ועד המושב אחיעזר מבקש לבטל את החלטת קופ"ח על סגירת המרפאה במושב
הרקע
קופ"ח כללית הפעילה במשך שישים שנה מרפאה בתחומי מושב אחיעזר בהיקף מצומצם, אשר שירתה את מבוטחיה תושבי המושב ותושבי מושב יגל הסמוך.
עתה, ביה"ד האזורי לעבודה נדרש לשאלה האם עליו להתערב בהחלטת קופ"ח כללית לסגור את המרפאה במושב, לאור התנגדות תושבי המושב וועד המושב.
התושבים טוענים כי הכללית לא שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים בקבלת החלטתה, לרבות גילם המתקדם של מרבית מטופלי המרפאה וצרכיהם הרפואיים. טענה נוספת מצד התושבים היא שההודעה בדבר סגירת המרפאה לא נשלחה במכתב רשמי אלא נתלתה במרפאה. לטענתם, התנהגותה הפוגענית של האחות האחראית היא שגרמה לעזיבתם של רבים מהמטופלים את המרפאה, ואף להגשת תלונה כנגדה. לבסוף, טוענים התושבים, כי הם קיבלו יחס מפלה מצוות המרפאה בשל מוצאת העדתי.
מנגד, הכללית טוענת כי כמות המבוטחים הפוקדים את המרפאה במושב אינה מצדיקה מבחינה כלכלית, אדמיניסטרטיבית ורפואית את המשך הפעלת המרפאה וסגירתה הינה בגדר שיקול דעת לגיטימי הנתון לה, מה עוד שלטענתה המשמעותית במספר המבוטחים נובעת בעיקר מכך שועד המושב פעל לפתיחת מרפאה של קופ"ח "מאוחדת" במושב.
מעבר לכך, טוענת כללית כי ההודעה על סגירת המרפאה ניתנה עפ"י לוח הזמנים הקבוע בחוק ונשלחה במכתבים רשמיים, והוסיפה כי בנסיבות העניין סגירת המרפאה עומדת בדרישות החוק שכן עפ"י חוק, ביישוב קטן, מרפאה של קופה אחת תיתן שירותים ללקוחות קופות אחרות כך שהתושבים לא יפגעו משום שתוותר מרפאת קופ"ח מאוחדת.
דיון והכרעה
ביה"ד האזורי פתח ואמר כי החוק מסמיך אותו לדון בתביעות שעניינן יחסים בין מבוטח או מי שטוען שהוא מבוטח לבין קופת החולים, והיות שהועד אינו מבוטח או טוען שמבוטח ע"י הכללית, לא קמה לו הזכות לתבוע מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי והעילות הקבועות בו.
לגופו של עניין, קבע ביה"ד האזורי שככלל אין זה ממקומו להתערב בשיקול דעתן המקצועי של קופות החולים וביקורת שיפוטית תופעל באופן מרוסן וזהיר. במקרה זה, ישנן ארבע מרפאות נוספות בקרבת המושב, ולכן הכללית עומדת בדרישת החוק שתיתן שירותיה במרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, בייחוד כאשר המבוטחים אינם מרותקים ובאפשרותם להתנייד למרפאות אחרות בקרבת מקום. ביה"ד האזורי קבע כי אמנם נגרם למבוטחים חוסר נוחות מכך שלא תהיה מרפאה סמוכה לביתם, איך אין בכך כדי להפוך את ההחלטה לסגור את המרפאה לבלתי סבירה.
ביה"ד האזורי קבע כי ההחלטה לסגור את המרפאה לא נתקבלה בשל שקילת שיקולים זרים ולא נפל פגם בשיקול הדעת של הכללית לסגור את המרפאה משום שכמות המטופלים הולכת וקטנה באופן רציף והחזקת המרפאה עבור כמות מצומצמת של מטופלים כרוכה בעלויות גבוהות.
לעניין האופן בו הודיעה על כללית קבע ביה"ד כי המכתב עומד בדרישות החוק ובמסגרת הזמן הקבועה בו.
לאור האמור, קבע ביה"ד האזורי כי התושבים לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה או זכות שנפגעה, ובפרט שעפ"י קביעתו, הנזק שיגרם לכללית, ולשאר מבוטחיה באופן עקיף, במידה ותמשיך המרפאה לפעול, עולה על נזקם של התושבים במידה ותתאפשר סגירתה.
סיכום
ביה"ד האזורי הורה על מחיקת התביעה משום שהתושבים לא הוכיחו את עילת תביעתם, ומשום שהגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת הכללית על סגירת המרפה, אשר נתקבלו תוך הפעלת שיקול דעת סביר.
על פסק דינו של ביה"ד האזורי הוגש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה, ובהסכמת הצדדים הוחזר התיק לביה"ד האזורי על מנת שיקיים דיון לגופו של עניין.
ניתן ביום: כ"ג בטבת תשע"ו, 4 בינואר 2016, בהעדר הצדדים.
