התתכן הפקעת קרקע פרטית לרשות הרבים ללא תמורה

בני הזוג טורון הינם בעלי זכויות בנחלה במושב ברק שבחבל התענכים. נחלתם של טורון גובלת בנחלתה של הגב' בנאסולי רחל. בין 2 הנחלות קיימת דרך אשר שימשה למעבר לבעלי הזכויות בשתי החלקות למשקים החקלאיים שבנחלה. בנוסף, שימשה הדרך את בנאסולי למעבר מהכביש הראשי לבתיהם שבנחלה, זאת מאחר ומבני ציבור שנבנו במקום חסמו את הגישה הישירה מהכביש הראשי הציבורי העובר בחזית הנחלה אל תוך נחלת בנאסולי

טורון רכשו את זכויותיהם בנחלה בשנת 2004 ומיד החלו לבנות את ביתם על הנחלה. טורון הודיעו לבנאסולי כי בדעתם להרוס את תעלת הניקוז ואת הדרך שבין שתי הנחלות, שלטענתם נמצאת כולה בתחום נחלתם ולהקים שם גינה. בעקבות הודעה זו הגישו בנאסולי לבית המשפט את תביעתם, למתן צו מניעה שיאסור על טורון להרוס את דרך המעבר וימנע מהם למנוע מבנאסולי שימוש בדרך הנ"ל. בנאוסלי טענו כי הדרך הוכשרה בשנות הששים ומאז היא קיימת בתוואי ובמיקום הנוכחיים שלה וזאת ע"פ החלטה של ועד המושב, לפיה כי כל זוג שכנים יכשיר דרך בין הנחלות. וגם, מאז הכשרת הדרך ובמשך פרק זמן ממושך זה הם ובני משפחותיהם עשו ועושים שימוש בדרך, ללא כל מחאה או טענה מצד בעלי הזכויות במשק השכן. לטענתם, משך יותר מארבעים שנים הם עושים שימוש בדרך , מתחזקים אותה וזאת בהסכמת בעלי הזכויות במשק השכן ובהסתמך על כך אף תכננו את ביתם, שבנו בשנת 1992, כך שכניסתו פונה לאותה דרך גישה. עוד נטען כי דרך זו היא היחידה למשקם, לרבות מטע הזיתים שבמשק.

להגנתם טענו טורון, בין היתר, כי אין למשיבים זכות גישה דרך נחלתם וכי קיימת דרך גישה נוספת בצדה האחר של נחלת בנאסולי, שהינה דרך ציבורית ומהווה למעשה דרך הגישה האמיתית למשק בנאסולי. עוד טענו טורון כי "הדרך" אינה עוד הכרחית וחיונית למשיבים, שכן היא הוכשרה אז לצורך הגעה ללולים ואלה לא קיימים מזה יותר מ- 25 שנים.

בית המשפט קיבל את תביעת בנאסולי והוציא מתחת ידו צו האוסר על טורון, או מי מטעמם, למנוע מבנאסולי מלהשתמש בדרך. מכאן הערעור שבפנינו.

סיבותיו של ביהמ"ש להוצאת צו האיסור על טורון הן: בחזית המשק של משפחת בנאסולי נבנו לפני שנים מבני ציבור אשר חסמו את הגישה הישירה מהכביש לבית. הבית הישן הוא פינתי ובגבול המשק מהצד הנגדי של נחלת טורון, קיימת דרך מנדטורית המשמשת את החקלאים לגישה למטעיהם ובאותה דרך מנדטורית עושה שימוש השכן של בנאסולי מהצד השני - אוחיון. בין המשק של בנאסולי למשק של טורון, היה שביל גישה שנעשה בו שימוש ועל פי עדותם של שני עדי בנאסולי, שביל זה הוכשר בהסכמה של משפחת שוקרון, (שהייתה אותה עת בעלת הזכויות אותה קנו טורון). זאת ביוזמת ועד המושב ללא התנגדות, כאשר כל ששוקרון ביקש היה שלא ישא בעלויות הכשרת דרך הגישה כולה או חלקה, ואכן כך היה. משך שנים רבות, לפחות החל משנות הששים המאוחרות, עשו בנאסולי שימוש באותה דרך גישה, בהסכמת משפחת שוקרון וללא התנגדות מצידם. הבתים במושב נבנו כך שהם ממוקמים בחזית המשק, ופונים לכביש והנחלות החקלאיות ממוקמות מאחור. לבתים קיימת גישה מהכביש הראשי ובין הבתים נראות דרכי גישה.

טורון הגישו תוכנית, ללא שניתנה לכך רשות מבית המשפט, המתייחסת לדרך החלופית תוך שנטען כי דרך זו הינה סטטוטורית ואינה בבעלותו של איש. ביהמ"ש בחר להתעלם מהתוכנית ולא להתייחס אליה.

ניתן לחלק את טענות טורון לשניים, האחד המופנה כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא והשני בעניינים משפטיים.

באשר לטענות המופנות כנגד הממצאים והקביעות העובדתיות של בית המשפט הערעור נדחה שכן, בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הראשונה, עליה מערערים, (זאת להוציא מקרים מיוחדים שלא מתקיימים במקרה זה).

באשר לטענות המשפטיות ולטענת טורון כי לבנאסולי אין "זיקת הנאה" וזכות מעבר בדרך, הן משום שהיא לא עונה על התנאים הקבועים בחוק ובהלכה הפסוקה, והן משום שהיא לא נרשמה בספרי רישום המקרקעין .

חוק המקרקעין קובע את הקריטריונים לקביעת "זיקת הנאה"[1]. השאלה המתבקשת היא: האם במקרה דנן מתקיימת "זיקת הנאה" לבנאסולי?

זכותם של בנאסולי הינה "זכות מעבר" וזכות כזו ראויה להיקרא זיקת הנאה. תכונותיה היסודיות של זיקת ההנאה, שהוא גלוי וחשוף לעין כול; שהוא נמצא בידיעתו של בעל המקרקעין הכפופים; שמקורו אינו בזכות שנתן הבעלים של הקרקע למשתמש." תנאים אלה מתקיימם במקרה שלפנינו. שכן השימוש והמעבר של בנאסולי הינו גלוי לעין, נוגד את זכות הבעלים של המקרקעין (שאינם טורון). אבל גם נוגד את זכות טורון שהינם ברי רשות בנחלה הכפופה כאשר בעלי הזכויות בנחלה, משפחת שוקרון, ידעו עליו לא התנגדו ואף הסכימו לו (לפחות משפחת שוקרון קרי עד 2004) והדבר אינו מכוח חוזה שבין הצדדים, אלא מתוך ידיעה והשלמה שבשתיקה. משנות הששים המאוחרות עשו בנאסולי שימוש באותה דרך גישה בהסכמת שוקרון וללא התנגדות מצידו ועד היום הם עושים שימוש בה ולכן זוהי תקופה העולה על תקופת שימוש בת שלושים שנים רצופות. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל הינה כי התנאים הדרושים ליצירת זיקת הנאה מכוח שנים, מתקיימים בעניינינו.

זיקת ההנאה שרכשו בנאסולי היא זכות קניינית השרירה וקיימת כלפי כל מי שרוכש זכויות במקרקעין הכפופים לה ועל כן היא קיימת גם כלפי טורון.

כעולה מטיעוני טורון יש לבטל את הזיקה משום שיש בה גזילה של 300 מ"ר ממשקם ומשום שקיימת דרך חלופית בה יכולים בנאסולי להשתמש וכן משום שהשימוש בדרך נתאפשר בזמנו לצורך הגעה ללולים, צורך שאינו קיים עוד.

מכל מקום, במקרה דנן הוכח כי בנאסולי עדיין משתמשים בדרך שבמחלוקת. על כן הזיקה עדיין מופעלת.

כפי שצייתי לעיל הרי קיומה של דרך חלופית שיכולה לשמש את בנאסולי היא אחד מהשיקולים שיש להביא בחשבון עת מבקשים לשקול ביטול זיקת הנאה. במקרה דנן נציין כי ע"פ הראיות הרי בנאסולי השתמשו בדרך זו לצורך הגעה הן לביתם והן ללולים ולמשקם. הם המשיכו להשתמש בדרך לצורך הגעה למשקם ולמטע הזיתים שבו, נוסף להגעה לביתם.

משכך, לא מתקיימות נסיבות המצדיקות ביטולה של זיקת ההנאה שיש לבנאסולי, קרי הדרך המשמשת למעברם.

סוף דבר: דינו של הערעור להידחות, טורון מחויבים בסכום כולל של 15,000 ₪.

[1] "מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה." אולם, "הודעה בכתב של בעל המקרקעין למי שמשתמש בזכות כאמור, לרבות הודעה לציבור, שהוא מתנגד לשימוש בזכות, מפסיקה את התקופה האמורה".