זכאותו של חבר קיבוץ רוחמה לקבצת נכות נשללה רטרואקטיבית והוא חויב להשיב לביטוח הלאומי כ-90,000 ₪
אברהם גנון, חבר קיבוץ רוחמה משנת 1964, הועסק במפעל תעשיה בבעלות הקיבוץ בתפקיד תמחירן, אך לאחר שבין השנים 1998-2000 חלה ואיבד את יכולתו לעבוד, הוא הגיש למוסד לביטוח לאומי בקשה לקבלת קצבת נכות.
בהתאם לאבחונים הרפואיים שעבר, נקבעו לאברהם דרגות נכות זמנית, והחל מפברואר 2002, עת נקבעה לו דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75%, ועד ליוני 2008, שולמה לו קצבת נכות כללית בשיעור של 100%. במהלך תקופה זו, עבר אברהם הליך שיקום, ולאחר שהשתפר מצבו, הוא נקלט לעבודה במפעל אשר בבעלות הקיבוץ.
לאור הממצאים שעלו במסגרת בדיקה שערך הביטוח הלאומי, הוחלט לשלול את זכאותו של אברהם לקבלת קצבת נכות החל מיולי 2008. עוד הוחלט לשלול באופן רטרואקטיבי את זכאותו של אברהם בתקופות בהן קיבל קיצבה ועבד במפעל למעלה מ-4 שעות עבודה ליום בממוצע, ובהתאם לכך נדרש ממנו תשלום חוב בסך של 90,984 ₪, עבור התקופות בהן קיבל קצבה, על אף שלא היה זכאי לה.
לאור זאת, הגישו אברהם והקיבוץ תביעה, שעניינה הפסקת זכאותו של אברהם לקבצת נכה וכן שלילת זכאותו באופן רטרואקטיבי.
בתביעה נטען, כי בתקופה הרלוונטית עבר הקיבוץ שינוי באורחות חייו ובמסגרת זו השתנו ההסדרים הנוגעים להתפרנסותם של חברי הקיבוץ, ולאור שינויים אלה, לרבות ביטולו של סידור העבודה בקיבוץ וקבלת תשלום לפי כמות ואיכות העבודה, יש לבחון את זכאותו של אברהם לקצבה, בהתאם למבחנים בהם נמדד כל נכה, ולא כפי שנמדד חבר קיבוץ שהינו נכה. ומאחר ואברהם היה בגדר נכה לפי תקנות הביטוח הלאומי, הרי שקצבת הנכות שולמה לו בדין ויש להמשיך ולשלמה.
עוד הוסיפו התובעים, כי הביטוח הלאומי רשאי היה לתבוע החזר תשלום רק במידה שאברהם נהג שלא בתום לב, דבר שכלל אינו מתקיים בענייננו, כשהקיבוץ הוסיף גם, כי הוא שימש רק כתובת לתשלום הגמלה ועל כן אין כל בסיס משפטי לגביית החזר הגמלה ממנו.
מנגד, טען הביטוח הלאומי, כי לא הוכח שאברהם הפסיק לעבוד במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ, וכי הקיבוץ פעל כקיבוץ מסורתי, אליו הועברה הקצבה, ועל כן ניתן לתבוע ממנו את החוב שנוצר.
השאלה העומדת בבסיס ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים היא, כיצד יש לחשב את צמצום השתכרותו של אברהם בתקופות הרלוונטיות לתביעה: האם יש לראות בו חבר קיבוץ מסורתי ולבחון זאת בהתאם לתקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי, הקובעת כי צמצום השתכרות לגבי חבר קיבוץ המועסק במסגרת סידור עבודה של הקיבוץ יחשב אם הוא עבד פחות מ-4 שעות ביום, או שמא יש לבחון צמצום ההתשכרות בהתאם לדין החל לגבי כלל המבטוחים, קרי בהתאם לתקנה 2 הקובעת, כי יש לבחון את השינוי שחל בהכנסה.
אמת הדבר, כי במועדים בהם קיבל אברהם קצבת נכות, עבר הקיבוץ שינויים גדולים באורחות חייו, ובין היתר, בהתפרנסות חבריו, אך יחד עם זאת, רק בשנת 2009 קיבל הקיבוץ אישור סופי על שינוי סיווגו והפיכתו להיות קיבוץ מתחדש, ולפיכך אין מנוס מהמסקנה, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, אברהם היה חבר קיבוץ אשר הופעל באופן מסורתי, כך שיש לבחון את כושר השתכרותו בהתאם לתקנה 8.
מכאן עבר בית המשפט לבחון, האם התקיים התנאי השני, קרי - האם אברהם הועסק במסגרת סידור עבודה, ומסקנתו הייתה, כי אברהם לא עמד בנטל להוכיח, כי הוא לא עבד במסגרת סידור עבודה של הקיבוץ, ועל כן יש לראותו כמי שהועסק בקיבוץ במסגרת סידור עבודה.
זאת ועוד, דחה בית המשפט אף את טענות הקיבוץ, וזאת לאחר שמצא כי הקיבוץ הוא שקיבל בפועל את הגמלה, ואין לראותו רק כמי ששימש גורם מתווך להעברת הקצבה לאברהם.
לאור האמור, נדחתה תביעתם של אברהם והקיבוץ, תוך שנקבע, כי יש לראות את הקיבוץ כחייב לשאת בתשלום החוב העומד בבסיס התביעה. לא ניתן צו להוצאות.
