בפני עו''ד לאה רוזנטל עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1148/513/08- בן דוד יצחק ואח' נ' מעונה- מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ

 

בפני עו"ד לאה רוזנטל

עוזר רשם האגודות השיתופיות                                      תיק מס' 1148/513/08

 

בעניין:              

בן דוד יצחק

קליר רוני

בן חמו יוסף

לייזר ישראל

אבוטבול אשר

אבוטבול אברהם

דרור דוד

ליבוביץ אבי

                                   

     ע"י ב"כ עו"ד דן שגב וימר ו/או עו"ד לירון נחום

     ו/או דורון וימר

     מרחוב יוחנן בן זכאי 1 ת.ד 2289 טבריה 14122

     טלפון:  04-6716733/4  פקס: 04-67167351 

 

              המשיגים ;

- נ ג ד -

 

                        מעונה- מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

 

                        ע"י ב"כ עו"ד מרים סברדלוב-ארמון ו/או עו"ד ראובן

                        מלאך ו/או עו"ד עדי אבירן הרטל                              

                        מרח' הרב קוק 86 ת.ד 533 מעלות 21014

                        טלפון: 04-9997111;  פקס: 04-9974532

המשיבה;

 

ה ח ל ט ה

בפני השגה על המלצת הבורר עו"ד משה גבע אשר מונה על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") לצורך דיון כיצד לחלק את תמורת יחידות ההשתתפות של האגודה בתנובה אשר נקראות בפי כל "מניות תנובה" (להלן "מניות תנובה") והמליץ לדחות את דרישת יצחק בן דוד ואח' (להלן: "המשיגים") נגד מעונה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ  (להלן: "המשיבה" או "המושב"- לפי העניין).

 

עיקר טענות המשיגים

 

שגה הבורר משקבע כי החלטת האסיפה הכללית קיימה את הוראות הדין ואישר את חלוקת תמורת המניות בהתאם להחלטת האסיפה מיום 04.03.2008 ל - 104 יחידות בעלות נחלה כאשר בפועל יש רק 87 נחלות מאוישות נכון ליום 04.03.2008 שהוא מועד החלטת האסיפה הכללית ובכך אישר ל-17 משפחות (להלן "קבוצת ה-17") כספים מתמורות פדיון "מניות תנובה", דבר שגרם לכך שישנם חברים אשר קיבלו פעמיים מכספי פדיון "מניות תנובה" תוך הפליית המשיגים.

 

המשיגים טוענים כי בהתאם לסעיף 68 לפסק, קבע הבורר כי האסיפה הכללית החליטה לחלק את המניות בצורה שווה בין חברי האגודה, ללא הפליה ובכך קיימה את הוראות הדין.

 

המשיגים טוענים כי ישנה סתירה בהחלטת הבורר מחד- בסעיף 71 לפסק הבורר מסתמך על רשימת החברים אשר הוגשה לו כדי לקבוע שהחלטת האסיפה הנה כדין ורשאית לאשר זכויות בגין פדיון "מניות תנובה" ל"קבוצת ה- 17" אף על פי שאין להם נחלה. מאידך- בהתאם לרשימת חברי האגודה עולה כי מרבית "קבוצת ה-17" אשר אושרו להם זכויות בכספי פדיון "מניות תנובה" אינם נכללים בה, למעט 5 משפחות אשר רשומות שלא כדין.

 

המחזיק כדין במשק חקלאי כבעל חוכר או כחוכר משנה או כבר רשות באישור המוסדות המתיישבים יכול להיות חבר באגודה, מרבית "קבוצת ה-17" אינם נכללים ברשימת חברי האגודה ואינם עומדים בתנאים אלה.

 

עוד טוענים המשיגים כי שגה הבורר עת התעלם מעדויות הצדדים כי "קבוצת ה-17" אינם נכללים ב-87 הנחלות, אינם חברים באגודה, אינם בעלי נחלות באגודה, אינם משלמים את מסי האגודה ומעולם לא השתתפו בתשלומי הון האגודה.

 

על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו סעיף 3  "אין פוגעים בקניינו של אדם."

 

בהחלטות האסיפה הכללית מיום 04.03.2008 יש משום פגיעה בזכותם הקניינית של המשיגים לקבל את זכויותיהם בכספי פדיון" מניות תנובה" האמורות להתחלק שווה בשווה רק בין בעלי הנחלות הרשומות כדין בפועל והנכללים ברשימת חברי האגודה.

 

טעה הבורר בהחלטתו מאחר ומדובר בהחלטת אסיפה כללית, בדרך שאינה ב"שוויון מהותי" בין חברי האגודה שהם בעלי נחלות, שהשתתפו בתשלומי הון אגודה ומסים לכאלה שאינם חברים באגודה ובעלי נחלות, לא שילמו ולא השתתפו בהון האגודה ולא בתשלומי מסים. על כן מדובר בחלוקה בלתי צודקת ובלתי הוגנת.

 

טעה הבורר משלא עמד על הקשר הקיים בין המשיגים שהינם חברי אגודה, בעלי נחלות וקניין באגודה, לעומת קבוצת ה-17 שאינם חברים, בעלי נחלות וזכויות קנייניות באגודה.

 

הבורר התעלם ממסמך מיום 18.12.1978 המהווה את הבסיס "לעקרונות להרחבת הישוב הכפלה הרחבה" שהובא לאישור האסיפה, עת החליטה האסיפה על העקרונות לזכויות בנכסי האגודה, לבנים שיצטרפו בעתיד לאגודה. בסעיף 7 למסמך העקרונות:

 

"בנים שיאושרו יהיו חברים שווי זכויות, יהיו זכאים עקרונית לאמצעי יצור שווים לא מתוך הקיים ולא על חשבון החברים."

 

קבוצת ה-17 הנמנים על הבנים כאמור במסמך העקרונות, לא אושרו כחברים ואין להם נחלות.

 

עוד נקבע במסמך העקרונות:

 

בסעיף 12  "הפיתוח המשקי של יחידות ההכפלה מותנה באישור ומימון המוסדות"

בסעיף 13  "מרגע קבלת החלטה זו היא לא ניתנת לשינוי אפילו לא על ידי אסיפה כללית אחרת או חדשה והחלטה זו אחרונה, תעוגן בחוק ובאמצעותו"

בסעיף 14  "מסמך זה מצורף לפרוטוקול כנספח להחלטה, כמו כן מצורף לפרוטוקול מסמך של עקרונות להכפלה של הסוכנות היהודית"

 

עוד טוענים המשיגים כי שגה הבורר משלא יישם את העיקרון המשפטי בדבר קיומה של האגודה כאישיות משפטית, הפועלת לטובת החברים ובעלי הנחלות באגודה, קרי לטובת מי שהינו חבר ובעל נחלה באגודה.

 

הבורר לא נתן משקל לכך שהאגודה מימנה את השקעותיה באמצעות גביה להון עצמי של האגודה, מחברי האגודה בעלי הנחלות הרשומים כדין בספרי האגודה וברשימת החברים. וכי קבוצת ה-17 לא שילמו כל הון עצמי.

 

טעה הבורר טעות יסודית ולא ירד לשורש העניין עת החליט לדחות את טענת המשיגים ולקבוע כי החלטת האסיפה הנה כדין.

 

על כן מבקשים המשיגים לבטל את פסק הבורר מיום 12.05.2009 ולקבוע כי החלטת האסיפה הכללית מיום 04.03.2008 אינה חוקית ולא הייתה רשאית ומוסמכת להחליט כי לקבוצת ה-17 מגיע חלק מתמורת פדיון מניות תנובה.

 

עיקר טענות המשיבה

 

המשיבה טוענת כי המשיגים שינו והרחיבו את חזית התביעה בטענתם כי כספי פדיון "מניות תנובה" חולקו למי שאינם חברים. טענה זו לא נטענה בפני הבורר, והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה ומהווה טענה עובדתית חלופית. המשיגים אינם יכולים להעלות טענה זו כיום.

עילת ההשגה הינה כי המשיבה חילקה כספים שהתקבלו מפדיון "מניות תנובה" למי שאינם חברים בה. המשיבה טוענת כי חילקה כספים אלו רק לחברים ומשכך נשמטת עילת ההשגה ויש לדחותה על הסף.

 

ביטול פסק הבורר הוא סנקציה חמורה שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן העובדות אשר הוצגו בפני הבורר באופן ברור וחד משמעי. הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות בטרם יינקט הצעד המפליג של ביטול הפסק.

 

טענות המשיגים נסמכות על עובדות אשר המשיגים לא טרחו להביא לפני הבורר. ובכדי לבטל את פסק הבורר, היה על המשיגים להבהיר על איזו עילה מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח 1968, הם סומכים את ידיהם.

 

כספי פדיון "מניות תנובה" חולקו ל-104 מנות. מספר זה נובע מחלוקה היסטורית של המשקים אצל המשיבה. בראשית היו במשיבה 51 נחלות, אליהם צורפו 10 נחלות נוספות. לאחר מכן אישר מנהל מקרקעי ישראל להכפיל את נחלות היסוד, וזאת על מנת שלא רק הבן הממשיך יישאר לגור במושב, אלא גם בן משפחה נוסף. כך הוגדלו מספר הנחלות ל- 102. בין לבין צורפו שתי נחלות נוספות לאגודה כך שבסופו של הליך, פוטנציאל הנחלות באגודה הינו 104.

 

לא כל משקי היסוד הוכפלו, אך זכאותם להכפלה נשמרת. האסיפה הכללית החליטה שחלוקת פדיון "מניות תנובה" תהיה צמודה להכפלה או לזכאות לה. על כן 104 המנות של פדיון מניות תנובה חולקו לפי מפתח זה: נחלות שהכפילו עצמן קיבלו שתי מנות בהתאם לפוטנציאל החלוקה של הנחלה. על כן, רק חברי האגודה קיבלו את כספי פדיון מניות תנובה.

 

האסיפה הכללית בחנה מספר חלופות לחלוקת פדיון "מניות תנובה" בין השאר נבדקה חלוקה ליצרנים בלבד או אז היו נהנים "מפדיון מניות" תנובה רק 51 משקים מייסדים, שהיו יצרנים. בסופו של יום נבחרה החלופה של החלוקה ל-104 יחידות.

 

המשיבה טוענת כי החלוקה ל-104 מנות הינה שוויונית בנסיבות העניין.

 

אנשי היישוב ביקשו לחיות באופן שיתופי על פי כללים שקבעו לעצמם. בין היתר החליטו המייסדים כי הם רוצים שילדיהם יגורו בסמוך אליהם. המייסדים קבעו ואף קיבלו אישור על כך, כי יותר להם להכפיל את הנחלות אצל המשיבה וזאת כדי לאפשר לילדיהם לגור בסמיכות. על פי מתווה זה הוכפלו הנחלות אצל המשיבה. לא כל הנחלות הוכפלו, אולם זכות זו נשמרה להם. מסמך תנועת המושבים מאשר כי באגודה דנן יש תקן ל-104 נחלות.

 

הרוב המכריע של החברים אצל המשיבה החליט באסיפה הכללית, כי זכות ההכפלה כוללת בחובה גם חלוקה של הזכויות המגיעות לחברים בגין חלוקת זכויות כאלו ואחרות לרבות פדיון מניות תנובה.

 

האסיפה הכללית החליטה ברוב של 90% כי החלוקה ל-104 מנות הינה ההחלטה השוויונית והמאוזנת ביותר אשר לוקחת בחשבון גם את ההיסטוריה של היישוב.

 

דרישת המשיגים אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הכללי של המשיבה ושל החברים בה, אשר מבקשים לשמר את מערכת היחסים הטובה והנכונה בתוך האגודה.

 

המשיבה סומכת ידה על פסק הבורר אשר הינו מנומק כדבעי ומיישם היטב את הוראות הפסיקה והחוק.

 

המשיבה טוענת כי פעלה לפי הרציונל שעומד בבסיס החלוקה ל-104 מנות: חלוקה לפי משקי היסוד. פדיון המניות חולק למשקי היסוד בלבד, ומי שלא מימש את זכות ההכפלה, קיבל שתי מנות.

 

אשר על כן, מבקשת המשיבה לדחות את ההשגה ולהשאיר את פסק הבורר על כנו.

 

דיון והחלטה

 

המשיגים הינם חברים במשיבה שהיא אגודה שיתופית. במשך השנים עסקו חברי האגודה בחקלאות ואת מרבית התוצרת שיווקו באמצעות המשיבה לתנובה- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ (להלן "תנובה"). תנובה הינה אגודה שיתופית וככזו החברים בה הם רק מושבים וקיבוצים המאוגדים כאגודות שיתופיות. וכמו קיבוצים ומושבים אחרים, כך גם המשיבה הייתה חברה בתנובה. בינואר 2008 נמכרה תנובה ומניותיה הוצעו לפדיון לכל אגודה ואגודה על פי החלטתה.

 

אין מחלוקת בין הצדדים כי בתנובה חברים רק אגודות כולל המשיבה וכי למשיגים אין כל מעמד בתנובה.

 

בתאריך 04.03.2008 התקיימה אסיפה כללית. באסיפה זו עמדה לדיון והצבעה השאלה: כיצד לחלק את תמורת "מניות תנובה" אשר נפדו על ידי המשיבה.

 

 על פי פרוטוקול האסיפה הכללית, עמדו לדיון שלוש אפשרויות:

חלוקה ל- 104 יחידות.

חלוקה ליצרנים בלבד.

חלוקה לבעלי נחלות.

 

רוב חברי האגודה אשר השתתפו באסיפה הכללית הצביעו בעד אפשרות של חלוקת כספי פדיון "מניות תנובה" ל- 104 יחידות (להלן "ההחלטה").

 

לאחר שהוחלט על חלוקת כספי פדיון "מניות תנובה" על פי חלוקה ל-104 יחידות המשיבה הותירה בידה כ- 6% מהתמורה עד להשלמת הליך המיסוי והערעורים.

 

ארבעה חברים, פנו למשרד רשם האגודות השיתופיות בבקשה למנות בורר, מאחר והם מתנגדים להחלטה אשר התקבלה ביום 04.03.2008. הרעיון בתביעה הבוררות היה דרישתם לחלק באופן שונה את כספי פדיון "מניות תנובה".

 

בתאריך 24.07.2008 מונה הבורר עו"ד משה גבע על פי סעיף 52(2) לפקודה כבורר יחיד אשר ידון בסכסוך.

 

ביום 22.09.2008 התקיים דיון בוררות ראשון והצדדים ביקשו זמן בהסכמה על מנת להגיע להסדר ביניהם.

 

מיד בסמוך לכך, פנו חברים נוספים בבקשה להצטרף לבוררות. פנייתם נענתה והם צורפו כתובעים לתיק הבררות.

 

פסק הבורר

 

 הבורר שמע את הצדדים, בחן את כל האסמכתאות אשר הוגשו לו וכתב פסק בורר ארוך ומנומק עובדתית ומשפטית, אשר בסופו קבע כי ההחלטה באסיפה מיום 04.03.2009 בדבר חלוקת כספי פדיון "מניות תנובה" ל- 104 יחידות היא נכונה, צודקת, הגיונית ותישאר בתוקף. על פסק בורר זה הוגשה ההשגה דנן.

 

מניות תנובה

 

מנייה כהגדרתה מקיימת זיקה בין המחזיק בה לאגודה, אם בדרך של הצבעה, חלוקת רווחים, נשיאת הנטל בהפסדים, התוויית דרכי פעולת האגודה והתערבות אופרטיבית כללית בנעשה באגודה. במקרה דנן, הפעילות מול תנובה התנהלה באמצעות המשיבה וההתחשבנות מול תנובה נעשתה כך שהתוצרת הועברה על ידי המשיבה לתנובה במרוכז, ואת תמורת התוצרת שילמה תנובה למשיבה, בהיותה המשווקת של תוצרת חבריה,  בניכוי עמלת שיווק ובניכוי סכום שגבתה עבור המניות שהמשיבה החזיקה בתנובה. המשיבה מצידה העבירה את התמורה לחברים המשווקים, כל אחד לפי חלקו.

 

מניות תנובה שייכות לאגודה, כך שכל אגודה רשאית להחליט באמצעות קבלת החלטה באסיפה הכללית כיצד לחלק את המניות. ההחלטה על אופן החלוקה נתונה לאסיפה הכללית. גם הבורר בהחלטתו הבהיר כי "מניות תנובה" ו/או תמורתן הינם נכסים של האגודה, שכן כל נכס אשר נמכר מביא לתמורה כספית המצטרפת ליתרה הקיימת בקופת האגודה ושניהם ביחד הופכים להיות יתרה חדשה, ואין זה משנה מהו הנכס הנמכר. האגודה בלבד היא אשר רשאית לקבוע מה ייעשה בנכסים אלה כל עוד ההחלטה אינה סותרת את תקנון האגודה או את הדין.

 

האסיפה הכללית

 

קבלת החלטות באגודה שיתופית כמו גם ההחלטה במקרה דנן, מתבצעת בדרך כלל על ידי שתי הרשויות המרכזיות של האגודה השיתופית: הועד והאסיפה הכללית.

 

האסיפה הכללית מוגדרת כ"רשות העליונה" באגודה אשר פועלת בהתאם להוראות החוק ולתקנון. הכרעת הרוב באסיפה הכללית, כל עוד ההחלטה נתקבלה כדין, מחייבת את כל החברים כולל אלו שלא היו נוכחים באסיפה ואלו שהצביעו נגדה.

ביום 04.03.2008 התקיימה האסיפה הכללית שאליה זומנו כל חברי האגודה, בין היתר גם המשיגים, ובה נתקבלה בסופו של יום ההחלטה בעניין חלוקת מניות תנובה. למעשה, המשיגים מלינים אך ורק על תוכן ההחלטה ואין כל טענה מצידם על כי כינוס האסיפה הכללית או האופן בו התקבלה ההחלטה היו שלא כדין או בניגוד להוראות תקנון האגודה. אמנם טענת המשיגים הייתה כי החלטת האסיפה הכללית מיום 04.032008 נגועה בחוסר תום לב מצד חברי ההנהלה, אולם לא הומצאה כל ראיה לכך ולא נעשה כל ניסיון להוכיחה. מעבר לכך יש לציין, כי המשיגים כולם, פרט לאחד, הצביעו בעד ההחלטה אשר התקבלה, חלוקה ל-104 יחידות.  

 

ההלכה הפסוקה היא כי רק במקרים חריגים תהיה התערבות בהחלטות של אסיפה כללית אשר התקבלו כדין ובמהלך הרגיל של עסקי חברה או אגודה שיתופית. ראה דברי כב' השופט מ' חשין בע"א 6926/93 מספנות ישראל נ' חברת החשמל בע"מ:

 

"..בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהכרעתה של רשות במקום בו פעלה בגדרי מיתחם הסבירות.."

 

החלטות של אסיפה כללית שנתקבלו כדין במהלך הרגיל של ניהול עסקי החברה נהנות מ- "חזקת תקינות", ועל כן התערבות בהחלטות אלה תיעשה במקרים חריגים בלבד. כך בדברי כב' השופט בכור בע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ:

 

"הכלל הוא שאין בית-המשפט מתערב בהחלטות אסיפה כללית של חברה ועל אחת כמה וכמה בהחלטות ההנהלה ושיקול-דעתה. כלל זה היה מרחיק לכת ונוקשה בעבר הרחוק, אבל במשך הזמן נקבעו לו סייגים יותר ויותר, ובית-המשפט יכול להתערב כאשר יש בהחלטה של אסיפה כללית של בעלי מניות עושק המיעוט על-ידי הרוב.."

 

כך גם דברי כב' השופט י' דנציגר בע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ:

 

"ניתן לסכם ולומר, כי לפי הגישה המסורתית, לא יתערב בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של ארגונים וולונטריים, אלא במקרים חריגים. המקרים הטיפוסיים בהם יתערב בית המשפט יהיו חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. מקרים חריגים נוספים, לא ניתן להגדירם מראש, והם ייקבעו ממקרה למקרה. יחד עם זאת, ברור כי הכלל הוא אי התערבות ואילו ההתערבות היא החריג..."

 

מכל מקום אין הבורר יכול לשים עצמו במקום האסיפה הכללית ולהחליט בניגוד לקבוע בה כל עוד ההחלטות באסיפה הכללית היו תקינות.

 

לאור ההלכה הפסוקה, ולאור האמור לעיל, אין מקום להתערב בהחלטת האסיפה הכללית, אשר אין חולק כי לא נפל בה פגם חוקי פרוצדוראלי, ועל כן יש לאשר את החלטת האסיפה.

 

אי התערבות ערכאת ערעור בפסק הבורר

 

אין אני מקבלת את טענת המשיגים כי "טעה הבורר טעות יסודית ולא ירד לשורש העניין". החלטת הבורר מנומקת וברורה. הבורר אינו רשאי לבטל החלטה של האסיפה הכללית כל עוד התקבלה כדין ואינה נגועה בחוסר תום לב, דהיינו הבורר אינו רשאי לבחון את מידת ההיגיון מאחורי החלטת האסיפה הכללית בעת הדיון בעניין פדיון "מניות תנובה". כך קבע כב' הרשם בתיק בוררות 1675/30/00 סלהוב נ' אלקוש מושב עובדים:

 

 "..בורר אינו יכול לשים את שיקול דעתו במקו שיקול דעת הועד או האסיפה הכללית.."

 

כלל ידוע הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה אלא במקרים חריגים וקיצוניים. כדברי השופט מ' בייסקי בע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל:

 

"..בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ובהערכת מהימנותם של עדים שבאו לפניה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, כגון שהייתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה או כשהדברים מופרכים על פניהם.

על אחת כמה וכמה תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו, כאשר בית המשפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין..."

 

משקבע הבורר את ממצאיו ואת קבילות המסמכים שקיבל לידיו, הרי שאין בידי הסמכות להתערב בהחלטתו, המסתמכת על ממצאים עובדתיים אלה.

 

 על פי סעיף 13 (א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב 1972, אין הבורר קשור בדיני הראיות ובסדרי הדין הנהוגים בבתי משפט:

 

"הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו. הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוגים בבתי המשפט".

           

על הבורר לפעול בדרך הנראית לו מועילה ומהירה לצורך הכרעה בסכסוך, ולפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו. לפיכך, אינני מקבלת את טענות המשיגים שבגינן ביקשו לבטל את פסק הבורר מיום 12.05.2009.

 

עקרון השוויון

 

עקרון השוויון צריך להיות נר לרגלי המשיבה בבואה ליישם את החלטות האסיפה הכללית בנושא פדיון "מניות תנובה". כדברי חיים נועם בספרו "אגודות שיתופיות-הלכות ופסיקה":

 

  "עקרון השוויון בין חברי האגודה השיתופית הוא יסוד מוסד לקיומה ולניהול ענייניה.."

 

כמו גם דברי א' פלמן, דיני אגודות שיתופיות בישראל להלכה ולמעשה (תל-אביב, תשי"א) 118: אשר הובאו על ידי כב' המשנה לנשיא מ' אלון בע"א 31/87 שמואל חרמש נ' אשר ברעם:

 

”כשדנים בזכויות החברים באגודה יש לזכור עקרון יסודי הנובע

מעקרונות הקואופרציה המקובלות ואשר מצא לו סימוכין גם בפסק דין בבתי המשפט השונים בארץ, והוא: השויון המוחלט של כל החברים לגבי זכויותיהם באגודה"."

 

בהשגה זו דורשים המשיגים לקבל נתח גדול יותר מתמורת פדיון "מניות תנובה" ובכך למעשה הם עצמם אלה הנושאים את דגל חוסר השוויון כלפי יתר חברי האגודה. ראו דברי כב' השופט ת' אור בבג"צ 528/88 אליעזר אביטן נ' מנהל מקרקעי ישראל:

 

"עקרון השוויון בא לשרת מטרה של השגת תוצאה צודקת. לא השוויון ה"טכני" או "הפורמאלי" הוא הראוי להגנה, אלא השוויון המהותי, דהיינו השוויון בין שווים.." (הדגשה שלי ל.ר)

 

ודברי כב' השופט ברק בבג"צ 314/78 מוחמד פאיז אגברייה ו-5 אח' נ' מועצת הפירות ו-2 אח':

 

"..טענת הפליה אינה יכולה איפוא להתבסס על עצם התוצאה כי לפלוני הוענקה הרשאה ולאלמוני היא לא הוענקה.....טענת הפליה, המביאה להתערבותו של בית-משפט זה צריכה להתבסס על כך, כי השיקול שעמד ביסוד ההענקה והרשאה לפלוני וסירובה לאלמוני הוא פסול.."

 

עיקר טענת המשיגים בהשגה הינה כי "קבוצת ה-17" בחלקם אינם חברים וחלקם אינם בעלי מניות. אשר על כן אין מקום לתת להם השתתפות בתמורת פדיון "מניות תנובה" ואם כן, יהיה בכך משום אפליה.

 

בעת הדיון בפני ביום 26.07.2009 הובהרה עמדת האגודה על ידי הצהרת יו"ר האגודה, מר שלומי בן שושן:

 

 "..קיימת רשימה של מקבלי הכספים, אנחנו טוענים שברשימה זו, כל מי שקיבל כסף מחלוקת פדיון "מניות תנובה", הוא חבר או בעל נחלה." (הדגשה שלי ל.ר)

 

ורשימת מקבלי הכספים הוגשה והתקבלה.

 

תגובת המשיג מר ליבוביץ אבי (משיג מספר 8) לדברי יו"ר ועד ההנהלה מר שלומי בן שושן:

  "..אם זה נכון, אז אני מושך את ההשגה" (הדגשה שלי ל.ר)

 

אין מנוס אלא להגיע למסקנה כי החלטת האסיפה הכללית לחלוקת מניות תנובה ל- 104 יחידות בדין יסודה וזאת בהתבסס בין השאר על הנתונים הבאים:

פסק הבורר אשר בדק עובדתית ומשפטית את הנושא ואישר את החלטת האסיפה, כערכאה ראשונה.

הצהרות הצדדים האמורות לעיל, בדיון בפני, מאיינות השגה זו מתוכן.

עובדתית הוגשה האסמכתא ע/1, הרי היא "רשימת מקבלי השיקים עבור פדיון מניות תנובה" על פיה כל מקבלי השיקים הם: משקי יסוד, הכפלת משקים, ובתוכם 17 חברים ו/או בעלי נחלות.

סוף דבר

 

הנני דוחה את ההשגה.

פסק הבורר נשאר על כנו.

החלטת האסיפה הכללית מיום 04.03.2008, תקפה. המשיבה פעלה כדין עת ביצעה את החלטת האסיפה.

המשיגים ישלמו למשיבה סך של 5000 ₪ הוצאות השגה זו, אשר ישאו ריבית כחוק ויהיו צמודים למדד מיום קבלת ההחלטה ועד ליום תשלומם המלא למשיבה.