הספקת מים במושב גבעת יואב: האם חלה חובה לספקם גם לחבר שהקים מטע מחוץ למשבצת המושב?
העובדות הרלוונטיות:
עמרם רון, חבר מושב גבעת יואב שברמת הגולן, מתפרנס מעיבוד שטחים חקלאיים בהם הוא מגדל מטעי בננות וענבי מאכל.
מי גולן הינה אגודת מים שיתופית אשר בה חברים כל המשקים החקלאיים ברמת הגולן.
מידי שנה נקבעים על ידי משרד החקלאות ורשות המים, מכסת המים החקלאיים בעבור כל ישוב ברמת-הגולן לפי מצב המים באזור. המכסה הנקבעת מסווגת לישובים ולא לכל חקלאי באופן פרטי.
במידה ויש חריגה בצריכת המים, היישוב מודיע לאגודת המים מי גולן מיהם החקלאים שחרגו ממכסתם לצורך גביית תשלומי החריגה. היישוב מדווח לאגודת המים מי גולן על החקלאי שצרך כמויות מים גדולות, אשר בגינם נגרמה החריגה ולכן צודק וראוי להטיל עליו את תשלום החריגה.
בחודש ספטמבר 2007 ביקש עמרם רון מבית המשפט ליתן צו מניעה זמני שיאסור על ניתוק מטעיו המצויים במשבצת קיבוץ מבוא חמה מהספקת מים. עמרם רון טען כי הנתבעות איימו לנתק את מטעיו מהספקת המים באם ולא ישלם לאגודת המים מי גולן תוספת חיוב בעבור חריגה ממכסת המים המוקצבת למטעיו.
ביהמ"ש העניק לעמרם רון את צו המניעה הזמני, אשר נשאר בתוקף עד ליום מתן פסק הדין.
עמרם רון פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לסעדים הבאים:
1. צו מניעה קבוע אשר יאסור על מושב גבעת יואב, אגודת המים "מי גולן" ומקורות לנתק את הספקת המים למטעים שלו, המצויים במשבצת קיבוץ מבוא חמה.
2. צו עשה קבוע אשר יחייב את הנתבעות לספק מים למטעיו לפי הכמות הנדרשת.
3. קביעת חלוקת מכסות מים בין החקלאים במושב גבעת יואב.
4. קביעת מכסת מים שתסופק לגידולים החקלאיים שלו.
5. סעד הצהרתי שיקבע שהתשלום עבור המים שהוא משלם, לא יכלול תוספת חריגה.
כב' השופטת פלפל פסקה כי:
חברת מקורות טוענת, כי היא מספקת מים לרשויות המקומיות ולאגודות מים ולא לאנשים באופן פרטי, על כן מכיוון ומקורות מעולם לא סיפקה מים לעמרם רון באופן ישיר, אין בניהם קשר חוזי, לפיכך אין בין עמרם רון לחברת מקורות כל יריבות וטענותיו, ככל שיהיו, אינן צריכות להיות מופנות לעבר מקורות.
מנגד, טוען עמרם רון כי התשלומים שהוא משלם מגיעים בסופו של דבר לכיסה של חברת מקורות ועל כן קיימת בינו לבינה יריבות.
השופטת פלפל פסקה כי קיימת יריבות ישירה בין מקורות לבין עמרם רון. אמנם חברת מקורות אינה מספקת מים באופן ישיר לתושבים, אלא מספקת מים לרשויות המקומיות ולאגודות החקלאיות ודרכן לתושבים, אך במקרה דנן, מדובר בחברת מקורות אשר נהנית ממעמד מיוחד של חברה לאומית ציבורית, בעלת השליטה הבלעדית במקורות המים בישראל עפ"י חוק המים, יש לראות אותה כקשורה באופן ישיר ללקוחות הפרטיים אשר להם היא מספקת, גם אם בדרך עקיפה, מים.
באשר לתביעת עמרם רון, לחיוב הנתבעות לספק מים למטעיו נפסק כי:
הסכסוך בעניין זה נובע בעיקר משום שעמרם רון נטע מטעים חדשים בישוב מבוא חמה, הסמוך למושב גבעת יואב, מתוך צפייה שהמושב ידאג להספקת המים למטעים הללו.
עמרם רון טוען כי במשך כל השנים בהם היה חבר במושב גבעת יואב, סופקו לו כל כמויות המים שהוא היה צריך בשביל מטעיו, מעולם המושב לא הגדיר לחבריו מהי כמות המים שמותר לכל אחד מהם לצרוך.
מושב גבעת יואב טוען כי התקבלה החלטה בפורום הנהלת המושב על קיצוץ במכסות המים ואם לעמרם רון היו השגות על ההחלטה היה עליו לבקש את כינוס האסיפה לשם ביטול ההחלטה, עמרם רון לא עשה כן.
כאשר המושב לא צרך את מלוא מכסת המים המוקצבת לו, איפשר המושב לכל חבריו להשתמש בכמות המים כאוות נפשם, אך מכיוון שבשנת 2006 הייתה חריגה, היה על מי שחרג לשלם בעבור אותה חריגה.
אגודת המים מי גולן טוענת כי החריגה ממכסות המים בשנת 2006 יוחסה בכ- 70% כלפי עמרם רון וכ- 30% יוחסו לשאר חברי מושב גבעת יואב. על כן פנתה אגודת המים מי גולן למושב גבעת יואב בדרישה לחייב את החקלאי המושב בעבור החריגות. מושב גבעת יואב דיווח לאגודת המים מי גולן כי את התשלום על החריגה, עליה לגבות מעמרם רון, מאחר והוא אחראי לחלק הארי של החריגה.
גבעת יואב מצידה, אפשרה לאגודת המים מי גולן לרשום את צריכת המים של מטעיו של עמרם רון, בשטחים שלו, על שמה, תוך הדגשה כי אספקת המים למטעיו תהווה תוספת למכסת המושב ולא תגרע ממנה.
עמרם רון טען כי ביקש לזמן אסיפת חברים במושב על מנת לב
כב' השופטת פלפל הכריעה:
עמרם רון לא הוכיח כי פנה למושב בבקשה לקיים אסיפת חברים שתביא לביטול החלטת הועד, לפיה הקצאת מים להשקיה מחוץ למשבצת המושב לא תיכלל במכסת המים של המושב, ובשנים של מחסור תחשב להקצאה חריגה המחייבת בתשלום נוסף בעבור שימוש חורג, עמרם רון נ
אסיפת החברים במושב גבעת יואב קבעה בהחלטה כי לא יסופקו מים למטעים הממוקמים מחוץ לשטחי המושב, החלטה זאת היא החלטה עקרונית, החלה על כל חברי מושב גבעת יואב, כך שאין כאן אפליה כנגד עמרם רון, שלא הציג כל ראייה לכך שישנם שטחים אחרים מחוץ למושב אשר אכן מקבלים מים ממושב גבעת יואב מבלי להיחשב כחריגה.
הנוהל במושב גבעת יואב הינו כי החברים יקבלו את מכסת המים שהם צורכים בתוך גבולות המושב ולא מחוצה לו. עמרם רון היה מודע לנוהל הזה כאשר נטע את המטע במבוא חמה.
על כן, נדחתה טענתו של עמרם רון לפגיעה בעקרון השוויון ובית המשפט לא יתערב בהחלטת אסיפת החברים של מושב גבעת יואב. פועל יוצא מכך הוא כי לא חלה חובה על מושב גבעת יואב לספק מים למטעים אשר מחוץ למושב מתוך המכסה של המושב.
לעניין הספקת מים מאגודת המים מי גולן, נפסק כי מי גולן מעולם לא התחייבה לספק מים לעמרם רון ולכן אין היא חייבת לספק לו מים למטעים אשר במבוא חמה.
גם התביעה להספקת מים ממקורות נדחית.
באשר לטענת עמרם רון כי הנתבעות איימו עליו כי ינתקו לו את הספקת המים באם לא ישלם את החריגה, נפסק כי עמרם רון לא שילם את החריגה בשל רצונו למקסם את רווחיו. לא מדובר כאן בהספקת מים לשתייה, אלא בהספקת מים למטרות חקלאיות, לכן כל עוד עמרם רון ממקסם את רווחיו תוך פגיעה בשאר חברי המושב, מקסום רווחים זה פסול.
קביעת מכסות מים בין החקלאים במושב גבעת יואב:
השופטת פלפל הורתה למושב גבעת יואב להקצות באופן ברור, תוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין, את מכסת המים של המושב בשנים טובות וכמו כן לקבוע מנגנון הפחתה בשנים שחונות.
לסיכומו של עניין נפסק כי הנתבעות רשאיות להפסיק את הספקת המים למטעיו של עמרם רון, אשר ממוקמים מחוץ למושב גבעת יואב, ולכן מבו
כן נפסק כי עמרם רון יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד כל אחת מהנתבעות בסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחת מהן.
ניתן ביום 10.09.08.
