הורים חברי המושב לא יכולים לבטל את הסכם המתנה לפיו זכויותיהם במשק יועברו לבנם למרות טענתם כי הוא איננו דואג לספק את צרכיהם

חברי אחד המושבים העבירו בשנת 1993 את זכויותיהם במשק לבנם וכלתם במתנה, כאשר בהסכם המכר היו מספר תנאים, כדוגמת התחייבות הבן וכלתו לדאוג לצרכי ההורים למשך כל ימי חייהם, זכות האבא לעבוד במשק וזכות ההורים לגור במשק.

לטענת ההורים, הבן הפר את התחייבויותיו בהסכם, כאשר בין היתר, הוא ומשפחתו אינם מתייחסים אליהם על אף שהם גרים בשכנות במשק, הוא מפר את התחייבויותיו הכספיות לפי ההסכם, והפסיק את עבודתו של האב במשק בניגוד לרצונו. לכן, טוענים ההורים, לא מתקיים התנאי המפסיק שבהסכם ודין ההסכם להתבטל.

מנגד, טוען הבן, כי העסקה הושלמה ברישום לפני מספר שנים ולכן אין מקום לבטלה. כמו כן, מוסיף הבן, כי לא מדובר בהסכם מותנה, אלא בהסכם  אשר בצידו חיובים שונים של הבן כלפי אביו ואמו, אולם אין בחיובים אלו כדי להשפיע על המתנה. בנוסף, מציין הבן, כי הוא ומשפחתו מקיימים אחר הוראות ההסכם במלואם, וכי אחותו מסיטה את הוריו נגדו, ולכן יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

 ראשית, מציין ביהמ"ש , כי מדובר בעסקת מתנה אשר הושלמה, שהרי ביום חתימת ההסכם הועברו כל הזכויות לידי הבן, ולכן השאלה העומדת בפתח הינה - האם מדובר בהסכם מתנה על תנאי, אשר באי-קיום התנאי בטל החוזה, או שמא מדובר בחוזה מתנה אשר חיובים בצידו, ואי-קיום החיובים אינו מבטל את ההסכם.

ביהמ"ש מציין, כי בגוף ההסכם אין הוראה מפורשת לפיה ניתן להסיק כי מדובר בתנאי מפסיק, וכן לא הוכח ע"י ההורים כי הצדדים סיכמו ביניהם על החלת תנאי מפסיק בנסיבות אלו או אחרות.

ביהמ"ש מוסיף, כי לאחר בחינתו את ניהול המשק עד יום עריכת ההסכם נראה, כי מדובר במתנה מוגמרת אשר בצידה חיוב, שהרי הבן ואביו עבדו במשק יחד במשך שנים, ולכן נראה הגיוני כי ההורים יסמכו על בנם שיפעיל את המשק בהמשך החיים ויעניקו אותו במתנה, כאשר הבן מצידו קיבל על עצמו לדאוג לצרכי הוריו.

בענין רישום הזכויות במינהל, מציין ביהמ"ש, כי בשנת 1998 נרשמו הזכויות במינהל מקרקעי ישראל, וזו מהווה הוכחה נוספת לכך שמדובר במתנה מוגמרת שבצדה חיוב ולא תנאי.

כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי בהתאם לעדויות שהובאו בפניו נראה, כי במשך שנים קיימו הצדדים את הוראות ההסכם ללא הקפדה על הפרטים הקטנים, אך תמיד היתה ביניהם הבנה כי ברגע שהאב יבקש כסף מבנו – הוא יתן לו.

בהמשך, מציין ביהמ"ש, כי אף לאחר חתימת ההסכם היו היחסים בין הצדדים תקינים ובעלי כבוד הדדי, ולכן סביר להניח כי ההידרדרות החלה לאחר שהבת החלה להסיט את ההורים נגד אחיה. עם זאת, מדגיש ביהמ"ש, הבן המשיך לנהוג בכבוד כלפי הוריו אף בשנים אלו, ולא הפנה להם עורף לאחר קבלת המתנה, כפי שטענו בתביעתם.

כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי במשך 20 שנה לא הועלתה כל טענה ע"י ההורים להפרת ההסכם, וכן טענת ההורים כי ההסכם משאיר אותם מחוסרי כל אינה מדויקת, שהרי הם מתגוררים במשק עד היום והינם בעלי חסכונות לא מעטים. לא רק זו, מציין ביהמ"ש, אלא שהבן סמך על הסכם זה ופעל על פיו, ובהתאם לכך, השקיע במשק ופיתח אותו, שהרי הוא מהווה מקור פרנסה יחיד בשבילו, ולכן לא נראה סביר כי יבצע מעשים העלולים לגרום לביטול ההסכם וישאירו אותו בחוסר כל.

לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי מדובר הסכם מתנה אשר בצידו חיוב, כאשר החיוב עומד בפני עצמו ואינו קשור בקשר הדדי עם עסקת המתנה שהושלמה. כמו כן, פוסק ביהמ"ש, כי אין צורך להכריע האם קיים הבן את התחייבויותיו, שהרי אף אם לא עשה כן - זכאים הוריו רק לסעד בגין הפרת חיוב, אך לא לביטול המתנה.

לבסוף, מציין ביהמ"ש, כי הוא מתיר להורים לפצל את סעדיהם ולתבוע על החיובים הנלווים להסכם, אשר הופרו לטענתם.

ביהמ"ש דוחה את תביעת ההורים לביטול הסכם המתנה מכיוון שמדובר כאן בהסכם אשר חיוב בצידו ולא בהסכם מותנה.

בנוסף, ביהמ"ש פוסק, כי ההורים ישלמו הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

ניתן ב- י"ט טבת תשע"ג, 01 ינואר 2013