הקצאת המגרש בוטלה, הדרישה לדמי פיתוח נותרה
בפני עורך דין רמזי חוראני תיק מספר: 1292/7/2015
עוזר רשם האגודות השיתופיות
|
בעניין: שער אפרים, אגודה שיתופית בע"מ מס' 57-001292-2
ובענין:
|
||
|
הצדדים:
|
1. אהרון זכאי
|
|
|
|
|
המבקש
|
|
|
- נ ג ד -
|
|
|
|
שער אפרים, אגודה שיתופית (בפירוק) בע"מ מס' 57-001292-2
|
|
|
|
|
המשיבה
|
החלטה
א. מהות הבקשה:
1. זוהי בקשה של המבקש מר אהרון זכאי, להלן: גם המבקש, לביטול צו תשלום שהוציא המפרק, עורך הדין מר איתן ארז, שייקרא להלן: גם המפרק, או לחילופין להורות על תיקון הצו. מינוח נוסף היה בפי המבקש: "ערעור על צו התשלום".
2. הצו הוצא על ידי המפרק ביום 29.3.2011 כמקובל מכוח סעיף 48 לפקודת האגודות השיתופיות, להלן: גם הפקודה, ונמסר למבקש ביום 4.4.11. נתון זה אינו שנוי במחלוקת וכך גם נקבע בהחלטת סגנית הרשם היוצאת, עו"ד מארי קושניר הררי, מיום 21.3.2013.[1]
ב. עיקר טענות המבקש:
3. המבקש טוען כי דרישת המפרק לתשלום דמי פיתוח עבור שני מגרשים שהוקצו למשק מספר 29 במושב שער אפרים – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (בפירוק), להלן: האגודה או המושב או המשיב, הנה חסרת תום לב, מפני שההקצאה בוטלה על ידי מנהל מקרקעי ישראל, עוד בשנת 2012. מנהל מקרקעי ישראל ייקרא, להלן: גם רשות מקרקעי ישראל או רמ"י.
4. המבקש פנה מיד כשניתן נגדו צו התשלום למפרק והודיע, כי אחד משני המגרשים ניתן לאחיו מר ניסים אהרון מכוח צו קיום צוואה, ולכן ביקש להפנות את דרישת התשלום בגין אותו מגרש לאותו אח.
5. המפרק אף ניסה לגבות את החוב בגין המגרש הנוסף מאותו אח, אך משלא צלחה דרכו שב וביקש את התשלום מהמבקש, בטענה, כי החוב הנו צמוד נחלה (29) ומכאן הסמכות לפנות למבקש לתשלום מלוא החוב, עבור שני המגרשים.
6. "לפי כך ובאיחור בשל האמור לעיל, בתאריך 14.10.2012 המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על צו התשלום וכן את הערעור עצמו". הבקשה נדחתה בסופו של דבר.
7. בכך נסתם הגולל על ערעור המבקש לדעתו, חרף הטענות הטובות שהיו לו, לרבות היעדר החובה לשלם בגין המגרש שנמסר לאח. למעשה לא ניתן לו יומו בבית המשפט לדעתו. המבקש מעולם לא התכחש לחובה לשלם את חובו, אך דרש כי התשלום יתייחס למגרש אחד בלבד.
8. "לימים, ולאחר שהמשיב לא שעה לבקשותיו של המבקש, פנה המשיב להליך של פשיטת רגל". ביום 28.10.2014 ניתנה החלטת כב' בית המשפט המחוזי (מרכז) בה ניתנה רשות לשלוח למבקש התראת פשיטת רגל. המבקש הגיש התנגדות להתראה ואף התקיים דיון בהתנגדות. "במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, הופתע המבקש מגישתו של המשיב, אשר פיזר חיוכים ורצון לסיים את התיק ואפשרותו להפחית מהסכום ולסגור את התיק, ורק בשל עניין זה הסכים המבקש להסיר את התנגדותו, ולאחר הדיון, שוחחו ביניהם הצדדים והוחלט כי יפעלו להשבת החוב לקרן וסגירת החוב".
9. בעקבות הדיון שינה המפרק את גישתו ולא נעתר לפניית המבקש לבטל חלק מהחיוב. לא רק זאת, אלא שהמפרק הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסים באוגוסט 2015. ביום 1.11.2015 ניתנה החלטת כב' בית המשפט בבקשה למתן צו כינוס. המבקש מוסיף וטוען, כי בעקבות הדיון "ניתן צו על תנאי בו ניתנה תקופה של חודש ימים לסגור את התיק בפשרה".
10. מוסיף המבקש, כי מאחר ולא ניתן לו יומו על ידי שום גורם שיפוטי ומאחר והוא רוצה לסלק את חובו, פנה הוא למנהל כדי להביא אישור לצורך קבלת משכנתא ואז הופתע לגלות, כי ההקצאה בוטלה עוד בסוף 2012. ניתנה החלטה על ידי המינהל אז, שמי שלא סילק את חוב דמי הפיתוח עד סוף 2012 בוטלה ההקצאה עבורו. אם אין מגרש, אז על שום מה החובה לשלם דמי פיתוח עבור מגרש שאיננו?
11. המבקש מלין על ריבוי ההליכים כולל הפניה להליכי פש"ר בשעה שהמפרק ידע על ביטול ההקצאה. הוא מוסיף, כי הוא אומנם ביקש לבטל את מחצית החיוב בשל מסירת מגרש לאחיו ניסים, אך כעת מוסיף נימוק אחר וחדש והנו כי הביטול של מחצית החוב מקורה בהחלטת רמ"י לבטל את ההקצאה. (סעיפים 36-37 לבקשה). "אם המבקש היה פועל על פי החלטת מנהל, יוצא אפוא כי בקשתו של המבקש להסיר את החיוב בתשלום דמי פיתוח של המגרש השני היתה מתקבלת" .
12. בחצי פה, טוען עוד המבקש, כי המגרש השני "לא ברשותו של אחיו וברור כי מגרש זה אינו מוקצה למשק 29 שבחזקת המבקש, אך עדיין המשיב דורש דמי פיתוח בגין מגרש זה חרף החלטת המנהל".
ג. עיקר תשובת המפרק:
13. המפרק נדרש להגיש תגובה וזו אכן הוגשה . בתגובה מבקש הוא לדחות את הבקשה על הסף או לחילופין להתנות שמיעת הבקשה בהפקדת מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל. כן ביקש הוא להטיל על המבקש "הוצאות אשר ישקפו את התנהלותו לרבות הוצאות בגין הגשת תגובה זו", וזאת מפני שהמבקש מנסה להתחמק מתשלום עד כדי העלאת טענות נגד חיובו החלוט.
14. המפרק טוען, כי צו התשלום הוצא ביום 29.03.2011 ונמסר לידי המבקש ביום 4.4.2011. הוא היה צריך להגיש ערעור על הצו בפרק זמן של 60 יום על פי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 34(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984, להלן, גם תקנות הפירוק.
15. תחת זאת הגיש המבקש את הערעור ביום 14.10.2012 באיחור של שנה וארבע חודשים וזאת אף ללא בקשה להארכת מועד. גם פתיחת תיק הוצאה לפועל לגביית החוב ביום 6.12.2011 לא דרבנה את המבקש להגיש ערעור!. ביום 21.3.2013 דחתה סגנית הרשם את הבקשה של המבקש.
16. המבקש לא הגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לביטול החלטת כב' סגנית הרשם ולכן הפך החיוב הגלום בצו ובהחלטת הסגנית הדוחה את הבקשה להארכת מועד, לחוב סופי וחלוט.
17. זאת ועוד, לא היה למבקש כל הסבר מדוע לא החזיר את הסכום של 33,000 ₪ אותו קיבל שלא כדין ועל פי החלטת עוזר הרשם דאז, מר אילן רונן. גם החלטה זו הפכה לחלוטה וסופית ולא קוימה! המבקש היה חבר וועד מקומי וחבר וועד ממונה וגנב המחאה שהתקבלה מתנובה.
18. המבקש ידע על חובו עוד מיום 9.8.2005, עת נשלחה לו הודעה המפרטת את חובו כמו יתר חברי האגודה וזאת על פי הנחיות כב' רשם האגודות השיתופיות, להלן ייקרא גם הרשם. לא רק זאת, אלא שהוא התייחס לחיובו בתשלום דמי הפיתוח וזאת במסגרת פנייתו לרשם מיום 23.10.2005 שצורפה לתגובת המפרק. במכתב האמור הועלו אותן טענות בדיוק! למפרק בוודאי אין כל סמכות לגבות את החיוב מאותם צדדים שלישיים.
19. לבסוף ציין המפרק, כי עבודות הפיתוח כבר בוצעו והחובה לשלם את דמי הפיתוח כבר נידונה ומוצתה על ידי כב' הרשם הקודם שהורה לחייב את מקבלי ההקצאה בדמי פיתוח. הערעור על החלטת המפרק לחייב בדמי פיתוח נדחה, וגם עתירה לבג"צ בנידון על הנחלטת הרשם נדחתה.[2]כל טענה שיש למבקש כלפי אותם צדדי ג' יוכל הוא להפנות אליהם ולא למפרק כאן.
20. אין כל רלוונטיות למי הועברו המגרשים שהוקצו למשק 29. הטענות בין המבקש לבין אותם צדדים שלישיים אליהם הועברו המגרשים או מי מהם שייכים ליחסי המבקש ואותם צדדי ג ואין להם כל רלוונטיות למערכת יחסי המבקש והאגודה או המפרק!.
ד. המפרק מוסיף וטוען, כי אין אני משמש ערכאת ערעור על החלטת עוזרי הרשם, הסגנית ומר אילן רונן, וגם לא על כב' בית המשפט המחוזי שנתן את ההחלטה בדבר כינוס נכסי המבקש. אין לי כל סמכות אפוא לבטל החלטותיהם שהפכו לסופיות.דיון והכרעה
21. אלמנט הידיעה:על צו התשלום נודע למבקש עוד באפריל 2011 ועל כך אין כל מחלוקת. גם בפי המבקש לא הועלתה אף פעם טענה, כי הוא לא קיבל את הצו באותו מועד. אם לא די בכך, הרי החלטת כב' סגנית הרשם הנה בחינת פלוגתא פסוקה בנקודה זו. על אף הידיעה על הצו לא הוגש ערעור עליו כמקובל ומכוח סעיף 48(5) לפקודת אגודות השיתופיות ותקנה 34(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984.
22. בהלכה בעניין מלונות רותם , רעא 9802/02 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו), הושם דגש מיוחד לעיקרון הידיעה הסובייקטיבית במקרים של הארכת מועד להגשת תביעות חוב. הזהות או הקרבה בפן המהותי, של תחומי הפעולה בתביעות חוב לסוגיה של הגשת ערעורים על צווי מפרקים באגודות שיתופיות, מזמינה היעזרות בהלכה בעניין רותם. ככל שהמבקש ידע בפועל או שהיתה לו אפשרות לדעת על העניין כך יקשה במו ידיו את ההיענות לבקשתו.
23. במקרה זה ידע כאמור המבקש על הצו עוד באפריל 2011. על החוב עצמו הוא ידע עוד בשנת 2005, לכל המאוחר. ביום 23.10.2005 אף שלח מכתב לרשם בו הוא מלין על ביטול הפטור מחיוב בדמי הפיתוח חרף העובדה, כי הפטור עוגן בהחלטת האסיפה הכללית. במכתב אף תהה אם יש בכלל סמכות למפרק או אף לרשם עצמו לבטל החלטה של האסיפה הכללית. על אף זאת הוא לא תקף את ההחלטה לא של המפרק ולא של הרשם.
24. רק בעקבות נקיטת הליכים על ידי המפרק או מי מטעמו (בתיק ההוצאה לפועל מספר 26-12979-11-4 שנפתח ביום 6.12.2011), נזכר הוא להגיש ערעור על הצו ובחלוף כשישה עשר חודשים ממתן הצו. על אף שהערעור הוגש בחלוף זמן רב אחרי תום המועד, עשתה כב' הסגנית חסד עם המבקש ולא דחתה את הערעור על אתר, אלא נתנה לו הזדמנות להגיש גם בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. את זאת היא עשתה בהחלטתה מיום 19.12.2012. על אף סד הזמנים וההחלטות שניתנו לפנים משורת הדין, ניאות המבקש להגיש את הבקשה להארכת מועד רק בחלוף חודש ויום מיום מתן ההחלטה על ידי סגנית הרשם.[3] המבקש פעל בזלזול מופגן בענייניו, ובמועדים שקצבה סגנית הרשם. אף שידע כי חסד עושים עמו ובמקום להגיש את הבקשה להארכת מועד, הוא ידע להגיש בקשה לעיכוב בהליכים [4] ורק בחלוף 18 יום נוספים הגיש סוף סוף את הבקשה להארכת מועד. מכאן אנו למדים, כי מה שטען המבקש[5] כי בשל האיחור בקבלת נתונים מהמפרק הוא הגיש את הבקשה להארכת מועד באיחור אינו נכון. כב' סגנית הרשם בקשה ואף התירה את הגשת הבקשה להארכת מועד, והמבקש הגיש אותה בעצלתיים ובגרירת רגליים!. אם לא די בכל אלה הרי מהחלטת כב' סגנית הרשם אנו למדים, כי המפרק דאג שהמבקש ייפגש עם רואת החשבון מטעמו הגברת טיכמן. זו שמעה את טענותיו ועיינה במסמכים שהציג בפניה המבקש והגיעה למסקנה, כי בפן המהותי אין כל יסוד לטענותיו.
25. כב' סגנית הרשם לא ראתה, כי יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד הן בשל הידיעה הסובייקטיבית של המבקש אודות צו התשלום, הן לאור ההלכה כפי שהשתקפה בהלכת רותם, והן בשל שיקולים מערכתיים של הליך הפירוק: ההליך עומד בפני סיום, מתגבשת תוכנית להסדר ויש לתחום את המאסה של קופת הפירוק. יש לגדור את הזכויות והחיובים של קופת הפירוק והיענות לבקשה להארכת מועד תקשה על ביצוע הסדר זה. הבקשה אפוא נדחתה, מבלי שהמבקש תקף את ההחלטה כמקובל בעתירה לבג"ץ.[6] אי לכך יש לקבוע בוודאות, כי החלטת כב' סגנית הרשם הפכה להחלטה סופית וחלוטה והיא מחייבת את הצדדים.
26. האומנם ערעור? בבקשה שהגיש המבקש כתב כי מדובר בבקשה לביטול צו תשלומים, ובין סוגריים ציין בכותרת "ערעור על צו תשלום". האם באמת יש אפשרות להגשת בקשה לביטול צו התשלום או להגיש ערעור על צו התשלום שהוציא המפרק?
27. המצב המשפטי בנידון הנו, כי על צו תשלום שמוציא מפרק מכוח סעיף 48 לפקודת האגודות השיתופיות, ניתן להגיש ערעור בפני הרשם. ראה נא את הסעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות וכן תקנה 34(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984.
28. המבקש אכן עשה שימוש בזכויות המוענקות לו על פי הפקודה והתקנות והגיש את הערעור לרשם. ערעור זה הוגש ביום 14.10.2012. מאחר והערעור הוגש בחלוף זמן רב אחרי המועד החוקי להגשתו, ובעשותה חסד עם המבקש, הורתה סגנית הרשם למבקש להגיש גם בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. זו אכן הוגשה ביום 20.1.2013.
29. כב' סגנית הרשם קבלה גם את תגובת המפרק לבקשה להארכת מועד, וכשהיה בפניה כל החומר הרלוונטי, נתנה היא את החלטתה בה דחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור על צו התשלום שהוציא המפרק.
30. בבקשה מלין המבקש, על כי לא ניתנה לו הזדמנות אמתית בפני ערכאות הדיון השונות כדי שיוכל לשטוח את טענותיו. ראה נא את סעיפים 22 ו- 42 לבקשתו, כשזה האחרון מודפס אף באופן מודגש. הוא הפנה לפסיקה בנידון כולל ההפניה להלכה בעניין "אנקווה" רע"א 8864/99 ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו). אין אני יכול לקבל עמדתו זו של המבקש בפן העקרוני: ראשית, המבקש תופס את הערעור כהליך מפוצל התופס את הערעור לחוד ואת הבקשה להארכת מועד לחוד. מכאן המסקנה שלו, כי לא ניתנה לו הזדמנות כנה להעלות את טענותיו, קרי, כי לא הצליח להביא את עמדתו, כמופיע בערעור, לדיון בפני ערכאת דיון מוסמכת. שנית, אין המצב המשפטי הוא כך, שכן ערעור בפן המהותי מוגש בדרך המקובלת. הצורך בהליך הנוסף שהנו הבקשה להארכת מועד מתקיים רק אם יש נסיבות המונעות את בעל הדין לצעוד בדרך המלך, קרי להגיש ערעור ותו לא. שלישית, השיטה המשפטית שלנו מעניקה לבעל דין אפשרות לפתיחת דלתות הדיון של בתי המשפט, בתנאי כי יעמוד בדרישות של הבקשה להארכת מועד. בדרישות אלה לא עמד המבקש. רביעית, הבקשה להארכת המועד לא היתה יוזמה עצמאית של המבקש, אלא תולדה של התחשבות במצבו על ידי סגנית הרשם אשר נתנה לו אפשרות להשלים את החסר כך שהערעור בשלמותו יובא לדיון בפני הערכאה המוסמכת, קרי בפני הרשם או מי מעוזריו. חמישית, כל בקשה המוגשת לביטול החלטה שניתנה בהיעדר או בקשה להארכת מועד להגשת בקשה מצריכה התייחסות לשני אלה, ושכנוע ערכאת הדיון במילוי אחר התנאים המעוגנים בם: הראשון, הנו מהי הסיבה למחדל או לאיחור בהגשת עניינו של בעל דין והשני, הנו מהם סיכוייו לזכות בסעד המהותי ככל שיאוין המשקל של המחדל. ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' אחת עשרה, עמ' 393- 402. ראה גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית עמ' 883-899. לא למותר לציין, כי הסוגיה דכאן מתויגת כהארכת מועד שנקבע בחיקוק[7] מכוח הסיפא של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. בתור שכזה הארכת מועד מצריכה טעם מיוחד. המבקש לא הצליח להמציא אפילו טעם "רגיל" המצדיק היענות לבקשתו. ששית, כל אשר כתב המבקש בנושא הסיבה לאיחור הנה, כי הוא עשה פניות למפרק כדי לקבל מסמכים והוא לא נענה.[8] כב' סגנית הרשם קבעה, כי כל אשר הציג המבקש הנה פניה למפרק מיום 13.8.2012. פניה זו באה באיחור של שנה וארבעה חודשים אחרי מסירת צו התשלום שהוציא המפרק. לא היה כל הסבר בפי המבקש לאותו איחור של שנה וארבעה חודשים. שביעית, גם אם נניח לרגע שהיה למבקש הסבר או תיעוד על פניות למפרק שלא נלקחו בחשבון על ידי סגנית הרשם, הרי גם בבקשה זו שבאה לאוויר העולם אחרי דיונים לא מעטים גם בבית המשפט בהליך הפש"ר, לא הצביע המבקש על כל מהלך אמתי המראה, כי אכן פנה לפני 13.8.2012 למפרק כדי לקבל מסמכים או נתונים. לא רק זאת, הוא לא הצליח לתקן את אשר "קלקל" בבקשה בפני סגנית הרשם. רוצה לאמר, כי גם בבקשה זו לא הצליח המבקש להפנות למסמך ולו אחד בו הוא מלין על כך, כי המפרק אינו ניעתר לבקשתו להמצאת מסמכים או נתונים, וכי בשל כך לא הגיש את הערעור או הבקשה להארכת מועד בזמן. ראה נא את סעיפים 7 ו- 8 לבקשה זו החוזרים על אשר נאמר בבקשה בפני סגנית הרשם מבלי לחדש נתון ענייני או לצרף מסמך כלשהו המשנה את התמונה. שמינית, אשר לאלמנט השני, ששומה לציין בבקשה להארכת מועד, דהיינו סיכויי ההגנה לגופו של עניין, לא רק שלא ראתה כב' סגנית הרשם כל הצדקה לקיום תנאי זה, אלא שלדעתי עמדת המבקש בבקשה שם דווקא הקשתה עליו. הוא הודה ללא עוררין, כי חייב הוא בתשלום רק עבור מגרש אחד מפני שלעמדתו הועבר המגרש השני לאחיו ניסים, אך לא הכחיש כי הוא חייב גם את סכום ה- 33,000 ₪ שהוא לקח ללא רשות מקופת האגודה. נשאלת השאלה, מדוע הוא לא שילם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת? קרי החיוב בגין דמי פיתוח על מגרש אחד והחזרת הסכום של 33,000 ₪ שנלקח שלא כדין? [9]. תשיעית, אמת לא נשקלה על ידי סגנית הרשם הבקשה שמא, לגבי הסכום הנוסף המגיע בגין המגרש השני יש סיכויי הגנה למבקש, אלא שיש לזכור, כי כל ההליך של הארכת המועד נעשה ביוזמת סגנית הרשם. המבקש נדרש לא אחת להגיש בקשה להארכת מועד,[10] ובמקום לעשות כך הוא הקדים בקשה לעיכוב ההליכים בהוצאה לפועל ורק באיחור של כעשרים יום הגיש את הבקשה להארכת מועד. נושא תום הלב של מגיש בקשה להארכת מועד הנו מרכיב רלוונטי בשקלול מלוא התנהלותו של בעל דין. המבקש לא ראה לנכון לשלם את עלות דמי הפיתוח בגין מגרש אחד שהוא הודה בו בדיון בפני סגנית הרשם וחשוב מכך, הנה העבודה, כי אף הסכום של 33,000 ₪ לא הוחזר לאגודה או לקופת הפירוק אף שנלקח הוא על ידי המבקש שלא כדין. כבר נפסק, כי עיקרוןתוםהלבהנועיקרוןעלבדיניחוזיםוישלהעניק לעיקרון על זה תחולה על כל ענפי המשפט כנשר הפורס את כנפיו ממרום מעופו. ראה נא את דברי כב' הנשיא (בדימוס) השופט ברק בפרשת אדרס, אדרס, דנ20/82 אדרסחומריבנייןבע"מנ' הרלואנדגונ'ס )21 ג.מ.ב.ה. בע"מ, פ"דמב' )2) 221. היעדר תום לבו של המבקש לא יכול היה לעזור לו בדיון בפני סגנית הרשם כמו שאין הוא מעניק לו נקודות זכות גם בבקשה דכאן.לאור כל האמור, צדקה כב' סגנית הרשם בכך שלא קבלה את הבקשה להארכת מועד. המסקנה מכך בפן הכוללני מהותי הנה, כי אין להפריד בין הבקשה להארכת מועד לערעור במובן של מתן הזדמנות למבקש להביא את דבריו בפני ערכאת דיון. דחיית הבקשה בהיבט של הארכת מועד הנה חלק מיישום זכותהערעור בפןהמהותי. כתוצאה אין אלא לקבוע ,כי ניתנה ההזדמנות למבקש לבחון את בקשתו בפני ערכאת דיון ערעורית והוא כשל בשכנוע אותה ערכאה בצדקת עמדתו, בכך שלא עמד בתנאים הפותחים בפניו את השערים!.
31. יש לקבוע פוזיטיבית אפוא, כי הוגש ערעור על צו התשלום של המפרק. השיטה המשפטית שלנו אינה מכירה בהגשת שני ערעורים על אותה החלטה. על החלטות בפני ערכאה דיונית ניתן להגיש ערעור אחד בזכות. ראה נא את סעיף 17 לחוק- יסוד: השפיטה. השיטה אינה מכירה באפשרות של הגשת שני ערעורים על אותה החלטה ובפני אותה ערכאה דיונית. אי לכך אין מקום להגשת הערעור על אותו צו של המפרק מיום 29.3.2011. מכאן הקביעה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי "הערעור על החלטת המפרק" כמופיע בכותרת הבקשה אין לו כל יסוד ודינו להידחות.
32. שלא לצורך ואף אם היתה מוגשת הבקשה כבקשה לעיון חוזר במה שהוחלט על ידי סגנית הרשם ביום 21.3.2013, עדיין אין מקום להיעתר לבקשה. בקשות לעיון חוזר צריכות להתייחס, בין היתר, למה שהתחדש בעקבות ההחלטה נשוא הבקשה, מה המאמץ שנעשה על ידי בעל דין כדי לגלות נסיבות חדשות אלה, אורך התקופה שעברה מאז ההחלטה נשוא הבקשה ומעל לכל אלה את תום לבו של המבקש. בכל אחד ואלד מהפרמטרים הנ"ל כשל המבקש ואינו יכול לזכות בסעד המבוקש על ידו: מאז מרץ 2013, עת ניתנה החלטת סגנית הרשם, ואף שהוא ידע על מה נפלה בקשתו להארכת מועד, לא ניסה המבקש להביא מסמכים שיראו, כי באמת בשל התנהלותו של המפרק הוא לא יכול היה להגיש את הבקשה להארכת מועד. הוא לא צירף ולו מסמך אחד חדש בהשוואה למה שהיה בפני כב' סגנית הרשם. התקופה שעברה מאז הנה תקופה ארוכה עד כי אין כל הצדקה שמה שהוכרע ייפתח מחדש ואחרון – תום הלב של המבקש עדיין לא "הזדקק". הוא טרם שילם את חובו לפחות לגבי מגרש אחד. הוא טרם שילם את הסכום של 33,000 ₪ שלקח כאמור שלא כדין ואינו תלוי בחוב דמי הפיתוח הנדרש ממנו. מקור החיוב הנו החלטה של עוזר הרשם ומנהל תחום פיקוח במשרד הרשם מר אילן רונן מיום 9.12.2003. החלטה זו הנה החלטה חלוטה וסופית ואין כל סיבה שלא תבוצע על ידי המבקש. חשוב לציין, כי בהחלטה של עוזר הרשם מר רונן, ניתנה אפשרות למבקש לסלק את הסכום של 33,000 ₪ בטרם יינקטו הליכים נגדו. אלא שהמבקש לא העביר כל תגובה בנידון וגם לא שילם את הסכום או חלקו!. מכאן חוסר היכולת להיענות לבקשה לעיון חוזר אף אם היתה מוגשת באופן ממוקד ככזו.
33. סופיות ההחלטה של סגנית הרשם: החלטות הרשם ועוזריו לרבות סגנית הרשם אינן סוף פסוק. ככל שחפץ המבקש להוכיח כי החלטות אלו בטעות יסודן, המבקש היה צריך לפעול על פי מה שמתירה לו השיטה המשפטית. במצב המשפטי הקיים ובאין אפשרות לתקוף החלטות הרשם ועוזריו בענייני פירוק, בוררויות ועיקולים זמניים בפני ערכאת דיון "קונבנציונלית", לא היה מקום לתקוף את ההחלטה של סגנית הרשם, כי אם בפני בג"ץ[11]. מהאמור עולה, כי בהיעדר פניה לבג"ץ הפכה החלטת סגנית הרשם לסופית וחלוטה ואין מקום כיום לפתוח החלטה זו.
34. בהקשר זה אני חייב להסכים עם עמדת המפרק כמופיע בסעיף 9 לתגובתו לבקשת המבקש. אין אני משמש ערכאת ערעור על החלטת כב' סגנית הרשם עו"ד מארי קושניר הררי שניתנה ביום 21.12.2013 ובה דחתה את הבקשה להארכת מועד מטעם המבקש. אין אני משמש ערכאת ערעור על החלטת עוזר הרשם מר אילן רונן מיום 9.12.2003. אי לכך אין אני יכול לדון מחדש "בערעור" המבקש ואינני בן חורין לבחון את בקשת המבקש בפריזמה של דיון חוזר בהחלטת סגנית הרשם, באין נסיבות חדשות המצדיקות זאת.
35. עוד על התנהלות המבקש: תיק ההוצאה לפועל מ' 26-12979-11-4 נפתח ביום 6.12.2011. הוא הוגש על מלוא החיוב שבצו התשלום, אך המבקש לא ראה לנכון לבקש את ביטול הצו עד לתאריך 14.10.2012, עת הגיש הוא את הערעור, או עד ליום 20.1.2013 עת הגיש את הבקשה להארכת מועד. מכאן יוצא כי לפחות שנה התנהל תיק ההוצאה לפועל ואף ננקטו בו הליכים, והמבקש לא ראה לנכון לבקש את ביטול הצו.
36. מודה המבקש, כי עוד ביום 28.10.2014 ניתנה רשות למפרק לשלוח למבקש התראת פשיטת רגל. התנגדות שהגיש המבקש נידונה ביום 20.1.2015 והיא נדחתה על ידי כב' בית המשפט המחוזי- מרכז במסגרת תיק פש"ר 16663-07-14. הדיון בתיק זה סב סביב הטענה של המבקש, כי הוא חייב לשלם רק בגין מגרש אחד מכיוון שהמגרש האחר נמסר לאחיו. דחיית ההתנגדות הקימה מעשה בית דין גם לטענה זו. אי לכך אין כל אפשרות להתיר למבקש להעלות טענה זו כעת. אין אני יושב ערכאת ערעור על החלטת כב' בית המשפט המחוזי אשר דחה את ההתנגדות לשליחת התראת פשיטת רגל כשמלוא טענות המבקש היו בפניו, כולל הטענה, כי הוא חייב דמי פיתוח רק על מגרש אחד. ההחלטה בעניין זה הנה חלוטה, סופית ומחייבת את כל המעורבים בדיון זה, לרבות הרשם ועוזריו.
37. אין אני מקבל את טיעונו של המבקש, כי המפרק הראה פנים פייסניות כלפיו בדיון בפני כב' בית המשפט המחוזי ושידר רצון של נכונות להפחית חלק מהחוב וכי זוהי הסיבה להסכמתו להסיר את התנגדותו: אם שוחחו המבקש והמפרק וסיכמו ביניהם דברים אחרי הדיון אז זה סימן כי לא היתה הסכמה או אף הבנה לפני תום הדיון. שנית, מהלך הדיון בבית המשפט אינו מראה כך, שכן היה צורך במאמצי בית המשפט לשכנע את המבקש לחזור בו מההתנגדות. שלישית, אם באמת היתה הסכמה, בין לפני ובין אחרי הדיון, מדוע לא תועד הדבר בפרוטוקול הדיון.? אילו היה הדבר כך לא היתה כל מניעה לנסח הודעה משותפת לכב' בית המשפט. פרוטוקול הדיון חייב לשקף את אשר ארע בפני ערכאת הדיון. שיקוף כאמור יכול לתת מענה וביטוי לכל הסכמה אליה הגיעו הצדדים במהלך או בסמוך לאחר או בכלל אחרי הדיון. לא ראינו כל פניה מטעם המבקש לכב' בית המשפט כדי שייתן ביטוי להסכמה כאמור בפרוטוקול. לתוקף פרוטוקול ראה אה וע (י-ם) 19356-03-12 נפתלי צבי פרנקל נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (פורסם בנבו). ראה גם עע 266/99 מועצה מקומית ירכא נ' זיאד תקתוק (פורסם בנבו), וכן גורן, שם, עמ' 566 -570. רביעית, לא מחיוכים ניתן לקבוע זכויות וחובות, אלא בהתאם לכלים שהשיטה המשפטית נותנת בידי בעל תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי. הדבר נכון במיוחד כשאותה טענה נטענת על ידי המבקש בשתי הזדמנויות, האחת, הנה בעת הדיון בהתנגדות למתן היתר לשליחת התראת פשיטת רגל ביום [12]20.1.2015 והאחרת הנה בעת קיום דיון בבקשה למתן צו כינוס נכסים ביום 01.11.2015.[13] אי לכך אין לקבל את עמדת המבקש והיא מגלמת תיאור בלתי נכון של המצב. אין לאמר בוודאות כי אין בכך משום חוסר תום לב.
38. גם בעקבות הדיון למתן ההיתר לשליחת התראת פשיטת רגל התקיים דיון בפני כב' בית המשפט המחוזי למתן צו כינוס נכסים. ראה נא את סעיף 18 לבקשה זו. הבקשה למתן צו כינוס נכסים הוגשה ביום 4.8.2015 והדיון בהתנגדות לבקשה זו התקיים ביום 01.11.2015. גם כאן הסתמך המבקש על חיוכים, והבטחות שהמפרק יבוא לקראת המבקש בפני בית המשפט, אך הוא שינה את עורו אחרי תום הדיון. אליבא דמבקש "ניתן צו על תנאי בו ניתנה תקופה של חודש ימים לסגור את התיק בפשרה". גם כאן אין המבקש לצערי מדייק. את אשר אמרתי על תוקף הפרוטוקול ואפשרות שינויו בסעיף הקודם תקף גם כאן. כאן המבקש אף הרחיק לכת בטיעונו, בכך שהוא מציין, כי הדברים נאמרו בפני בית המשפט!. חבל שמיחסים לבית המשפט מה שאין בפרוטוקול, וחמור יותר כשהדבר נעשה מבלי לתת אפשרות לכב' בית המשפט לאומר את דברו בקשר לתיקון הפרוטוקול!.[14] שנית, לא ניתן צו על תנאי ואין הליך כזה. כל אשר נעשה הנה דחיית תחילת צו הכינוס ב- 30 יום כדי שהמבקש יעשה שני אלה: ראשית לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ושנית, כדי להגיע להסדר ביחס ליתרה עם המפרק. קדמה להחלטה לדחיית תחילת תוקף צו הכינוס אמירה מפורשת של כב' השופטת עירית וינברג-גוטוביץ כי "לאחר ששמעתי את הצדדים סבורה אני כי אין טעם של ממש בהתנגדות החייב וכי המבקש זכאילמתן צו כינוס נגד החייב".[15] עמדת המבקש על שני חלקיה נדחתה על ידי כב' בית המשפט, דהיינו בקשר למחצית החוב על המגרש בתוספת החיוב בגין לקיחת הסך של 33,000 ₪ והן בקשר לטענה של היעדר חיוב בשל מסירת המגרש השני לאח.
39. החוליה האחרונה כבסיס לקבלת הבקשה: טוען המבקש, כי לאחר שכלו כל הקיצין, ובשל עמדת הגורמים המשפטיים שלא היו מוכנים לתת לו הזדמנות לדיון אמיתי , גמר אומר לקבל משכנתא כדי לשלם את החוב. לשם כך הוא פנה באמצעות בנו לרשות מקרקעי ישראל לקבל אישור מתאים. ורק אז גילה לתדהמתו, כי אין יותר מגרש. ההקצאה בוטלה בשל אי תשלום דמי הפיתוח עד סוף 2012. עיינתי בבקשת המבקש בכובד ראש ובטענותיו שיש בהן כדי לאיין את זכאות קופת הפירוק בתשלום עבור המגרש השני והגעתי למסקנה, כי אין בדבר כדי לשנות את חיובו של המבקש. ראשית, החיוב בדמי הפיתוח הנו תוצאה של החלטת רשם האגודות השיתופיות עוד משנת 2005 בה חייב דמי פיתוח בסכום של 100,000 ₪ בגין כל מגרש. על החלטה זו נודע למבקש עוד באותה שנה ואף הגיש בקשה לכב' הרשם היוצא בו הוא מלין על קבלת החלטה כאמור ואף תהה מנין הסמכות לרשם לבטל החלטה שקבלה האסיפה הכללית. ראה נא את מכתב המפרק אליו מיום 9.8.2005 בו היה פירוט של חובות החברים ומקורם. מכתב זה התקבל על ידי המבקש ואף ענה לו במכתב המופנה לרשם מיום 23.10.2005, לביטול הזיכוי והחזרת החיוב בגין דמי הפיתוח. שנית, המבקש היה חבר בוועד המקומי, וגם חבר בוועד הממונה באגודה. מדובר אפוא בבעל תפקיד עם ניסיון בניהול האגודה ומודעות לקיום החלטות הרשם, כל עוד אין הן מבוטלות בדרך המלך. שלישית, באותו מכתב מיום 23.10.2005 שהעביר המבקש לרשם לא הלין על חיובו בגין מגרש אחד שאין הוא מחזיק בו, אלא הלין על עצם החיוב בגין שני המגרשים בשעה שהאסיפה הכללית החליטה אחרת. מכאן שלא הייתה הפרדה בין שני המגרשים לצורך גיבוש התנגדות המבקש לשלם את דמי הפיתוח. אין לאפשר הפרדה כזו בדיעבד. רביעית, אם הפעולה אינה חוקית וההחלטה לחייב בדמי פיתוח הנה בלתי חוקית הרי היא בטלה void)). אי לכך הבטלות צריכה להיות מנת חלקם של שני המגרשים ולא רק זה שנמסר לאח. הודאת המבקש בחובתו לשלם עבור מגרש אחד משדרת עמדה אחרת. בטלות היא בטלות: או שהדרישה תקפה לגבי שני המגרשים או שהיא בטלה לגבי שניהם. ההפרדה ולו ברמת הטיעון הנה מלאכותית. היא טומנת בחובה חוסר תום לב כשגם במה שמודה המבקש אין הוא עומד. חמישית, גם כך אין כל הסבר בפי המבקש מדוע לא שילם את דמי הפיתוח במשך כל אותה תקופה. אחדד את התמיהה בשאלה: מדוע לא שילם המבקש במהלך כל אותה תקופה גם את סכום ה- 33,000 ₪ שהוא קיבל כבעל תפקיד ולא העבירו לאגודה? לחיוב זה אין כל קשר לדמי הפיתוח של אף אחד משני המגרשים, ובכל זאת הסכום לא הוחזר לקופת הפירוק!. אין תשובות בפי המבקש, ולכן זה רק טבעי, כי כל תוצאה של שינוי החלטה זו או אחרת על ידי מנהל מקרקעי ישראל או רמ"י הנה באחריותו של מי שלא קיים את החלטות האגודה בשעת אמת.
40. לגופו של עניין, האם הגילוי שגילה המבקש מצדיק את ביטול החיוב? התשובה לכך הנה שלילית. ראשית, בבקשה זו מטיל המבקש את כל יהבו על הטענה כי הקצאת המגרש בוטלה. אי לכך החיוב לכאורה צריך להתבטל עבור שני המגרשים ולא רק אחד. לכן הסעד של תיקון הצו תחת אשר יבוטל אינו במקומו. כפי שכתבתי לעיל, או שצו התשלום קיים לגבי שני המגרשים או שאינו קיים. שנית, גם כיום אין המבקש מציע דרך לסלק את החוב לגבי המגרש בו הוא מחזיק ומשמש אותו. זאת אף שהחיוב הנו "בן" 11 שנה והצו הדורש את התשלום הנו "בן" 5 שנים כמעט! שלישית, ללא קשר לחיוב דמי הפיתוח בגין כל אחד משני המגרשים, אין המבקש מציע החזרת סכום שקבלו שלא כדין מקופת הפירוק וחרף החלטת עוזר הרשם מאז דצמבר 2003! רביעית, עת נמסרו המגרשים ועת קמה החבות לשלם דמי פיתוח לא היתה בנמצאת החלטת מינהל כפי שמתאר המבקש. כל שינוי שנעשה בסטטוס המגרשים נעשה כשהם היו בחזקת המבקש בפועל או בחזקה קונסטרוקטיבית. זה שהוא העביר מגרש מאלה שהיו מוקצים למשק מס' 90 לאחיו אינו קושר את המפרק. העיקר הנו כי הגבלה זו של ביטול ההקצאה לא הייתה קיימת בעת החיוב. רביעית, גם את הטענה המרומזת של המבקש כי בינתיים המגרש אינו בחזקת האח אף היא אינה לעניין. מה שעשה האח או המבקש או לא עשו הנו עניין להם עם צד ג' ואין לו קשר לקופת הפירוק.
41. סוף דבר הבקשה נדחית. אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ככל שיש עיכוב הליכים שמקורו במשרד הרשם יש לבטלו. אשר לעיכוב ההליכים מטעם כב' בית המשפט, יודיע המפרק לבית המשפט על החלטתי זו כדי שיקבל כל החלטה הנראית לו בנסיבות.
רמזי חוראני, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
ניתנה בהעדר הצדדים
היום, 2 פברואר, 2016, כ"ג שבט, תשע"ו
המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לבאי כוח הצדדים.
[1] ראה סעיף 3 להחלטה.
[2] הנושא נדון והוכרע במסגרת ערעורים רבים, שהוגשו בעבר לרשם, שקבע, כי כל חבר שקיבל מגרש/ים או חלף מגרש/ים חייב בתשלום דמי פיתוח לאגודה, בסך של 100,000 ₪ עבור כל מגרש (ר' החלטות הרשם בתיק דמרי, תיק חדד וכן החלטתי בתיק 1292/151/12 ציונה דגה נ' מפרק שער אפרים (להלן: "תיק דגה")). כנגד ההחלטות בתיק חדד ותיק דגה הוגשו עתירות לבג"צ (בג"צ 348/13 ובג"צ 2367/13). שתי העתירות נדחו.
[3] ההחלטה של סגנית הרשם ניתנה ביום 19.12.2011 והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 20.1.2013
[4] הוגשה ביום 2.1.2012
[5] ראה הציטוט בסעיף 6 לעיל
[6] התקיפה בבג"ץ נעשית מכוח סעיף 5(2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000 בצירוף סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק האמור.
[7] סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 34 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד-1984.
[8] ראה נא את סעיף 22 להחלטת כב' סגנית הרשם מיום 21.3.2013.
[9] כמופיע, בין היתר בסעיפים 2, 4 ו- 12 לבקשה זו.
[10] ראה סעיף 25 לעיל
[11] ראה נא צירוף הסעיפים 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים וסעיף 1 לתוספת השניה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים וכן סעיף 15(ג) לחוק – יסוד: השפיטה.
[12] ראה סעיף 16 לבקשת המבקש
[13] ראה נא סעיף 20 לבקשה זו.
[14] ראה נא את סעיף 68א(ד) לחוק בתי המשפט[נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.
[15] עמ' 2 להחלטת כב' בית המשפט, ש' 12-13.
