נדחתה תביעת לשון הרע כנגד עובדי מזכירות הקיבוץ

חברי מזכירות בקיבוץ הגישו בקשה לדחיית תביעת לשון הרע שהוגשה נגדם, בשל היותם נושאי משרה בקיבוץ שמהווה רשות פנימית מרשויות הקיבוץ.

הרקע

עסקינן בתביעת לשון הרע שהוגשה כנגד עובדי מזכירות של הקיבוץ לאחר שהם פרסמו על התובע מודעה. בעקבות כך, העובדים הגישו בקשה לדחיית תביעת לשון הרע הנ"ל ולחלופין ביקשו לצרף את קיבוץ בארי כנתבע במקומם. בלב הבקשה דנן, עומדת השאלה: האם יש מקום להכרה בתביעה אישית בעוולת הרשלנות ובעילת לשון הרע כנגד נושאי משרה בקיבוץ?

העובדים טוענים כי, המודעה נשוא התביעה פורסמה על ידי הקיבוץ. מזכירות הקיבוץ אינה אישיות משפטית – דהיינו היא מהווה רשות פנימית מרשויות הקיבוץ, אשר ההחלטות שמתקבלות על ידיהם מהוות – על פי דין – כהחלטה של הקיבוץ עצמו. ועל כן, היות והקיבוץ הוא בעל הדין הנכון, אזי הוא זה שצריך לשאת בתוצאות הליך זה, ובמלוא השלכות החלטות העובדים. עוד הם טוענים, כי כתב התביעה איננו מפרט מה חלקם של כל אחד ואחד מהעובדים בעוולות הנטענות. היעדרו של הפירוט הנדרש, והמתחייב על פי הדין לשם ביסוס התביעה בעוולות הנטענות הנ"ל, חורץ את דינה של התובענה לדחייה.

מאידך, התובע טוען תחילה כי ניתן להטיל אחריות אישית על נושאי משרה באגודה שיתופית, לרבות, חובת הזהירות וחובת הנאמנות, מכוח דיני החברות. עוד הוא מוסיף כי נושאי משרה בתאגיד, ובכלל זה, אגודה שיתופית – מחויבים על פי דין לפעול כמיטב יכולתם, בתום לב ובהתאם לחובת הזהירות הכללית, לקידום האינטרסים של התאגיד. לעניין זה, התובע טוען, כי אין ספק שנושאי המשרה – חברי המזכירות – ולא הקיבוץ לבדו, אחראים לפרסומה של מודעת הזימון בעיתון; העובדים הם שחשפו את פרטיו האישיים של התובע – לרבות מספר תעודת הזהות שלו, ופרסמו בעיתון הקיבוץ דברי שקר ובלע. על כן, לטענת התובע, אין למחוק או לדחות את התובענה.

דיון והכרעה

מזכירות הקיבוץ היא אחת מרשויות האגודה השיתופית והיא משמשת כ-"רשות המבצעת" באגודה השיתופית.

באשר לפעילות עוולתית של ארגון, בית המשפט קבע כי ניתן אכן להטיל אחריות אישית על חברי המזכירות. לכן, על מנת לבסס את עילת התביעה, היה על התובע לפרט בכתבי הטענות מה חלקו הנטען של כל נתבע ונתבע בעוולות המיוחסות לו בכתב התביעה. זאת ועוד, היה על התובע להצביע על התקיימות יסודות העוולות הנטענות ביחס לכל אחד ואחד מהנתבעים. בשל היעדר הפירוט המחייב הנ"ל, נראה כי התובע לא הצליח להוכיח קיום עוולת לשון הרע. 

מעבר לכך, בכתב התביעה, התובע בעצמו טוען כי "הקיבוץ" הוא שביצע את המעשים הנטענים בכתב התביעה. קרי, התובע טוען בעצמו כי העוולות בוצעו לכאורה על ידי העובדים לא כפרטים-יחידים, אלא כקולקטיב.

סיכום

בית המשפט קיבל את הבקשה ודחה את תביעת לשון הרע שהוגשה נגד חברי מזכירות הקיבוץ, תוך צירוף הקיבוץ כנתבע במקומם. התובע ישלם לבא כוח הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 2925 ₪.

ניתנה ביום ט"ז אדר א' תשע"ט, 21 פברואר 2019, בהיעדר הצדדים.