השאלות המשפטיות שעולות מגידול פרפרים

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ביקשה מבית המשפט שיקבע כי פעילות מבקרים בחוות פרפרים איננה מהווה שימוש חקלאי בקרקע.

הרקע:

אילן בן יוסף הפעיל עסק בשם "חוות פרפרים" על קרקע שייעודה חקלאי בבנימינה. בחווה גידל אילן זנים שונים של פרפרים. כחלק מהפעילות בחווה, הגיעו מבקרים שונים ועזרו להאכיל את הפרפרים באמצעות מקלות טבולים במי סוכר.

הפעילות בחווה הופסקה לאחר שבית המשפט הוציא צו הפסקת פעילות שיפוטי לבקשת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. טענת הוועדה הינה כי העסק איננו מהווה שימוש חקלאי בקרקע, אלא פעילות תיירות חקלאית. בכך מפר בן יוסף את סעיף 156(א) לחוק התכנון והבנייה, אשר מורה כי בקרקע חקלאית יעשה שימוש הקשור אל מלאכת הייצור החקלאי.  מטרת הוועדה הינה שפעילות המבקרים בעסק תעבור הליך הסדרה לצורך קבלת היתר לשימוש חורג בקרקע.

בפני בית המשפט עומדות שתי שאלות להכרעה; הראשונה, האם האכלת הפרפרים על ידי המבקרים מהווה פעילות חקלאית התואמת את האמור בחוק. השנייה, האם השתתפות מבקרים בתשלום בפעילות אתר משנה את ייעודו החקלאי, והאם היא שונה מפעילויות חקלאיות אחרות בתשלום.

דיון והכרעה:

בית המשפט קיבל את טענת בן יוסף כי שיטת האכלה האקטיבית על ידי המבקרים מהווה פעילות חקלאית, שכן המבקרים תורמים בכך לסיוע פעילות גידול הפרפרים.

יחד עם זאת, לאחר בחינת ההתנהלות הכלכלית של החווה, בית המשפט קבע כי פעילות החווה כמכלול היא פעילות תיירות חקלאית, ומשקלו של רכיב השימוש החקלאי כמכלול פעילות החווה הוא שולי.  זאת מכיוון שעיקר הכנסות החווה הגיעו מפעילות המבקרים ולא משיווק פרפרים או הכנסות אחרות הנובעות מעצם גידול הפרפרים.

לגבי השאלה השנייה שנשאל, בית המשפט קבע כי גביית תשלום עבור ביקור באתר פעילות חקלאית או השתתפות בפעילות, אינה אבן בוחן יחידה בבחינת טיב השימוש בקרקע חקלאית, אולם היא עשויה לרמז על טיבה של הפעילות העיקרית במקום.

על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי (עפ"א 24136-05-16), אשר חיזק בפסק דינו את הקביעות של ביהמ"ש לעניינים מקומיים, וקבע, כי אומנם גידול פרפרים כשלעצמו מהווה שימוש חקלאי ולגביו ברי כי אין צורך בבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג, אלא שבמקרה דנן הופעלה במקרקעין, בצד גידול הפרפרים, גם מרכז מבקרים. על כן, נוכח העובדה שבמקרקעין נעשית פעילות תיירותית בלתי מבוטלת, חיזק ביהמ"ש המחוזי את פסק הדין של ביהמ"ש לעניינים מקומיים וקבע, שלא ניתן להגדיר שימוש זה במקרקעין כשימוש למטרה חקלאית.

סיכום:

בית המשפט לעניינים מקומיים הורה על חידוש צו ההפסקה השיפוטי. בן יוסף יישא בהוצאות המבקשת בסך 4,000 ₪.

הערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי נדחה, ובכך ניתן תוקף לפסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים.

ניתן ביום ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018.