האם ניתן לכסות את הגירעון האקטוארי של החבר באמצעות הרווחים המגיעים לו?

התובע אשר הינו חבר קיבוץ, תובע כספית את קיבוץ מרום גולן על כך שהעביר את כספי הרווחים המגיעים לו לצורך הבטחת הגמלה הפנסיונית שלו, בניגוד לבקשתו להעבירם לקרן ההשתלמות שלו.

הרקע

התובע, שהינו חבר בקיבוץ מרום גולן, קיבל הודעות, לפיהן הוא זכאי לכספי רווחים לאור חלוקות שונות שנעשו בקיבוץ, ועל כן עליו להודיע לאן להעביר את אותם הכספים. לשתי ההודעות בנידון השיב החבר שברצונו להעביר את הכספים לקרן ההשתלמות, אך בפועל הקיבוץ העביר את הכספים לצורך כיסוי הגירעון האקטוארי שלו.

לאור זאת הגיש החבר תביעה כנגד הקיבוץ, במסגרתה טען כי כספי הרווחים שייכים לו כדין, והוא זקוק להם למחייה, ואין הקיבוץ רשאי להעבירם לקרן הפנסיה. התנהלות זו, לטענתו, מהווה הפרה יסודית של דיני התאגידים, דיני החוזים והחוזים מכללא ביניהם וכי יש לראות בכך עשיית עושר ולא במשפט, גזל, עיכוב נכס שלא כדין, הסגת גבול במיטלטלין והפרת חובה חקוקה.

מנגד טען הקיבוץ, כי העברת כספי הרווחים לטובת כיסוי הגירעון האקטוארי של החבר כאמור, נעשתה כדין נוכח הוראות תקנון הפנסיה של הקיבוץ, כמו גם העובדה שהתובע משך מכספי הפנסיה האישית הצבורה עבורו, ללא אישור, ובכך יצר גירעון פנסיוני, שעל פי החלטת הנתבע יכוסה באמצעות כספי הרווחים.

דיון והכרעה

בפתח דבריו בוחן ביהמ"ש למי זכות הבעלות בכספי הרווחים. ביהמ"ש מבהיר כי לאור תקנון הקיבוץ, פירות נכסים יצרניים של הקיבוץ, שיוענקו לחברי הקיבוץ, מהווים "נכסי החבר", ולפיכך שמרגע ההודעה בדבר הענקת כספי הרווחים לתובע, קמה לו הזכות הקניינית בהם, ומכאן שמהווים נכסיו.

לאחר מכן פנה ביהמ"ש לשאלה האם הקיבוץ היה רשאי לפעול בניגוד להוראת החבר ולהעביר את כספי הרווחים לקרן הפנסיה ולשם כך בחן את "תקנון הפנסיה" של הקיבוץ. סעיף 3.2.4 לתקנון הפנסיה, מעגן את חובת הקיבוץ להשלים את סכום הגמלה הפנסיונית לחברים בו, וזאת על ידי המנגנון שבסעיף 3.2.3, לפיו רשאי הקיבוץ לקזז את הסכומים הנדרשים בין היתר מחלוקת הרווחים.

אולם מאחר ונקבע כי מרגע ההודעה לחבר הכספים אינם עוד בגדר רווחי הקיבוץ אלא בגדר נכסיו הפרטיים של החבר, הקיבוץ אינו רשאי להסתמך על הוראות אלו בכדי להשלים את הסכומים החסרים בפנסיה של החבר.

בכדי למצוא מענה לטענתו של הקיבוץ בנידון, פונה ביהמ"ש לסעיף 6 לתקנון הפנסיה, ממנו נלמד כי בפני הקיבוץ עומדות שתי אפשרויות: האחת, לא להשלים לחבר את גמלת הפנסיה על פי התקנון, והשנייה, לנקוט כל פעולה אחרת העומדת לרשותו על פי דין.

לאור אי הסכמתו של התובע להעביר את הכספים לקרן הפנסיה, ולא זו אף זו, שהסכים החבר לאפשרות הראשונה, לפיה לא ישלים הקיבוץ את הגירעון האמור, מצא ביהמ"ש כי הדין עם החבר. הוכרע כי שימוש הקיבוץ בכספי הרווחים של החבר נעשה שלא כדין, ועל הקיבוץ להשיבם לידי החבר.

סיכום

התביעה מתקבלת בחלקה, וביהמ"ש חייב את הקיבוץ לשלם לחבר את סך הרווחים שהועברו לצורך כיסוי הגירעון האקטוארי של החבר, בסכום כספי בסך של 23,297 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23/08/18 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן ביום: כ"ח תמוז תש"פ, 20 ביולי 2020.

אנו סבורים כי בכל הכבוד, נפלה שגגה בפני ביהמ"ש הנכבד, וכי בנסיבות העניין לא הייתה מניעה כי הקיבוץ יפנה את הרווחים המגיעים לחבר לצורך כיסוי הגירעון האקטוארי שלו, קל וחומר כאשר גירעון זה יסודו במשיכת כספים שלא כדין על ידי החבר.