האם סעיף הבוררות בפקודת האגודות השיתופיות מונע זכויות חוקתיות מבעלי הדין?

עתירה שהוגשה על ידי תושב בהרחבה קהילתית במושב אמנון, בה ביקש מביהמ"ש לחייב את שרת המשפטים, שר הכלכלה ורשם האגודות השיתופיות להסביר מדוע לא יבוטל או יתוקן ס' 52 (5) לפקודת האגודות השיתופיות, הקובע כי פסק בוררות שניתן מכוח הפקודה לא ניתן לערעור.

הרקע

העותר הינו תושב ההרחבה במושב אמנון, וחבר באגודה השיתופית הקהילתית המאגדת את תושבי ההרחבה.

בהמשך לסכסוך שנתגלע בין העותר לבין האגודה הקהילתית, הגישה האגודה כנגד העותר בהתאם לסעיף יישוב הסכסוכים המצוי בתקנונה, תביעה בבוררות, כאשר בהתאם לס' 52 לפקודת האגודות השיתופיות, מינה רשם האגודות השיתופיות בורר לתיק זה.

סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות קובע את הדרך ליישב סכסוכים בין האגודה לבין חבריה ובין חברי האגודה לבין עצמם.

בסעיף 52 (1) נאמר, כי האגודה רשאית לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר, ובסעיף 52 (2) נאמר, כי אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם לשם הכרעה כל סכסוך או סוג או סוגים של סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה, הרשם רשאי ליישב הסכסוך בעצמו, או להעבירו לבורר.

למעשה, בידי האגודה להכריע בתקנון שלה, האם כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה יימסרו לרשם האגודות, או שמא רק חלק מהסכסוכים יימסרו אליו, ואפילו לקבוע כי הדבר ייקבע לפי דרישת התובע. אך אין באפשרותה להרחיב את היקף הבוררות שיכלול גם עניינים שהם מחוץ לעסקי האגודה.

הקושי במקרה דנן התעורר בעקבות הוראות ס' 52 (5) לפקודת האגודות השיתופיות, אשר קובע כי פסק בורר שניתן בבוררות אשר התקיימה מכוח פקודת האגודות השיתופיות, יהיה בעל תוקף של פסק דין חלוט אשר לא ניתן לערער עליו.

על סעיף זה הגיש העותר את העתירה דנן כנגד שרת המשפטים, שר הכלכלה ורשם האגודות השיתופיות. במסגרת העתירה ביקש העותר מביהמ"ש לחייב את המשיבים ליתן הסבר מדוע לא יבוטל או יתוקן הסעיף האמור, אשר לטענתו שולל באופן מוחלט את זכות הערעור על פסקי הבוררות שניתנו מכוח פקודת האגודות, תוך שהוא נוגד את כללי הצדק הטבעיים ואת זכויות היסוד המוקנות לכל בעל דין.

מנגד טענו המשיבים, כי לאחר עבודת מטה רחבה, ביום 13.03.18, פורסם תזכיר הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות במסגרתו ניתן מענה לבעיה שהעלה העותר תוך שהוצע לתקן את החוק כך שיאפשר הגשת ערעור על פסק בוררות בפני ביהמ"ש המחוזי בתנאים מסוימים. על כן טענו המשיבים כי העתירה מיותרת וכי יש לדחותה בשל כך.

העותר הגיב על עמדתם של המשיבים, תוך שציין כי גם ההצעה לתיקון החוק אינה פותרת את הבעיה, זאת מכיוון ואומנם נוסח ההצעה קובע כי יתאפשר ערעור בזכות על החלטות רשם האגודות השיתופיות בדבר אישור או תיקון פסק בורר, ואולם, הזכות תינתן רק לפי רשימה מצומצמת של שלוש עילות: תוכנו של פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, קיימת עילה לפיה ביהמ"ש היה מבטל פסק דין חלוט, או שנפלה בפסק הבוררות טעות הגלויה על פניה. העותר הוסיף כי מדובר בהצעת חוק שאינה חוקתית מכיוון ועל החוק להיות שוויוני ולאפשר הליך של ערעור בזכות על החלטות הבורר ככל הליך דיוני אחר, וכן כי בכל מקרה הצעת החוק צפויה לעבור מסלול ארוך בטרם תאושר בקריאה שניה ושלישית ועל כן קיים חשש שהמצב ייוותר על כנו עוד זמן רב.

דיון והכרעה

ביהמ"ש העליון בחן את טענות הצדדים ומצא כי יש לדחות את העתירה. ביהמ"ש התייחס לכך שמהותה של העתירה היא לחייב את המשיבים להסביר מדוע לא יתוקן או יבוטל הסעיף בפקודת האגודות השיתופיות, ועל כך המשיבים הגיבו כי כבר פורסם תזכיר הצעת חוק המתייחס בדיוק לאותו סעיף ומציע לתקנו ועל כן העתירה התייתרה עם הגשתו. מה גם, שהתזכיר עודנו פתוח להצעות הציבור ולאחר מכן, באם יאושר, עתיד לעבור מסלול בוועדות הכנסת כך שנוסחו יכול להשתנות וסביר כי לא יתקבל בדיוק בנוסח הנוכחי.

כמו כן, ציין ביהמ"ש כי לפי הפסיקה ביהמ"ש נמנע מלהתערב בהליכי חקיקה של הכנסת כאשר הם בעיצומם, לא כל שכן כאשר מדובר בראשיתו של ההליך אשר כפי שהוזכר לעיל עתיד לעבור מסלול במסגרתו הנוסח המוצע ייבחן ויתוקן לפי הצורך עד להשלמת ההליך הפרלמנטרי.

סיכום

לאור האמור, ובהתאם לעיקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות דחה ביהמ"ש העליון את העתירה.

לאור נסיבות העניין לא עשה ביהמ"ש צו להוצאות.

ניתן ביום: כ"ג בניסן תשע"ח, 8 באפריל 2018.