האם תתקבל טענת התיישנות לגבי תביעה שעניינה הסכמים משנת 1977 בין חבר מושב קידרון לבין מועצה מקומית גדרה בנוגע להקמת מכון טיהור?
הרקע
בשנת 1977, חתם שמואל מישלי, בעל משק במושב קידרון, על הסכם עם מועצה מקומית גדרה, במסגרתו הוא העביר למועצה זכויות החזקה בשטח של כ-500 מ"ר מן המשק שלו למטרת הקמת מכון לטיהור שפכים. בתמורה, התחייבה המועצה להמליץ למינהל מקרקעי ישראל להחכיר לשמואל שטח או לחילופין לשלם לו 15,000 ל"י. בסמוך לאחר ההסכם הוקם מכון הטיהור, והוא פעל עד לשנת 2004 עת הוקמה במשק תחת שאיבת ביוב חדשה.
בשנת 1981 חתמו הצדדים על הסכם נוסף, ובו הוסדר אופן התמורה שנקבעה בהסכם הראשון, בכך שלשמואל ניתן רישיון להחזיק בשטח בן 160 מ"ר באזור התעשייה בגדרה, ולבנות עליו מבנה למלאכה, וכשנתיים מאוחר יותר, חתם שמואל הסכם עם יונתן מינס, בו הוא מכר לו את הזכות בקרקע.
בשלב כלשהו, הגיש המינהל תביעה לפינויו של יונתן מן הקרקע, ומנגד יונתן הגיש כנגד המועצה תביעה כספית. בית המשפט קיבל את תביעתו של המינהל, וקבע כי אין ליונתן כל זכות בקרקע ועליו לפנותה ולהשיבה למינהל.
לאחר כל אלה, הגיש שמואל תביעה כנגד המועצה, ותביעתו התרכזה בטענות סביב שלושה עניינים:
א. העסקה המקורית בטלה מעיקרה הואיל והמועצה לא הייתה רשאית להתחייב כלפיו כפי שהתחייבה, מה גם, שהוא לא קיבל את התמורה שהוסכמה בין הצדדים. לפיכך, טוען שמואל, כי המועצה פלשה למשקו עוד בשנת 1977 ויש לפנותה מן המשק ולפצותו.
ב. הריסת מכון הטיהור והקמת תחת שאיבת ביוב בשנת 2004 נעשו ללא הודעה מוקדמת, ותוך השתלטות שלא כדין על שטח נוסף ממשקו, ולמטרות החורגות מן ההסכם הבסיסי שנחתם. דבר זה, גרם לשמואל לנזקים חמורים, לרבות ירידת ערך נחלתו.
ג. הקמת מכון הטיהור ותחנת השאיבה, תפעולם ותחזוקתם נעשו בצורה הנוגדת את התחייבויות המועצה וגרמו לשמואל ומשפחתו למטרדים שונים, ולנזקים ממוניים ובלתי ממוניים.
לאור כל זאת, תבע שמואל למעלה ממליון שקלים חדשים תביעת פיצויים. מעבר לכך, תבע שמואל סעדים נוספים, וביניהם סילוק יד ממשקו והריסת תחנת השאיבה.
המועצה טענה מנגד, כי תביעותיו של שמואל שאינן נוגעות להקמת תחנת השאיבה ב-2004 התיישנו זה מכבר, ומכל מקום, שמואל זכה לתמורה מלאה בגין ההקצאה של חלק ממשקו.
על טענת ההתיישנות השיב שמואל שמדובר על תביעה לסילוק ידו של פולש; שמדובר על מקרקעין מוסדרים שלגביהם לא חלה טענת התיישנות; שמדובר בעוולה נמשכת שלא חלה עליה כל התיישנות;
דיון והכרעה
בית המשפט דן בשאלה האם חלה התיישנות על תביעותיו של שמואל שאינן נוגעות להקמת תחנת השאיבה ב-2004, וקבע כי אכן הטענות בעניין זה התיישנו, ויש לדחות על הסף את התביעה בעילה זו. בית המשפט הבהיר, כי ניסיונו של שמואל להציג כאילו מדובר בתביעה פשוטה לסילוק ידו של פולש, אינה מהווה הצגה אמיתית של הדברים, אלא היתממות אשר נועדה לעקוף את התיישנותה הברורה של עילה זו, וניסיון זה יש בו משום חוסר תום לב בולט.
בית המשפט הוסיף, כי המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים נדירים, בהם ראוי להפעיל את סמכותו של בית המשפט ולסלק על הסף את עילת התביעה, והמשיך ומתח ביקורת על התנהלותו של שמואל, על חוסר המידתיות בטענותיו ועל ניסיונותיו להסתיר בכתב התביעה עובדות שאינן מתיישבות עם מטרתו.
סיכום
כל הטענות הקשורות להקמת מכון הטיהור, לתמורה שאותה קיבל שמואל, למטרדים שנגרמו לו עד לתקופה של לפני 7 שנים. לירידת ערך המשק עקב הקמת המכון ועוד, נדחו על הסף בשל התיישנות. עם זאת, טענות ועילות תביעה הקשורות לנזקים שנגרמו לכאורה לשמואל כתוצאה מהקמת תחנת השאיבה ב-2004, לרבות טענות על מטרדים שאירעו בתוך 7 השנים האחרונות, לא התיישנו, ואין לסלקן על הסף.
לאור התוצאות, חויב שמואל לשלם בהוצאות הבקשה בסך כולל של 50,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- י"ח תשרי תשע"ב, 16 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.
