האם תושב מושב חוסן אשר הפעיל מלון ללא רישיון עסק, יאלץ לפצות את שכנתו

יעל הינה תושבת המושב חוסן, ומתגוררת בשכנות לדירתו של ארז, אשר משמשת, לטענתה, כבית מלון המפעיל 6 חדרי אירוח. לטענת יעל, הנעשה הינו בניגוד לחוזה שנחתם בין ארז לבין מושב חוסן, לפיו הם אינם רשאים להשתמש במגרש למטרה שאינה למגורים, אלא בהסכמת האגודה מראש ובכתב.

לטענת יעל, הגדיל ארז לעשות, ואף הציע את המבנה למכירה באינטרנט כמבנה בעל 6 סוויטות מפוארות, וכי מאוחר יותר הורשע ארז בהפעלת עסק בניגוד לחוק רישוי עסקים. כן טוענת יעל, כי במתחם אף נבנתה בריכת שחייה ללא השגחה, וכי טבעה בה ילדה קטינה שהייתה אורחת המלון ביחד עם הוריה, וכי קיימות במקום מערכות חימום, חשמל וגז המופעלות בניגוד לכל תקן, אשר מהוות סכנה לשלומם של התושבים והציבור בכלל.

כנגד המועצה האזורית מעלה יוסף, ועד מתיישבי חוסן ומושב חוסן טענה יעל כי נמנעו מלעשות מעשים אשר רשות סבירה וזהירה חייבת לעשות בנסיבות המקרה, ולפיכך הפרו חובות חקוקות, ולא דאגו לבטיחות האזרחים המתגוררים בשטח שיפוטן.

עוד טוענת יעל, כי פנתה למועצה האזורית מעלה יוסף ושטחה לפניה את טענותיה באשר לפגיעה קשה הנגרמת לאיכות חייה, ביטחון ילדיה ומרקם החיים השקט והקהילתי, וכי בתגובה ענתה המועצה כי היא מתנגד לכל שימוש הנעשה במבנה ללא אישור.

לעומתה, טוען ארז כי יש לדחות את התביעה נגדו מאחר ויעל אינה מצביעה כלל על עילה, חוזית או אחרת המזכה את יעל בסעד. לטענתו, הוא בנה את ביתו ושתי יחידות הצימרים שבמקום מכוח היתר בניה וע"פ תוכניות מאושרות. מעבר לכך, טוען ארז כי יעל ידעה מראש, עובר לרכישת הקרקע על ידה, כי אזור המגורים במושב חוסן מיועד גם לשימוש של אירוח כפרי, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה.

המועצה האזורית טוענת גם היא, כי כתב התביעה לא מגלה עילת תביעה כנגדה, שכן היא התייחסה במלוא תשומת הלב לטענתה של יעל, הפעילה את סמכותה ופעלה כנדרש, ע"י שביצעה ביקורות במקום, ותוך זמן קצר הגישה כתב אישום כנגד ארז בגין הפעלת עסק ללא רישיון.

וועד המתיישבים ומושב חוסן טענו כי אין בידיהם סמכויות פיקוח או אכיפה, וכי פעלו בשקידה ראויה ובסבירות כאשר חזרו על התראותיהם בפני ארז לבל יחרוג מההסכמות בחוזה ביניהם, ואף פנו למחלקת הפיקוח ברשות מקרקעי ישראל בדרישה כי תפעיל את סמכותה ותוודא כי לא נעשה שימוש חורג בנכס.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע לאור הממצאים, כי ארז אכן הפעיל עסק של חדרי אירוח, כולל בריכה, ללא רישיון עסק. יחד עם זאת, פרוטוקול הכרעת הדין לעניין הפעלת עסק ללא רישיון אינו מציין את מספר חדרי האירוח שהופעלו על ידו, וגם הודעת הפרסום באינטרנט איננה מאפשרת לקבוע, במידה הנדרשת בדין, כי מדובר בעסק הכולל 6 חדרי אירוח. אמנם, ארז טוען כי אין מניעה למתן רישיון עסק לשישה חדרי אירוח, אך ביהמ"ש מדגיש ומציין כי אין בכך להכשיר מעשה לא חוקי של ניהול עסק ללא רישיון, וכי מתן הרישיון כפוף לאישורים שיינתנו על ידי גורמים מקצועיים שונים, שתכליתם לוודא כי אותו עסק מקיים את הוראות הבטיחות השונות באופן שאינו מסכן את הציבור ואינו מהווה מטרד לציבור.

באשר לשאלת הנזק, קבע ביהמ"ש כי יעל לא הוכיחה שנגרמו לה נזקים כתוצאה ממעשיו של ארז שעניינים ניהול עסק ללא רישיון עסק, וטענתה נותרה כללית ולא נתמכה כלל בראיות.

כמו כן, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי המועצה האזורית פעלה כדין ובאופן סביר בביצוע תפקידה וסמכותה כאשר העמידה את ארז לדין בגין עבירה לפי חוק רישוי עסקים. באשר לוועד המתיישבים והמושב, קבע ביהמ"ש, כי אכן הם אינם מוסמכים לנקוט בפעולות אכיפה או מתן היתרי בנייה, וכי התריעו בפני ארז שהפרת התחייבותו עלולה להביא לנקיטה של הליך משפטי כנגדו.

על אף שביהמ"ש קבע כי הוכח שארז הפעיל עסק של חדרי אירוח ללא רישיון עסק כדין, התביעה כנגדו נדחתה, לאחר שיעל כשלה להוכיח כי נגרמו לה נזקים עקב התנהלותו.

כמו כן, יעל לא הוכיחה כי המועצה, הוועד והמושב התרשלו בביצוע תפקידיהם ולא הוכיחה עילת תביעה אחרת כנגדם, בנוסף על אי הוכחת הנזק.

לאור תוצאה זו, דחה ביהמ"ש את התביעה ולא חייב בתשלום הוצאות.

ניתן ביום ט' בחשוון תשע"ה, 2 לנובמבר 2014, בהעדר הצדדים.