הגבול הדק שבין מידתיות לשיהוי

עניינו של הערעור הינו בהחלטת בית משפט קמא כי המשיב, אשר חב למערערת חובות בגין מיסים עירוניים בסכום כולל של כ- 380,000 ₪ (אשר מורכב ברובו מהפרשי ריבית והצמה) יישא בסכום קרן החוב בלבד ויהיה פטור מתשלום הפרשי ריבית והצמדה שנוספו עליו בעקבות טענות של שיהוי דו-סטרי בין הצדדים.

רקע:

המשיב ורעייתו, הינם הבעלים של חלקת מקרקעין עליה בנוי מבנה מגורים המשמש להם כדירת מגורים באבן יהודה. החל משנת 1996, צברו המשיב ורעייתו חובות בגין מיסים כאשר מרביתו של החוב נבע מחובות בגין מיסים עירוניים שונים ובעיקר חוב ארנונה עבור דירת המגורים.

נוכח התנהלות זו של המשיב ורעייתו, ננקטו נגדם לאורך השנים הליכי גבייה מנהליים שונים ונרשמו שני שעבודים על המקרקעין. כמו כן, הוגשה נגדם תביעה אזרחית בה נתבעו לשלם את מלוא סכום החוב. המשיב טען כי נגד חוב זה קיימת טענת התיישנות וביהמ"ש נענה ופסק כי על המשיבים לשלם תשלום חלקי של החוב שלגביו לא נטענה טענת התיישנות.

בתגובה להחלטת ביהמ"ש שלא לחייב את המשיבים במלוא סכום החוב שצברו, טענה המערערת כי ביהמ"ש שגה משלא דחה את עתירת המשיב על הסף בשל השיהוי שנפל בהגשתה שכן המשיב ידע מזה שנים על חובותיו למערערת ועל רישום השעבודים אך המתין שנים ארוכות עד שהגיש את עתירתו.

דיון והכרעה:

ביהמ"ש שגה בקביעתו כי חל שיהוי בפעילותיה של המערערת. ביהמ"ש בעצמו קבע כי המערערת פעלה במהלך השנים לגביית החוב וכי המשיב היה ער לפעולות הגבייה שנקטה. ביהמ"ש התעלם מטענת המערערת כי לא הייתה כל תועלת בנקיטת הליכי גבייה אחרים וכי למשיב לא קם אינטרס הסתמכות כלשהו אלא רק יצא נשכר מכך שהמערערת לא פעלה בשלב מוקדם יותר שכן הוא נהנה מעליית הערך של המקרקעין ומפירות השימוש בדירת המגורים.

בידי הרשות המקומית נתון כוח הבחירה להחליט אם לפעול בדרך של הגשת תביעה אזרחית או בדרך של גבייה מנהלית. פתיחת שתי אפשרויות הגבייה לרשות, עוררה אי-בהירות בנוגע לתחולת חוק ההתיישנות. פסיקה קודמת בעניין קבעה כי יש להחיל את דיני ההתיישנות הרגילים על הליכים מנהליים, גם כאשר מדובר על הליכי גבייה "פאסיביים".

אם כן, ביהמ"ש קבע כי חובת הרשות לפעול במהירות הראויה אינה יכולה להשכיח את חובתה לפעול בסבירות ומידתיות גם באכיפת החוק, ומהירות ראויה אינה בהכרח המהירות המרבית. העובדה כי המערערת לא פעלה בנמרצות דווקא למימוש גביית החובות, בין אם מתוך התחשבות במשיב ובין אם מסיבות אחרות, אינה יכולה לשמש כנגדה. אדרבה, יש לראות במתינות גביית החובות שהפגינה המערערת כמידתיות.

סיכום:

הערעור התקבל.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים יבוטל. המביש יחויב בתשלום מלא החוב, לרבות הפרשי הצמדה וריבות כחוק.

המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 25,000 ₪.

ניתן ביום: ז' באדר התשפ"ב, 8 לפברואר 2022.