העליון דחה עתירה על הסף מחמת השיהוי מחד ובהיותה מוקדמת מאידך

עניינה של העתירה היא בהמלצות שר הפנים משנת 2014 להעברת שטחים מתחום מועצה אזורית עמק חפר לעיר נתניה ולביצוע חלוקת הכנסות מהארנונה המופקות משטחים אלו. השטחים בפועל הועברו אך כספי הארנונה מעולם לא חולקו בין הרשויות. בעקבות המקרה משרד הפנים הקים ועדת חקירה לשם בחינת מכלול הנסיבות ובניהן, אופן חלוקת ההכנסות. העותרת טוענת כי ועדת חקירה תפגום בהחלטות שר הפנים משנת 2014.

רקע:

בשנת 2009 לבקשת עיריית נתניה, הוקמה ועדת חקירה על ידי משרד הפנים לשם שינוי תחומי השיפוט של העיר נתניה ושל המועצות האזוריות הגובלות עימה. סמכותה של הוועדה כללה בין היתר את הסמכות לבחון את אופן חלוקת השטחים וההכנסות בין הרשויות, בהסכמה ושלא בהסכמה. במהלך אוקטובר 2012, הגישה הוועדה את מסקנותיה למנכ"ל משרד הפנים. מבין המלצותיה, ניתנה המלצה להעביר שטחים מסוימים ממועצה אזורית עמק חפר ליידי עיריית נתניה וכי זו מצידה, תעביר למועצה הכנסות בשיעור מסוים מרווחי הארנונה המגיעים מהשטחים האמורים. מנכ"ל משרד הפנים המליץ לאמץ את המלצות הוועדה בנוגע לחלוקת תחומי השיפוט. בנוסף, בהתייחס לחלוקת ההכנסות, ניתנה אפשרות להגיש לשר הסכמים לחלוקת ההכנסות אשר ירקמו בין המועצות. במידה והסכמים אלו לא יוגשו, המתווה אשר יושם יהיה המתווה אשר הוצע על ידי הוועדה.

בינואר 2015, ניתן צו המורה על העברת השטחים מתחומה של מועצה אזורית עמק חפר לתחומה של עיריית נתניה. לעומת זאת, בכל הנוגע לחלוקת ההכנסות, לא הוגשו הסכמים על ידי הרשויות וגם צו המאפשר גבייה כפי שהמליצה הוועדה לא הוצא בעניין ולא יושם.

לאחר שנים בהן מועצה אזורית עמק חפר ניהלה שיח ממושך עם עיריית נתניה בסוגיית ההכנסות וניסיון גישור שלא צלח, פנתה המועצה לשר הפנים בבקשה כי יורה בצו על חלוקת הכנסות בינה לבין עיריית נתניה, בהתאם להחלטת השר והמלצות הוועדה. בתגובה, השיב מנכ"ל משרד הפנים כי יש מקום לבחינת הסוגיה מחדש על יד הוועדה הגיאוגרפית ולקבל המלצות חדשות בהתאם למסקנותיה.

העותרת הביעה תרעומת על הכוונה למנות וועדה אשר תבחן מחדש את ההחלטות אשר יושמו בחלקן וביקשה לקבל פירוט אודות העובדות והנתונים אשר עליהם נסמכה ההחלטה למנות ועדת חקירה מחודשת. מנהלת אגף השלטון המקומי במשרד הפנים השיבה כי החלטת שר הפנים משנת 2004 לא הבשילה לכדי חתימה ולכן בפועל מעולם לא בוצעה חלוקת הכנסות. כמו כן, מצב הדברים שונה מזה שהיה בשנת 2014 ולכן נדרשת וועדה אשר תבחן את המצב בהתאם למצב בו עומדים הדברים כיום.

דיון והכרעה:

דין העתירה להידחות על הסף. יש לדחות את העתירה מחמת השיהוי שדבקה בה שכן, ההחלטה המדוברת עליה מנסה המועצה להסתמך, התקבלה בשנת 2014 ומאז לא יושמה. כלומר, חלפו למעלה משש שנים בהן יכלה העותרת לפנות לשר הפנים. משלא עשתה זאת, אין פלא כי הומלץ לבחון את פני הדברים מחדש. כמו כן, יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת שכן לא ניתן לבחון את טענות העותרת כנגד הוועדה לפני שזו הגישה את המלצותיה והשר הכריע בסוגיה. כמו כן, בשלב זה רשאית העותרת לשטוח את טענותיה בפני הוועדה. בנוסף, ביהמ"ש הביע 'תחושת אי נוחות' מכך שעיריית נתניה זוכה כמה וכמה שנים להנות מהשטחים שנמסרו לה וזאת מבלי שתחוש מחויבת להעביר בחזרה את תמורתם.

סיכום:

דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי מחד ובהיותה מוקדמת מאידך.

העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ₪.

ניתן ביום: כ"א באייר התשפ"א, 3 למאי 2021.