החלטה בבקשה לביטול שיעבודים

 בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                                   תיק מס' 2666/3/15

עורך דין רמזי חוראני

החלטה

1. מר עבד אל סלאם זועבי הנו המפרק של האגודה, בית אריה – אגש"ח להתיישבות קהילתית של משקי חירות בע"מ (בפירוק). מר זועבי ייקרא להלן: גם המפרק והאגודה תיקרא להלן גם בית אריה בע"מ או האגודה.
2. ביום 23.3.2015 הגיש המפרק דו"ח סופי בו הוא מבקש לסיים את הליך הפירוק, לשחררו מתפקידו ולבטל את רישום האגודה מכוח סעיף 50 לפקודת האגודות השיתופיות. בדו"ח התייחס המפרק לשעבוד על כלל רכוש האגדה לטובת ההסתדרות הציונית העולמית, להלן: גם ההסתדרות העולמית, וביקש כי סיום ההליך יעבור דרך ביטול השעבודים. המפרק הוסיף, כי הוא פנה להסתדרות הציונית כדי שתסכים לביטול השעבוד אך הוא לא קיבל כל מענה. במענה לדו"ח המפרק ולבקשות שבו בנושא השעבוד, הוריתי לפתוח תיק הליך ולזמן את ההסתדרות הציונית והמפרק לדיון.
3. דיון ראשון נערך בפניי ביום 10.8.2015 אליו התייצבו המפרק ונציג ההסתדרות הציונית מר יוסי שגב. בדיון נודע, כי האגודה קבלה הלוואה מההסתדרות הציונית מכספי המדינה. בשנת 1989 קיבל היישוב בית אריה מעמד של מועצה מקומית  וכי בשנת 1999 נערך הסכם בין האגודה המבקשת למועצה המקומית בית אריה לפיו הועברו זכויות האגודה למועצה, אך גם חיוביה אף הם הועברו למועצה המקומית. מאוחר יותר ובשנת 2004, נעשה איחוד בין המועצה המקומית בית אריה לבין יישוב סמוך בשם עופרים. נציג ההסתדרות ציין בסוף ההליך, כי החוב המקורי של האגודה עמד על סך 454,141.66 ₪ וערכו המשוערך ליום הדיון היה 8,924,976.60 ₪ בעוד שהסכום להחזר הנו 3,550,258.63 ₪.
4. משראיתי, כי הסכסוך לא ייפתר כתוצאה מקיום דיון בין האגודה שבפירוק להסתדרות הציונית בלבד וכי צדדים נוספים נחוצים להכרעה לא זומנו, הוריתי לדחות את דיון ולזמן את נציגי האוצר, את המועצה המקומית בית אריה בנוסף למפרק ולהסתדרות הציונית.
5. דיון נוסך נערך ביום 20.10.2015 בו התייצבו נציגי משרד האוצר, המועצה המקומית בית אריה, ההסתדרות הציונית, החטיבה להתיישבות והמפרק. ראיתי, כי ישנו תחילה של תהליך שיכול ויביא לסיום המחלוקת בין המדינה וההסתדרות לבין בית אריה במובן זה, כי יש להפקיד "דמי רצינות" של 50,000 ₪ על ידי המועצה המקומית ותידון בקשה להסדרת יתרת החוב בפשרה. לבקשת הצדדים הוריתי לדחות את הדיון לישיבה נוספת שלישית כדי לאפשר את מיצוי הליך ההידברות בין הצדדים.
6. הדיון הבא התקיים ביום 8.6.2016 אליו התייצבו המוזמנים מהישיבה הקודמת למעט המועצה המקומית בית אריה. נציגת האוצר הודיעה, כי נציגי המועצה המקומית בית אריה התייצבה פעם אחת באוצר כדי לבדוק אפשרות של סיום העניין בהסכמה, אך הם לא חזרו. נציג החטיבה להתיישבות תהה אם ניתן להשאיר את השעבוד כשהאגודה הנה אגודה בפירוק, בעוד שנציג ההסתדרות הודיע, כי החיובים של האגודה שבפירוק הועברו למועצה המקומית בית אריה כשם שהועברו אליה זכויותיה. מדובר בנכסים המשמשים את המועצה המקומית ותושביה, הם נכסים ברי מימוש ולכן יש לממש את השעבודים שבבעלות או בחזקת המועצה המקומית כדי לפרוע את החוב כלפי ההסתדרות.
7. מאחר ובטעות לא זומנו נציגי המועצה המקומית לדיון, הוריתי להעביר העתק פרוטוקול הדיון למועצה המקומית ואפשרתי לה להעביר את תגובתה באופן ענייני. ראש המועצה העביר תגובה מידית, כי אין הוא יכול לאשר את הפרוטוקול וכי לא ייתכן שיתקיים דיון הנוגע למועצה ללא נוכחותה. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 22.6.2016 התקבלה תגובה מפורטת של ב"כ המועצה המקומית בית אריה, עו"ד  עופר יעקב. בתגובה הוא ציין כי נציגי המועצה דהיום לא היו שותפים להתחייבויות שלקחה על עצמה המועצה בזמנו, כששה עשר מיליון ₪ מהחוב הנטען אינו החוב הנומינלי, כי זו מתנגדת לכל החלטה שמשמעותה חיוב המועצה לשלם את החוב להסתדרות ביחוד לאור הגירעון לשנת 2015 ( כ- 1.4 מיליון ₪) והגירעון המצטבר של המועצה (כ- 7.7 מיליון ₪).
8. ב"כ המועצה המקומית בית אריה הוסיף, כי אין המועצה מתנגדת שהשעבודים שהוטלו על נכסי האגודה שבפירוק יירשמו על נכסים שהועברו למועצה המקומית כדי שיהיה ניתן לבחון את העניין מחדש בין ההסתדרות למועצה המקומית. כתוצאה אין לעכב את סיום הליך הפירוק של האגודה ואין להתנות את ביטול השעבודים בתשלום להסתדרות הציונית. אין מדובר בישות פעילה או קיימת ולכן אין כל משמעות לעיכוב סיום הפירוק ויש להורות על הפירוק מידית.
9. נקודת המפתח בהכרעה במחלוקת שבפניי הנה תעודת רישום השעבוד לטובת ההסתדרות הציונית העולמית הרשומה במרשם השעבודים במשרד רשם האגודות השיתופיות. השעבוד נרשם בתעודת רישום מס' 68510 מיום 24.10.1990 והוא התייחס "לכל רכוש האגודה". אין מחלוקת היום, כי אין יותר כל רכוש לאגודה. על פי הסכם בין האגודה שבפירוק למועצה המקומית בית אריה מיום 25.1.1999, לקחה המועצה המקומית בית אריה על עצמה את כלל ההתחייבויות של האגודה ובמקביל הועברה לה הזכויות והנכסים של האגודה.
10. בין יתר ההתחייבויות שלקחה המועצה המקומית בית אריה על עצמה היו "כיסוי כל ההחזרים שעל האגודה להחזיר להסתדרות הציונית". ראה נא את סעיף 3.8 להסכם האמור. ההלוואה ניתנה לאגודה שבפירוק עוד בשנת 1990 זאת כנלמד מתאריך יצירת השעבוד לטובת ההסתדרות הציונית העולמית. יוצא, כי במשך תשע שנים לפחות היה חוב של האגודה כלפי ההסתדרות הציונית העולמית שלא נפרע ובכל זאת לא דאגה ההסתדרות העולמית הציונית לממש את השעבוד שנרשם לטובתה. מאז הסכם בין המועצה המקומית בית אריה לאגודה בית אריה בע"מ נשוא הליך הפירוק, אין יותר כל רכוש או נכסים לאגודה. בגין אי מימוש השעבודים כדי להיפרע את תמורת ההלוואה שנתנה ההסתדרות (או המדינה) לאגודה שבפירוק, על ההסתדרות להלין רק על עצמה. אין לעכב את סיום הפירוק עד לעולמי עד, רק מפני שבעל השעבוד לא דאג לדרוש את החזר כספו או לחילופין לעמוד על מימוש הבטוחות בזמן אמת. שלא יהיה ספק אף לדברי נציג ההסתדרות, מר יוסי שגב, מדובר בקרן על סך 454,141.6 ₪. ראה דבריו בפניי בדיון מיום 20.10.2015 עמ' 2 ש' 11. אין מדובר בסכום של מה בכך. על כך יעיד השערוך שצוין על ידי מר שגב באותו דיון לסכום ההלוואה. הוא ציין כי החוב משוערך ליום הדיון עמד על סך 8,924,976.60 ₪ שהנו סכום אדיר בכל קנה מידה. אם כך על ההסתדרות להלין רק על עצמה.
11. הנימוק הקודם מעביר את נפקויות המחדל לשכמה של המלווה, ההסתדרות הציונית העולמית "מבחינה מוסרית". השאלה הנשאלת הנה אם מבחינה משפטית יש מקום לסיים את הליך הפירוק על אף השעבוד הקיים לטובת המלווה? התשובה במקרה זה הנה חיובית לדעתי ואנמק:

1. אין בסיום הפירוק כדי לפגוע בקניינה של ההסתדרות הציונית העולמית או מדינת ישראל. הסכם ההעברה של הזכויות וההתחייבויות בין המועצה המקומית בית אריה לאגודה בית אריה בע"מ (בפירוק) עצמו מעניק להסתדרות העולמית הציונית תרופה עצמאית. הסעיף 3.8 קבע חובה של המועצה המקומית בית אריה לסלק את החובות של האגודה כלפי ההסתדרות הציונית. אם כך, זהו חוזה לטובת צד ג' שעדיין ניתן לממשו ולנסות להיפרע מהמועצה המקומית. ראה נא את סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973.
2. לתשובה אפשרית של ההסתדרות הציונית העולמית, כי מימוש ההסכם הנו מטלה קשה ליישום בכך שתצטרך להגיש תביעה ולזכות בה ורק אז לבקש לממש את זכייתה, בעוד שהשעבוד הנו זכות קניינית שמימושה קל, יש תשובה נוספת: בדיון מיום 8.6.2016 הודיע נציג הסתדרות הציונית העולמית מר יוסי שגב, כי "לאגודה רשומים נכסים בשימוש המועצה המקומית ולכן יש רכוש למימוש". זאת ועוד, בדיון מיום 10.8.2015 מסר מר שגב כי "יש מבנים שניתנים למימוש וההסתדרות או המדינה אינה מוותרת על החזר ההלוואה". אם כך אין להבין מדוע אין ההסתדרות און המדינה  דואגות לממש את השעבוד על נכסים אלה ולהיפרע את החוב כלפיהן?
3. אין מדובר במקרה שהחייבת (האגודה) ניסתה לברוח מקיום התחייבויותיה כלפי ההסתדרות הציונית או להבריח נכסים המצדיק מניעת כל דיספוזיציה עד לסילוק החוב כלפי ההסתדרות. זהו מקרה שנערך הסכם גלוי בין המועצה המקומית בית אריה לבין האגודה לפיו הועברו נכסים לשימוש המועצה תוך כדי ציון התחייבות המועצה לפירעון החוב, ואף השארת השעבוד על הנכסים המשועבדים על כנו. סטטוס זה משאיר עקרונית את האופציה להסתדרות לממש את השעבוד ככל שתראה כדאיות או מעשיות במימוש זה. אין זה מקרה שחוסר תום הלב מנע סעד מבעל דין בשל ניסיון לעקוף מימוש שעבוד על ידי העברת פעילות לחברה אחרת. ראה למשל פשר (חי') 501/04 שפירו ויקטוריה נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו). אין זה המקרה שהובא בפרשת שפירו הנ"ל בו נקבע, כי "בית המשפט יימנע מלהיעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שווא בפניהם" כמצוטט מ- ע"א 149/90, קלאר נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה (3), 61)". (פש"ר 513/03 הנ"ל, עמ' 2874). האגודה פעלה בתום לב כאמור והותירה כל האפשרויות פתוחות בפני ההסתדרות להיפרע מנכסיה, ולכן אין למנוע את סיום הליך הפירוק מעצם העבודה שקיים שעבוד לטובת ההסתדרות הציונית.
4. שאלה אחרת הנה מה התועלת שתוכל לצמוח להסתדרות הציונית ממימוש השעבוד על נכסי ציבור שבשימוש המועצה המקומית בית אריה? שאלה זו אינה נוגעת לסיום הליך הפירוק. אלה הנכסים שנותרו משועבדים והם ברי מימוש לדעת ההסתדרות הציונית. אז שתתכבד ותבקש את המימוש.
5. התמונה המצטיירת בפניי מהדיונים שהתנהלו הנה, כי כל הצדדים מודעים לכך שלא ייפרע כל החוב להסתדרות ולמדינה אלא רק חלקו. אין זה עניין הקשור להליך הפירוק והצדדים יכולים להחליט ביניהם מה ישולם ומה יימחק מהחוב הנדרש מהמועצה או האגודה. אינני יכול להתנות סיום הליך הפירוק בפירעון החוב של המועצה המקומית (שהומחה לה על פי ההסכם משנת 1999) כדרישת ההסתדרות, כשם שאינני יכול לקבוע כי סיום הפירוק מותנה בהצהרה כי האגודה הנה חדלת פירעון ואין לפרוע את החוב שלה להסתדרות הציונית, כדרישת המועצה המקומית. עניין זה הנו עניין דואלי שהצדדים צריכים להסדיר.

12. אעיר לפני הסוף, כי לדיון שהתקיים ביום 8.6.2016 לא זומנה המועצה המקומית בית אריה בטעות. אי לכך הנחיתי את המזכירות להעביר החלטתי מיום 9.6.2016 הנותנת הזדמנות למועצה המקומית להגיב על פרוטוקול הדיון שהתנהל יום קודם בהעדר נציגיה. עוד באותו יום הודיע ראש המועצה למזכירת מחלקת הפירוקים, כי "כיוון שלא זומנו לדיון אין באפשרותנו לאשר את הפרוטוקול". המועצה לא נדרשה לאשר את הפרוטוקול, אלא להגיב לשתי אפשרויות של הכרעה: סיום הפירוק תוך כדי ביטול השעבוד, או סיומו על אף קיום השעבוד.[1] התגובה של המועצה הובנה הן מהמשך התגובה של ראש המועצה והן מהתגובה ששלח ב"כ המועצה בפנייתו מיום 22.6.2016.
13. מכל האמור עולה, כי אני ניעתר לבקשת המפרק ומורה להמשיך את הליך הפירוק על אף קיום השעבוד. אין בכך כדי לקבוע כל ממצא אודות סכום החוב, החובה לשלמו או לשלם את חלקו וההליכים שיכול צד זה או אחר לנקוט. עניין זה מסור לשיקול דעת הצדדים. המפרק יוכל להגיש דו"ח סופי על פי תקנה 36 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984 כמקובל ככל שיתר התנאים על פי ההנחיות למפרקים מתקיימות במקרה זה.

ניתנה היום ‏‏1 אוגוסט, 2016, ‏‏כ"ו תמוז, תשע"ו בהיעדר הצדדים.

                                                                                                         רמזי חוראני, עו"ד

                                                                                           עזור רשם האגודות השיתופיות

המזכירות תעביר את ההחלטה למפרק, להסתדרות הציונית העולמית וליתר הצדדים.