האם מצג שווא ופניה לחסדי בימ"ש מתיר הארכת צו להפסקת שימוש חורג בקיבוץ ניר אליהו?

עובדות רלוונטיות:

 בשנת 2003 הוגש כנגד חברת הכל בדולר כתב אישום על שימוש במקרקעין בקיבוץ ניר אליהו ללא היתר.

בשנת 2005 ניתן כנגד חברת הכל בדולר צו להפסקת השימוש החורג כחלק מגזר דין, תוך 15 חודשים ממועד גזר הדין. צו כנ"ל ניתן כנגד קיבוץ ניר אליהו, אשר הגיש בקשה לעיכוב כניסת הצווים לתוקף בטענה כי הקיבוץ פועל להכשרת השימוש החורג במקרקעין ומיצוי הליכי הרישום במקום. מדינת ישראל התנגדה לכך. בימ"ש האריך את כניסת הצווים לתוקף למשך שתי תקופות עד ליום 1.9.2007.

בקשה נוספת להארכת הצווים הוגשה על ידי קיבוץ ניר אליהו לאחר כניסתם לתוקף. מדינת ישראל התנגדה לכך ובימ"ש זה דחה את הבקשה בקבעו כי ארוכה הדרך להסדרת השימוש החורג במקרקעין ולא מסתמן פתרון בטווח הנראה לעין.

חברת הכל בדולר זנחה את הניסיונות להכשיר את העבירות ורכשה מקרקעין חלופיים בבאר טוביה. לצורך העתקת הפעילות, ביקשה חברת הכל בדולר ארכה של שנה. מדינת ישראל התנגדה גם לבקשה זאת. בימ"ש דחה את הבקשה וקבע כי על חברת הכל בדולר היה להסדיר את העתקת פעילותה למקום אחר זה מכבר.

חברת הכל בדולר הגישה ערעור על החלטה זו לבימ"ש מחוזי. בימ"ש המחוזי עיכב את כניסת הצו לתוקף עד לדיון בערעור.

בימ"ש מחוזי האריך את כניסת הצו לתוקף עד ליום 16.1.09.

 כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע פסקה:

בבקשה הנוכחית, טענה חברת הכל בדולר כי הובהר לה מפי הועדה הועדה המקומית לתכנון ולבניה בבאר טוביה, כי לפי התב"ע הקיימת, דרושה תכנית איחוד וחלוקה של הקרקע לצורך קבלת היתר בניה.

לעומת זאת, בהסכם מכר המקרקעין, בין חברת הכל בדולר לבאר טוביה, הצהירה חברת הכל בדולר כי לפני חתימת ההסכם- מצאה את המקרקעין מתאימים לצרכיה. משמע, כבר באוקטובר 2007 היה המצב התכנוני של המקרקעין ידוע היטב לחברת הכל בדולר, ולא נודע לה במפתיע "לאחר רכישתו של המתחם".

אישור התוכנית הוא מתוקף תפקידה של הועדה המקומית ולא הועדה המחוזית כפי שטענה חברת הכל בדולר בבקשתה. לפיכך, בניגוד לטענה שעלתה בע"פ- לא הוכח שתכנית האיחוד וחלוקה שבסמכות הועדה המחוזית, אושרה ע"י הועדה המחוזית להפקדה. ואף לא הוכח כי ניתן אישור השר לתכנית, כפי שנטען בע"פ.

בנסיבות אלה נראה כי כברת דרך ארוכה בפני המבקשת עד להשלמת ההליך התכנוני מיקום החדש אליו היא מתכוונת להעביר את הפעילות המתבצעת בקיבוץ ניר אליהו, אם בכלל תאושר התכנית ע"י הועדה המחוזית והשר.

 לסיכומו של עניין, חברת הכל בדולר הציגה מצגים עובדתיים כוזבים ומגמתיים בפני בית המשפט הן לגבי "הגילוי המפתיע" של מצבם התכנוני של המקרקעין המיועדים, המנוגדים להצהרתה בהסכם רכישת המקרקעין, והן בטענתה כי ניתן אישור הועדה המחוזית לתוכנית איחוד וחלוקה, במטרה לקדם את מטרתה ולזכות להארכה נוספת של הצו.

בנסיבות דנן, נראה כי עוד ארוכה הדרך עד לקבלת היתר הבניה השלמתה והעברת הפעילות בפועל מקיבוץ ניר אליהו לבאר טוביה.

 הבקשה להארכת הצו נדחית.

חברת הכל בדולר תישא בהוצאות המשפטיות ושכ"ט עו"ד של מדינת ישראל בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן ביום 18.1.2009

לדף הבית של קיבוץ ניר אליהו.