החלטה בעניין שמחי פנינה נ' שער אפרים (בפירוק)

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                               תיק מס' 1292/08/2016

עורך דין רמזי חוראני

החלטה

1. סקירה כללית:

1. ביום 11.1.2016 מחק כב' בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, את העתירה בתיק 5968/15 שהגישה הגברת פנינה שמחי, ושתיקרא להלן: המבקשת או המערערת. ההחלטה הותירה למבקשת את האפשרות לפעול בדרך הנראית לה מתאימה בקשר לטענות בפן האישי נגד הח"מ. אמת הטענות האישיות בבקשה זו הנן מינוריות, אך יחד עם זאת חובה להבהיר כי הדיון בעתירה שצוינה בהחלטת הבג"ץ הסתיים, העתירה נדחתה והצו על תנאי בוטל. אי לכך אתרכז רק בסעדים האחרים שהמבקשת ציינה בבקשתה זו.

1. תמצית הבקשה של המערערת:

2. החוב שהוכר על ידי עוזר הרשם[1] הנו סך של 375,368 ₪. אם דרישת החוב של בנק לאומי למשכנתאות עמדה על סך 40,000,000 ₪ בערך וזו פחתה לכדי 12,000,000 ₪, הרי המשמעות הנה כי שולמו לבנק 70% מתביעתו ולא 24% כמוצהר על ידי המפרק בבג"ץ הקודם. ההצעה של המפרקק לשלם לבנק את מרבית יתרת נשייתו בעוד שלנושים הרגילים מציע הוא לשלם רק כ 5.8% מובילה להפליה רבתי בין הבנק שאף הוא נושה רגיל ליתר הנושים (עת משווים את הסכומים שישולמו לכל נושה בלתי מובטח).
3. הרשם היוצא קבע פיצוי על סך 50,000 ₪. עד לעיכוב ביצוע העסקאות על ידי רמ"י הושלמו כ - 185 עסקאות ולכן הן לאלה והן לבנק אין מגיע כל תשלום. הסכומים המיועדים להם צריכים להיות משולמים רק לנושים הזכאים ולכן יש להורות על ביטול ההפליה לטובת הבנק ואף לא לשלם לו מאומה.
4. המבקשת עותרת למינוי מפרק מיוחד, עו"ד בר- לב שידאג לגביית חובות עבור האגודה מהמועצה האזורית לב השרון על סך כ- 30 מיליון ₪ במונחי יום הגשת הבקשה (ינואר 2016). כן יוכל לגבות החזר סכום של כ- 8 מיליון ₪ בגין הפקעת 200 דונם פרדס שהיה חלק מהמשבצת של האגודה. מסכום זה מגיע לאגודה 4 מיליון ₪ מהמרכיב של היטל השבחה. המועצה האזורית לא רק שלא שלמה את הסכום האמור, אלא שדורשת "ברוב חוצפתה" תשלום כ"שני מיליון ₪ עבור עבודות כדמי תחזוקה של הדרכים, המדרכות והתאורה ביישוב, שאמורים להיות משולמים מכספי הארנונה הגבוהים הנגבים מתושבי היישוב". כמו כן בקשה המערערת, כי המפרק המיוחד ידאג לגבות כספים על סך 2.6 מיליון ₪ של אלה שהמגרשים נמסרו להם ונותרו חייבים לאגודה. על כל אלה הוסיפה המבקשת, כי אין לקבל את טענת ההתיישנות לה טוען המפרק בזכאות האגודה לקבל תשלומי היטל הביוב ששולם על ידי האגודה במקום המועצה האזורית. פריט זה מזכה את האגודה בתשלום כ- 30 מיליון ₪.
5. אשר לאסיפת הנושים מספטמבר 2015 אותה ערך המפרק, הרי דינה להתבטל. הסיבה לכך הנה, כי סעיף 59(1) מחריג את תחולת פקודת החברות על פירוק אגודה שיתופית. אין בפקודת האגודות השיתופיות מנגנון של רף נושים או בעלי זכות נשייה כמו בחברות כדי לזכות את האגודה בהפטר מיתרת החוב כלפי הנושים. כל אשר יש בסעיף האמור הנו הפנית המפרק לבית המשפט כדי לקבל אישור במה שנוגע לפשרה. "אין בבקשת המפרק אפילו רמז כי בדעתו להגיש את ההסדר לאישור בית משפט. כוונתו לקבל את אישור עו"ד חוראני לאסיפת הנושים אינה מכשירה את עצם קיומה. ועוד טענה המבקשת נגד אותה אסיפת נושים, כי מתוך 300 המוזמנים לאותה אסיפה הגיעו רק כמה עשרות "ואין שום ראיה כי אכן נמסרו הזמנות לכל השאר". מי שנכח הנם אותם 185 משתכנים שלא היו זכאים לפיצוי על סך 50,000 ₪ כ"א. מתוך 121 המשתתפים היו 90 נושים שסכום נשייתם הנה 50,000 ₪. הם לא הגישו כלל תביעות חוב ואין להבין מדוע הותר להם להשתתף ואף להכיר בחוב שלהם בעוד שלה לא הותר להשתתף ואף "חובה לא הוכר בשל האיחור בהגשת הוכחת החוב. אין הנמקה לאפליה זו".
6. טענה נוספת שמעלה המערערת הנה אי נוכחות קוורום באותה אסיפת נושים בכך שלא זומנו אותם 80 חברים בעלי הנחלות, למעט שלושה. הסיבה לאי הזימון הנה אותה התנהלות של חבר באסיפה עת דרש בתוקף את פיטוריו של המפרק[2]. אליבא דמבקשת אילו זומנו יתר החברים בוודאי שההסדר לא היה מתקבל. עוד טענה שהעלתה המבקשת הנה בכך שנציגי  הוועד המקומי לא זומנו לאותה אסיפת נושים. זאת בשל ידיעת המפרק כי הוועד מתנגד לאותו מיזם מסחרי שהמפרק  מציע. טענה אחרונה שהעלתה המערערת הנה כי אין לסיים את הפירוק בטרם ימוצו הליכי הגביה נגד החייבים באגודה.
7. בסעיף 17 לבקשה חזרה המבקשת על בקשתה שאני לא אדון בהסדר, בין היתר נוכח דעה קדומה שיש לי נגדה כביכול ונטייתי לאשר את ההסכם לחלוקת דיבידנד, וכן נוכח כוונתי לאשר את מינוי המפרק נאמן לצורך הקמת המרכז המסחרי. נוכח כל האמור על ידי המבקשת היא בדעה, כי על המפרק לשלם לבנק את הסכום של 700,000 ₪ הנדרש ממנה על ידי הבנק כדי למנוע את פינוייה מביתה.

1. תגובת הבנק ועמדתו :

8. ב"כ הבנק בדעה כי מאחורי הניסוח של בקשות המערערת עומד עו"ד שאין היא מגלה את זהותו (אף שטביעות האצבע מובילות למסקנה ברורה מי הוא אותו עו"ד). הדבר נעשה כדי לאפשר העלאת טענות משפטיות הזויות ככל שתהיינה. הבנק מלין על היחס הסלחני כלפי המערערת בערכאות הדיון השונות והגיעה העת לחייבה בהוצאות לדוגמה. כך מבקשת לעשות כאן באת כוח הבנק.
9. הבנק לא קיבל ולו שקל אחד מאז שנת 2001. אותם 40 מגרשים לא נמסרו לבנק על ידי האגודה כי אם על ידי המנהל (רמ"י) ותמורתם הצפויה הופחתה מדרשית החוב של הבנק. האגודה אינה בעלים של המגרשים ולכן אף אם היא רצתה לא יכלה לתת אותם לבנק. סכום החוב המוסכם עם המפרק הפחית את דרישת הבנק לפחות בחמישים אחוז וההסדר סוכם לאחר משא ומתן קשה. ההסכם  התחשב בתמורת המגשרים ואף הפחית את התמורה הצפויה בגין מימוש המגרשים. למערערת יש טעות בטענתה כי הבנק מקבל הרבה יותר ממנה. הסיבה לכך הנה, כי אף הוא מקבל חלק יחסי מנשייתו כמו כל נושה בלתי מובטח אחר ואין הוא מופלה לטובה על חשבונם. הטענות של המערערת הנן כלליות, וסתמיות ולא הוגש כל תימוכין להוכחת טענותיה. הבנק בדעה, כי הוא הגיע להסכם עם המערערת והחוב הוקטן והוא קיבל תוקף של פסק דין. משלא עמדה המערערת גם בהסדר זה אין מנוס מהפעלת הסנקציה של מימוש הבית לצורך מכירתו וסילוק החוב כלפי הבנק.

1. עיקר תגובת המפרק:

10. תחילה מלין המפרק רבות על כך שהמערערת משמשת למעשה כלי משחק בידי עושי דברה של האגודה עובר לפירוק. כולם יודעים כי הפירוק עומד בפני סיום והתנהלותם נעשית בכוונה לעכב את סיום הפירוק. המפרק מפנה במפורש להודעת עו"ד בר לב מיום 4.1.2016 לבג"ץ בעתירה הקודמת (5968/15), כי הוא לקח על עצמו את הייצוג של המערערת ולכן אין לשחק לידיהם.
11.  המפרק מבקש לדחות את הבקשה או הערעור של המבקשת, בראש ובראשונה מפני שהטענות שהעלתה המערערת אינן מגובות בתצהיר, היא לא המציאה ראיה או אף ראשית ראיה לתמוך בטענותיה. המפרק חילק את תשובתו לשלושה מישורים שונים:

1. הטענות כנגד תביעות החוב המאושרות של משתכני מושב שער אפרים: המפרק מבקש לדחות את הטענות במישור זה מכמה סיבות: ראשית, מפני שהטענות מתייחסות לנפגעים פוטנציאליים (כ- 250 אחד) מבלי שהם צורפו לערעור ומבלי שניתנה להם הזדמנות לאמר את דברם. שנית, ההחלטה שזיכתה חברים אלה בחמישים אלף ₪ ניתנה על ידי הרשם היוצא עוד ביום 9.10.2005. מדובר למעשה בפסק דין חלוט והזמן לביטול פסק דין כאמור חלף. המערערת לא עמדה בתנאים לביטול פסק דין על פי הקבוע בפסיקה. היא לא הגישה את בקשתה בזמן ולא הביאה נימוק כלשהו המבסס סיכוי מהותי לביטול אותה החלטה או פסק דין. מדובר בפסק דין בערעור שהגישו אותם משתכנים/נפגעים מהחלטת המפרק בתביעות החוב שלהם ואשר הוכרו כזכאים באופן חלקי על ידי הרשם היוצא בערעור על החלטת המפרק. מעבר לטענה, כי חלף הזמן מזה זמן רב לתקוף את ההחלטה של הרשם, הרי היא נראית סבירה. מדובר במשתכנים ששלמו דמי פיתוח בכפל ולעיתים גם שלמו דמי היוון לאגודה וזו לא העבירה את התשלומים לרמ"י.
2. טענות המערערת נגד אישור תביעת החוב של בלמ"ש: מדובר בהסדר בין המפרק לבנק שהושג בעמל קשה ואושר בהחלטת עוזר הרשם מיום 25.5.2015. התביעה הוכרה כתביעה של נושה רגיל וההסכם חסך  מיליוני שקלים לטובת הנושים הרגילים. דובר תחילה בתביעת חוב על סך כ- 44 מיליון ₪ והסתימה בפשרה על סך 12.5 מיליון ₪.

אין יסוד לטענות המערערת בדבר הפליה לטובה של הבנק. הוא נושה רגיל כמו המערערת והוא אמור לקבל בדיוק אותו שיעור שהיא תקבל בעת חלוקת הדיבידנד.

הסכם הפשרה הושג אחרי שהבורר המיוחד, עו"ד אבנר כהן זיכה את הבנק בסכום של כ- 28.9 מיליון ₪.

סכום החוב המאושר הנו כ- 40 מיליון ₪ מהם 501,254 ₪ בדין קדימה והיתרה הנה נשיה בדין רגיל. כל שינוי בתנאי החלוקה יפגע בהסכם ועלול להביא לביטולו.

בנוסף, מבקשת המערערת להורות למפרק לשלם לה את מלוא החוב הנדרש על ידה. קבלת מבוקשה משמעותו הפליית נושה על פני האחרים שלא כדין.

1. טענות המבקשת למינוי מפרק מיוחד לגביית החובות מרמ"י ומהמועצה האזורית לב השרון: קבלת מבוקשה של המערערת למינוי  מפרק חדש שיגבה חובות נטענים, וישלם 700,000 ₪ למערערת משמעותה תשלום חובות אישיים והפליית נושים על פני אחרים. פעולה כזו אינה כדין ואסורה על פי דיני פירוקים. הדברים נכונים במיוחד על רק ההכרה בחוב שלה על סך 375,368 ₪ כשהמערערת דורשת תשלום על סך 700,000 ₪.

הטענות בנוגע לגביית חוב מהמועצה האזורית לב השרון בשל בנית מערכת ביוב על ידי האגודה במקום המועצה האזורית, הנן טענות שהועלו על ידי עו"ד בר לב עצמו בבג"ץ 1537/13 כשהוא ייצג חבר בשם יפתח חדד ונדחו על ידי בית המשפט. אי לכך אין לאשר מיחזור טענות שנדחו כבר.

המפרק הנו בעל שיקול הדעת להגיש תביעה אם לאו. על פי בדיקה יסודית שהוא ביצע ראה כי אין סיכוי להצלחת חלק מהתביעות, מה גם שהיא מצריכה תשלום הוצאות, שכ"ט והשקעה שאין סיכוי כי יוחזרו לקופת הפירוק. האגרה שתידרש עלולה להגיע עד כדי כ- 400 אלף ₪, והיא אינה יכולה להיות מוגשת בצורת תביעה למתן חשבונות, ותצריך תשלום שכ"ט למי שייצג את האגודה. מעבר לכל אלה, אף אם מגיעים תשלומים לאגודה, הזכאות הנה מהשנים 1996- 1999 כשהליך הפירוק החל בשנת 2003. בכל מקרה חלפה תקופת ההתיישנות ואין לפתוח עניין זה כיום.

הטענות בנוגע לבניית מערכת הביוב אינן נכונות. האגודה הקימה חלק ספציפי ממערכת הביוב בעלות של כ 5.8 מיליון ₪. הסכום קוזז מול חובות של האגודה כלפי המועצה ואין כל זכות לתבוע אותו שוב. הקיזוז נעשה על ידי האורגנים של האגודה זמן רב לפני הפירוק.

1. הטענה בדבר אי גביית חובות מרמ"י: גם טענה זו יש לדחות לדעת המפרק. הטענה אינה מבוססת ולא היה בה כל זיהוי של אותו נכס נטען, לא מספר חלקה או גוש, לא הוגש תצהיר ואף לא התלווה לטיעון כל זיהוי אחר. שטח חקלאי על סך 421 דונם שהוחזק על ידי האגודה עובר לסיום תוקף החוזה המשולש ב- 30.9.2011 עדיין מוחזק בהסכמת רמ"י והסוכנות על  ידי האגודה. מה שכן הופקע מהמשבצת הנם כ 30.1 דונם לצורך הקמת מעבר הגבול היבשתי בין ישראל לרשות הפלסטינית ונקבעו על פי החלטת וועדת פיצויים מטעם רמ"י ושימש לפירעון חובות האגודה כלפי רמ"י.

הוא הדין לגבי שטח של 287 דונם עבור כביש חוצה ישראל. עבור שטח זה האגודה אכן קבלה פיצוי ששימש לפירעון חובות האגודה, בעוד השטח של 341 דונם שימש לצורכי הקמת ההרחבה. אין כל יסוד לטענה בדבר הפקעת עוד 200 דונם כטענת המערערת. המפרק מוסיף, כי יש עוד שטח חקלאי של 180 דונם שהמפרק סבר, כי הוא שייך לאגודה ואף הגיש תביעה נגד רמ"י לקבלתו בחזרה. בתביעה שנוהלה (3273-11-13) הסתבר כי אין מדובר בקרקע מהמשבצת אלא בקרקע שנמסרה בהיתר שימוש לחזקת האגודה . מסיבה זזו נאלץ המפרק לחזור בו מהתביעה בבית המשפט.

1. הטענה של אי גביית היטל השבחה מהמועצה האזורית: לא הוגשה ראיה כלשהי התומכת בטענה המיוחסת לראש המועצה האזורית ואין לעסוק בספקולציות. זאת ועוד, אין האגודה צד להליך הבוררות המתנהל בין המועצה האזורית לב השרון לבין בלמ"ש. המפרק לא היה צד להסכם שאמור למצוא הכרעה לוויכוח בין אותן 7 משפחות לבין המועצה האזורית לב השרון בשל חובות היטל השבחה הקשורים למגרשים שטרם נבנו.
2. הטענה של אי גבית חובות על סך 2.6 מיליון ₪. המפרק בדעה, כי זוהי טענה בעלמא. טענה זו יש לדחות מן הסיבה הפשוטה שהמפרק מנהל ועדיין מנהל הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל נגד מגון רב של חייבים.
3. הטענות בנוגע לאסיפת הנושים: גם טענות אלה יש לדחות על פי עמדת המפרק. הוא פנה בבקשה ביוני 2015 לרשם לכינוס אסיפת נושים וניתן לו היתר כשבוע אחרי הגשת הבקשה. על פי ההיתר זומנו כ- 290 נושי האגודה ולהם נפרסו פרטי ההסדר. זה אושר על פי העקרונות המותווים בסעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999. ההסדר התגבש בתחילת שנת 2015 ופורסם ברבים בקרב נושי האגודה. בידיו יש הוכחה על הזימון ואישוריי מסירה. אותם נושים מופלים לרעה שהמערערת לא ציינה אינם יכולים להיות מוזמנים מפני שלא הגישו תביעות חוב. גם טענתה כי היא לא זומנהה לישיבה אין בה ממש. בין כה לא היה בנוכחותה ובהצבעתה כדי לשנות את תוצאות ההצבעה לא בהיבט של היקף הנשייה ולא בהיבט של אחוז הנושים שאישרו את ההסדר.

אשר לטענה, כי לא זומנו 80 חברי האגודה אין בסיס. הסיבה לכך הנה, כי אין הם נושי האגודה ואין חובה לזמנם בהיותם נושים נדחים לכל היותר. מי שזומנו הנם הנושים הרגילים בלבד ולא כל נושה אפשרי או כאלה שלא הגישו תביעות חוב. שנית, אותם חברי שער אפרים הנם אותו גורם שפעל שלא כדין עת העביר לעצמו 4.5 דונם מפותחים ללא תמורה וזרזו בכך את הליך חדילות הפירעון של האגודה. לאלה מוסיף המפרק כי המערערת אינה חברה כלל וכלל ואין להבין על מה היא מלינה באי זימונה.

הטענה של אי תחולת פקודת החברות על ההסדר שהתגבש, עונה המפרק, כי סעיף 59(1) מפנה לדיני חברות בעניין אישור הסדר פשרה, מכוח סעיף 117 לפקודת החברות שהוחלף בסעיף 233(א)(א1) לפקודה ומאוחר יותר הוחלף בסעיף 350 לחוק החברות. "בעד ההסדר הסכימו רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה". דהיינו 50% מהנוכחים המהווים 75% מערך החוב של האגודה שבפירוק. לישיבה זומנו כ- 300 נושים כשאחוז המצביעים בפועל הנו כ- 66% מכלל הנושים, מתוך אלה תמכו 61.66% בסדר (כשהרף הנדרש הנו 50%) ושווי החוב של תומכי ההסדר הנו 88.34% מתוך כלל החובות המצביעים (כשהרף הנדרש הנו 75%).

לפי כך תוצאות אסיפת הנושים הנה תוצאה נכונה, נתקבלה בקוורום המתאים, וההסכם אושר על ידי משרד הרשם בהחלטה מיום 16.9.2015. על פי המתווה המאושר יקבלו הנושים המבוטחים 100% מנשייתם בעוד שהנושים הרגילים יקבלו 5.8%  מנשייתם, עם אופציה של תקבול נוסף במהלך שנת 2017 על סך 4%-10% נוספים.

הרשם הנו בעל הסמכות לפקח על פעילות הפירוק באגודת שיתופיות: הוא רשאי לתת היתר למפרק לפנות בבקשה לבית המשפט לאשר את ההסדר, הוא יכול להורות על החלוקה של הכספים שבקופת הפירוק ולחסל את האגודה או לאשר בעצמו את ההסדר שקיבלוהו הנושים.

1. אין לוועד המקומי כל זכות עמידה בהליך ההסדר או אסיפת המושים. הוועד פועל בתחום המוניציפלי לגביית ארנונה וכו'. בעל הזכות בקרקע הנה האגודה ואין לוועד המקומי כל זכות או נגיעה בקרקע זו. שלא לעניין הוסיף המפרק, כי הוועד תמך בתחילת הדרך באגודה, אך שינה את עורו מאז שנת 2012 עת התחלף הוועד. שיתוף הפעולה עם המפרק כמעט לא הורגש מאז, והוועד אף התנגד לביצוע המיזם המסחרי שיכול היה להניב תשואה נאה לאגודה ותושביה.
2. המפרק חוזר על העמדה שלו, כי ההליכים נגד האורגנים ובעלי תפקיד שהביאו להתמוטטות האגודה יימשכו בהוצאה לפועל.
3. המפרק מצטרף לבקשת הבנק כי הפעם יש לחייב את המערערת בהוצאות. לא ייתכן שבגין כל ההליכים המגוונים לא תישא בהוצאות הממומנות על ידי קופת הפירוק או הבנק. מדובר בשימוש לרעה בהליכים הראוי כי יקבל מענה הולם בצורת חיוב בהוצאות.

1. דיון והכרעה:

12. המבקשת העלתה מספר רב של טיעונים נגד ההליכים שהמפרק נוקט והן כללו כאמור בכותרת בקשתה מיום 13.1.2016 הן ערעור והן התנגדות לחלוקת דיבידנד כמוצע על ידי המפרק. מטבע הדברים אתרכז יותר בכל מה שנוגע להסדר המוצע על ידי המפרק ופחות בטיעונים שאין להם אחיזה כיום, אם כי אזכיר אותם בקצרה.
13. המבקשת טוענת טענות נגד אישור תביעות החוב של המשתכנים אשר זוכו בסכומים של 50,000 ₪ כל אחד. המערערת טוענת להיעדר זכאות של כ- 180 משתכנים בגין עיכוב העסקאות מולם. טענה זו יש לדחות מכמה וכמה סיבות: ראשית, מדובר בהחלטה חלוטה וסופית שנתן כב' רשם האגודות השיתופיות היוצא, עו"ד אורי זליגמן עוד ביום 9.10.2005. מאז חלפו כאחת עשרה שנים ומובן כי אין מקום לערער אחרי החלטה זו בחלוף תקופה כל כך ארוכה. אומנם טענה המערערת טענה כללית "שאין מגיע שום פיצוי  על עיכוב כלשהו למשתכנים אלה", אך לאמיתו של דבר, זוהי החלטה של הרשם בערעור שהגישו חלק מהמשתכנים ששלמו דמי פיתוח בכפל וחלקם אף העבירו דמי היוון לאגודה אך קברניטיה לא העבירו סכומים אלה לרמ"י. בגין מחדל זה נפסק למערערים בפני הרשם הפיצוי של 50,000 ₪ ולא בגין עיכוב בעסקאות שהם היו צד להן. זהו פסק דין לכל דבר. הדרך לביטול פסק דין סופי ידועה. לביטול פסק דין חלוט ראה נא ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, ו- ע"א 4682/92 עזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, (פורסו בנבו). בפסק הדין בעניין טורג'מן ואף חרף הניסיון של הרחבת האפשרות לבקשת ביטול פסק דין חלוט על ידי הקלת הנטל של פרשנות "השקידות הסבירה" לביטול פסק דין, עדיין ניתן דגש לסופיות הדיון. הסוגיה התמקדה בעילה של השגת פסק דין בתרמית. השיהוי הרב היה בעוכרי מבקש הביטול. במקרה זה לא רק שאין כל טענה בדבר השגת פסק דין בתרמית ולא הוצגה כל עילה לביטול פסק דין סופי, אלא שמדובר בטענה סתמית של ביטול אותה החלטה או הזכויות הנובעות מההחלטה, ללא כל נימוק וללא כל סיבה. ברור איפוא, כי אין מקום לבטל אותה החלטה. עוד צוין באותו פסק דין, כי דרך המלך לביטול פסק הדין חלוט הנה בקשה לביטולו שתוגש לאותה ערכאה שנתנה את פסק הדין. במקרה שלנו זה היה רשם האגודות השיתופיות ואליו לא הוגשה כל בקשה כאמור. מטעם זה אין ליתן כל משקל לטענה זו של המערערת.
14. גם הטענות שהעלתה המבקשת אודות ההפליה לטובה של הבנק הבינלאומי למשכנתאות (להלן: גם בלמ"ש) אין להן כל יסוד. לניתוח על פיו הגיעה המערערת למסקנה כי שולמו לבנק 70% מנשייתו אין כל בסיס. ראשית, המגרשים שקבל הבנק אינם של האגודה  והם התקבלו מרמ"י במסגרת ההסכם לו היה צד הבנק ורמ"י בעוד שהמפרק, קרי האגודה לא היתה צד לו. מגרשים אלה שועבדו על ידי הבנק כבטוחה להחזר הלוואות שקבלו משתכנים. רמ"י מסרה אותם לבנק למימוש בהליכי כינוס. תמורתם הפוטנציאלית, ולאחר ניכוי ההוצאות הצפויות בהליכים אלה, הופחתה מתביעת החוב של הבנק כלפי המפרק. ראה נא את הסעיפים 4, 5 ו- 8 לתגובת הבנק, המשיב מס' 2. תביעת הבנק עמדה תחילה על סך 47,245,402. לאחר סדרת התדיינויות בין הבנק למפרק ובהליך הכרעה על ידי מנהל מיוחד שמונה על ידי כב' הרשם, רו"ח מר אבנר כהן, הוא הכיר בחוב כלפי הבנק על סך 26,876,126 ₪, תוך כדי קביעה כי מדובר בנושה רגיל. בערעור שהגיש המפרק על קביעת המנהל המיוחד ואשר נשמע בפניי הוריתי להעמיד את החוב על סך של כ- 18.16 מיליון ₪. הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה לפיה הועמדה תביעת החוב של הבנק על סך 12.5 מיליון ₪. השיעור שהבנקק אמור לקבל הנו בדיוק אותו שיעור שמקבל כל נושה רגיל, דהיינו 5.8% בדיוק כמו השיעור שמקבלת המערערת. מדובר בשיעור קבוע מסכום הנשייהה המוכרת של כל נושה רגיל. המערערת צודקת בכך שהסכום הנומינלי שיקבל הבנק הנו הרבה יותר ממה שהיא תקבל, אך זאת לא מפני שיש הפליה של הבנק על פניה, אלא מפני שהתוצאה האריתמטית של 5.8% מתביעת החוב של כל אחד משניהם שונה לחלוטין. האחוז האמור מסכום של  12.5 מיליון ₪ ברור כי נותן סכום הרבה יותר גדול מאותו שיעור מסכום של כ- 375,000 ₪, שהנו סכו תביעת החוב המוכרת של המערערת.
15. הדרישה של המערערת לקבלת סכום של 700,000 ₪ מקופת הפירוק כתשלום ראשון אף לפני חלוקת כל דיבידנד ליתר הנושים היא היא המהווה העדפת נושה על פני אחר. בוודאי שעקרונות דיני הפירוק אינם תומכים בגישה זו.

16. אשר לבקשת המערערת למנות מפרק מיוחד כדי לגבות כל מיני חבויות שהיא ציינה בערעור שלה אין בה ממש. ראשית, הטענות הועלו גם במסגרת בג"ץ 1537/13 בדיון שניהל חבר אחר, מר יפתח חדד על ידי עו"ד בר לב, שייצג את המערערת בעתירה הקודמת, היא בג"ץ 5968/15. גם בקשה לביטול מינויו של המפרק, מר איתן ארז אף היא נדחתה באותו הליך (בג"ץ 1537/13). אי לכך אין לקבל את העלאת הטענות מחדש על ידי המערערת אישית, מפני שמדובר בפלוגתא פסוקה ובוודאי מכוח העובדה כי אותו מייצג העלה נקודות אלה בהליך קודם ונדחו על ידי בית המשפט. שנית, ניהול הליכים משפטיים במסגרת הפירוק חייב להיעשות בזהירות ובמשורה. נכונים הדברים שבעתיים עת מדובר בתביעת חוב בסכומים שיכולים להשפיע מהותית על היקף המאסה של קופת הפירוק. המפרק שהנו עו"ד מנוסה פעל בזהירות ובשקידה ואף נקט הליכים נגד המועצה האזורית ונגד רמ"י והגיע למסקנה כי אין היתכנות להמשך הליכים נגדן . שלישית, מדובר בהליכים שחלפה תקופת ההתיישנות לגביהן והסיכוי כי ההליך ייפתח בין היתר בהתחשב בהפרדת החלק שעדיין גובה המועצה האזורית הנו קלוש. בהליך כאמור הנטל להראות מה עדיין ניתן לתבוע מוטל על יוזם ההליך. המפרק בדעה, כי אין סבירות בהליך כאמור וחבל להעמיס הוצאות נוספות על קופת הפירוק ויש לקבל את תפיסתו. רביעית, גם הטענות נגד המפרק הנוגעות להקמת מערכת הביוב על ידי האגודה במקום המועצה האזורית יש לדחות. המפרק השיב כי נערך קיזוז עם המועצה האזורית בגין בניית מקטע מצומצם  מעבודות הפיתוח. הטענה לא נסתרה ולכן אין לפתוח את העניין כעת. שלא לצורך העלה המפרק את הטענה, כי מדובר בתשלום אגרה על סך כ 400,000 ₪ ועבודה שבוצעה בשנים 1996-1999 זמן רב לפני תחילת הליך הפירוק. יש לתמוה מדוע לא ננקטו הליכים לפני הפירוק ועוד יותר על העלאת הטענה כעת על ידי המבקשת שמן הסתם יש להניח כי קבלה את הסכמתו של מי שאמור לטפל בתביעות אלה כהצעתה, קרי עו"ד בר-לב. אין להניח כי שמו של עורך דין מוצע להתמנות כמפרק מיוחד מבלי לקבל את הסכמתו. השטחים ששמשו את מעבר הגבול עם הרשות הפלסטינית וההפקעה לטובת כביש חוצה ישראל שמשו לפירעון חובות האגודה וקוזזו מול נשייה של האגודה כלפי רמ"י. אי לכך אין הטענות מבוססות ודינן להידחות.
17. לעניין הטענות נגד רמ"י והחובה לפצות את האגודה בגין הפקעות שונות ממשבצת האגודה, מסר המפרק תשובה מפורטת לפיה ה- 421 דונם הנם שטחים המוחזקים בידי האגודה אף אחרי תום התוקף של החוזה המשולש עם רמ"י והסוכנות ובגין החזקה זו אין מגיע לאגודה כל תשלום. השטח הנוסף של 180 דונם שנגרע אף לטענת המפרק בהתחלה התקיים הליך משפטי בגינו (ה"פ 3273-11-13) אך הסתבר לאחר נקיטת ההליך, כי  מדובר בשטח לגביו ניתן היתר לשימוש מיוחד על ידי רמ"י ואין לאגודה זכות לפיצוי בגינו. מסיבה זו נמחק ההליך שנקט המפרק.
18. הטענות בדבר אי נקיטת הליכים נגד חלק מחייבי האגודה דינן אף היא להידחות. המפרק נוקט בהליכי גבייה נגד חייבי האגודה לרבות נגד בעלי תפקיד לשעבר. ראה נא את דברי המפרק בסעיף 28 לתגובתו.
19. הטענה הרלוונטית שהעלתה המערערת נוגעת לאותה אסיפת נושים מספטמבר 2015. המערערת היתה מלאת טענות נגד עצם ההליך, יישום תוצאותיו וביטול כל חלוקת דיבידנד על פי תוצאות אסיפה זו. אתחיל מהטענות "ההיקפיות" אודות האסיפה האמורה. טענה המערערת לפגמים בזימון לאותה אסיפת נושים בין היתר בשל שני אלה: הראשון הנו אי זימון כל חברי האגודה והשני הנו אי זימון הוועד המקומי. המערערת הוסיפה, כי המפרק לא זימן את חברי האגודה ביודעו מראש כי תהיה התנגדות של מרבית החברים למתווה שמציע המפרק. בשל התנגדות החברים פעל אותו חבר (מר שאול יחיא) כפי שפעל והתנגד להצעת המפרק ואף הביע את מורת רוחו בדרך שבה התנהג במהלך האסיפה. המערערת בדעה, כי זכות מר יחיא להביע את מחיאתו אם כי לא בדרך בה הוא הלך. אין לי צורך להתייחס להתנהגות מר יחיא בעיקר מפני שאין הוא צד להליך זה, אך גם מפני חוסר הרלוונטיות לדרך המחאה בה הוא נקט כלפי המפרק ולקשר של התנהלות זו עם אישור תוצאות אסיפת הנושים. החברים אינם נדרשים לאשר או להתנגד להסדר הנושים מפני שכשמה כן היא: אסיפת נושים. החברים הנם נושים נדחים ורק אם יוותר משהו בקופת הפירוק תהיה להם זכות להישמע או להביע את דעתם אודות חלוקת דיבידנד לגבי יתרה זו. במקרה זה ברור, כי לא רק שלא תישאר כל יתרה לחלוקה בין הנושים הנדחים, אלא שגם הנושים הרגילים עשויים לקבל רק חלק מזערי מנשייתם. אי לכך אין כל רלוונטיות לזימון או אי זימון חברי האגודה לאותה אסיפת נושים. על כל פנים, חלק מהחברים הגיעו לאותה אסיפה ואף הביעו את מחאתם ואת עמדתם בדרך בה הם בחרו. לא היתה כל מניעה כי גם המערערת תהיה נוכחת באסיפה. היעדר הנוכחות אינו פגם הנושא פוטנציאל לבטלות או לביטול אותו הסדר נשוא אסיפת הנושים.
20. גם הטענה בדבר אי זימון המועצה האזורית לאותה אסיפת נושים אינה יכולה להשפיע על תוצאות האסיפה. טוענת המערערת כי נציגי הוועד המקומי ו/או המועצה האזורית לא זומנו לאסיפת הנושים בשל ידיעת המפרק מראש כי הם מתנגדים להקמת המיזם המסחרי שמן הסתם יזכה את המפרק בתשלומים כבירים.  טענה זו אין לקבל מפני שהאגודה היא בעלת זכות החכירה באדמות האגודה ואין לוועד המקומי כל נגיעה לרכוש זה. תחום מחיתו וסמכותו של הוועד המקומי משתרע על פני האספקט המוניציפאלי בלבד ואין לו זכות עמידה בחלוקת נכסי האגודה או חלוקת קופת הפירוק. אין הוא נושה של האגודה. אשר למיזם המסחרי הרי מיזם כזה לא יכול להתבצע ללא ההסכמה של המועצה האזורית. אי לכך ככל כשיסתיים הליך הפירוק, ייעשה כך ללא הקמת המיזם, לפחות לא במתכונת שהמפרק הציע. מכאן שאין כל משקל לעובדה כי המועצה האזורית או הוועד המקומי לא זומנו לאסיפת הנושים. כאן המקום לציין, כי אין אני נכנס לטענות שהעלה המפרק אודות חוסר שיתוף הפעולה מטעם הוועד. אין זו תכלית הבקשה שבפניי ואין להביע עמדה אודות עמדת המועצה האזורית ללא שמיעת דעתה.
21. המערערת טוענת באופן חזיתי נגד הסמכות לאשר את ההסדר. דעתה הנה כי הדבר נובע מהוראות סעיף 59(1) לפקודת האגודות השיתופיות המחריג את תחולת פקודת החברות על הסדר נושים באגודות שיתופיות. אין לדעתה בפקודת האגודות השיתופיות מנגנון הגעה להסדר המותנה במספר נושיםם או באחוז נשיה תומכת בהסדר. כל אשר יש בו הנו הסדר פשרה על פי סעיף 117 לפקודת החברות לשעבר אותה יש להגיש לבית המשפט. המפרק ענה כאמור, כי הסעיף הרלוונטי לאישור הסדר באגודה שיתופית מכוח החלת הדינים שבפקודת החברות נקבע תחילה בסעיף 117 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983. הסעיף הוחלף בסעיף 233(א)(א1) לפקודת החברות וסעיף זה הוחלף בסעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999. אשרר לזימון לישיבת 3.9.2015 טען המפרק כי הוא זימן כ- 300 נושים בדין רגיל. אחוז המצביעים בפועל עמד על 66% מכלל הנושים, אחוז המצביעים בעדד ההסדר עמד על 61.66% (כאשר קריטריון הסף הנו 50%) ושווי הנשייה של נושים אלה עומד על 88.34% (כשהקריטריון הנדרש הנו 75%). אי לכך הזימון וההצבעה הנם כדין ויש לתת נפקות לתוצאות האסיפה. אין לתת כל משקל לטענה של המערערת (בסעיף 14 לערעור) כי ההזמנות לא נמסרו לכל אותם נושים שהמפרק טוען כי זמנם. המפרק הצהיר כי הוא עומד מאחורי הזימון ואף ציין כי יש בידיו הוכחות לזימונים אלה. לא רק זאת, אלא שהוא הזמין את המערערת לעיין באישורי המסירה המוחזקים בידו. ראה סעיף 32 לתגובת המפרק. אם כך נוכח העלאת "שמא" שהמערערת טוענת נגד זימון בפועל של הנושים, הרי מדובר בטענת "ברי" שהמפרק מעלה ואף מזמין את המערערת להיווכח בעצמה כי הזימונים עונים לעמדה שהוא העלה. ברור כי "בברי ושמא ברי עדיף" ולכן יש לקבל את העמדה של המפרק.
22. המערערת טענה בסעיף 13 כי המפרק בונה על קבלת האישור של עוזר הרשם (הח"מ) "ואין בבקשת המשיב אפילו רמז כי בדעתו להגיש את ההסדר לאישור בית המשפט". המפרק לעומתה טען כי הוא פעל על פי הדין מבחינת שיעור המצביעים ואחוז הנשייה של התומכים בהסדר. ראה נא את הסעיפים 35 - 37 לתגובת המפרק. בין היתר מציין המפרק בסעיף 39 כי הרשם מוסמך לפעול במספר אפשרויות, ביניהן העברת העניין לבית המשפט, להורות על פירוק האגודה וחיסולה או לאשר את ההסדר בעצמו. טרם קבע הרשם את עמדתו ולכן מוקדם לתקוף החלטה שטרם ניתנה. במובן זה הבקשה הנה מוקדמת.
23. גם אני אידרש לשאלה העקרונית, אם בין יתר הפעולות שיכול לנקוט הרשם קיימת אפשרות לאשר את ההסדר. כתבתי כי אתייחס לסוגיה רק בפן העקרוני מכיוון שהעת טרם הגיעה להחליט אם יועבר העניין לאישור בית המשפט אם לאו. מלכתחילה אשרתי את הבקשה של המפרק לכנס אסיפתת נושים כדי לקבל החלטה על ידי הנושים בדבר ההצעה של המפרק. העוגן המשפטי להחלטתי היה אותו סעיף 59 לפקודת האגודות השיתופיות.
24. הסעיף קובע, כי הוראות פקודת החברות לא תחולנה על אגודת שיתופיות פרט לחריגים שצוינו שם. סעיף קטן(ג) לסעיף 59(1) מציין, כי אחד החריגים הנו "בקשה המוגשת לבית המשפט עפ"י סעיף 117 מפקודת החברות לאישור פשרה. בתנאי שמלבד בהליכים של פירוק עסקים ע"י מפרק העסקים הרשמי, לא ידון שום בית משפט בבקשה כזאת אלא על יסוד תעודה מאת הרשם".
25. סעיף 59(1)(ג1) הנו לכאורה חריג לחריג שצוין בסעיף 59(1)ג), דהיינו זהו סעיף המחזיר את הכלל לפיו מותר להחיל את דיני החברות על אישור הסדר נושים של אגודה שיתופית שבפירוק ככל שהבקשה מוגשת על ידי "מפרק העסקים הרשמי" אך זאת רק אם ניתנה תעודה מאשרת מטעם הרשם. הסעיף 59(1)(ג1) שהתווסף בשנת 1995 מאפשר הגשת בקשה להסדר באגודה שיתופית שאיננה בפירוק אף ללא קבלת תעודה מאת הרשם. לאמיתוו של דבר אין מדובר בהחרגה לסעיף 59(1)(ג) שהיה קיים לפני החידוש משנת 1995. הסיבה לכך הנה, כי הסעיף 59(1)(ג) התייחס במפורש למקרה שלל בקשה לאשר הסדר כשהאגודה הנה בהליך פירוק, ומצב זה מצריך תעודה מאת הרשם. לעומת זאת ככל שמדובר בהסדר לגבי אגודה שאיננה בפירוק לא היה צורך בהיתר מאת הרשם. להבנתי הסעיף שהתחדש בשנת 1995 לא שינה מאומה מהמצב שהיה קיים עובר לתיקון: לפני התיקון ניתן היה לפנות לבית המשפט לקבלת אישור להסדר בנוגע לאגודה בפירוק רק על פי היתר מאת הרשם, והמשמעות הנה שמכלל לאו אתה שומע את ההן.. דהיינו ניתן לפנות בבקשה להסדר לבית המשפט גם ללא ההיתר של רשם האגודות השיתופיות ככל שהאגודה איננה בפירוק. התיקון חזר על אותו דיןן במילים אחרות: ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לאשר הסדר בנוגע לחובות אגודה שיתופית, ככל שאין מדובר באגודה שיתופית בפירוק ואף ללא קבלת תעודה מאת הרשם.
26. המפרק הצביע על העובדה כי הרשם מפקח על הליך הפירוק על פי תקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984. ומכוח עוגן משפטי זה יכול הוא גם לאשר הסדר נושים. לטעמי העוגן לסמכויות הרשם הנו דווקא בפקודת האגודות השיתופיות. פירוק אגודת שיתופיות נעשה בפיקוחו היחיד של רשם האגודות השיתופיות. ראה נא את סעיף 48(2) לפקודת האגודות השיתופיות שקובע כי "פירוק העסקים יתנהל בפיקוחו היחיד של הרשם". עיקרוןן זה קיבל ביטוי מעשי גם בספרות המשפטית וגם בפסיקה.  ראה למשל ח. נועם, אגודת שיתופיות הלכות ופסיקה מהד' 2010 בעמ' 679. ראה גםם האמור בפסק הדין בעניין זיברט, ע"א 136/50 עיזבון המנוח זיברט נגד אגודה הדדית "בית ונחלה" בע"מ (בפירוק), פ"ד ח', 958. גישה זו קבלה ביטוי נוסף גם בפסק הדין בעניין בן שמש נגד הלוואה וחיסכון כפר סבא בע"מ, ע"א 422/58, פ"ד י"ג, 2060. בפסק דין בעניין פלוטקין גיל בג"ץ 1640/10 פלוטקין ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח' (פורסם בנבו) הרחיב כב' בית המשפט העליון את הסמכויות של הרשם אף להוצאת צווי פינוי נגד משיגי גבול שאינם חברי האגודה, שהיא בסטטוס של פירוק. יש לזכור כי המטריה שנידונה בפסק דין בעניין פלוטקין הנה פירוק אגודה שיתופית (קיבוץ חנתון). מכוח אותו היגיון משפטי, אשרר כב' בית המשפט סמכויות הרשם בפעולה בתיקים של פירוק אגודות שיתופיות, גם נגד מי שאינו חבר, תחת אשר יפנה את האגודה לבתי המשפט. בבג"ץ יפתח חדד הנ"ל כתבה כב' השופטת עדנה ארבל את הדברים להלן: "הן הסעדים הנוגעים לאיוש תפקיד המפרק,, לרבות העברת  המפרק הנוכחי מתפקידו ומינויה של מפרקת אחרת, והן הסעדים הנוגעים למתן הוראות שונות למפרק, כגון הגשת דו"חות כספיים,, השבת כספים לנושה מסוים או הגשת תביעות נגד צדדים שלישיים, נתונים בידי רשם האגודות השיתופיות המכהן כבית משפט של פירוק." (הדגש אינו במקור. ר.ח.). אותו היגיון לטעמי חייב להוביל למסקנה, כי אישור הסדר נושים שהנו הליך הקשור לליבה של הליך פירוק מפעיל יכול להידון גם על ידי רשם האגודות השיתופיות.
27. איך בכל זאת ניתן לחיות עם המינוח של הסעיף 59 לפקודת האגודות השיתופיות המתייחס לבית משפט? לטעמי ניתן ליישב בין ההלכה על פי הניתוח דלעיל לבין ההפניה "לבית המשפט" שבסעיף האמור בכמה מישורים: הדין של אישור הסדרים מוחדר לתחום של אגודות שיתופיות, אך אין בכך כדי לבטל את הזיקה של אישור הסדר לרשם האגודות השיתופיות. ראשית, על פי סעיף 59(ג) לפקודת האגודות השיתופיות לא ידון אף בית משפט בעניין הסדר או אישור פשרה בנוגע לאגודה שיתופית בפירוק ללא תעודה מאת הרשם. נשאלת השאלה: ובאותו מקרה שלא ניתן אישור של הרשם מה יעשוו הצדדים? לטעמי במקרה כזה הסמכות תהיה של "בית המשפט" של פירוק אגודת שיתופיות, קרי רשם האגודות השיתופיות עצמו. בניגוד לכך לא ייתכן כיי נימצא בוואקום משפטי. נושאי פירוק הוחרגו מסמכויות בית המשפט לעניינים מנהליים מכוח סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס- 2000. הסעיף קובע, כי ניתן להגיש ערעור מנהלי על עניינים שבתוספת השניה לחוק האמור. אלא שסעיף 1 לתוספת השניה לאותו חוק החריג את הערעורים על החלטות רשם האגודות השיתופיות בענייני בוררויות, פירוקים ועקולים זמניים. מכאן יוצא, כי בעניינים אלה לא תישאר ברירה לצד שירצה לתקוף החלטה כאמור אלא לפנות לבג"ץ מכוח סעיף 15 (ג) חוק-יסוד: השפיטה. אנחנו ערים לביקורת המוצדקת המלווה את הפסיקה של בית המשפט הגבוה לצדק בעניינים המוחרגים האמורים. ראה למשל את דברי בית המשפט הגבוה לצדק בעניין שחם בה כתב כב' המשנה לנשיאה השופטט רובינשטיין: "אכן, שוב עסקינן באנומליה שבית המשפט זה התריע עליה עד לזרא, של היעדר ערעור בדין על רשם האגודות השיתופיות, מתוך נסיבות משפטיות ארכאיות שמקומן לא יכירן עוד בימינו. בא כוח הרשם ציין כי נעשית עבודה לתיקון המצב, אך זאת אנו שומעים שנים, ועד בוא הנחמה תצא הנשמה – וגם עלול להיגרם עוול, והדברים נאמרים כללית, לאו דווקא בתיק זה". בג"ץ 5164/14 יעקב שחם יזמות בע"מ ואח' נ' ינון, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (בפירוק) ואח', (פורסם בנבו). ראה גם פסק הדין של כב' השופטים עמית ורובינשטיין בבג"ץ 861/07, יונתן קמחי ואח' נ' "נחלים" מושב עובדים של הפועל המזרחי ואח' (פורסם בנבו) ועוד פסיקה רבה בנידון.  אי לכך השארת המצב על כנו למקרים שהרשם אינו נותן את ההיתר להגיש בקשה לאישור הסדר באגודות שבפירוק לבתי המשפט תוביל את הצדדים לפנות לבג"ץ. שנית, המדיניות שבג"ץ מנסה להתוות למדינה ולרשם אינה כזו התומכת בהפניה כאמור. המסקנה מכך, הנה שבמקרים שהרשם אינו נותן את ההיתר להגיש את הבקשה לבית המשפט הרשם עצמו ישמע את הבקשה. אני ער לכך שישאל מי שישאל אז מה הועילו חכמים בתקנתם, אם בין כה בסופו של יום גם הכרעת הרשם בנושא אישור הסדר או פשרה עלולה להגיע לפתחו של בית המשפט הגובה לצדק?. התשובה לכך הנה מגוונת. נימוק ראשון הוא שחלק מההכרעות של הרשם בעניין אישור הפשרה או ההסדר ייעצר במשרד הרשם ולא יגיע לבג"ץ וההכרעה תשמש מסננת ראשונית לתיקים שיכוונו לבג"ץ. נימוק נוסף, מלאכת תיקון חקיקה מצויה בעיצומה בימים אלה, כך שהעניינים שהוחרגו בתוספת השניה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים יורדו מבג"ץ. אם כן אנו מצויים בתקופת ביניים שסופה הקלה על בית המשפט הגבוה לצדק והורדת עניינים אלה לבתי משפט נמוכים יותר. נימוק שלישי, בפסיקה מוכר המינוח שרשם האגודות השיתופיות הנו למעשה "בית המשפט" של פירוק אגודות שיתופיות. ראה כאמור את חוות דעת השופטת ארבל בבג"ץ 1537/13 האמור. בפן המהותיי סעיף 48(2) מהווה תמיכה למינוח זה ונותן תוכן לאותו רציו. יוצא, כי בפן המהותי הרשם הנו "בית משפט" של פירוק ובכך ניתן לחיות עם האמור בסעיףף 59, בתנאי כי במקרים כאלה יפעל הרשם על פי הדין הקבוע בדיני חברות לעניין הסדר נושים או אישור פשרה של חברות, כאמור בסעיף 59(1) לפקודה המחיל באמצעות החריגים שבו את הדין שבפקודת החברות גם על הסדר או אישור פשרה על אגודות שיתופיות.
28. ומהו אותו דין הרלוונטי לאישור הסדר נושים של חברות? התשובה לכך הנה זו: במקור צוין בסעיף 59(1)(ג) סעיף 117 לפקודת החברות שבקשה לאישור פשרה מכוחו כפופה לפקודת החברות אף שמדובר באגודה שיתופית. אלא שהסעיף בוטל בהחלפתו בסעיף 233 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג - 1983. עם חקיקת חוק החברות, תשנ"ט- 1999, להלן: חוק החברות, הוחלף הסעיף בסעיף 350 לחוק החברות. בסעיף זה אנו מוצאים את הדין החל על הסדרים לגבי חברות ושלדעתי חל גם על הסדר ואישור פשרה של אגודה שיתופית שבפירוק. הסעיף הרלוונטי לעניינו הנו סעיף 350(ט) המתנה את אישור ההסדר באישור תחילה על ידי "רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה".
29. הקפאת הליכים נגד חברה וגם נגד אגודה שיתופית לצורך דיון או אישור הסדר נושים או פשרה, הנו תנאי מקדים לשיקום חברה ומתן תוקף להסדר. ראה נא את ספרם של ורדה אלשיך וגדעון אורבך,  קפאת הליכים הלכה למעשה ללא הקפאת הליכים לא תצמח מההליך כל תועלת וסופו של יום כיי נכסים של חברה או אגודה ימומשו וכל ההליך יהיה מיותר. בספרו של ח. נועם, שם, בעמ' 681 נאמרו הדברים להלן: "הגישה המסורתית לפירוק דגלה בכך שחדלות פירעון היא עילה לפירוק. ברבות השנים עקב תמורות חברתיות וכלכליות בעידן המודרני, השתנתה הגישה והיום נדמה כי הדעה הרווחת היא כי לעיתים יעיל יותר להימנע מחיסולה של החברה ועדיף לברור דרכים חלופיות שמטרתן שיקומה של החברה ובכך למנוע נזקים כבדים הן לנושיה, הן לעובדיה והן לכלל המשק.... מכיוון שאין התייחסות נפרדת לאגודה שיתופית, הוחל על אגודות שיתופיות, בדרך ההיקש, הדין החל על חברות".
30. בפסק הדין בעניין זידאן  ע"א 9555/02 זידאן זידאן ואח' נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ ואח' (פורסם בנבו) ציין השופט ג'ובראן: "למרות שלא תמיד ניתן למנוע את חיסולה של חברה או אגודה שיתופית (הדגש אינו במקור ר.ח.) שנקלעה לקשיים, הרי שבמקרים מסוימים יש להסדרר נושים יתרונות רבים על פני הפירוק, והוא עשוי לגרום לכך שהנושים יקבלו בסופו של דבר סכום גבוה יותר מן החברה או האגודה השיתופית וימנעוו ממנה, מעובדיה ומצדדים שלישיים הפסד כספי והרס מקור הפרנסה. אין ספק שהדרך הקצרה, עת לחדלות פירעון, היא דווקא מתן צו לפירוקה שלל החברה. אין קל ופשוט בהליכי פירוק ופשיטת רגל מאשר לעצור ההתדרדרות ברגע מסוים ולממש את המעט שנותר ולחלק שיירים לנושים, שעל פי רוב מובטחים הם ובעלי זכות קדימה על חשבון הנושה הבלתי מובטח, חסר ההגנה. אולם קיצורי דרך שכאלו לעיתים קרובות מחטיאים את המטרה. הליך שכזה אינו הדרך הנאותה, לא מבחינה משפטית ולא מבחינה כלכלית.  .....ישנם מקרים שאכן פירוקה של חברה או אגודה שיתופית הוא הפתרוןן האופטימלי, אך כדי להגיע למסקנה שכזו יש תחילה לבחון ביסודיות את האופציות האחרות העומדות על הפרק, ולפסול אותן בזהירות... עת עומדתת בפנינו הצעת נושים, שיקום או ארגון מחדש של חברה או אגודה שיתופית, יש לערוך איזון אינטרסים, שתכליתו בחינת מאזן הרווח וההפסד שייגרם לכל הצדדים המעורבים הן במישרין והן בעקיפין". השופט מפנה למונח מפרק מפעיל ולסמכויותיו הדומות לאלו של מפרק רגיל.
31. תפקידו של המפרק המפעיל הנה לנהל את עסקי האגודה או החברה כך שבסופו של יום יוביל את התאגיד לחוף מבטחים, יחתור להגיע להסדר שייתן לאגודה להתחיל פרק חדש, או חס וחלילה להביא את האגודה לפירוק וחיסול במידה והדבר אינו אפשרי.  אם כך הוא תפקידו של מפרק מפעיל, אין כל סיבה בעולם שמי שממנה אותו מפרק מפעיל לא יוכל ללכת אף הוא בדרך זו. במובן זה הרשם שהנו מי שבפיקוחו היחיד מתנהל הפירוק על שני סוגיו (הרגיל או המחסל והמפעיל) אף הוא מוסמך לאשר הסדר נושים שסופו הענקת הכלים לאגודה השיתופית להתחיל את העסקים תוך פתיחת דף חדש. יש לשים לב שכחוט השני עוברת ההשוואה בין חברה בע"מ לאגודה שיתופית בפסק הדין זידאן. מכל אלה לטעמי יש לקבוע, כי גם רשם האגודותת השיתופיות אף הוא מוסמך לדון בעניין הסדר נושים או הצעת פשרה בעניינה של אגודה שיתופית למצער באגודה שיתופית המצויה בהליך פירוק.
32. מן הכלל אל הפרט: המפרק ציין כי הוא זימן את כלל הנושים שבדין רגיל כ- 300 נושה. אחוז המצביעים בפועל מכלל הנושים היה 66%, סכום החוב המאושר לנושים שהצביעו בפועל הנו 27,243,598 ₪. אחוז המצביעים בעד ההסדר מתוך המצביעים עמד על 61.63% (כאשר הקריטריון לפי סעיף 350(ט) לחוק החברות הנו 50%) ושווי החוב של הנושים שהצביעו בעד ההסדר הנו 88.34% מתוך כלל חובות המצביעים (כאשר קריטריון הסף על פי סעיף 350(ט) לחוק החברות הנו  75%). אי לכך אין לקבל כל טענה נגד עצם ההתכנסות, תוצאות האסיפה או היישום של הדין אודות תוצאות האישור של ההסדר.

33. המפרק התנגד לבקשת המערערת בתגובתו בין היתר משני נימוקים אלה: הראשון הנו כי המערערת בכלל אינה חברה באגודה והשני הנו כי המערערת אינה נושה כלל וכלל. מנימוק אחד אני חייב להסתייג. המערערת הנה אכן נושה אך נשייתה הנה בדין רגיל. נושא זה הוכרע על ידי בהחלטתי מיום 9.12.2015 שהיוותה הבסיס לעתירה שהגישה המערערת לבית המשפט העליון (בג"ץ 5968/15). העתירה של המערערת נמחקה כאמור בהחלטת בג"ץ מיום 11.1.2016. סכום הנשייה המאושר של המערערת הנו 375,368 ש"ח ובו יש להתחשב עת מחלקים דיבידנד כלשהו לנושים.
34. לאור כל האמור, אני דוחה את הערעור של המערערת ואת בקשותיה הנוספות שמטרתן מניעת חלוקת כל דיבידנד לנושים או מניעת החלוקה לבנק הבינלאומי או העברת סכום של 700,000 ₪ למערערת לפני כל חלוקה שתיעשה. נוכח מצבה של המערערת ועל אף הבנתי את מבוקשם של המשיבים כי יש לחייב את המערערת בהוצאות, ונוכח מצבה, אינני רואה לצערי כל תועלת בחיובה בהוצאות. מסיבה זו בלבד אינני מחייב אותה בהוצאות לשני המשיבים. על אף הדחייה ואף שקבעתי כי בפן העקרוני יש סמכות גם לרשם לאשר את ההסדר, אינני מאשרו בשלב זה. ההצעה של המפרק כללה התייחסות למיזם מסחרי שיוקם כשהמפרק עצמו ימונה נאמן להקמת המיזם. כמו כן ההסדר לקח בחשבון העברת כספים לחזקת הנאמן בכל מה שנוגע לגביית חובות שטרם נגבו בהליכים תלויים ועומדים נגד חברים/חייבם שונים. גם המפרק אינו נצמד יותר לבקשה להקמת המיזם המסחרי לאור התנגדות המועצה האזורית לב השרון להקמתו, ומנגד עדיין לא הכרעתי בבקשת המפרק בנושא העברת החובות של האגודה למי שזכה בהתמחרות לרכישת החובות נגד החייבים כלפי האגודה. בנקודה זו אציין כבר עתה כי חרף מורת רוח המפרק ניתנה אפשרות למי מחייבי האגודה שירצה להגיע להסדר לעשות כך ואף בניכוי או הנחה של עד 20%. כמו כן שלחתי את המפרק להתמחרות או קבלת הצעות. יש לשים לב לקושי הרב בגביית החובות ובצורך לסיימו כדי להקל על הוצאות הפירוק לרבות תשלום שכר שלא לצורך. נקודות אלה הנן בעלות משמעות עת מאשרים את ההסדר כאן או בבית המשפט.

35. לאור כל האמור, אני נותן למפרק תקופה של 14 יום מקבלת החלטה זו בה יהיה עליו להודיע אם הוא בוחר בהגשת בקשה למתן הוראות להתיר הגשת הבקשה לאישור הסדר הנושים לבית המשפט או שמא רוצה הוא כי אחליט בשני נושאים פתוחים אלה בעצמי.

ניתנה היום 11.12.2016 ‏י"א כסלו, תשע"ז בהיעדר הצדדים.

                                                                                  רמזי חוראני, עו"ד

                                                                       עוזר רשם האגודות השיתופיות

להעביר העתק ההחלטה לצדדים.