ועדת ערר אישרה בניית מתקן סולארי בקיבוץ קטורה בשטח של 80 דונם
הרקע
קטורה סאן, שותפות מוגבלת, הינה בעלת הזכויות בחלק מחלקה 290, הנמצאת סמוך לקיבוץ קטורה. על חלקה זו חלה תוכנית מקומית משנת 1988, והיא נכללת באזור המכונה בתוכנית "אזור תעשייה זעירה, מלאכה ואחסנה". קטורה סאן ביקשה להקים בחלקה מתקן סולארי אשר מייצר אנרגיה חשמלית בעזרת אנרגיית השמש, ולאחר שהועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל אילות אישרה זאת, היא החלה בביצוע העבודות.
בשלב מסויים, לאור פניות רבות בעניין שאלת חוקיות היתר הבנייה שניתנו למתקנים סולאריים במקרקעין המיועדים לייעודי תעשייה או ייעודים דומים, החליטה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה על פרוצדורה בנושא זה, לפיה על בעל היתר בנייה לבחור בין שני מסלולים: או פנייה ליועמ"ש של הועדה המחוזית לצורך אישור היתר הבניה הקיים או הוצאת היתר בנייה חדש מכח תמ"א שאושרה לאחרונה.
קטורה סאן בחרה באפשרות השנייה, אך לאחר שאושרה בקשתה להיתר מכח תמ"א וניתן לה היתר בנייה, הגישה סולאר ביי יורסלף בע"מ ערר, בו תקפה את קבלת ההחלטה בטענה של ניגוד עניינים מצד חלק מחברי הועדה הקשורים בדרך כשלהי לקטורה סאן. כמו כן נטען, כי לא ניתן להוציא היתר בניה מכח התמ"א ממגוון סיבות.
הועדה המקומית וקטורה סאן טענו 3 טענות סף: להעדר סמכות לועדת הערר לדון בערר, להעדר זכות עמידה לסולאר ביי יורסלף, ולמעשה עשוי, ובנוסף, הגיבו על טענות סולר ביי יורסלף לגופן.
דיון והכרעה
בתחילה בחנה ועדת הערר את טענות הסף שנטענו כנגד הערר.
בשאלת הסמכות, עמדתה של ועדת הערר היא, כי קיימת לה סמכות לדון בכל ערר על החלטת הועדה המקומית, יהא נושא ההחלטה אשר יהא, שכן סמכותה אינה מוגבלת לאמור בסעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, אלא אף יונקת מסעיף 12ב', המאפשר הגשת ערר על כל החלטה של הועדה המקומית שעניינה היתר בנייה. בשאלת המעשה העשוי, קבעה ועדת הערר, כי אין כל קשר בין ההחלטה בערר לבין היותו של המעשה עשוי או שאינו עשוי, שכן הערר תוקף רק את ההיתר החדש שניתן, ומכוחו טעם נערכו עבודות כלשהן. ובשאלת זכות העמידה – הוחלט שלא להכריע בטענה לגופה לאור תוצאת הערר.
מכאן עברה ועדת הערר לדון בטענות סולאר ביי יורסלף לגופן.
לגבי ניגוד העניינים, מצאה ועדת הערר, כי חברי הועדה שהיו מצויים בניגוד עניינים, כלל לא נכחו בדיון בבקשה להיתר, וממילא גם לא השתתפו בהצבעה. ולגבי שאר החברים בועדה, נציגי הקיבוצים יטבתה ונווה חריף, שטענה כלפיהם סולאר ביי יורסלף לניגוד עניינים, קבעה ועדת הערר, כי לא הוצגה כל אפשרות תיאורטית סבירה כי תצמח לקיבוצים אלה טובת הנאה מההחלטה לאשר את המתקן בקיבוץ קטורה. עם זאת, הוסיפה ועדת הערר, כי באופן עקרוני יכלו הקיבוצים לצאת נשכרים מדחיית הבקשה, ועל כן ראוי היה כי הם נציגיהם היו נמנעים מלהשתתף בדיון, אך בכל מקרה אין בהשתתפותם כדי לפסול את החלטה הועדה המקומית, בין השאר, מכיוון שהם הצביעו בעד הבקשה, עמדה המנוגדת לכאורה לאינטרסים שלהם.
מכאן, עברה ועדת הערר לבחון האם הבקשה להיתר תאמה את הוראות התמ"א. מסקנותיה היו, כי הוראות כוונתה של התוכנית המקומית שייעדה את השטח ל"אזור תעשייה זעירה, מלאכה ואחסנה", היא שהשטח יכול להיות מיועד לכל אחד מיעודים אלא ביחד או לחוד. ועל כן, התמ"א המאפשרת הקמת מתקן על כלל המקרקעין המיועדים לאחסנה, חלה גם על המקרקעין נשוא המחלוקת בענייננו, כלומר, אין בעיה להקים את המתקן הסולארי על כלל השטח. כמו כן, דחתה ועדת הערר לגופן את שאר טענותיה של סולאר ביי יורסלף.
סיכום
ועדת הערר המחוזית דחתה את הערר שהגישה חברת סולאר ביי יורסלף, וקבעה, כי ניתן לאשר את בקשתה של קטורה סאן להיתר למתקן סולארי במקרקעין בקיבוץ קטורה.
לא ניתן צו להוצאות.
ניתן ב- י"ח סיון תשע"א, 20 ביוני 2011, בהעדר הצדדים.
