זוכה במכרז אינו רשאי לדרוש ביטול, בדיעבד, של התחייבות חוזית הכלולה במכרז

בדצמבר 2012 ניתן פסק דינו של בימ"ש השלום בקריית גת, ולפיו נדחתה תביעת חברת יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ להשבת כספים שגבתה ממנה עיריית באר שבע עבור אגרות והיטלי פיתוח.

תחילת האירועים עת זכתה החברה בשני מכרזים לבניית דירות מגורים במתחמים המצויים בשטחי העירייה. בגדרי ההתחייבויות שלקחה על עצמה החברה במסגרת המכרזים היה עליה לשאת באגרות ובהיטלים שיושתו עליה מכח חוקי העזר של העירייה, בזיקה למתחמים הנבנים על ידה.

החברה אשר נשאה בתשלומים בהתאם לחיובים אשר הושתו עליה, הגישה תביעה כספית להשבתם בטענה כי גביית האגרות וההיטלים בפרויקטים אשר בהם בוצעו עבודות הפיתוח והתשתית שלא על ידי העירייה אינה חוקית, שכן הדין אינו מקים לעירייה זכות לגבות אגרה עבור עבודות שהיא לא ביצעה.

ביהמ"ש קמא דחה את תובענת החברה בנימוק שהיא מנועה מלתבוע סעד שמשמעותו תהא ביטול, בדיעבד, של התחייבות חוזית הכלולה במכרז שבו זכתה, שכן יש בכך הפרה של עיקרון השוויון. מלבד זאת, סבר בית המשפט קמא, כי יש לדחות את התובענה גם מהטעם שהתנאים המאפשרים גביית ההיטלים התמלאו עובדתית במקרה דנן, והעירייה הייתה זכאית לגבות את ההיטל הרלוונטי.

דיון והכרעה

בית המשפט המחוזי בחן את ערעורה של החברה כנגד הכרעותיו של בית המשפט קמא, ומצא כי לא נפל בהן כל פגם. כך, קבע בית המשפט, כי חוק העזר מאפשר לעירייה, במקרים מסוימים, כגון המקרה דנן, לגבות היטלים גם כאשר היא אינה זו אשר הניחה בעצמה את הצינורות המשמשים את הנכס הנדון אלא הוציאה כספים עבור "תשתיות העל".

בנוסף, מצא בית המשפט המחוזי, כי החברה הייתה סבורה מהרגע הראשון שמדובר בהיטל לא חוקי, וחלף פנייה לשינוי תנאי המכרז או גריעת ההיטל הספציפי היא בחרה לנקוט גישה תכסיסנית של תביעה לביטול ההיטל, גישה אשר תעניק לה יתרון על פני מתחריה האחרים. עוד הוסיף בית המשפט, כי מתן אישור לגישה זו של החברה יהווה פגיעה בעיקרון השוויון שהוא יסוד חיוני בדיני המכרזים ויעודד תופעה לא ראויה שבמסגרתה המתמודד במכרז נמנע מלהציף טענה מקדמית כנגד אחד התנאים, וממתין לזכייתו על מנת להביא לצמצום עלויותיו בדיעבד.

לבסוף התייחס בית המשפט לטענת החברה, כי אין בכוחה של הסכמה חוזית לשאת בהיטל בלתי חוקי בכדי להכשיר את הגביה, והבהיר כי הלכה זו עוסקת בתרחיש בו ההסכמה נכפתה על המשלם כנגד מחאתו על כך בזמן אמת, ולא כאשר מדובר בתכנון מניפולטיבי לדרישת השבה לאחר ביצוע תשלום שרק נחזה להיות מוסכם מראש.

בית המשפט המחוזי שב ואשרר את קביעותיו של בית משפט קמא ודחה את ערעורה של החברה, תוך שהוא מחייב אותה בהוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן ב-ג' סיון תשע"ג, 12 במאי 2013, בהעדר הצדדים.