האם רשם האגודות מוסמך להורות על מינוי בורר בסכסוך בין האגודה הקהילתית לבין חבריה לשעבר?
מדינת ישראל
רשם האגודות השיתופיות - החלטה לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות
3. עפגין גיורא ת.ז. 51055077
4. קוצר ירון ת.ז. 055347215
5. קוצר קרול ת.ז. 311997498
כולם ע"י ב"כ עוה"ד עפגין גיורא
מקניון הגליל העליון, חצור הגלילית, ת.ד. 205, ראש פינה 12101
טל': 04-6936969; פקס': 04-696996;
ובעניין: מתיישבי אמנון – ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רמי אבידע (אבידע, אילן, שרם – משרד עו"ד)
מדרך מנחם בגין 154, בית קרדן, תל אביב 64921
טל': 03-6083520; פקס': 03-6083521;
בפניי בקשה אשר כותרתה 'בקשה לעיון חוזר בהחלטה לקיים בוררות זו ולהורות על מחיקה על הסף' (להלן - "הבקשה"), אשר הוגשה על ידי המבקשים בהליך זה - הם הנתבעים בכתב התביעה אשר שימש בסיס למינוי הבורר, כפי שמינתה עוה"ד דנה ביאלר, מנהלת מחלקת הבוררויות, ביום 13/2/2012.
כבר כעת קובע כי דין הבקשה להידחות.
לשם בהירות החלטתי, מצאתי להביא את הרקע למינוי הבורר, לאחר מכן את הטעמים אשר הביאו למינוי הבורר - כדין, וכן את הטעמים לדחיית הבקשה לגופה;
הרקע:
ביום 2/1/2012 נתקבל במזכירות כתב תביעה מאת המשיב בהליך זה, וכן בקשה למינוי בורר בסכסוך נשוא כתב התביעה. בקשה זו נסמכה הן על הוראות תקנון המשיב (להלן גם - "האגודה"), והן על הוראות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן - "הפקודה").
לשם הנוחיות, אביא את סעיף ישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה כלשונו:
"כל סכסוך הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה, לרבות פרוש הנובע מתקנון זה או פרוש סעיף מסעיפיו, אשר יתגלע בין: חברים, חברים לשעבר יורשיהם או נציגים חוקיים - מצד אחד,לבין: האגודה, פקידיה או חברי ועד ההנהלה שלה - מצד שני, ימסר, לפי דרישת אחד הצדדים, לבוררות בפני בורר או בוררים שיתמנו על-ידי רשם האגודות השיתופיות לפי סעיף 52(2) לפקודה - או לבורר מוסכם שיקבע על ידי שני הצדדים"
פניה לסעיף 52(2) לפקודה מעלה כי במקרה בו מורה תקנון אגודה על העברת סכסוך הקשור עם עסקי האגודה להידון בבוררות, בסמכות רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו (להלן - "הרשם"), להעביר הסכסוך לבירור בפני בורר שימונה על ידו, כאשר דה-פקטו, ישמש הרשם אכסניה לביקורת שיפוטית על החלטתו של אותו בורר - ככל שתוגש השגה מתאימה על ידי מי מהצדדים.
נוכח האמור, מינתה עוה"ד ביאלר בורר - כדין, ביום 13/2/2012 לדון בתביעת האגודה. כבורר יחיד בסכסוך מונה עוה"ד נמרוד טפר (להלן - "הבורר"), בורר הבקיא בדיני אגודות שיתופיות ועתיר נסיון בניהול הליכי בוררות מסוג זה.
ביום 7/3/2012 נתקבלה במזכירות הבקשה, כהגדרתה לעיל. ביום 11/3/2012 הועברה הבקשה לתגובת האגודה, ונקצבו לשם כך 14 ימים על ידי. ביום 28/3/2012 נתקבלה במזכירות תגובת ב"כ האגודה לבקשה (להלן - "התגובה").
טענות המבקשים:
טענות המבקשים בפניי הן כי הרשם או מי מטעמו (כב' הבורר) נעדרים סמכות עניינית לדון בתביעה נשוא בקשה זו. המבקשים מונים את טעמיהם לבקשה, בהתאם לסעדים שנתבעו על ידי האגודה בכתב התביעה:
1. לעניין הסעד הכספי - נטען כי כתב התביעה אינו נוקב בסכום התביעה. סמכות עניינית נקבעת, בין השאר, לפי גובה התביעה הכספית. משמכתב התביעה נעדר בסכום תביעה מדויק, האגודה, למעשה, אינה מעריכה את שוויו הכספי של הסעד הכספי אותו היא תובעת, ובמקרים כגון דא - הסמכות השיורית צריכה להיות לבית המשפט המחוזי.
עוד נטען כי לא מצורפים דפי חשבון או דפי כרטסת אגודה חתומים כדין, כראשית ראיה לתביעה הכספית. יתרה, נטען כי האגודה מבקשת לחייב את המבקשים "בכל סכום שתקבע מעת לעת, בהווה ובעתיד, בין אם הם חברים במשיבה ובין אם לאו" (סעיף 5.4 לבקשה). תביעה כאמור עשויה להשפיע, כך לטענת המבקשים, על ציבור רחב, וגם מן הטעם הזה ראוי כי תידון בפני בית המשפט המחוזי, ולא בהליך בוררות.
2. לעניין הסעד ההצהרתי - נטען כי האגודה מבקשת לחייב את המבקשים חיובים המופנים פני עתיד, ומבלי לנקוב בסכום מדויק אלא מסכומים שיקבעו "מעת לעת". כל זאת גם מבלי שהמבקשים חברים באגודה. לעניין זה נטען כי אין לרשם סמכות לקבוע בעניינים של מי שאינם חברי אגודה שיתופית. המבקשים מפנים לפסיקה בעניין מעין ברוך (תא"מ (נצ') 18105-11-10 תושבי מעין ברוך נ' משה וזאנה ואח') ממנה, בין השאר, גוזרים הם את טענותיהם.
3. לעניין הסעד הנתבע בגין דיני עשיית עושר ולא במשפט - גם כאן חוזרת על עצמה טענת המבקשים כי משאינם חברים באגודה - נעדר הרשם סמכות לקבוע בעניינם, ולפיכך על האגודה לפנות לבית המשפט המוסמך.
לסיכום הדברים - המבקשים מבקשים כי אורה על מחיקת התביעה על הסף מחוסר סמכות.
טענות המשיבה - היא האגודה:
1. לטענת האגודה, בקשת הנתבעים להפסיק את חברותם באגודה נועדה למטרה אחת בלבד - להתחמק מתשלום מסי חבר לאגודה, בעיתוי בו שירותים נוספים אלה אינם דרושים להם לטענתם (אם בשל שבגרו ילדיהם או אחרת). אלא שהשירותים המסופקים על ידי האגודה והממומנים על ידי מסי החבר, בהם מסרבים המבקשים לשאת, משרתים את כלל התושבים באופן שאין להפריד בין תושבים אשר אינם מעוניינים בשירותים אלה, ולפיכך יש לחייבם לשאת בתשלומים אלה.
2. לעניין המבקשים 1 ו- 2 נטען כי הושגו הסכמות ביניהם ובין האגודה באופן שהם הכירו בסמכות האגודה לחייב את "תושביה במסי אגודה" (כך מלשון התגובה - ראו סעיף 9ב לתגובה, בשונה מ"חבריה"), ובעניינם תוגש בקשה מתאימה לכב' הבורר. כמו כן, נטען (סעיף 9ג לתגובה) כי ב"כ המבקשים אינו מייצג את המבקשים 1 ו- 2.
3. לעניין טענות המבקשים לחוסר סמכות עניינית של הרשם לדון בתביעה או למנות בורר טוענת האגודה כי ראשית, אין כל מניעה כי תביעה לסעד הצהרתי תידון בהליך בוררות, בשונה מאשר מנסים המבקשים לטעון. שנית, סמכות הרשם למנות בורר בתביעה נשוא הליך הבוררות מקורה בשילוב לשון סעיף יישוב הסכסוכים בתקנון האגודה ובלשונו של סעיף 52(2) לפקודה. מאחר שלשון התקנון מורה ברחל בתך הקטנה כי גם חברים לשעבר כפופים לסעיף יישוב הסכסוכים, אזי שלטענות המבקשים בדבר הפסקת חברותם באגודה כאקט המשפיע על סמכות הרשם למנות בורר אין נפקא מינה. שלישית טוענת האגודה, כי גם שאלה חוקתית אך כזו העולה באופן אינצידנטאלי לתביעה, אינה מאיינת את סמכות הרשם או הבורר הממונה על ידו.
4. טענה נוספת אותה מעלה האגודה היא כי אין המבקשים יכולים להפסיק חברותם באגודה כל עוד חייבים הם כסף לאגודה (טענה אשר תידון) וכל עוד מקבלים הם שירות משירותיה של האגודה (גם כן יידון, ובוודאי לאור התפתחות הפסיקה בעניין זה). יתרה, מועד פקיעת החברות יהיה 6 חודשים ממועד הבקשה. טוענת האגודה כי במועד הגשת כתב התביעה טרם חלף פרק זמן זה ולפיכך הפסקת החברות ממילא טרם נכנסה לתוקפה.
לסיכום הדברים - מבקשת האגודה לדחות את בקשת המבקשים תוך חיוב בהוצאות.
ברי, כי משמעות קבלת עמדת האגודה היא העברת הסכסוך כולו להליך בוררות בפני הבורר שמונה.
דיון והכרעה:
כאמור, דין הבקשה להידחות. להלן הנימוקים להחלטתי, תוך התייחסות לטענות שהביאו בפניי הצדדים;
טענתם העיקרית של המבקשים היא כי הרשם או מי מטעמו נעדרי סמכות למינוי בורר במקרה דנן. זאת מכמה טעמים:
סעד כספי ללא סכום נקוב
טוענים המבקשים כי אין התביעה נוקבת בסכום מדויק, אף שהיא מוגדרת כ"תביעה כספית". משמעות העדר הסכום, כך לטענת המבקשים, היא כי הסמכות השיורית לדון בתביעת האגודה נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לכב' הבורר.
טענה זו יש לדחות מכל וכל. מקורה בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המגדיר את סמכותם העניינית של בתי המשפט השונים ככל שמדובר בתביעה כספית, על פי גובה התביעה.
מאחר שחוק בתי המשפט אינו חל בהליכי בוררות, או לכל הפחות החלתו אינה אוטומטית וברורה כפי שמוצג על ידי המבקשים – אין לקבל את הטענה.
כל תנאי, בעניין גובה הסכום הנתבע בתביעה כספית, אינו חל על סכסוכים אשר הצדדים הסכימו כי ידונו בבוררות (כמובן בכפוף לקביעות מתאימות על ידי הצדדים אשר מיותר לציין כי אין כאלה בענייננו). בורר אינו שואב סמכותו מדיני הסמכות העניינית החלים בבתי המשפט השונים, כי אם מהסכמות הצדדים בלבד. משכך, אין כל נפקא מינה לעניין הסכום הנתבע (בהעדר התניה מתאימה בין הצדדים, כאמור), עת נדון סכסוך בבוררות, בין צדדים אשר הסכימו, מבעוד מועד, להעביר סכסוכים ביניהם לדיון בפני בורר כאלטרנטיבה לבירורו בפני בתי המשפט.
החלת דיני הסמכות העניינית בבתי המשפט על הליך הבוררות דנן דינה להידחות.
המבקשים אינם חברי אגודה
טוענים המבקשים, תוך שהם מפנים לפסיקה רלוונטית לטענתם, כי משאינם חברי אגודה – אין לרשם או למי מטעמו כל סמכות לדון ולהחליט בעניינם בהליך בוררות.
המבקשים הפנו לתאמ (נצ') 18105-11-10 תושבי מעין ברוך אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' משה וזאנה ואח'. שם, נקבע כממצא עובדתי כי במועד בו ביקשו הנתבעים להפסיק את חברותם באגודה להתיישבות קהילתית מעין ברוך – לא היו חייבים כספים לאותה אגודה, ולפיכך התקבלה בקשתם להפסקת החברות.
במקרה דנן, טוענת האגודה כי מאחר שהמבקשים חייבים כספים לאגודה, לא נכנסת הודעתם על הפסקת חברותם באגודה לתוקף.
לא אדון בטענות אלה לגופן, אך מוצא אני אותן ככאלה המחייבות בדיקה, וזאת תיעשה בפני כב' הבורר, ככל שהצדדים יעלו טענות אלה בפניו.
למעלה מן העניין, מבלי להידרש לשאלת חברותם של המשיבים, דין טענתם זו של המבקשים להידחות, ולו רק מן הטעם כי סעיף הבוררות (ראו ציטוט לעיל) קובע מפורשות כי גם סכסוך שבין האגודה ובין חברים לשעבר באגודה – יופנה להידוןבפני בורר.
המבקשים אמנם טוענים כי אינם חברי אגודה, אך ברור גם מטענותיהם כי הם בחזקת "חברים לשעבר" באגודה. זאת בשונה ממצב בו היו טוענים כי מעולם לא היו חברי אגודה. יובהר, כי לו היתה זו טענתם – כי אז ממילא היתה נדרשת חקירה מתאימה, כפי שמורה הפקודה.
נוכח האמור – סעיף הבוררות חל עליהם כחברי אגודה לשעבר, ובוודאי שעה שטענות האגודה כנגדם עשויות להיקבע ככאלה הנוגעות לעניין שבתקופת החברות עצמה.
כאמור, ככל שמבקשים המבקשים לנסות ולטעון בעניין תחום הזמנים שבו חלה ההוראה האמורה ("חברים לשעבר") מוזמנים הם להעלות טענותיהן אלה בפני כב' הבורר. אין באמור הבעת עמדה לעניין הטענות לגופן. אלה יבחנו ויוכרעו על ידי כב' הבורר, כאמור. עסקינן כעת אך בשאלת הסמכות למינוי בורר. שאלת חברותם של המבקשים בנקודת זמן זו נמצאת על ידי בלתי רלוונטית לעניין הסמכות למינוי כב' הבורר.
יפים דברים אלה גם לעניין טענת האגודה כי בקשת המבקשים להפסקת חברותם באגודה לא יכולה להיכנס לתוקף כל עוד חבים אלה כספים לאגודה. אין לכך כל רלוונטיות בשלב זה, משקבעתי כי המבקשים הנם "חברים לשעבר" כלשון סעיף הבוררות שבתקנון.
בהקשר של טענות המבקשים בעניין אי חברותם באגודה, אעיר בשניים:
טענת המבקשים לפיה אין הרשם מוסמך לדון בעניינם של מי שאינם חברי אגודה באופן כללי – דינה להידחות. התדיינות צדדים בבוררות נשענת על הסכמות ביניהם. משקבעו הצדדים כי גם מחלוקות של האגודה עם "חברים לשעבר" ידונו בבוררות, טענה זו נמצאת, במקרה זה, לא מדויקת ואף לא נכונה. אציין, כי התייחסותי לטענה זו היא באספקלריה של הסכסוך הספציפי בתיק זה, וכי איני רואה לנכון לנתחה באספקלריה כללית יותר כעת.
עוד אעיר, כי מטרת הפסקת חברות הנתבעים באגודה (כפי שזו טוענת) אינה רלוונטית, וזאת ביתר שאת נוכח ההליך שנוהל בביהמ"ש המחוזי בנצרת בין המבקש 3 ובין האגודה (הפ (נצ') 22222-07-10 גיורא עפגין נ' מתיישבי אמנון - ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ), אשר ככל הנראה מהווה חלק מהרקע לסכסוך זה.
גם טענת האגודה כי אינה יכולה להפריד את השירותים בגינם גובה היא כספים ואותם מספקת היא לכלל חבריה ותושביה, בהם גם המבקשים, ואלה האחרונים הודיעו על הפסקת חברותם באגודה במטרה שלא לשלם בגין שירותים אלה וכמובן גם לא ליהנות מהם – בוודאי דורשת בדיקה עובדתית ומשפטית מתאימה.
על הכפירה בסמכות הרשם למנות בורר בסכסוך נשוא החלטה זו, הוסיפו המבקשים טענות נוספות:
האחת, היא כי לכתב התביעה לא צורפו דפי חשבון חתומים כדין כראשית ראיה. השניה היא כי האגודה מבקשת לחייב הנתבעים בחיובים עתידיים "כפי שתקבע מעת לעת", ואף מבקשת לחייבם לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט, וזאת גם ככל שהנתבעים אינם חברי אגודה. השלישית נוגעת עניינים שונים בקשר עם הנתבעים 1 ו-2, כמופיע בכתב התביעה. בכל הכבוד הראוי – טענות אלה הן טענות תשובה לכתב התביעה, וככאלה – יש להעלותן בהליך הבוררות בפני הבורר. משכך – לא מצאתי להתייחס לגופן של הטענות כעת, כאשר החלטה זו דנה למעשה בשאלת הסמכות למנות את הבורר.
טענה האגודה בתגובה, כי יש לדחות את טענת הנתבעים כי סעד הצהרתי אינו יכול להידון בבוררות. גם טענה זו – מקומה בדיון לגופן של טענות הצדדים, ולא בבקשה. גם טענה זו צריכים הצדדים להביא בפני כב' הבורר, ולא בפניי כעת, בקשר עם שאלת הסמכות למינוי בורר, ולפיכך גם אליה לא מצאתי להתייחס כעת.
הטענה האחרונה, ולטעמי – החשובה ביותר, שמביאים המבקשים בבקשה, היא כי התביעה עשויה להשפיע על ציבור רחב ולפיכך ראוי כי לא תתברר בהליך בוררות, אלא בהליך בפני בית המשפט המוסמך כתביעה רגילה.
גם דין טענה זו להידחות, וזאת משני טעמים משלימים:
הטעם הראשון - עיון בהפ (נצ') 22222-07-10 מעלה כי אף בית המשפט סבור כי תושב בתחומי אגודה שיתופית, הנהנה משירותים, הגם שלא בחר שירותים אלה, צריך להגיע להסכמות חוזיות עם אותה אגודה בקשר עם העלויות בהן עליו לשאת.
"המבקש זכאי להביא את חברותו במשיבה לסיום, עפ"י רצונו החופשי, אם כי ראוי לציין כי אם כך יבחר המבקש, יהיה עליו להסדיר אל מול המשיבה את נושא השירותים שהמשיבה מספקת לו, וככל שהיא מספקת לו."
השני – תקנון האגודה מגדיר מפורשות כי גם סכסוכים בין האגודה ובין "חברים לשעבר" באגודה ידונו בהליך בוררות.
שילובם של שני טעמים אלה מביאני למסקנה אחת: ללא קשר לשאלת חברותם של המבקשים, בסמכותי למנות בורר בסכסוך הנדון, באשר מדובר בחברים לשעבר באגודה, כאשר התביעה של האגודה כנגדם, נוגעת כולה להסדרת השירותים שמסופקים למבקשים בתוקף היותם תושבים באגודה, גם אם לא חברים בה.
לאור זאת, מדובר במישור ספציפי שבין הנתבעים לפי כתב התביעה (הם המבקשים) ובין האגודה. מאחר שממילא פסק הבורר יחול במישור שבין המבקשים לאגודה בלבד – יש לדחות את טענתם האמורה של המבקשים.
54678313מינוי הבורר מיום 13/2/2012 יעמוד בתוקפו.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ולכב' הבורר בדואר רשום.
