הועד המקומי של צור משה דרש ממש

התביעה היא על חוב נטען של מש' קושניר לועד מקומי צור משה  (להלן : "הועד") בגין  אגרת שירותי שמירה וארנונה. על פי כתב התביעה, בין השנים 2004-2007, לא שילמה מש' קושניר ארנונה כללית על פי דין ואגרת שירותי שמירה על פי הוראות חוק העזר לב השרון (שירותי שמירה תשנ"ז–1997), (להלן: "חוק העזר"), וחובם מסתכם ב- 43,236 ש"ח.

התביעה נתמכה בתצהירו של מזכיר הוועד התובע (להלן "המזכיר"), המשמש בתפקיד מיום 1.3.09, ומטעם מש' קושניר צורף תצהירו של מר קושניר.

מר קושניר העלה בתצהירו טענות הגנה רבות, הקשורות בארנונה ובאגרת השמירה, לרבות:

כי החוב לא הוכח, כי לא קיבל דרישות תשלום מאת הוועד, כי הוועד לא אישר גביית אגרת שמירה, כי לא הוצגה ראיה כלשהי באשר לקיומו של חוב, כי שילם סכומים במזומן לנציג הוועד בשם אשר, כי חלק מהחוב התיישן, כי הוא טוען לקיזוז עקב נזקים שספג בגין פריצות שאירעו בשל העדר שמירה בישוב, וכן כי הישוב לא סיפק שמירה אלא שירותי מוקד שאינם בגדר "שירותי שמירה" על פי חוק העזר, וצירופם של כל אלו מוליך למסקנה כי יש לדחות התביעה.

הועד  לא הוכיח תביעתו לעניין חוב מש' קושניר בגין תשלומי ארנונה. הועד לא הביא ראיות לדרישות שהפנה, לא פירש מועדי היווצרות החוב ואופן חישובו, וממילא נמצאו סתירות וחוסר התאמות בראיות שהוצגו.

המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מבססים את טענות הועד, ונראה כי התביעה הוגשה כלאחר יד, ומבלי שנעשה נסיון ממשי לברר ולבאר הדרך בה חושבו הסכומים.

כבר בהחלטה מיום 2.10.08, התריע בית המשפט בפני הועד כי כתב התביעה אינו מפרט את האופן בו חושב החוב, כשלא הופרדו הסכומים בגין חיובי ארנונה מהחוב בגין אגרת שמירה, ומעיון בחשבונות שצורפו לא ברור כלל מהו מקור החוב, מהי "יתרת הפתיחה" שנרשמה בכרטיס מש' קושניר, מאלו שנים נגרר החוב ולאיזו תקופה הוא מתייחס.

זאת ועוד, במסגרת החוב הנטען בתביעה כלל הועד גם הוצאות שונות שאינן אגרת שמירה או ארנונה, כגון הוצאות עבור שליחות, שכ"ט עו"ד ועוד.

עד התביעה, המזכיר, העיד כי חתם על תצהיר בשם הועד, הגם שתוכנו עוסק בעובדות שהתרחשו טרם כניסתו לתפקיד. ואכן, מעדותו עלה שהוא אינו בקיא בפרטים ואינו מסוגל להעיד על גובה חובותיה של מש' קושניר ועל דרך חישובם. נהפוך הוא, התברר שגם שהדרך בה נערך החישוב  על ידי הועד נמצא  שגוי.

משהוברר כי זה מצב הדברים, ביקש הועד להפוך את היוצרות, ולהעביר את נטל הוכחת תביעתו אל מש' קושניר, בעת שבחקירת מר קושניר הוא נשאל מפורשות: "אתה טוען שהוועד המקומי טועה לגביך בחישובי הארנונה. האם אתה ערכת תחשיב משלך כמה לדעתך אתה חייב בניגוד למה שאנחנו טוענים", ודומה כי הדבר מדגיש עד כמה הותיר הועד את תביעתו ליד המקרה, ולא טרח לבסס אותה על נתונים עובדתיים וחשבונות המצויים בידיו.

 יתירה מכך, אף לו הוכח הבסיס לחישוב החיוב בארנונה למ"ר, לא ניתן היה לחשב את סכום החוב, משום שהועד לא הוכיח מהו שטח הבסיס לחישוב.

בסיכומיו, הועד אף ניסה "לתקן" את כתב התביעה, כאשר טען שבעצם השטח בהרבה יותר גדול ממה שנטען בכתב התביעה.

מש' קושניר פירטה בסיכומיה שורה ארוכה של סתירות בין עדותו של המזכיר לבין המסמכים שצורפו לתביעה, כמו גם תהיות באשר למספרים שהוצגו במסמכי הועד.

מכל הטעמים האמורים התביעה לעניין חיוב מש' קושניר בתשלומי ארנונה נדחית בגין השנים 2004-2007.

באופן דומה, לא הוכיח הועד את תביעתו גם לעניין חוב מש' קושניר בגין אגרת שמירה ע"פ חוק העזר.

לעניין הסמכות החוקית לגביית אגרת שמירה, במסגרת הבאת הראיות ומתצהירו של המזכיר עולה הסמכות מכח חוק העזר והאסמכתאות שהוצגו, כאשר המזכיר לא נחקר על כך והנתונים שבתצהירו לא נסתרו, ולכן הוכיח הועד את סמכותו לגביית האגרה.

מר קושניר טען בתצהירו כי הועד לא סיפק שירותי שמירה בהתאם להגדרתם בחוק העזר, ועל כן אין לחייבו באגרת שמירה.

הצדדים לא הוכיחו מהו טיב השמירה הנדרש על מנת למלא דרישות הדין ומה היו פעולותיו של הועד בנושא זה. בתצהירו של המזכיר הדבר כלל אינו מוזכר, וכשנחקר על כך השיב, כי אין לו ידיעה אישית על טיב שירותי השמירה שסיפק הועד לתושבים בתקופה הרלוונטית, באופן שלא ניתן לקבוע שום ממצא עובדתי על בסיס דבריו .

בכתב התביעה נטען כי ברשות הנתבעים "בית ששטחו 256 מ"ר", ואילו בתצהירו של המזכיר נטען כי מש' קושניר מחזיקה בשטחם שלוש יחידות, ורק בעדותו הבהיר כיצד חושב התשלום עבור אגרת השמירה, באופן שכל יחידה מחוייבת בנפרד.

ראוי היה כי מלכתחילה יפריד הועד ברישומיו את החישוב בגין אגרת השמירה מהחישוב שנערך לגבי הארנונה, שכן אין לדעת מהו התעריף שנקבע, מתי והאם עודכן, ולא הובאו ראיות לגובהו המדויק של החוב ומועדי היווצרותו .

לפיכך, אף את התביעה לעניין חיוב הנתבעים בתשלומי אגרת שמירה בגין השנים 2004-2007, נדחית.

לאור המסקנה כאמור, אין מקום לדון בטענות הקיזוז שהעלתה מש' קושניר, ואך בקצרה יאמר כי הן לא נתמכו בראיות ולא הוכחו כלל.

מכל הטעמים האמורים לעיל, בית המשפט קובע כי הועד לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תביעתו.

לכן התביעה  נדחית. הועד ישלם את הוצאות מש' קושניר כולל שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪, וזאת בהתחשב גם בהתנהלות הצדדים ובדרך בה הוגשו סיכומיהם.

ניתן היום, ו' שבט תשע"א, 11 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.