האם קיבוץ יכול לסלק תושבת, אם ו-2 ילדים קטינים לאחר שנפרדה מבן זוגה חבר הקיבוץ ?

עובדות המקרה:

התובעים הם אם ו-2 ילדיה. הילדים נולדו מנישואיהם של התובעת ובן-זוגה ג' (חבר הקיבוץ הנתבע), אשר תמו בשנת 2004. התובעת התגוררה בקיבוץ, בדירה שהוקצתה ל-ג', במהלך חייה המשותפים עם ג' ואף לאחר סיומם. במאי 2007 דחתה האספה הכללית של הקיבוץ את בקשת התובעת להתקבל להליך קליטה, ובאפריל 2008 נשלחה לתובעת דרישת הקיבוץ כי עליה לעזוב את הקיבוץ והדירה. מנגד תבע הקיבוץ את סילוק ידה של התובעת ממקרקעי הקיבוץ ומן הדירה. בנוסף נתבעה התובעת לשלם לקיבוץ חוב כספי בסך 14,420 ₪ לאותו מועד בתוספת דמי שימוש ראויים לעתיד.

עיקרי הדיון:

תקנון הקיבוץ הינו חוזה. סעיף 68 לתקנון הקיבוץ מורה כי נכסי הקיבוץ שנמסרו ע"י הקיבוץ לשימושו של החבר, ממשיך הקיבוץ להיות בעליהם, ולחבר נתונה רק זכות השימוש בהם, בהתאם למטרות שנקבעו ע"י הקיבוץ. לחבר אין זכות העברה או העברת השימוש בנכסים אלה שלא בהסכמת הקיבוץ (לרבות העברת השימוש בדירה לבן זוג). הקיבוץ יכול לבטל הסכמה שניתנה בכל עת. זכויות הקיבוץ במקרקעין שבשטחו, כמו גם זכותו להתיר לאחרים שימוש במקרקעין, הותוו בהסכם עם מנהל מקרקעי ישראל. חברי הקיבוץ, קל וחומר תושבים אחרים בו חסרי מעמד של חברי קיבוץ, אינם בעלי זכויות במקרקעי הקיבוץ. מעמדם הוא  מעמד של בני-רשות בשטח הקיבוץ וזכויותיהם נגזרות ממעמד זה.

בית המשפט מחלק את תקופות מגוריה של התובעת בקיבוץ ל-3:

1)   משעברה לגור בקיבוץ ועד שנפרדה מ-ג'. בתקופה בה הקיבוץ העניק לתובעת רשות להתגורר בקיבוץ ובדירה.

2)   ממועד עריכת הסכמי הפירוד של התובעת מ-ג' ועד להחלטת האסיפה הכללית לדחות את בקשת התובעת להתקבל לתהליך מועמדות לחברות. ההסכם המשולש שנחתם ע"י התובעת, ג' והקיבוץ העניק לתובעת רשות חוזית להתגורר בקיבוץ במעמד של בת-רשות (תושבת), עד הגיעו של צעיר ילדיה לגיל בגרות.

3)   ממועד החלטת האסיפה הכללית לדחות את בקשת התובעת להתקבל להליך מועמדות לחברות בקיבוץ. החלטה זו אינה מבטלת את ההחלטות הקודמות, שקיימות כבר 3 שנים. הקיבוץ לא יכול לסלק את התובעת בהחלטה חדשה, אשר מבטלת את הקודמת, אשר התובעת לא הראתה כל רצון להיות צד להחלטה שכזו.

החלטה:

בימ"ש השלום קבע כי התובעת זכאית להתגורר בקיבוץ במעמד של בת-רשות עד למועד בו יגיע צעיר ילדיה לגיל 18, והם יהיו נתונים למשמורת חוקית של התובעת וימשיכו להתגורר בקיבוץ, שכן, בהסכם שנחתם בינה לבין הקיבוץ נקבע כי זכות המגורים תחול עד הגיע צעיר הילדים לבגרות וזאת בשונה מהסכם בר רשות רגיל אשר בו נקבעו הוראות בדבר סיומו בכל עת. אין יסוד להצהיר על זכויות התובעת בדירה הספציפית בה היא מתגוררת כיום. לעניין זה זכויות התובעת הן כזכותו של כל בר-רשות אחר בקיבוץ. בית המשפט גם דוחה את התביעה הכספית מטעם הקיבוץ שנסבה על חוב עבר שלא הוכח. משנמצא כי התובעת רשאית להתגורר בשטח הקיבוץ כדין נדחית גם התביעה לתשלום דמי-שימוש ראויים עד למועד סילוק ידה של התובעת ממקרקעי הקיבוץ והיא איננה חייבת דבר לקיבוץ. הקיבוץ ישלם לתובעים את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום.

ניתן ב-י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

לכתבה זו אין קישורים על מנת לשמור על פרטיות הצדדים. הדיון נערך בדלתיים סגורות.