המועצה האזורית חוף השרון לא תוכל לגבות ארנונה רטרואקטיבית ולכן לא תכניס לקופתה מליוני שקלים
בין השנים 2004-2010 לא חויבה רפת חוף השרון, אגודה שיתופית חקלאית, בתשלום ארנונה. בצו הארנונה לשנת 2010 החלה המועצה האזורית לחייב את הרפת בתשלום ארנונה לפי התעריף שהוטל על "רפתות" בסך 15.11 ₪ למ"ר. אולם, באפריל 2010 קיבלה הרפת הודעת שומה לפיה חויבה הרפת בתשלום לפי 0.3 ₪, שיעור הארנונה אשר הוטל על מבנה חקלאי. בשנת 2011 הגישה המועצה האזורית בקשה לאישור השרים לשינוי גובה ההיטל ל0.3 ₪ אולם בקשה זו נדחתה. נציין כי הרפת נתבעה לחיוב ארנונה בסך חצי מליון ש"ח עבור שנת 2011, לפי התעריף של הרפתות, אשר עמד על 15.57 ₪.
כמו כן, התבקשה הרפת לשלם יותר מ- 3,500,000 ₪ עבור ארנונה לשנים 2004-2010, כאשר החישוב נעשה לפי תעריף ארנונה של רפתות. בעקבות חיובים אלו פונה הרפת לביהמ"ש.
לטענת הרפת, בעת הקמתה, בשנת 2004, הובטח לה ע"י ראש המועצה האזורית חוף השרון כי לא תחויב בארנונה. הרפת מדגישה, כי אלמלא הבטחה זו - לא היתה מוקמת הרפת המשותפת ליישובים אחדים דווקא במועצה זו.
בנוסף, טוענת הרפת, כי הסיווג של "רפתות" אינו חוקי לאור שינויים שנערכו בצווי הארנונה ללא קבלת אישור השרים. בעקבות זאת, לא ניתן להשית על הרפת את החיוב הנדרש ממנה, ולכל היותר יש לסווגה באופן שיורי כ"מבנה חקלאי".
כמו כן, טוענת הרפת, כי חויבה לראשונה בארנונה באפריל 2010, ולכן יש לחייבה בתשלום ארנונה עבור חודשים מאי-דצמבר בלבד ולא עבור חודשים ינואר-אפריל 2010. כמו כן, מלינה הרפת על החיוב הרטרואקטיבי שחויבה לשלם עבור השנים 2004-2009, וסבורה כי אין לחייבה רטרואקטיבית.
מנגד, מכחישה המועצה האזורית כי חל הסכם מסוים הפוטר את הרפת מתשלום ארנונה ומדגישה כי במידה והיה הסכם כזה הינו בטל, וזאת בהתאם לאמור בפקודת העיריות הדורשת מכל הסכם שיש בו התחייבות כספית מטעם העירייה את חתימת העירייה, ראש העיר והגזבר. במקרה דנן, לא הוצגו חתימותיהם על הסכם ולכן גם אם סוכם בין הצדדים כי הרפת פטורה מתשלום הרי שההסכם בטל.
דיון והכרעה
ראשית, מציין ביהמ"ש, כי הרפת לא הוכיחה את קיומו של הסכם או התחייבות לפיה הרפת לא תחויב בארנונה. ביהמ"ש מקבל את טענת המועצה האזורית וקובע, כי אף אם היה הסכם כזה הוא היה בלתי אכיף ובלתי חוקי היות והיה חסר את חתימת העירייה, ראש העירייה והגזבר. מה עוד, פוסק ביהמ"ש, שרשות ציבורית כלל אינה רשאית לפטור נישום מתשלום היטל שכלל הציבור חייב בו, אלא על פי היתר הקבוע בחוק או על פי חוק ובמגבלות אותו היתר, ולכן קשה להאמין כי המועצה האזורית פטרה את הרפת מתשלום, ואף אם כן, דבר זה היה נגד החוק ולכן הוא בטל.
בעניין החיוב הרטרואקטיבי, מבהיר ביהמ"ש, כי חיוב רטרואקטיבי כפוף לחזקה הפרשנית נגד תחולה למפרע וידו של בית המשפט "תהא קפוצה בהתרתו". ביהמ"ש מדגיש, כי חיוב זה נחשד מלכתחילה כחיוב פסול, והנטל לסתור זאת מוטל על הצד המבקש להתיר את החיוב.
ביהמ"ש מפרט באילו מקרים ייחשב חיוב ארנונה רטרואקטיבי ויצריך טעמים ראויים לאוכפו: כאשר הארנונה מושתת על הנישום לאחר תום שנת הכספים הרלוונטית; כאשר יש תיקון לשומת הארנונה והתיקון חל על פרק הזמן שקדם לתיקון; כאשר מושתת ארנונה לראשונה במהלך שנת הכספים והחיוב בארנונה כולל יישום של החלטה מנהלית חדשה, וההחלטה תיושם על פרק הזמן שקדם לקבלתה;
בהתאם לאמור בפסיקה, קובע ביהמ"ש, כי הסבירות לחיוב רטרואקטיבי תיבחן ע"י איזון בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו על ההחלטה, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת. ביהמ"ש מדגיש, כי תינתן חשיבות מיוחדת להתנהלותו של הנישום, ולשאלה אם רובץ לפתחו "אשם" כלשהו.
במקרה דנן, סבור ביהמ"ש כי החיוב בין השנים 2004-2009 הינו חיוב רטרואקטיבי, ומבהיר כי אין בדיני הארנונה הוראה מפורשת המסמיכה את הרשות המקומית להשית חיוב ארנונה למפרע.
לפיכך, סבור ביהמ"ש, כי היה על המועצה להציג טעמים ראויים להיתר החיוב הרטרואקטיבי, אך היא לא עשתה זאת. ביהמ"ש מדגיש, כי הימנעות המועצה במשך שנים מחיוב הרפת בתשלומי ארנונה יצרה אצל הרפת הסתמכות לגיטימית. מה עוד שמדובר ברפת גדולה הנראית לעיני כל, ואף שילמה היטלים שונים במהלך השנים, ולכן ה"אשם" שבהיעדר החיוב רובץ לפתחה של המועצה אשר נמנעה מלחייב את הרפת בתשלום ארנונה.
לא רק זו, מציין ביהמ"ש, אלא שהמועצה לא אישרה כנדרש שינוי סיווג שבצעה בצו הארנונה, אשר הביא להעלאה משמעותית של שיעור הארנונה המוטל על הרפת, וגם מחדל זה מחזק את המסקנה בדבר אי השתת החיוב למפרע.
בהמשך, עוסק ביהמ"ש בחיוב הכספים לשנת 2010 וקובע כי ללא הוכחת טעמים ראויים לא ניתן לחייב בתשלום רטרואקטיבית, וכי הודעת החיוב שהתקבלה באפריל הינה לפי החיוב המצוין בהודעה, קרי לפי המבנה החקלאי.
לבסוף קובע ביהמ"ש כי חיוב הארנונה לפי הסיווג "רפת" אושר ע"י השרים לקראת סוף שנת 2011, ולכן חיוב הרפת לפי הסיווג "רפת" לשנת 2011 עומד בעינו. לפיכך, מסכם ביהמ"ש ואומר, כי לאחר שיצורפו החיובים עבור שנת 2010, תחויב הרפת בתשלום 550,000 ₪ עבור כל התקופה הנידונה בעתירה.
ביהמ"ש מקבל חלקית את העתירה וקובע כי הרפת תשלום למועצה האזורית היטלי ארנונה רק החל מחודש אפריל 2010.
בנוסף, לא נפסקו הוצאות.
ניתן ב- י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013.
