הביוב הוזרם למערכת הביוב העירוני באמצעות ביובית וקפוא זן בע''מ חויבה באגרת הביוב.

ערעור על פסק דינה של השופטת שירי רפאלי בתא"מ (פ"ת) 6164-06 בו התקבלה תביעתה של מיתב מים תיעול וביוב בע"מ כנגד קפוא זן שיווק מוצרי מזון 1985 בע"מ  לתשלום אגרת ביוב בגין השנים 2004 - 2006 בסך 35,646 ₪, ונדחתה הודעת צד ג' ששלחה קפוא זן שיווק מוצרי מזון 1985 בע"מ המערערת כנגד אריק חן בע"מ

רקע עובדתי

 המערערת , קפוא זן שיווק מוצרי מזון 1985 בע"מ, (להלן: "קפוא זן")  מפעילה עסק לאחסון ולשיווק של פירות וירקות קפואים. העסק ממוקם במתחם "ירקונים", אשר בשטח השיפוט של פתח-תקווה. למתחם "ירקונים" אין עדיין תוכנית בניין עיר מאושרת, ומטעם זה אין במקום תשתית ביוב.

 היות ולקפוא זן אין חיבור לתשתית ביוב, נוהגת היא לאסוף את שפכיה לבורות ביוב החפורים בשטחה. בורות אלה, נשאבים מעת לעת, ותכולתם מועברת במיכלית שפכים (ביובית) אל מחוץ למתחם "ירקונים". משנת 1998 ואילך מסופקים שירותי השאיבה והפינוי הללו לקפוא זן על די אריק חן בע"מ (להלן: "קבלן הביוב"), עלות הפינוי כ- 400 ₪ לחודש

המחלוקת היא : לאן מובלים השפכים?  מיתב מים תיעול וביוב בע"מ ( להלן: "מיתב")  טוענת לתוך מערכת ביוב של פתח תקווה.  קפוא זן שיווק מוצרי מזון 1985 בע"מ ואריק חן בע"מ טוענים שמחוץ לפתח תקווה.

מיתב מים תיעול וביוב בע"מ היא תאגיד מים וביוב. החל מה- 1.1.2004 מספקת מיתב את שירותי הביוב בתחומי השיפוט של עיריית פתח תקווה, וגובה בגינם את אגרות הביוב הקבועות בחוק.

 ביום 18.12.2006 הגישה מיתב את התביעה,  במסגרתה דרשה מקפוא זן לשלם סכום של 35,646 ₪ בגין אגרות ביוב בהן חייבת קפוא זן  בגין השנים 2004 - 2006.. במסגרת תביעה זו שלחה קפוא זן הודעת צד ג' כלפי קבלן הביוב בה טענה כי יש לחייב את קבלן הביוב לפצותה או לשפותה בגין כל חיוב בו תישא כלפי מיתב.

פסק הדין של בית משפט השלום

 במחלוקת העובדתית בין הצדדים פסקה השופטת של בית משפט השלום  כי "לאור מכלול הראיות שהוצגו בפני, שוכנעתי כי אכן בתקופה הרלוונטית פונו שפכים של קפוא זן אל הביוב העירוני, זאת באמצעות מיכליות של [קבלן הביוב]" ולכן יש לחייב את קפוא זן בתשלום אגרת ביוב מלאה ביחס להודעת צד ג' קבע בית משפט השלום כי יש לדחותה. היות וקפוא זן ללא התנתה וללא התעניינה לאן מפונים השפכים.

 טענות הצדדים

 קפוא זן  ערערה על החלטת בית המשפט השלום וטוענת שבפני בית המשפט לא  היו כלל ראיות שיכלו לאפשר לה לקבוע כי מצאו את דרכם לביוב של פתח תקווה, ולחילופין שלא היה בפניה מצע עובדתי שיכל לאפשר את חישוב סכומי האגרות. כמו כן  לפי החוק,  חיוב בהיטל ביוב מותנה בחיבור לרשת הביוב, ובהעדר חיבור שכזה אין מקום לחייב את המערערת באגרה. בנוגע להודעת צד ג' אם נכונה הטענה העובדתית שקבלן הביוב הזרים את לתוך מערכת הביוב של פתח תקווה, הרי עליו לשאת בעלויות שנגרמו לה עקב מעשיו.

מיתב ביקש לתמוך בתוצאה הסופית אליה הגיעה השופטת של בית המשפט השלום. הוא הוסיף שדרך החיבור למערכת הביוב אינה מעלה ואינה מורידה, אלא "כל מי שמשתמש במערכת הביוב שבאחריות מיתב, נושא בנטל הוצאות מערכת הביוב". אין כלל צורך להוכיח שימוש במערכת הביוב, אלא די בכך שמדובר בצרכן הממוקם בתחום האחריות של מיתב על מנת להטיל עליו חבות בתשלום אגרת ביוב.  

 קבלן הביוב קבל על קביעתו העובדתית של בית המשפט השלום לפיה שפכים של קפוא זן הוזרמו על ידי קבלן הביוב למערכת הביוב המופעלת על ידי מיתב. לחילופין טען כי גם אם תיוותר קביעה זו בעינה, הרי שאין לחייבו בשיפוי או בפיצוי למערערת, לאור הקביעה העובדתית שההסכם בינו לבין קפוא זן לא אסר עליו להזרים שפכים למערכת הביוב של פתח-תקווה.

   כב' השופט  פרופ' עופר גרוסקופף

התביעה שהגישה מיתב היא תביעה המתבססת על זכותה הסטטוטורית לגבות אגרות ביוב. כתב התביעה מבוסס על חובתה של קפוא זן לשלם אגרת ביוב. ואכן, פסק הדין של בית משפט השלום עוסק אך ורק בשאלה האם קפוא זן חייבת בתשלום אגרת הביוב.

החוק מכוחו פועלים תאגידי מים וביוב, ומיתב בכללם, הוא חוק תאגידי מים וביוב, ומכוחו של הסדר זה קמה גם זכותה של מיתב לגבות אגרות מצרכנים המשתמשים בשירותיה. לעניין זה נקבעו בחוק תאגידי מים וביוב שני סוגי הסדרים:

 א.  הסדר קבע מסמיכים את מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב לקבוע כללים לעניין חישוב העלות הריאלית של אספקת שירותי מים ושירותי ביוב.

ב.  הסדר מעבר היות והסדר קבע צפוי להימשך מספר שנים, קבעה הוראת מעבר, אשר הסדירה את נושא החיוב באגרות מים וביוב בתקופת הביניים.

רכיביה של אגרת הביוב שנגבתה בפתח תקווה עד לכניסת חוק תאגידי מים וביוב לתוקף

ושהייתה מוטלת על צרכנים עד לתחילת פעילותה של מיתב (קרי לפני ה- 1.1.2004), הורכבה משני אלה:

 א.  אגרת ביוב אזורית – אגרה זו, ששיעורה הוא כ- 82% מסך אגרות הביוב.  תכליתה של אגרה זו הוא לשאת בעלויות ההעברה והטיפול בביוב על ידי השפד"ן ( מכון טיהור שפכי גוש דן) כאשר מיתב (ובעבר עיריית פתח תקווה) היא שגובה את האגרה, ומבצעת את ההתחשבנות בגין השירותים מול איגוד ערים דן לתשתיות איכות סביבה.

 ב.  אגרת ביוב עירונית – אגרה זו, ששיעורה הוא כ- 18% מסך אגרת הביוב ותכליתה לממן את מערכת הביוב העירונית בפתח תקווה, לרבות העלויות הכרוכות בשאיבת השפכים, והעברתם עד למערכת הביוב שבאחריות השפד"ן.

 בין אגרת הביוב האזורית לאגרת הביוב העירונית קיים דמיון. בשני המקרים האגרה מוטלת על המחזיק בנכס מקרקעין בהתאם לכמות המים שסופקה למקרקעין. עם זאת, פרטי ההסדרים שנקבעו ביחס לכל אחד מרכיבי האגרה שונים, ומחייבים בחינה נפרדת.

 היות וקפוא זן לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ולא הצליחה להוכיח כי המים שסופקו למקרקעין "אינם מוזרמים לביוב במישרין או בעקיפין".אזי מן הראוי לדחות את הערעור ככל שמדובר באגרת הביוב האזורית.

 מרגע שהנכס לא חובר למערכת הביוב העירונית חיבור של קבע, הנטל הוא על הרשות להראות שהנכס חובר בפועל למערכת הביוב של פתח תקווה בדרכים חילופיות. כאמור, אין  די על מנת לבסס מסקנה שהעירייה הוכיחה כי למרות שהנכס לא חובר חיבור של קבע לביוב העירוני, הוא חובר הלכה למעשה לביוב העירוני באמצעים ארעיים כדוגמת ה"ביובית" .

 הודעת צד ג'

המערערת, ולא קבלן הביוב, היא שאחראית לנזק הראייתי שנוצר בשל חוסר יכולתה להוכיח כי לא הזרימה את הביוב למערכת הביוב האזורית, וממילא היא זו שצריכה לשאת בעלות של נזק זה.

סוף דבר

 לאור האמור אני מקבל את הערעור במובן זה שחיובי קפוא זן כלפי מיתב  יעמדו על 82% מהסכום שנפסק בערכאה דלמטה, דהיינו 29,230 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלומם בפועל.

ביתר טענותיה של המערערת (לרבות הטענה שסכום החיובים לא הוכח) לא מצאתי ממש. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות בערעור.

ניתן היום,  י"א שבט תש"ע, 26/01/2010.

לאתר הבית של עיריית פתח תקוה