הכרעת רשם האגודות השיתופיות כי מר שמואל יעקב איננו חבר בכפר שיתופי אגרא יקנעם ואין להכליל את שמו בפנקס החברים
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 485/503/08
בעניין: שמואל יעקב ת.ז. 051371763
ע"י ב"כ עו"ד דרור כהן
רח' הרקפות 8, ת.ד. 198
יקנעם עילית, 20692
טל': 04-9592205, פקס': 04-9592206
(להלן: "המשיג/המערער")
- נ ג ד -
1. אגרא יקנעם כפר שיתופי
להתיישבות חקלאית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף בן בנימין
רח' השיטה 2/10, ת.ד. 130
יקנעם עילית, 20692
טל': 04-9893654, פקס': 04-9890977
(להלן: "המשיבה1/האגודה")
2. שמעון שמואל ת.ז. 009462458
ע"י ב"כ עו"ד אהרון טטרו
רח' גיבורי ישראל 20 ת.ד. 8437
נתניה 42504
טל': 09-8653311, פקס': 09-8654141
(להלן: "המשיב 2")
בפני ערעור על המלצת החוקר עו"ד דוד אמסל, כפי שהופיעה בדו"ח החקירה מיום 19.1.11 ולפיה המשיג איננו חבר במשיבה 1. על המלצה זו של החוקר ערער המשיג ולשם קבלת הכרעה בסוגיה, זומנו הצדדים לדיון בפני שהתקיים ביום 26.7.11. הצדדים הופיעו, טענו טענותיהם, ולאחר שקראתי בעיון את המסמכים אשר הוגשו על ידם הגעתי לכלל החלטה בטענותיהם להלן.
רקע:
1. המשיג, מתגורר בתחומי האגודה משנת 1975 ביחד עם אשתו וילדיו. בשנת 1975 החליט אבי המשיג, המחזיק בנחלה בתחומי האגודה, להכניסו לחברות במקום האם שושנה ז"ל.
2. ביום 4.12.75 ביקשה האם המנוחה להעביר את חברותה למשיג וזאת בצירוף בקשתו של המשיג להתקבל לחברות. ביום 30.12.75 החליט ועד הנהלת האגודה לקבל את המבקש במקום אמו.
3. ביום 1.1.88 הודיעו הורי המבקש לאגודה על ביטול מעמדו של המשיג כבן ממשיך ועל ביטול חברותו והחזרת האם לפנקס החברים. ביום 12.1.88 החליט ועד ההנהלה לאשר את בקשת המשיב 2 ולהורות על ביטול חברותו של המשיג באגודה ועל החברת האם לפנקס החברים. ביום 14.1.88 הודיע ועד האגודה למשיג על הפסקת חברותו – כאשר המשיג טוען כי לא הודע לו דבר בעניין זה.
4. ביום 17.12.02 נשלח מכתב לוועד האגודה בשם המשיב 2 ובו מבקש המשיב 2 לרשום את בנו, המשיג, כבן ממשיך והכל בכפוף לתנאים המפורטים בצוואה אשר שמורה בכספת האגודה.
5. בשנת 2007 פנה השיג לאגודה וביקש להחזירו לפנקס החברים בטענה כי הינו חבר אגודה ומעולם לא פסק להיות חבר בה.
6. ביום 15.10.07 מונה מר מורן בן נעים על ידי עוזר רשם האגודות השיתופיות, מר אילן רונן, לערוך חקירה בנושא סוגיית חברותו של המשיג באגודה, אולם לא עלה בידו לבצע את החקירה האמורה.
7. ביום 18.8.09 מונה עו"ד דוד אמסלבמקומו של מר מורן בן נעים, על מנת לערוך את החקירה בנושא דנן.
8. החוקר הגיש את דו"ח החקירה ביום 19.1.11 ובו המלצה שלא לכלול את המשיג בפנקס החברים של האגודה. כאמור, על המלצה זו של החוקר ערער המשיג ולשם קבלת הכרעה בסוגיה, זומנו הצדדים לדיון בפני שהתקיים ביום 26.7.11.
טענות המשיג:
9. המשיג טען כי העובדות המופיעות בדו"ח החקירה אינן נכונות ושלמות בחלקן, ולכן, עלולות להטעות והביא לכדי הסקת מסקנות שגויה. ניתוח העובדות ותהליך ההיקש בדרך למסקנות, כפי המופיע בדו"ח, אינו נכון. כמו כן, העלה המשיג טענה לפיה אחיו של המשיג, מר רוני שמואל מכיר היכרות קודמת עם החוקר ואף נפגש עמו מספר פעמים שלא לצורך. בכך, יש בכדי לפסול את דו"ח החקירה על מסקנותיו.
10.לטענת המשיג, ההליך לפיו ניתן להוציא חבר מאגודה בהתאם ל"נוהג" – במקרה דנן שלפי בקשת חבר אגודה תשלח האגודה לחבר אחר מכתב לעניין הוצאתו מהאגודה, מנוגד לתקנון ואינו על פי הדין. הליך ההוצאה מחברות באגודה מוסדר בפרוצדורה הקבועה בתקנון האגודה והאגודה לא פעלה בדרך זו. יתרה מזו, דרך זו הינה מסוכנת ואין לה אח ורע בפסיקה.
11.יתרה מזו, לטענת המשיג, האגודה מעולם לא גיבשה כל "נוהג" להוצאת חבר מהאגודה בניגוד לרצונו בהליך כפי שהתרחש במקרה דנן. ככל הידוע למשיג, מקרה זה הינו הראשון מסוגו מאז הקמת האגודה לפני שנים רבות, כאשר שני מקרים בהם הוצאו חברים מחברות באגודה היו בנסיבות שונות לחלוטין ובהסכמת החבר "המוצא".
12.עוד טען המשיג כי אין האגודה יכולה להוציאו מחברות באופן חד צדדי, ללא סיבה מוצדקת וללא כל שימוע או מתן זכות להביע את עמדתו. דברים אלו מנוגדים לכללי הצדק הטבעי. כמו כן, הוצאתו מהאגודה אינה מהטעמים המפורטים ברשימה הסגורה שבסעיף 5 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג-1973 (להלן: "התקנות"), ולכן אין לה כל תוקף.
13.המשיג טען כי לא ניתן להתעלם מאינטרס ההסתמכות שעומד למשיג וכמו כן לעובדה ולפיה קיים את חובותיו במשק לאורך השנים, תוך שהוא, משפחתו ובנו ומשפחתו מתגוררים בכפר ומעבדים את הנחלה. יתרה מזו, המשיג טען כי לא קיבל כל הודעה פורמאלית לכך שהוצא מחברות.
14.הוצאת חבר מאגודה הינה עניין כבד משקל ובעל משמעויות רבות. עניין זה אינו מסור לטיפול הנהלת האגודה באופן שוטף אלא הוא חייב לעבור את אישור האסיפה הכללית של האגודה, קל וחומר לאור נסיבות המקרה ולאור העובדה שההוצאה נעשתה ללא הסכמת החבר וללא מתן זכות שימוע, כך לטענת המשיג.
15.המשיג טען עוד כי נכח ברבות מהאסיפות הכלליות במשך השנים אך האגודה לא רשמה את נוכחותו באסיפות אלה היות "והוצא" מחברות שלא כדין. עתה מבקשת האגודה להסתמך על רישום שגוי זה.
16.לטענת המשיג, אביו, מר שמעון שמואל נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד אחיו ואחיותיו של המשיג ובשל כך נהג במשיג בחוסר עקביות במשך השנים. לפיכך, לא מפתיעה העובדה כי אחיו של המשיג, מר רוני שמואל, הוא המנהל את אביו והצטרף תחת שמו לתיק זה.
17.בנוסף, המשיג צירף לאחר מועד הדיון מסמך – צוואת אמו המנוחה שושנה שמואל ז"ל מיום 15.3.98 ואת צו קיום הצוואה מיום 9.6.99, שם לטענתו ציוותה האם המנוחה למשיג (כיורש במקום יורש) את כל רכושה ובכלל זה במפורש גם את כל זכויותיה בנחלה שבנדון. בכך בעצם, נשללת טענת המשיבים לפיה שלילת חברותו של המשיג הייתה רצונה בחיים של האם המנוחה.
טענות המשיב 2:
18.לטענת המשיב 2, רעייתו המנוחה היא זו שציוותה כי תישלל ותיפסק חברותו של המשיג באגודה וזאת לאור התנהלותו במשך השנים. שלילית חברותו של המשיג היה רצונה בחיים של המנוחה וצוואתה הרוחנית.
19.לטענת המשיב 2, הוא ורעייתו המנוחה נתנו למשיג זכות מגורים בביתם שלהם. כל הוצאות המשאית של המשיג שולמו מחשבון המשק החקלאי. כאשר המשאית צברה הפסדים, היו אלה המשיב 2 ורעייתו שגיבו כלכלית את המשיג ומשפחתו. לאורך כל השנים, דאגו המשיב 2 ורעייתו המנוחה למשיג ולמשפחתו ודאגו לכל מחסורם.
20.לאחר שהתברר כי אין בדעת המשיג להמשיך את מפעל חייהם של המשיב 2 ורעייתו בחקלאות וכי פניו לעיסוקים אחרים, החליטו לבסוף המשיב 2 ורעייתו לבקש לבטל את חברותו של המשיג באגודה וזאת ביום 1.1.88, וזאת נדונה והתקבלה בישיבת ההנהלה מיום 14.1.88 והודעה למשיג, כך לטענת המשיב 2.
21.המשיב 2 טען כי ימים מספר לאחר ההודעה הנ"ל, הודיעה ההנהלה למשיג על הפסקת התשלומים עבורו. כמו כן, באותה התקופה היתה האגודה במשבר כספי והתקבלה החלטה כי כל חבר אגודה ישלם את חלקו היחסי בחובותיה. המשיג לא ערער או מחה הן על הפסקת תשלומי הקבע שלו והן על כך שלא נגבה ממנו החלק היחסי בחובות האגודה כמו לכל יתר החברים.
22.המשיב 2 טען כי המשיג "התעורר לחיים" רק שעה שגובר על פדיון מניות תנובה – 19 שנים לאחר הוצאתו מחברות באגודה. (29.3.07).
23.בעניין צוואת האם – המשיב 2 טען כי הצוואה אינה רלוונטית לענייננו מאחר ואין קשר בינה לבין חברות באגודה. לטענתו, סעיף 2א לצוואה קובע כי רכושה של המנוחה צווה וחולק לבעלה בלבד, המשיב 2 בעת שהינו בן החיים. יתרה מכך, המשיג טוען לחברותו באגודה וכי מעולם לא חדל להיות חבר בה, לפיכך, לא ברור מדוע זה מנסה המשיג להסתמך על צוואה זו, שעה שאין בה על מנת לבסס את חברותו.
דיון והכרעה:
במקרה שבפני, לב ליבה של המחלוקת הינה בשאלת פקיעת חברותו של המשיג. שעה שהמשיג טוען כי מעולם לא חדל להיות חבר באגודה, טוען המשיב 2 כי חברותו זו פקעה לפני שנים רבות ואין לראות בו כחבר. לשם הבנת המחלוקת וההכרעה בה, אדון במספר נקודות להלן:
החקירה:
24.על החקירה שהתקיימה בנושא והדו"ח שהוגש בסופה ע"י החוקר עו"ד דוד אמסל הגיש המשיג את ערעורו ובה העלה שלל טענות וביניהן כי העובדות המופיעות בדו"ח החקירה אינן נכונות ושלמות רק בחלקן, ולכן, עלולות להטעות ולהביא לכדי הסקת מסקנות שגויה. כמו כן, ניתוח העובדות ותהליך ההיקש בדרך למסקנות, כפי המופיע בדו"ח, אינו נכון.
25.אכן, יתכנו מקרים בהם נופלים פגמים בהליך החקירה, אשר מצדיקים התערבות חיצונית ולו משיקולי צדק. עם זאת, על המבקש את ההתערבות כסעד, מוטל נטל ההוכחה להראות ולהוכיח כי אכן נפלו פגמים מהותיים באותו הליך עליו הוא משיג ולא להעלות טענות בעלמא.
26.במקרה דנן, אין בפני כל ראיה או אסמכתא המבססת את טענות המשיג בעניין זה ומשכך, טענות אלו עומדות מחוסרות ביסוס.
27.אציין כי לא נעלמו מעיני כל יתר טענות המשיג בעניין אופן התנהלות החקירה והשגות המשיג על התנהלות זו, אך לאור העובדה שטענות המשיג בעניין זה לא נסמכות על כל ראיה שהיא, אין לי אלא לדחות את טענות המשיג בדבר הטענה על ליקויים בהליך החקירה.
(1) במות החבר, ואם החבר הוא תאגיד – עם ביטול רישומו;
(2) עם הכרזת החבר כפושט רגל, ואם הוא תאגיד – עם מתן צו לפירוקו, זולת אם התיר הרשם את המשך החברות;
(3) אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה, או רשות אחרת שלה שנקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות;
(4) אם נתקיימו בחבר תנאים על פי הוראות תקנות האגודה לפקיעת החברות מאליה;
(5) עם הוצאת החבר מהאגודה על פי החלטת רשות מרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מהאגודה על פי תקנותיה;
(6) עם יציאת החבר מהאגודה על פי הוראות תקנות האגודה ובלבד שלא יהא רשאי לצאת מהאגודה-
(א) באגודה שסווגה כאגודה לשירותים בשיכון – כל עוד הוא בעל זכות בדירה שבקשר אתה הוא חבר באגודה וכל עוד אדם אחר לא היה חבר באגודה בקשר לאותה דירה;
(ב) בכל אגודה אחרת – כל עוד קיים בחבר או לגביו סייג המגביל את יציאתו מהאגודה על פי תקנותיה.
(7) חבר אגודה שהוא בן ממשיך – אם אדם אחר נעשה בעל אותו משק והתקבל כדין כחבר האגודה, זולת אם נקבע אחרת בתקנון האגודה."
הסעיפים הרלוונטיים לבדיקה במקרה דנן הינם סעיפים 3-5 לתקנה זו.
29.על פי סעיף 5(א)(3) לתקנות, יש לבדוק האם החבר עומד בסגולות הדרושות לחברות לפי תקנון האגודה. סעיף 4 בפרק ב' של תקנון האגודה קובע להלן:
סעיף זה יש לציין, תוקן בשנת 2007 כאשר קודם לכן התנאי היה החזקת שני דונמים המצויים בתחומי האגודה. דא עקא, המשיג אינו עומד בתנאי הסעיף כיום ואף לא עמד בתנאי הסעיף טרם תיקונו, שעה שהמחזיקים בקרקע הינם הוריו ולא הוא עצמו.
30.על פי סעיף 5(א)(4) לתקנות, אם נתקיימו תנאים הקבועים בתקנון האגודה לגבי פקיעת חברות בחבר, אזי שחברותו באגודה פוקעת.
סעיף 13 לתקנון האגודה קובע כדלקמן:
א. במות החבר ואם הוא תאגיד עם ביטול רישומו.
ב. בפרישת החבר מן האגודה או בהוצאתו ממנה, עפ"י תהליכים הקבועים בפרק זה להלן.
ג. בעקרו את מושבו הקבוע מהכפר השיתופי בתנאי שהמינהלה בישיבתה מאשרת את הפרישה ומחליטה למחוק את החבר מפנקס החברים."
ברי כי סעיפים א' ו-ג' אינם חלים על המשיג. בעניין סעיף ב', הרי שזה מפנה אל עבר סעיפים 18-23 לתקנון האגודה, העוסקים בהוצאת חבר. כאן מצטלב סעיף 5(א)(5) לתקנות, העוסק אף הוא בהוצאת חבר.
סעיף 18 מונה את העילות להוצאת חבר מחברות באגודה:
"לא יוצא חבר מן האגודה אלא בתהליכים שבסעיפים 19-23 להלן ורק מחמת אחת העילות הבאות:
א. חדל למלא אחר התנאים האמורים בסעיף 4 לעיל או בסעיף 30 להלן.
ב. מזניח דרך קבע את עיבוד המקרקעין האמורים בסעיף 4 ה' לעיל.
ג. אינו ממלא את חובותיו לאגודה עפ"י תקנון זה, החלטות האסיפה הכללית או החלטות המינהלה.
ד. עשה או ניסה לעשות מעשה זדון לאגודה או לעניניה.
ה. הוכרז כפושט רגל ואם הוא תאגיד ניתן צו לפרקו.
ו. הורשע על עבירה פלילית שיש עמה קלון.
ז. חלה במחלת רוח תמידית.
ח. אינו משלם את חלקו בהון האגודה תוך המועד שנקבע לכך ע"י המינהלה."
סעיפים 19-23 מתארות את הפרוצדורה לפיה יש לפעול במקרה בו נקבע שנוצרה עילה להוצאה מחברות כלפי חבר אגודה. בין היתר מאוזכר כי על המינהלה למסור לחבר הודעה מנומקת בכתב, לתת לחבר אתהזכות לתבוע חקירה וכן זכות טיעון וכו'.
דא עקא, אף אם נכנס המשיג בגדר אחת החלופות המופיעות בסעיף 18 לתקנון האגודה, ואין בכך כדי לקבוע כי כך הדבר, הרי שבכל מקרה האגודה לא פעלה כנדרש ממנה בפן הפרוצדוראלי ולא קיימה את הוראות תקנונה שלה בכל הנוגע להליך הוצאת החבר, ומתן הזכויות המגיעות לו בהליך ההוצאה מחברות.
לפיכך, אין לראות במשיג כמי שהוצא מחברות על פי הוראות התקנון כאמור לעיל.
"נוהג":
31.בעניין סוגיית ההוצאה מחברות על פי "נוהג", בספרו של המלומד ח.נועם "אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה", מופיע בהרחבה סוגיית "הנוהג" תוך סטייה מהוראות התקנון. ככלל:
lawdata - דטהחוק
"האם סטייה מתקנון האגודה במשך שנים יש בה כדי לשנות הוראות מפורשות בתקנון האגודה? על שאלה זו משיב בית המשפט העליון בשלילה באומרו כי אין לעשות את תקנות האגודה פלסתר על-ידי כך שנוהגים בניגוד להן במשך מספר שנים ואין סטייה כזו הופכת לנורמה המחייבת את האגודה והחברים." (הדגשה שלי א.ז.)
בעניין מקרים חריגים בהם "נוהג" חורג הפך מחייב, ע"א 84/64 "בית חנניה" בע"מ נ' פרידמן:
"פרשת בית חנניה היתהמקרה יוצא דופן שבו מצא ביהמ"ש העליון לקבוע, שנוהג שהיה קיים באגודה ואשר לפיו נהגו נשות החברים להשתתף באסיפה הכללית ולקחת חלק בהצבעה אעפ"י שלא היו רשומות כחברות באגודה, הפך להיות חלק מחיי המושב שאין לחזור ממנו." (הדגשה שלי א.ז.)
בעניין זה, יש לציין את הסייגים וההגבלות שמתח כב' השופט ברנזוןבערעור אזרחי זה על מנת לקבוע כי "נוהג" אכן נכנס בגדר חריג המחייב על אף הוראות התקנון:
"ראשית, סייג כב' השופט ברנזון את דבריו בפרשת "בית-חנניה", באמרו, כי סטייה מן התקנון עשויה לקבל תוקף "בנסיבות מסויימות", כאשר היא "מתמידה ורצופה במשך זמן מספיק, ידועה לכל הנוגעים בדבר ומכריעה ביחסים ההדדיים"; (הדגשה שלי א.ז.)
לפיכך, ניתן לראות כי מצב בו "נוהג" גובר על הוראת תקנון אינו שכיח, ויתקיים רק בנסיבות חריגות ומיוחדות. יתרה מכך, בפרשת בית חנניה הוסיף כב' השופט ברנזון תנאים לפיהם על "הנוהג" להיות מתמיד ורצוף במשך זמן מספיק, ידוע לכל הנוגעים בדבר ומכריע ביחסים ההדדיים.
דא עקא, לאור מכלול הראיות שבפני, לא נמצא כי "נוהג" זה אכן התקיים באופן תמידיולאורך זמן רב באופן רציף. נהפוך הוא, לא הובאה בפני כל ראיה להליכים נוספים בהם התקיימה הוצאה מחברות בנסיבות דומות למקרה דנן, שבהם הוצא חבר מחברות באגודה בהסתמך על בקשת חבר בלבד וללא קיום כל ההליכים הפרוצדוראליים הדרושים בהתאם לתקנון האגודה.
לאור זאת, עולה כי המקרה דנן איננו נופל בגדר "נוהג" חריג שתחולתו גוברת על הוראות התקנון.
פקיעת חברות מחמת התנהגות:
32.בספרו של המלומד חיים נועם –"אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה" עולה סוגיית פקיעת חברות מחמת התנהגות. אומנם, מן הכתוב ניתן להסיק כי לרב אין להוציא מחברות בדרך זו אולם במקרים חריגים תיתכן פקיעתחברות על דרך ההתנהגות:
"דעתנו היא שאין להוציא מכלל אפשרות פקיעת חברות מכח התנהגות וזאת לאו דווקא עפ"י תקנות האגודות השיתופיות אלא מכוח עקרון המניעות ותום הלב של דיני החוזים.
סימוכין לכך ניתן למצוא בפס"ד 'דרורי נ' דרורי'. במקרה זה נקבע כי החברות של המשיבה פקעה כשעזבה המשיבה את המושב והעתיקה את מקום מגוריה למקום אחר. מאחר והמשיבה לא פנת לוועד האגודה במשך השנים הארוכות בהן לא חיה במושב ולאור "חוסר המעש" שהופגן מצידה בכל אותם השנים, ראה בכך ביהמ"ש פקיעה של החברות באגודה אף אם לא התקבלה החלטה פורמלית ולא נמחק שמה מספר החברים." (הדגשה שלי א.ז.)
(עמ' 110, ס'2.4.4.2)
לטענה זו בעניין חוסר המעש משך שנים ארוכות וחוסר תום הלב בעצם הפנייה לאחר פרק זמן כה רב בו לא נעשה דבר, יש לצרף את מבחן השיהוי וההתיישנות, שנראה כעולה בקנה אחד עם האמור לעיל.
מניעות שיהוי והתיישנות:
33.בעניין זה יש לדון בנושאים אלה, וזאת לאור פרק הזמן הרב שחלף למן המועד בו נטען כי הוצא המשיג מחברות וההודעה על כך, ועד למועד בו ביקש להיכלל בפנקס החברים של האגודה.
34.ראשית כל, עולה השאלה האם חבר אגודה מנוע מלטעון כנגד סעיף בתקנון או כל החלטה אחרת של רשויות האגודה להם היה שותף פעיל/סביל או שידע עליהם. תשובה לשאלה זו ניתנה בע"א 488/69 בית ינאי נ' הולנדר, שם נקבע כי:
"...חבר אגודה שיתופית חקלאית חייב לשאת בהוצאות האגודה, אף שהוטלו עליו בניגוד לתקנות, מפני שהוא מנוע מלעורר טענה שלא ידע את העובדות במלואן כאשר היה בידו לגלותן אלמלא התרשל וכי חובה על החבר במקרה כזה שלא להחריש כאשר האגודה עלולה לסבול נזק עקב שתיקתו." (הדגשה שלי א.ז.)
לפיכך, אם ימצא בנסיבות העניין כי המשיג ידע על הוצאתו מחברות ולא עשה דבר בנדון, ניתן יהיה לראות בכך שהתרשל בשמירה על זכויותיו וחובותיו ולאור זאת יהיה המשיג מנוע מלטעון בעניין זה.
ס' 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כי:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;"
לפיכך, הן במבחן ההתיישנות על פי החוק, לא זכאי המשיג להעלות כעת את טענותיו שכן חלף המועד הקבוע לכך בחוק (ואציין כי אין מדובר בפרק זמן גבולי אלא התיישנות ארוכה וניכרת בת 19 שנים, שיכולה ללמד על ויתורו שלהמשיג על זכויותיו אם היו), ויפים דברי כב' הנשיא שמגר בבג"צ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים:
"שיהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה.
נכונותו של בית המשפט הגבוה לצדק להיעתר לפנייתו של עותר מושפעת, בכל מקרה ובכל עת, מן הקביעה בשאלה, מהי המידה שבה יש צורך לתת את הסעד למען הצדק, ושיהוי משמעותי, שהוא חסר הצדקה, מטה את כפות המאזניים לרעת העותר".
דברי כב' השופט י' מלץ בע"א 341/87 זלמן הרשוביץ נ' עין ורד מושב עובדים:
"...והמערער המשיך בשתיקתו, שתיקה שהתבטאה לא רק באי-פנייה לבית המשפט אלא גם באי – נקיטת צעד כלשהו בין כותלי המושב והאגודה המשיבה."
ודברי בית המשפט בע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן:
"הימנעות מנקיטת צעדים או פעולות, אשר הדבר היה מחוייב המציאות תוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כהודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההפך מזה."
לאור כל זאת, ברורה התמונה ולפיה קיומו של שיהוי תוך ידיעת מצב הדברים מצד הצד הטוען, עלולה למנוע ממנו, בהתאם לנסיבות, את היכולת לטעון בסוגייה בחלוף הזמן.
כעת, יש לבחון את הראיות ולהסיק לעניין מודעותו של המשיג להוצאתו מחברות בשנת 1988.
35.מבין מכלול הראיות הקיים בפני בתיק זה, יש לתת את תשומת הלב והמשקל הראוי למסמכים הבאים (המצורפים כנספחים לדו"ח החוקר):
א. הודעת מרכז המשק על הפסקת אספקת סולר למשאיתו של המשיג לאור בקשת המשיב 2 – מיום 26.10.86.
ב. בקשת המשיב 2 מהאגודה להגביל את משיכת הכספים של המשיג מחשבונו באגודה לאור העובדה שפסק לעבוד את המשק – מיום 5.6.87.
ג. בקשת המשיב 2 מהאגודה לא לכלול חיובים אחרים זולת בגין פעילות משקית בכרטיס המשק – מיום 21.7.87.
ד. הודעת הורי המשיג לאגודה על ביטול מעמדו של המשיג כבן ממשיך ועל ביטול חברותו והחזרת האם לפנקס החברים – מיום 1.1.88.
ה. פרוטוקול ועד ההנהלה בו מאושרת בקשת הורי המשיג להפסקת חברותו של המשיג באגודה והחזרת האם לפנקס החברים – מיום 12.1.88.
ו. הודעת ועד האגודה אל המשיג על הפסקת חברותו באגודה – מיום 14.1.88.
ז. הודעת האגודה למשיג על הפסקת התשלומים השונים המשולמים – מיום 18.1.88.
ח. פרוטוקול אסיפה כללית מיום 4.8.88 בה מופיע שוב שמה של האם כמשתתפת בה.
בנוסף, ראוי לציין כי ביום 17.12.02 שלח המשיב 2 מכתב להנהלת האגודה בו הוא מבקש לקבל את בנו, המשיג לבן ממשיך בנחלה אחריו. תמוה הדבר שכן אם סבר המשיג כי הינו ומעולם לא פסק להיות חבר אגודה, מדוע זה לא "הרים גבה" ועשה מעשה בגין בקשה זו של האב הסותרת כביכול את משנתו?.
יתרה מכך, אף אם תתקבל טענת המשיג לפיה לא ידע על מכלול (אם לא לומר שלל) ההתכתבויות כפי שהוצגו לעיל, הרי כיצד ניתן להסביר את העובדה שלמן שנת 1988 לא הופיע יותר המשיג באסיפות הכלליות של האגודה, שעה שטרם לכך הופיע בהן?לפיכך, לאור מכלול הראיות כאמור, אין בי ספק כי המשיג ידע על הוצאתו מחברות אך בחר שלא להרים קול זעקה.
צוואת האם:
36.המשיג טען כי לאור צוואת האם שנחתמה ביום 15.3.98, עולה כי כל זכויותיה כולל הזכויות בנחלה שבנדון ביקנעם המושבה, עוברות אליו (כיורש במקום יורש), ובכך יש להצביע כי דברי המשיב 2 אינם נכונים וכי כוונתה של האם המנוחה היתה דווקא להעניק את הזכויות האמורות למשיג ולא לאחר.
אני מצווה בזה כי אחרי מותי –יאסף כל רכושי, ישולמו כל חובותי עד ליום מותי לשלטונות, לרשויות ולכל אדם וגורם אחר, ישולמו הוצאות הקבורה, המצבה וכבודי האחרון – ויחולק רכושי כמפורט בהמשך:
א. הנני מצוה את כל רכושי, מכל סוג ומין שהוא, לבעלי שמואל שמעון ת.ז 0946245.
ב. אם חלילה לא יהיה בעלי שמעון שמואל בחיים ביום מותי ירשו את רכושי כלהלן:
בני שמואל יעקב ת.ז. 5137176-3 אם חלילה לא יהיה בני יעקב בחיים ביום מותי ירשו את עזבוני נכדי שמואל ירון ת.ז. 03824677-3."
מלשון הצוואה עולה בברור כי המנוחה הורישה את כל רכושה, לאחר תשלום כל חובותיה, לבעלה מר שמעון שמואל – המשיב 2. היות וכאמור המשיב 2 היה בחיים ביום פטירתה של המנוחה, הרי שרכושה עובר בירושה אליו.
על פי לשון הצוואה, רק מקום בו בעלה של המנוחה, המשיב 2, לא היה בן החיים, אזי היה רכושה של המנוחה עובר בירושה למשיג.
לפיכך, אין צוואה זו מעלה או מורידה מזכויותיו של המשיג ככלל ובנחלה בפרט, שעה שבנסיבות הקיימות, היא איננה משפיעה על המשיג בצורה כלשהי ואין מקום להיכנס לעובי הקורה על משמעותיה והשלכותיה לו הייתה רלוונטית לנסיבות הקיימות במקרה דנן.
למעלה מכל העניין, אציין כי הסכסוך דנן הינו בעל אופי משפחתי, הכולל בחובו, בין היתר, צו ירושה של האם המנוחה. מן הראוי כי סכסוך משפטי מעין זה, ידון בערכאה המתאימה –בית המשפט לענייני משפחה ובכך יביא אל קיצו את המסכת הלא נעימה אשר בוודאי אינה משאת נפשו של המשיב 2.
אשר לגוף העניין - בהתנהלות האגודה בעניין זה נפלו פגמים פרוצדוראליים שאין להקל בהם ראש. על האגודה כרשות ציבורית מוטלת החובה לפעול בהתאם להוראות הדין ולהימנע מפגיעה בזכויות חבריה ללא עילה ראויה וצודקת.
לפיכך, יכלה האגודה למנוע ולהימנע מההליך דנא לו רק הייתה פועלת בהתאם לדין ולתקנונה, ודואגת לקיים את הליך ההוצאה מחברות כפי הנדרש ובהתאם לפרוצדורה הקיימת. שעה שלא עשתה כן, לא נפלא הדבר שנפגעים זכויותיהם של אי אלו, שכעבור זמן מה, מגיעים לכדי מחלוקות עם האגודה ואז צפה ועולה שאלת חברותם באגודה. קיום הליך ההוצאה מחברות על פי הדין היה מונע ועתיד למנוע, אם ייושם, מחלוקות נוספות כדוגמת המחלוקת דנא וטוב תעשה המשיגה והאגודות בכלל אם ינהגו כך ויפה שעה אחת קודם.
על אף כל זאת, בנסיבות הקיימות, אין להעלים עין ויש לתת את מירב המשקל להתנהלותו של המשיג וכן לאפשרות ולפיה ייתכן שהתנהלותה הלא תקינה של האגודה נבעה מן העובדה כי עסקינן במקרה של בן ממשיך, ואשר הסמכות לקבלתו הינה בידי הוועד. ייתכן, כי לאור עובדה זו, סבר הוועד בשגגה כי גם הזכות להוצאה מחברות נמצאת בידיו. אשר למשיג, זה ידע על הוצאתו מחברות, אף אם לא בזמן אמת אזי בחלוף פרק זמן לא רב. עם זאת, בחר המשיג שלא לפעול בשום דרך ונהג בשתיקה רועמת שאינה יכולה להתפרש אלא כהודאה שבשתיקה למצב הדברים. שיהוי כה ניכר, משך כמעט כ-20 שנה, יש בו להעיד לכל הפחות על ויתורו של המשיג על זכויותיו אם היו, בנוסף לחוסר תום לב וניקון כפים בהתנהלותו.
לפיכך, הריני מאמץ את המלצת החוקר וקובע כי המשיג אינו חבר באגודה ואין להכליל את שמו בפנקס החברים.
אין צו להוצאות.
