החלטת שר הפנים גרעה מהמועצה האזורית 13 מיליון ₪ בשנה
הרקע
שר הפנים אישר את המלצת ועדת רזין, לפיה יש לגרוע מספר מתקנים מתחומי שיפוטה של מועצה אזורית רמת הנגב ולהכריז על אחרים כ"אזור חלוקת הכנסות", ובעקבות זאת נגרעו מהמועצה הכנסות מארנונה שאינה למגורים בסך של כ-13 מיליון ₪ בשנה והועברו לרשויות מקומיות אחרות.
בשל הפגיעה הממשית בהיקף הכנסותיה הגישה המועצה עתירה לבג"ץ, בטענה שהועדה המליצה לכלול את בסיס גדוד 450 באזור חלוקת ההכנסות, על אף שלא הוסמכה לכך בכתב המינוי ובכך חרגה מסמכותה ולכן על החלטת השר המבוססת על המלצותיה להתבטל.
שר הפנים טוען כי הועדה נועדה לקדם מדיניות שתצמצמם את הפערים בין רשויות מקומיות "חזקות" ו"חלשות" ולאור הפער הכלכלי בין המועצה לרשויות מקומיות אחרות, שיקולי צדק חלוקתי מצדיקים תמיכה בהמלצות הועדה.
מוסיף שר הפנים וטוען כי בסיס חתירה, הגדול פי 70 מבסיס גדוד 450 ומרוחק ממנו 200 מטר בלבד, נקוב בכתב המינוי, ומאחר והשיקולים הנוגעים לשני הבסיסים זהים, יש לפרש את המונח "בסיס תחמושת חתירה" בכתב המינוי ככולל אף את בסיס גדוד 450. מוסיף שר הפנים כי מבחינה מהותית לא מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, בייחוד משום שניתנה למועצה הזדמנות להעלות טענותיה בפני הועדה והובהר לה במהלך הדיונים שסמכות הועדה משתרעת גם על בסיס גדוד 450 ולכן לא נגרם לה נזק.
המועצה, בתגובה, טענה שגודלו של בסיס גדוד 450 לא מביא אותו בגדרי כתב המינוי שכן מדובר במתקן נפרד ועצמאי, וכך עולה אף מהתנהלות הועדה, אשר נמנעה מלדון בבסיסים שלא נמנו בכתב המינוי על אף שהיו "טפלים" לבסיסים גדולים יותר שנמנו.
דיון והכרעה
ביהמ"ש פתח ואמר כי החוק מסמיך את שר הפנים להורות כי הכנסות ארנונה מאזור מסוים יחולקו בין מספר רשויות גובלות או שכנות אך עליו למנות ועדת חקירה מקצועית לבחינת הסוגיה ולעיין בתסקיר מטעמה על מנת להבטיח שהעובדות והשיקולים הדרושים להחלטה יהיו לפניו. שר הפנים רשאי לסטות מהמלצות הוועדה כל עוד החלטתו מבוססת על מנעד השיקולים שהוא רשאי לשקול.
ביהמ"ש קבע כי החלטת שר הפנים התקבלה על בסיס תסקיר מפורט של הועדה תוך שניתנה למועצה אפשרות להציג את טענותיה. המועצה בחרה שלא לנצל הזדמנות זו ואף לא הציגה במסגרת העתירה הבחנה מהותית בין הבסיסים וכל השגותיה נושאות אופי פורמאלי.
ביהמ"ש הוסיף וקבע כי ככל ונפל פגם פורמאלי, הוא תוקן בדיעבד כאשר שר הפנים אימץ את הדו"ח, לרבות המלצת הוועדה. קבלת המלצות הועדה בהחלטתו הסופית של שר הפנים מלמדת על הגבולות שהוא ביקש להתוות לה, כגורם מוסמך. ביהמ"ש הוסיף כי שר הפנים מילא את חובת ההיוועצות המוטלת עליו וקיבל את החלטתו בסמכות.
ביהמ"ש יישם את דוקטרינת הבטלות היחסית, לפיה גם אם נפל פגם בהתנהלות הרשות, לא בכל מצב יהיה מוצדק לבטלה, וקבע כי לאור הנסיבות אין לבטל את החלטת שר הפנים.
סיכום
ביהמ"ש דחה את עתירת המועצה וקבע כי בשל כך ששר הפנים קיבל החלטתו בסמכות ולאחר שמילא אחר חובת ההיוועצות המוטלת עליו, אין לבטל החלטתו על אף הפגמים הפורמאליים שייתכן ונפלו בה.
ניתן ביום: י"ח בטבת תשע"ו, 30 לדצמבר 2015.
