הנחיות לא ברורות חד משמעית בדבר אופן חישוב העלאת הארנונה
הרקע
בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי איזהו המדד שלפיו יש לחשב את העדכון השני של שיעורי הארנונה. בעמוד אליו מפנה חוק ההסדרים קיימות שתי טבלאות ולכן שני מדדים.
המחלוקת היא, האם "מדד השכר הציבורי" נקבע לפי טבלת "המחירים השוטפים" (הטבלה העליונה) או טבלת "המחירים הקבועים – מדדים" (הטבלה התחתונה) הנמצאות באותו עמוד בירחון הסטטיסטיקה לישראל.
המבקשים טוענים כי הטבלה הרלוונטית היא הטבלה התחתונה, ויש לעדכן את שיעורי הארנונה בהתאם לה. המשיבים טוענים כי הטבלה הרלוונטית היא הטבלה העליונה, ובפועל הם עדכנו את שיעורי הארנונה בהתאם לטבלה זו. אם תתקבל פרשנות המבקשים, פירוש הדבר כי שיעורי הארנונה עודכנו מעבר למותר על פי חוק ההסדרים. מחלוקת נוספת היא כי אחת הטבלאות כלל לא יכולה להיחשב כ-מדד.
בנוסף, טוענים המשיבים כי חוק ההסדרים הוא שרירותי, ואופן החישוב בו גם ויש לבצע חישובי ארנונה לפי התכלית אליהם נועדו וכי, בדרך בה מחושבת הארנונה כיום אין אפשרות להתייעל באופן פעילות הרשויות לאורך זמן מכיוון שנוצרת שחיקה.
דיון והכרעה:
אני סבורה כי לשתי הגישות הפרשניות יש עיגון אפשרי בלשון בחוק. מבין כל האפשרויות, צריך הפרשן לבחור את זו שעולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק. כלל זה חל גם בדיני המס. כל חוק, ובכלל זה חוקי מס, יתפרש לאור תכליתו, כאשר על הפרשן להניח, כי המחוקק ביקש להטיל מס ולא ליצור פרצות.
תיקון חוק ההסדרים נשוא הדיון דנן, קובע בית המשפט, נועד לייתר חקיקה מדי שנה ביחס לשיעור העדכון (כפי שנעשה עד לחקיקתו), על ידי קביעת נוסחת עדכון רב שנתית, לה שתי תכליות: האחת, עדכון הארנונה בהתאם להתייקרויות, והשניה, התייעלות ברשויות המקומיות. ההצמדות נועדו להבטיח את העדכון, קרי את ההגנה על הכנסות הרשויות מארנונה מפני שחיקת מחירים. מקדם ההתייעלות נועד להבטיח, כי הרשויות יתייעלו.
המנגנון שנקבע נועד לאפשר עדכון של הארנונה בהתאם להוצאות המשוערות של הרשות המקומית. הוצאות אלו הוערכו על ידי המחוקק, מחציתן על תשלום שכר ומחציתן הוצאות אחרות על רכישת מוצרים ושירותים. ההצמדות אמורות לשקף את השינוי במחירים הרלוונטיים. את ההוצאות האחרות התיר המחוקק לרשות להצמיד במלואן למדד המחירים לצרכן, מתוך כוונה לאפשר לרשות להצמיד את הוצאותיה למחירים העדכניים שלהן, באופן שישקף נכונה את השינוי בעלויות שלהן.
על בסיס אותו היגיון, קובע בית המשפט, יש לפרש את התייחסות המחוקק ליתר הוצאות הרשות, שהמחוקק הניח שהן הוצאות שכר: הצמדה מלאה של ההוצאה למדד הרלוונטי. מלשון החוק עולה כי המחוקק ראה את מדד השכר הציבורי כאינדיקציה להוצאות השכר של הרשויות, אינדיקציה שאף אם אינה מדויקת, היא נועדה לשקף את השינוי בהוצאות אלה משנה לשנה.
תביעה ייצוגית:
אין מקום לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, שכן המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא מחלוקת משפטית על פרשנות דבר החקיקה וניתן כבר בשלב הנוכחי של הדיון להעריך, כי סיכויי התביעה להתקבל אינם מגיעים לדרגה של "סיכוי סביר" כקבוע בחוק תובענות ייצוגיות. ובנוסף, מכיוון שאין זו הדרך היעילה וההוגנת כמצוין בחוק וגם, מכיוון שהבקשה היא לסעד הצהרתי שלא בא בגדר תובענות ייצוגיות.
סיכום:
סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית.
ניתנה היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.
