ההורים העניקו לבתם ולחתנם זכויות כ"בן ממשיך" ולאחר מכן מכרו את משקם במושב לאחר. של מי המשק?

המערערים

1.ר.ד

2.ש.ד

נגד

המשיבים

1.ס.ש

2.א.ש

3.----- אגודה שיתופית

4.הסוכנות היהודית לארץ ישראל

5.מינהל מקרקעי ישראל

ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' הש' פ. אסולין), מיום 5/4/09 בתמ"ש 1850/04 ותמ"ש 1851/04, המקבל את תביעת ס.ש ו-א.ש (להלן " הבת וחתן")  וקובע כי הם בעלי מעמד וזכויות של "בן ממשיך" ביחס למשק X במושב  Y  וכי הסכם המכר שנכרת ביחס למשק הנ"ל בין המערערת 1 ובעלה המנוח (להלן : "ההורים")  לבין ש.ד הינו בטל.

רקע:

מושב Y הינו אגודה שיתופית המסווגת כמושב עובדים ומחזיקה כברת רשות בקרקעות המשבצת של המושב בהתאם לחוזי שכירות תלת שנתיים המתחדשים מעת לעת בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית (להלן: "הסכם המשבצת").

ההורים קיבלו את  זכויות בר רשות במשק X במושב Y  לאחר עלותם לארץ.

ביום 10/5/87 חתמו ההורים על התחייבות בלתי חוזרת בה הם ממנים בתם וחתנם להיות בנים ממשיכים במשק, והם יקבלו את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירת שניהם, וכן הסכימו באופן בלתי חוזר כי  בתם וחתנם יבנו בית ויגורו בשטח המשק. 

מינוי הבן הממשיך, כאמור בהתחייבות ההורים, אושר ע"י אגודת המושב ביום 10/5/87 והסוכנות (המיישבת) ביום 3/12/87. הודעה על כך נשלחה למינהל מקרקעי ישראל ואושרה על ידו ביום 26/1/88.

ביום 8/12/97, ניתן פסק דין חלקי ע"י "המשקם", על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב -1992, המעמיד את חוב המשק על סך של 360,748 ₪ ובמקביל ניתן צו מניעה זמני האוסרהעברת זכויות במשק. בפסק המשקם נקבע כי החוב יפרע מכספי התמורה בעת העברת הזכויות במשק או המגרש בהרחבה.

ביום 11/12/03 נחתם חוזה מכר בו מעבירים ההורים את זכויות בר הרשות במשק לש.ד בחוזה המכר לא מוזכר כלל כי בתם וחתנם מונו כבנים ממשיכים.

האב המנוח הלך לעולמו ביום 6/6/05.

בשנת 1987, עת מינו ההורים את בתם וחתנם  לבנים ממשיכים, אף אחד אחר מילדיהם האחרים לא חפץ בכך. כמו כם הם התגוררו במשק לאחר מינויים כבנים ממשיכים, גידלו עדר, עד אשר העדר חלה והיה צורך להשמידו.  לאחר השמדת העדר, עזבו  הבת והחתן את המשק, עברו להתגורר באופקים ומאז אינם עוסקים בחקלאות.

לטענת האם וש.ד, הבת והחתן איבדו זכותם כבן ממשיך לאחר שעזבו את המשק ולא ביקשו ולא התקבלו כחברים באגודה ועל כן אין מניעה להעביר אליהם את במשק על פי חוזה המכר, מה גם כי ההורים, כברי רשות, ובעודם בחיים הם בעלי הזכויות וזכאים לעשות ברכושם ככל שיחפצו.

 הבת והחתן טוענים כי זכויות בן ממשיך ניתנו להם באופן בלתי חוזר, העברת הזכויות אושרה ע"י האגודה, הסוכנות ומינהל מקרקעי ישראל והם מעולם לא ויתרו על הזכות הנ"ל. המדובר לטענתם במתנה שהושלמה ולא ניתן לחזור ממנה. מכל מקום האב המנוח, לא היה כשיר משפטית ולא ניתן לטעון בשמו כי חזר בו מן המתנה.

מינהל מקרקעי ישראל ציין כי זכות  הבת והחתן כבנים ממשיכים רשומה בספריהם. הצהרתם והתחייבותם של ההורים הינה הצהרה והתחייבות בלתי חוזרת. כן צויין, כי הרישום במינהל ובסוכנות מתייחס לזכות הקניינית של בן ממשיך ואילו החברות במושב מוסדרת אל מול האגודה ולעניין זה תנאי לחברות באגודה הוא היות המבקש בעל זכות "בן ממשיך" מבחינה קניינית. הסוכנות מסכימה עם עמדת המינהל.

השופטת צילה צפת – אב"ד:

עבירות הזכויות במשק:

המקור המשפטי להכרעה בשאלת אופן עבירות הזכויות במשק חקלאי מצוי בהסכם משבצת, אשר נחתם במקרה דנן מעת לעת, בין מנהל מקרקעי ישראל ובין הסוכנות ואגודת המושב. הסכם זה מגדיר את מערכת היחסים בין גורמים אלו, בינם לבין עצמם ובינם לבין חבר באגודה.

תשתית מערכת היחסים מבוססת על כך, כי הקרקע (המשבצת) היא קרקע המדינה, המנוהלת ע"י מנהל מקרקעי ישראל המשכירה אותו לסוכנות, היא הגוף המיישב, והאגודה היא ברת רשות במשבצת. ההסכם בין הגופים הנ"ל תוקפו ל 3 שנים ומתחדש מעת לעת. מאחר והזכות אינה רשומה, הרי מעמד החבר באגודה הוא כבר רשות של בר רשות בלבד.

זכות בר רשות אינה זכות קניינית, אולם יש לה  ערך כלכלי. אופייה וגדריה של הזכות נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון שהוא לצורך ענייננו, הסכם המשבצת המגדיר, בין היתר, את תנאי הרישיון המחייבים את חבר האגודה.

על פי הסכם המשבצת, אף שרשות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות (מנהל מקרקעי ישראל) למקבל זכות השימוש. היינו, בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו - הכל בכפוף להסכמת הצדדים בהסכם המשבצת בעת יצירת הרישיון.

בענייננו, הומצא הסכם המשבצת המתייחס לתקופת שכירות מיום 1/10/2006 עד יום 30/9/2009, יש על כן להניח לצורך ענייננו, כי נוסחו של ההסכם שהוגש משקף את הוראת הסכם המשבצת המהווה מקור לזכויות הצדדים.

ניתן להבחין בין שני מצבים בהקשר להעברת הזכות: העברת זכות השימוש במשק בחייו של חבר האגודה והעברת השימוש במשק לאחר פטירתו.

לעניין העברת זכות בר רשות בחיי החבר  "אסור לחבר אגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו לרבות בבית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת המישבת שתינתן, אם תינתן, לאחר שהאגודה תודיע בכתב למישבת את עמדתה."

לעניין העברת זכות בר רשות לאחר פטירת החבר "  למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין כאמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר אגודה או מתיישב בישוב שנפטר יועברו זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המישבת."

תוקף הסכם המכר לש.ד:

בית משפט קמא מינה מומחית ליתן חוות דעת בדבר מצבו הקוגנטיבי של האב בעת חתימת הסכם המכר בדצמבר 2003. האב נמצא בלתי כשיר לחתום על ההסכם המכר ולא הבין את משמעותו הרי שההסכם ממילא בטל, משכך גם אין תוקף להעברת זכויותיה של האם בלבד – מחצית – באשר זו אינה אפשרית במשק חקלאי.

תוקף מינוי הבת והחתן  ל"בן ממשיך":

בענייננו, קבעו ההורים, בהתחייבות בלתי חוזרת, את הבת והחתן , כ"בן ממשיך", אשר יקבל את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירתם. האגודה אישרה את מינוי המשיבים כבנים ממשיכים, כך גם הסוכנות (המיישבת) והודעתם נרשמה גם במינהל מקרקעי ישראל. משמע, כי הליך מינויים קיבל את אישורם של כל הנוגעים בדבר, נרשם והושלם. השאלה, האם המשיבים הינם חברי האגודה אם לאו, אינה רלוונטית לשאלת הבעלות בזכויות בר רשות.

 מועמד המעוניין להיות חבר באגודה מכוח היותו בן ממשיך, עליו להמציא מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך בכדי להתקבל כחבר באגודה. ומכאן, כי היות אדם בן ממשיך אינה תלויה בהיותו גם חבר באגודה אלא להיפך.

בענייננו, המדובר בהתחייבות בלתי חוזרת של ההורים ולפיכך הם אינם רשאים לחזור בהם מההתחייבות מה גם שהוכח כי האב לא חזר בו מההתחייבות ולא היה כשיר לחזור בו.

לאור כל האמור לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבים 1-2 בסך של 25,000 ₪.

השופטת מיכל ברנט:

אני מסכימה.

 השופט יעקב שפסר:

אני מסכים.

אשר על כן נפסק כאמור בחוות דעתה של השופטת צילה צפת.

ניתן היום,  כ"ב  אדר תש"ע, 08 מרץ 2010