הפרת חוזה העסקה או פיטורים שלא כחוק?

התובע עבד בשירות הנתבעת החל משנת 2006 ועד שנעצר ובהמשך נאסר בפעם הרביעית בשנת 2015. בעוד כי בשלושת תקופות המאסר הראשונות של התובע, הסדיר התובע את הפסק העסקתו וביקש מראש בקשה לחופשה ללא תשלום (להלן: "חל"ת"), בעת יציאתו לתקופת המאסר הרביעית, לא הסדיר התובע את חופשתו אל מול מעסיקו (להלן: "התובעים"). לאחר ריצוי מאסרו, ביקש התובע לשוב לעבודתו אצל התובעת אך זו סירבה משום שהעסיקה אדם אחר למילוי תפקידו ומשום שלא קמה לה חובה בדין להחזיר את התובע .

רקע:

התובע טען כי הנתבעת כגוף שלטוני ציבורי נהגה שלא כדין ובניגוד לחוקת העבודה והוראות ותקנון שירות המדינה. משום כך, הנתבעת קיפחה את זכויותיו של התובע ופיטרה אותו שלא כדין, מבלי שנערך לו שימוע מסודר ושלא בידיעתו בעוד שהתובע הסתמך על כך שישוב לעבודתו בתום ריצוי מאסרו.

מנגד, הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי יש לדחות על הסף את התביעה בשל שיהוי ולחלופין, בשל התיישנות הזכויות. כמו כן, ציינה כי התובע לא פוטר מעבודתו, אלא עבודתו הופסקה בשל נסיבות חיצוניות אשר אינן קשורות לנתבעת. משכך, מדובר בסיכול חוזה עבודה על ידי התובע. הנתבעת שילמה לתובע את מלוא זכויותיו בגין תקופת עבודתו וסיומה ולכן, התובע אינו זכאי לכל תשלום נוסף ומכאן שעל התביעה להידחות גם לגופה.

דיון והכרעה:

סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"ה – 1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)") מגדיר כי סיכול חוזה מפקיע את החוזה מעיקרו, באופן שכל החיובים על פיו בטלים. עם זאת, יש לזכור כי הקביעה בדבר "סיכול" אינה אוטומטית אלא תלויה בכלל נסיבות המקרה, לרבות אורך תקופת ההיעדרות, אופי העסק, אופי תפקידו של העובד ומידת חיוניותו, יכולת המעסיק להיערך ולהשיג עובד חלופי ועוד.

ביהמ"ש שוכנע כי במקרה דנן, התקיימו התנאים המנויים בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) המצדיקים הכרה ב"סיכול" מכיוון שהתובע נעדר מעבדותו לתקופת מאסר ארוכה בת 19 חודשים בגין מעשיו. כלומר, היה עליו לצפות מראש את משמעות ביצוע העבירה הפלילית ואת האפשרות שייענש וייכלא כך שחוזה העבודה סוכל באשמתו. כמו כן, התובע לא הגיש בקשה לחל"ת ולא עדכן (הוא או מי מטעמו) את הנתבעת בדבר צפייתו לשוב לעבודתו לאחר מאסרו. כמו כן ובניגוד לטענותיו, ניכר כי התובע יכל היה לבצע שיחות טלפון לשם בקשת חל"ת לאחר תחילת מעצרו ומאסרו.

בנוסף, בהתאם לאוגדן תנאי השירות לעובדי הרשויות המקומיות, סעיף 5.18.4 נקבע כי עובד לא יכול להגיש חל"ת לתקופה הארוכה מהתקופה בה שירת העובד עד תאריך תחילת החופשה. לכן, גם במידה והיה מגיש התובע בקשה מוסדרת לחל"ת, ולאור העובדה כי שהה בחל"ת מצטבר של כשנתיים ו-10 חודשים, ניתן היה לאשר לתובע שלושה חודשי חל"ת בלבד.

סיכום:

ביהמ"ש דחה את התביעה בגין פיטורים שלא כדין.

בהתחשב במצבו הכלכלי של הנתבע, ביהמ"ש חייב את הנתבע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בלבד תוך 30 יום.

ניתן ביום: י"ז כסלו תשפ"ב, 21 נובמבר 2021 בהעדר הצדדים.