התנהלותו של קיבוץ גבעת השלושה הייתה חסרת תום לב והוא ישלם לעו"ד גלברד שכר טרחה בסך 3 מיליון ₪ עבור טיפולו בעסקאות נדל"ן של הקיבוץ

עו"ד מנחם גלברד, הגיש תביעה כספית על סך 6,260,000 שקלים חדשים כנגד קיבוץ גבעת השלושה תמורת שירותים משפטיים שנתן לקיבוץ. מנגד, הגיש הקיבוץ תביעה שכנגד על סך 3,500,000 שקלים חדשים.

תחילת האירועים בשנת 1991, עת שימש עו"ד גלברד כעורך דינו הקבוע של הקיבוץ, וסיפק לקיבוץ שירותים משפטיים שונים על בסיס תשלום חודשי. לקראת סוף שנה זו, שלח עו"ד גלברד לקיבוץ מכתב ובו פירוט שכר טרחתו העתידי המבוקש עבור ייצוג הקיבוץ במו"מ לגבי שלושה פרויקטים שעיקרם הקמת שכונות מגורים ושטחי תעשייה על המקרקעין של הקיבוץ, והקיבוץ בחתימתו אישר והסכים למבוקש.

בנובמבר 1995, עם התקדמות הפרוייקט, הודיע מינהל מקרקעי ישראל, כי הוחלט לאשר את ביצוע העסקה לפי החלטה 611. אך מאחר ותוכניות הפרויקטים התעכבו וקיבלו תוקף רק בשנת 2002, סירב המינהל לבצע את העסקה על פי החלטה 611, שבתחילה הוחלפה על ידי החלטה 727, ובהמשך אף נפסלה על ידי בג"ץ.

אין מחלוקת, כי החלטה 611 מיטיבה עם הקיבוץ יותר מאשר החלטה 727, אך חרף זאת, בעקבות נסיבות המקרה, הודיע הקיבוץ למינהל בשנת 2006, כי הוא מבקש לאמץ את החלטה 727 לגבי הפרויקטים.

עו"ד גלברד טוען, כי הודעה זו נשלחה ללא ידיעתו וללא תיאום עימו, ומשכך, נוכח העובדה כי יישום הפרויקטים על פי החלטה 727 מקנה לקיבוץ תקבולים נמוכים באופן משמעותי מיישום הפרויקטים על פי החלטה 611, נגרע ממנו חלקו הארי בשכר הטרחה על פי הסכם שכר הטרחה.

מנגד, טען הקיבוץ, כי לשם יישום העסקה נשכרו שירותיו של עו"ד גלברד, הואיל והוא היה עורך הדין הקבוע של הקיבוץ באותה עת, אלא שעם התקדמות הפרויקט הסתבר כי אין לו הניסיון והכישורים המתאימים בפרויקטים מסוג זה, ומחדליו ורשלנותו גרמו לקיבוץ נזקים. משכך, טען הקיבוץ, כי לא רק שעו"ד גלברד קיבל את כל שכר הטרחה המגיע לו בהתאם לעסקה שיצאה אל הפועל לפי החלטה 727, אלא שעליו לפצות הקיבוץ בגין הרווחים שנמנעו ממנו בעקבות רשלנותו.

בית המשפט הקדים ואמר, כי ישנן ארבע שאלות הדורשות מענה בענייננו:

א.      מהות ההתקשרות בין עו"ד גלברד לקיבוץ ומנגנון התמורה שהוסכם.

ב.      האם סיום ההתקשרות בין הקיבוץ לעו"ד גלברד נעשה כדין, או האם יש בו כדי להפר את שהוסכם ביניהם.

ג.       האם זכאי עו"ד גלברד לשכר טרחה מעבר לשכר ששולם לו, וכיצד ייקבע שכר טרחה זה.

ד.      האם זכאי הקיבוץ לפיצוי מעו"ד גלברד בגין מחדליו הנטענים.

לגבי מהות ההתקשרות - אין מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לתוקפו של הסכם שכר הטרחה בו נקבע, כי עו"ד גלברד יהיה זכאי לקבל אחוזים מכל תמורה שיקבל הקיבוץ בגין הזכויות במקרקעין נשוא הפרויקט. המחלוקת מסתכמת בשאלה, האם הפר הקיבוץ את ההסכם בכך שויתר על החלטת המינהל להחיל את החלטה 611 על הפרויקט, ואת שכר הטרחה יש לגזור מהתוצאה המקסימאלית לה היה זכאי הקיבוץ אילו קויים ההסכם, או שמא, יש לגזור את שכר הטרחה מהכספים אשר קיבל הקיבוץ בפועל כתוצאה מהשלמת הפרויקט.

לגבי סיום ההתקשרות - בית המשפט בחן את השתלשלות האירועים בשנים 2005-2006, ומסקנתו הייתה, כי הקיבוץ כלל לא שיתף את עו"ד גלברד בהליך קבלת ההחלטות הרלוונטיות, ולא הזמין אותו לקחת חלק בדיונים אלא עדכן אותו רק בדיעבד, אלא הסתיר ממנו את מהלך קבלת ההחלטה להסכים לממש את הפרויקט על פי החלטה 727, והעמיד אותו בפני עובדה מוגמרת, שמשמעותה, לגביו, הפחתה ניכרת בשכר טרחתו.

בית המשפט הדגיש, כי אין ספק שלקיבוץ זכות מלאה לקבל החלטתו עסקיות וכלכליות, גם בניגוד לעצת פרקליטיו, ומנקודת מבטו של הקיבוץ, שינוי המתווה של יישום הפרויקט היה מוצדק, ולא נמצא בו פגם. אך יחד עם זאת, הדרך שבה התקבלה החלטתו הסופית של הקיבוץ נגועה בתחושת אי נוחות קשה, בלשון המעטה, ומהווה חוסר תום לב מהותי, בייחוד נוכח ההתקשרות רבת השנים בין הצדדים, דבר שיש בו כדי להשליך על שכר טרחתו של עו"ד גלברד.

לגבי שכר הטרחה - בית המשפט דחה את טענת הקיבוץ, כי לאור לשונו של הסכם שכר הטרחה בין הצדדים, לא מגיע לעו"ד גלברד שכר ראוי על יסוד סעיף 46 לחוק החוזים, החל רק מקום בו אין חוזה מפורש בין הצדדים. אכן, בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה לפיו עו"ד גלברד זכאי לקבל אחוז מסוים מכל תמורה שיקבל הקיבוץ, וראוי היה שההסכם ידון גם במצב בו העסקה לא תצא מן הכח אל הפועל או תבוצע באופן חלקי, אך ההסכם אינו דן בכך, ועל בית המשפט המשימה לקבוע את שכר הטרחה בנסיבות אשר נוצרו.

בית המשפט העריך כי לאור מורכבות הפרויקט הושקעו בו אלפי שעות עבודה, ולאור ההתנהלות חסרת תום הלב של הקיבוץ העמיד את שכרו של עו"ד גלברד על סך 3,000,000 שקלים חדשים, מעבר לסכום אשר שולם לו עד כה.

לגבי התביעה שכנגד - בית המשפט קבע, כי תביעה זו, הגדושה בהכפשות וטענות שונות על טיפול משפטי לקוי, על ניגוד עניינים, על אי מתן ייעוץ משפטי סביר ועל התנהגות חסרת תום לב, עדיף אילו לא הוגשה כלל, שכן כל מטרתה להרפות ידיו של עו"ד גלברד מלנהל את תביעתו.

תביעתו הכספית של עו"ד גלברד כנגד הקיבוץ מתקבלת בחלקה, והקיבוץ ישלם לו 3,000,000 שקלים חדשים, ומנגד, תביעת הקיבוץ נדחית. לאור זאת נפסק, כי הקיבוץ יישלם הוצאות משפט ושכ"ט בסך 300,000 שקלים חדשים.