגודה לבין חבריה, אלא גם לחשיבות הרישום לגבי צדדים שלישיים. לרבות, נושי האגודה, בנקים ספקים וכדומה עמם התקשרה האגודה, אשר הסתמכו על הרישום של מניות תנובה בהון האגודה כשייך למערערת.
160. כפי שעולה מחומר הראיות, גם ה"משקמים" על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992 רואים במניות תנובה המוחזקות על ידי המערערת כנכס של האגודה המשמש לפירעון התחייבות האגודות החברות בתנובה והטילו עליהן עיקולים לטובת נושי האגודה.
161. גם מעיון בפרוטוקול ועידת תנובה בשנת 1999 עולה כי התייחסותה של תנובה היא במישור היחסים בינה לבין החברים בה (האגודות) ולא כלפי יצרני החלב הפרטניים, במישור היחסים הפנימיים בינם לבין האגודה בה הם חברים.
סוף דבר, המשיבים לא הרימו בתביעתם בבוררות את נטל ההוכחה כי הם רכשו את מניות תנובה באופן עצמאי או שהייתה להם בעלות על מניות תנובה.
לא מצאתי כל ראיה שיש בה להצביע, כי תנובה חישבה את הזכויות בקשר ישיר לחברים, כדוגמת המשיבים, בכל אחת מהתקופות. היינו, האם חושבו הזכויות למניות בצורה פרטנית לחברים לפי יצור כמות ליטר חלב, כמות שיווק ירקות , כמות שיווק פטמים וכו'. ההפך הוא הנכון: כל הראיות מובילות לכך כי תנובה ראתה במערערת חברה באגודת תנובה ובעלת אישיות משפטית עצמאית ואין המשיבים זכאים ליחידות ההשתתפות.
לפיכך ולאור האמור לעיל אני מוצא לנכון על פי סמכותי להתערב בהחלטת הבורר ומחליט כדלקמן:
162. המשיבים לא שילמו על חשבונם עבור מניות תנובה. לכל היותר, בפרק זמן כלשהו שילמו המשיבים מס מוקטן על מניות תנובה. לפחות כך היה בשנת 1987.
163. תשלום "מס" עבור "הון האגודה" יכול שייגבה מענף מסויים. אין זה פסול כי "הון האגודה" ישולם על ידי המשתמשים. תשלום זה אינו הופך המשתמשים לבעליו.
164. מניות תנובה הן קניינה של האגודה, וכך נרשמו "מניות תנובה" בספרי האגודה, כ"הון אגודה".
165. 33,070 יחידות ההשתתפות של המערערת בתנובה הינן נכס של האגודה שנצבר במסגרת פעילות הקואופרציה השיתופית ולמען רווחת חבריה, קרי שיווק דרך האגודה.
166. חברותה של המערערת בתנובה הינה במסגרת פעילותה כגוף עצמאי למען חבריה ולא מכוח הסכם שליחות או נאמנות בינה לבין חבריה.
167. החלטת ועידת תנובה אינה מחייבת במישור היחסים שבין המערערת לחבריה.
168. המשיבים לא נשאו בפועל בתשלום "הון מניות".
169. מאחר והמשיבים לא הרימו את נטל ההוכחה כי יש להם או הייתה להם בעלות על מניות תנובה, כנטען על ידם, אני מעדיף את גרסת המערערת, על פני גרסת המשיבים לעניין הבעלות על המניות. אני מקבל את טענות המערערים ודוחה את טענות המשיבים.
לפיכך, אינני מאשר את פסק הבורר ומתקנו כאמור בהחלטתי.
המשיבים ישאו בהוצאות המערערת בסכום כולל של 40,000 ₪ בצרוף מע"מ מיום החלטתי ועד לתשלומו המלא למערערת.
ניתן היום 5.12.06
אורי זליגמן, עו"ד
