המינהל הפסיק את החכירה לצרכי הפקעה – המינהל יפצה
בתאריך 29 ביוני 2006 קיבל כבוד השופט ר. ג'רג'ורה בבית המשפט המחוזי בחיפה את בקשת כפר הנוער גלים (להלן – "המבקשת") הן בכך שהצהיר עליה כחוכרת לדורות והן בכך שהצהיר על זכותה לקבל פיצויים מהמינהל, הפ 110/04 כפר הנוער גלים נ' מינהל מקרקעי ישראל[1]. להלן עובדות הפרשה על קצה המזלג:
משנת 1953 ועד שנת 1992 המבקשת הייתה בעלת זכויות חכירה מהמינהל בשטח של כ-1368 דונם (להלן – "שטח המשבצת") בהתאם לחוזי חכירה מתחדשים תלת שנתיים. במהלך שנת 1991 יזם המינהל תוכנית הפקעה לפיה חלק משטח המשבצת יופקע על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה לצורכי סלילת כביש, קרי למטרה ציבורית. המבקשת טענה כי בעקבות ההפקעה נגרעו משטח המשבצת כ-9.367 דונם שייעודו התכנוני היה לחקלאות.
בית המשפט קבע כי מעמדה של המבקשת מכוח חוזי חכירה תלת שנתיים מתחדשים, שווה למעמד חוכר חכירה לדורות שכן חידוש זכויות חכירה תלת שנתיים מאז 1954 ללא הפסקה, ברציפות ובאופן אוטומטי, מצביע על כך שהמינהל הקנה למבקשת בפועל מעמד של חוכרת לדורות. באשר לשאלת הפיצויים, בית המשפט בוחן האם התקיימו ארבעת התנאים בהחלטה מס' 343 של המינהל אשר בהתקיימם תדון הועדה בשיעור הפיצויים.
להלן התנאים: (א) חכירה לזמן ארוך. (ב) ביטול זכות החכירה תוך תקופת החכירה. (ג) ביטול החכירה בעקבות שינוי יעוד או מסיבה אחרת שאינה תלויה בחוכר ולא יכול היה למנעה. (ד) החזרת הקרקע לחזקת המינהל. לגבי התנאי השני והשלישי אין ספק כי אלו מתקיימים אולם לגבי התנאי הראשון קובע בית המשפט כי חרף העובדה שחכירה לזמן ארוך מוגדרת כהחכרת קרקע חקלאית לתקופה העולה על שלוש שנים, במקרה דנן עצם העובדה שהחכירה הייתה מתחדשת באופן אוטומטי, מצביעה על הכוונה לראות את החכירה כחכירה מתמשכת לזמן ארוך ומכאן שהמבקשת בתקופת הפסקת החכירה, הייתה בעלת מעמד של "חוכר לזמן ארוך".
באשר לתנאי הרביעי נקבע כי לא הגיוני לדרוש החזרה פיזית של הקרקע המופקעת לידי המינהל שכן ברור שהלה ימסור אותה לגוף הציבורי המפקיע. אין באי החזרת הקרקע באופן פיזי למינהל כדי לשלול מן המבקשת את זכותה לפיצויים אם התקיימו יתר התנאים. כמו כן נקבע כי לא על הועדה המקומית מו
[1] הפ (חי') 110/04 כפר הנוער גלים נ' מינהל מקרקעי ישראל, המאגר המשפטי הישראלי- נבו.
