השמיץ את חברי הועד המקומי וועד האגודה השיתופית במושב בצת וישלם פיצויים

 חברי הועד המקומי במושב בצת, הגישו תביעה זו בגין לשון הרע שלטענתם פרסם חיים צ'מני נגדם. התובעים מכהנים מזה למעלה מעשר שנים. מאז התקבל חיים לחברות במושב ב 1998, התמודד ללא הצלחה בכל מערכות הבחירות לועד המושב.

לטענת חברי הועד, חיים מכפיש באופן קבוע במשך מספר שנים את שמם וזאת ע"י פרסומים שונים בע"פ ובכתב. במכתב שהופץ בין כל תושבי המושב כינה את חברי הועד כדוברי שקר, ביקר את תפקודם הירוד, וטען לשחיתות כספית מצידם. את הטענה האחרונה אף שטח בפומבי במליאת המועצה האזורית.

חברי הועד טוענים כי מטרת הפרסומים הינה להטעות את הציבור, להשפילם, ולפגוע במשרתם הציבורית. לטענתם, בניגוד לאופן הצגתם באותם פרסומים, הם מילאו תפקידם כוועד כדין, בתום לב ובשקיפות.  

מנגד, טוען חיים כי מטרת התביעה היא לגרום להשתקת ביקורתו הלגיטימית, ולרפות את ידי המתנגדים להתנהלות הוועד הנוכחי. כמו כן, טוען חיים כי הוא חוסה תחת הגנת אמת דיברתי.

דיון והכרעה

ראשית פתח ביהמ"ש בכך כי עפ"י החוק מעשה פרסום לשון הרע כולל שני יסודות. היסוד הראשון הוא יסוד ה"פרסום" - כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע. היסוד השני הוא "לשון הרע". פרסום יהווה עוולה על פי החוק רק אם יהיה בו משום "לשון הרע" כהגדרתו בחוק,כדבר שפרסומו יכוללהשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעגמצדם, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לווכן לפגוע באדם או במשרתו.

שנית, בחן ביהמ"ש את התקיימות היסודות במקרה דנן. באשר ליסוד הראשון, לאור המכתב ודברי חיים במליאה, הסיק ביהמ"ש כי אין ספק שיסוד הפרסום מתקיים בענייננו. באשר ליסוד השני, יחוס של לקיחת כספים מהקופה ציבורית, וייחוס של חוסר יושר, מהווים בהכרח לשון הרע.

לאור האמור, קבע ביהמ"ש כי פרסומיו הפוגעניים של חיים מהווים פרסום לשון הרע אודות חברי הועד.

בבחנו את טענת חיים להגנת החוק תחת עילת "אמת דיברתי", בדק ביהמ"ש האם הפרסום היה אמת, וכן האם היה בעל עניין ציבורי. באשר למרכיב הראשון, ציין ביהמ"ש כי לא הוכח שיש אמת בפרסום. באשר למרכיב השני, אכן קיימת תועלת ציבורית בדיווח אודות שיקוליהם ומעשיהם של שליחי ציבור. עם זאת, עניין ציבורי איננו תנאי מספיק ויש צורך שהפרסום יהיה אמת.

כמו כן, חיים אינו חוסה תחת הגנת "תום הלב", לפיה ישנם מצבים שלגביהם קיים אינטרס ציבורי כה חשוב בהתבטאות חופשית. זאת כיוון שנוסח פרסומיו הפוגעני מצביע על חוסר תום לב.

לאור האמור לעיל, קבע ביהמ"ש כי מכתביו ודבריו של חיים מכילים תוכן המהווה לשון הרע, הפרסום נעשה במטרה לפגוע באנשי הועד ולחיים לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק.

פרסומיו של חיים כנגד אנשי הועד מהווים פרסום לשון הרע במשמעות החוק. כמו כן, חיים לא חוסה תחת הגנות החוק.

על כן, פסק ביהמ"ש כי על חיים לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי שיעמוד על סך של 10,000 ₪.

בנוסף, ביהמ"ש חייבו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ כולל מע"מ.