הצגת אביזרים כמייצג במסגרת הפגנה טעונה אישור מוקדם של הרשות המקומית
עפמ"ק (י-ם) 10215-09-22 כליל ווקסלר נגד מדינת ישראל
בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני כבוד השופטת רבקה פרידמן-פלדמן.
לפנינו ערעור על הכרעת דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים, לפיה הורשעה המערערת בעבירה של הנחת מכשול ברחוב לפי סעיף 39(א) לחוק עזר עירוני ירושלים (שמירת הסדר והניקיון) (להלן: "חוק העזר") בגין דו"ח הניתן למערערת על הנחת חפצים ברחוב במסגרת הפגנה.
רקע
המערערת הינה אחת מהמארגנים של ההפגנה אשר התקיימה יום 1.2.2023 ברחוב שלומציון המלכה בירושלים, מתחת למשרדי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים. ההפגנה מחתה על כוונת הוועדה המחוזית לקדם תוכנית בנייה ב"רכס הלבן". כחלק מההפגנה, המוחים עשו שימוש באביזרים שונים כדוגמת מחצלת, מערכת תופים, מערכת הגברה, שולחן מתקפל ובריכת גומי מלאה במים. ההפגנה נערכה בתיאום מראש עם המשטרה, אך המוחים לא ביקשו היתר להנחת החפצים ברחוב. במהלך ההפגנה, הגיע למקום פקח של עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") ונתן למערערת דו"ח על סך 475 ₪ בגין "הנחת מכשול ברחוב".
טענות הצדדים
המערערת טוענת כי אינה יודעת מי הניח את החפצים אך כשהפקח שאל מי ארגן את ההפגנה, היא לקחה את האחריות. לטענתה, האביזרים שהונחו על המדרכה, שמטרתם הייתה למשוך את תשומת הלב של העוברים והשבים, לא חסמו את המעבר מכיוון שהונחו ברחבה גדולה. העירייה לא דרשה את אישורה לקיים הפגנה אך מנגד העירייה דורשת אישור להנחת חפצים על גבי המדרכה שהונחו במסגרת ההפגנה וזו לטענת המערערת, דרישה בלתי סבירה. המערערת טוענת שנוהל קיום ההפגנות של העירייה אינו כולל אישור להנחת חפצים ואין בו כל איסור לכך ומכאן, שלא יכלו לדעת מראש על האיסור.
בטיעונים משלימים, טענה המערערת כי העירייה אינה מוסמכת להתנות את חירות ההפגנה בקבלת היתרים ואין כל הוראת חוק המסמיכה אותה לעשות כן. הגוף המוסמך לאישור הפגנות הינה המשטרה ואין זה בסמכות העירייה.
מנגד, העירייה הגיבה כי זכות ההפגנה הינה זכות חשובה אך היא אינה מוחלטת והיא כפופה, בין היתר, לזכות הציבור לשימוש נאות ברחובות ללא מפגעים. זוהי חובתה של העירייה לשמור על הסדר, הניקיון והמעבר הבטוח בתחומה ולפיכך, היה על המארגנים לפנות מבעוד מעוד למנהל האזור בפיקוח העירוני ולקבל אישור להנחת חפצים.
בית משפט קמא דחה טענת המערערת לפיה אין הוראת חוק המסמיכה את העירייה לפעול כפי שפעלה וזאת מכיוון שאופי ההליך הוא כזה השואף להתעמק בעובדות הקונקרטיות ולא מדובר בעתירה מנהלית העוסקת בשאלות עקרוניות.
בערעורה טענה המערערת כי לא קיים יסוד עובדתי להרשעתה וזאת משום שלא הוכח כי היא הניחה את האביזרים בגינם ניתן הדו"ח דנן. מכאן, שלטענתה, קביעת בית משפט קמא אינה עומדת בדרישת ההוכחה מעל לכל ספק סביר, על אחת כמה וכמה כאשר לא נגרמה פגיעה חמורה באינטרס הציבורי. נטען כי הדרישה לקבלת היתר מהעירייה, באמצעות קביעת חובת רישוי לחלקים אינהרנטיים מההפגנה, נעשית כניסיון של העירייה להגביל, שלא כדין, את חירות ההפגנה וליטול לידיה סמכויות לא לה. מכאן, שפרשנות העירייה לחוק העזר אינה סבירה, על אחת כמה וכמה כשלוקחים בחשבון שאופיין של הפגנות מסוג זה הן שהן נערכות באופן ספונטני, ללא תכנון רב מאוד לאור אירועי השעה.
המשיבה טענה כי העירייה אינה מתנגדת להפגנות אך עם זאת, הצבת מכשולים ברחוב באופן הפוגע בציבור היא אסורה לפי חוקי העזר ולכן בסמכותה לאכוף עניין זה. לא הוכח כי שיקול הדעת של העירייה במתן הדו"ח היה מוטעה.
דיון והכרעה
כפי שציין בית משפט קמא בפסיקתו, מדובר בכתב אישום העוסק בעובדות קונקרטיות ולא בעתירה מנהלית העוסקת בשאלה עקרונית. בית המשפט מצא כי התמונות מהנחת החפצים יוצרות רושם כי הנחתם יצרה מפגע במקום. מדובר בהפגנת בודדים ולא בהפגנה המונית בה עלולים המארגנים לאבד שליטה על הנעשה. בנסיבות אלו, משלקחה המערערת אחריות על ארגון ההפגנה, ממילא היא אחראית על הנעשה בה לרבות הנחת מיצג ברחוב לצורך ההפגנה.
נראה כי בניגוד לטענת המערערת לספונטניות האירוע, המארגנים נערכו מראש להפגנה, שהתקיימה במועד בו נקבע דיון בוועדה המחוזית, תכננו את התנהלות ההפגנה ואת האביזרים בהם יעזרו. כמו כן, בניגוד לטענת המערערת, העירייה מוסמכת מכוח חוק העזר לפעול ולהתנות את הצבת האביזרים בקבלת אישור מראש.
סיכום
הערעור נדחה.
המערערת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 2,500 ₪.
ניתן ביום כ"ו באב תשפ"ג, 13 באוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
