זכויותיו של כפר שיתופי עובדי אדמה בגן השומרון בתנובה

בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מספר 74/258/04

בעניין -

עובדי אדמה בגן השומרון כפר שיתופי להתיישבות חלאית שיתופית בע"מ

ע"י  ח.נועם ו/או ע. נועם ו/או י.בנדר

ו/או א. ללצ'וק ו/או י. ג'רסי ו/או י. ליכטנשטיין

ו/או ע. סאסי ו/או ד. פיאלה ו/או נ. חן ו/או י. לוי

רחוב ז'בוטינסקי 7 מגדל משה אביב

רמת גן 52520. טל: 03-7518401 פקס: 03-7517117.

המבקשת

נ ג ד

תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עוזי מור ואח'

מרחוב איתמר בן אב"י 4 תל אביב 64736.

טל: 03-6070600 פקס: 03-6070666.

המשיבה

רקע עובדתי -

בפני בקשה מטעם המבקשת, לעיון מחדש בהחלטתי מיום 06/02/05, בה אימצתי את המלצותיו של החוקר ד"ר דורון דינאי (להלן- "החוקר") מיום 01/01/02 וקבעתי בין השאר, כי המבקשת איננה חברה באגודת המשיבה.

עיקר טענות המבקשת-

1. המבקשת הינה אגודה שיתופית חקלאית, שתפקדה בין היתר כ"צינור שיווק" בנוגע לתוצרת חקלאית ואשר מקורה בתחומיה.
2. המשיבה אף היא אגודה שיתופית. חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים בין הצדדים הייתה גביית חלק יחסי עבור "רכישת מניות" של המשיבה. דהיינו, כל חבר ששיווק תוצרת חקלאית באמצעות המשיבה, השאיר בידיה חלק מסוים מתמורות השיווק.
3. כחלק ממיתוגה המסחרי של המשיבה ללא הפיכתה לחברה מסחרית עדיין, החליטה המשיבה בשנת 1999 לנקוט בהליך של הפרטה ותוך כך גם מתן ערך ריאלי למניותיה.
4. בנוסף, לא היה ניתן לסחור ולהעביר את ההון המושקע במניות כלל לא לתאגיד אחר ובוודאי למי שאינו חבר במשיבה.
5. המבקשת שיווקה במשך שנים רבות את תוצרתה למשיבה, כאשר שולמו על ידיה עמלות שונות, שהוגדרו כדמי חבר וחלקן שולמו על חשבון מניות במשיבה. לטענת המשיבה, לאור הפרת הסכם השיווק הופסקה חברות המבקשת ביום 16/01/74.
6. לשיטתם, מעולם לא הופסקה חברותם באגודת המשיבה.  המשיבה טוענת כי המבקשת הייתה בעבר חברה אצלה, אולם לאור פדיון המניות המלא שבוצע לטענתה, נפסקה חברותה.
7. ביום 31/05/04 הוגשה השגה מאת המבקשת, בקשר לממצאי חקירתו של החוקר ובעקבותיה ניתנה החלטת הרשם.
8. על אף האמור הגם פניות חוזרות ונשנות למשיבה, עד היום לא נמסרו לידי המבקשת, פרטי התשלומים אשר בוצעו על ידי המבקשת במהלך השנים למבקשת.
9. לאחרונה התברר, כי המשיבה הכירה בזכויות מספר קיבוצים הגם העדר אסמכתאות לפיהן הינן אוחזות במניות המשיבה וזאת במסגרת הליך מכירת גרעין השליטה במשיבה.
10. נהיר לכל, כי גם אם התקבלה החלטה על ידי המשיבה על הפסקת חברות המבקשת, לא הושלם הליך ההוצאה מהחברות וזאת בנסיבות הנ"ל. לחלופין, הנסיבות הללו, היה בהן כדי קבלה מחודשת של המבקשת לחברות.

עיקר טענות המשיבה-

11. ענייננו בבקשה לעיון מחדש בהחלטת הרשם, החלטה שניתנה לאחר שקוימה חקירה מקיפה וממצה בעניינה של המבקשת, לאחר שדו"ח החקירה וראיות הצדדים הוצגו בפני הרשם ולאחר שטענות הצדדים הועלו בפניו הן בכתב והן בעל פה.
12. בסיום ההתדיינות שנערכה בין הצדדים בפני הרשם ועל יסוד טענותיהם, ניתנה החלטת הרשם שדחתה את טענות המבקשת. המבקשת ערערה על החלטת הרשם ובעקבות הערעור ניתן ביום 01/11/05 פסק דין בהסכמה, לפיו החלטת הרשם בעינה עומדת.
13. לטענת המשיבה, יש לדחות את בקשת המבקשת על הסף מחמת מעשה בית דין. מושכלות ראשונים, כי הכלל של השתק עקב מעשה בית דין איננו כלל טכני פורמלי, אלא כלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. ראה ע"א 718/75 שרה עמרם נגד גד סקורניק פ"ד לא (1) 35:

"משהיה לבעל דין "יומו בבית המשפט"... משתיקים אותו כאשר הוא מבקש לחזור ולהתדיין בעניין בו פסק במשפט הראשון. לעניין זה אחת היא אם חפץ בעל-דין להעלות על שולחן הדיונים אותה עילה ששימשה לו יסוד לתובענה הראשונה (השתק עילה), או אם הוא מבקש בתובענה שנייה בעילה אחרת, להעמיד לדיון טענה העומדת בסתירה עם ממצא פוזיטיבי שנקבע במשפט הראשון (השתק פלוגתה), בשני המקרים האלה כאחד חל השתק".

14. כאמור לעיל, ביום 01/11/05 בית המשפט לעניינים מנהליים נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה הערעור יימחק והחלטת הרשם תעמוד בעינה. כמו כן נקבע, כי לפנים משורת הדין, המשיבה תהא מוכנה לשלם למבקשת תשלום בגין פדיון מניות כקבוע בפסק הדין.
15. אין גם חולק, כי המבקשת לא הגישה בקשת ערעור על פסק הדין ובכך הפך פסק הדין לחלוט.
16. בכך באה לסיומה המוחלט ההתדיינות בין המבקשת למשיבה בעניין החלטת הרשם ולאור הדוקטרינה של מעשה בית דין, מנועה המבקשת מלהעלות טענות כלשהן בניגוד לפסק הדין האמור. כל שכן, הבקשה הינה למעשה חזרה על אותן טענות שנטענו בפני הרשם ובפני ערכאת הערעור.
17. למבקשת ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיה ולהביא את הוכחותיה, אך היא ויתרה מרצונה על הזדמנות זו בהעדיפה להגיע לפסק דין מוסכם. בהסכמתה זו מיצתה המבקשת את כל זכויותיה והיא חסומה ומנועה מלהעלות טענותיה במסגרת הבקשה לעיון מחדש.
18. אין גם חולק כי במסגרת הבקשה לעיון מחדש, המבקשת לא מצאה לנכון להציג כל עילה לקיום בחינה מחודשת של החלטת הרשם. תחת זאת, בחרה המבקשת לשוב ולפרוס את טענותיה מחדש לגופו של עניין, טענות שכבר הועלו בהליך המקורי, נידונו בפני הרשם ונדחו על ידו.
19. על התנאים לעיון מחדש בהחלטה עמד בית המשפט העליון בין היתר בע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל נגד יצחק צוניאשווילי תק-על 2004 (4) 2545:

"בית המשפט מוסמך לשוב ולדון בהחלטה שנתן בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין במקרה בו השתנו הנסיבות באופן המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה, יחד עם זאת ההליך של "בקשה מחודשת" לא נועד לאפשר "מקצה שיפורים" בו מתקן המבקש את ליקויי הבקשה המקורית אותה הגיש". (ההדגשות של ב"כ המשיבה).

20. זאת ועוד, לא רק שהמשיבה לא הצביעה על כל שינוי רלוונטי בנסיבות, אלא היא מציינת במפורש בפרק הסיכום לבקשתה, כי לאחר כל פריסת טענותיה מצא לנכון הרשם לדחות את בקשתה.
21. המבקשת אינה מתיימרת לטעון לשינוי כלשהו בנסיבות הרלוונטיות בענייננו והיא עצמה מציינת כי הרשם כבר דחה את כל הטענות שמועלות על ידה כעת, בהליך הקודם.
22. עוד ציינה המשיבה כי בבג"צ 5760/93 פלונית נגד וועדת התלונות על פי חוק הפסיכולוגים ואח' פ"ד נ (4) 194 בעמוד 202, נדונו התנאים לעיון מחדש בהחלטה מנהלית, כאשר שם נקבע בין השאר:

"... ככלל ההחלטה צריכה להיות סופית. האזרח זכאי לדעת היכן הוא עומד ביחסיו עם השלטון... הכלל שהתפתח בפסיקה הוא שככל שמדובר באזרח שלא דבק עוול בכפו, אין ליישם את הסמכות לשינוי ההחלטה אלא בנסיבות מיוחדות"...הכלל הוא אם כן, כי האזרח מוגן בפני דיון חוזר ונשנה בעניינו וככלל אין להרשות לרשות לשקול שנית אותם נתונים בדיוק שהיא שקלה בהגיעה להחלטתה המקורית. החריג מופעל רק בהתקיים טעמים מיוחדים."

23. הנה כי כן, בענייננו פעל הרשם כנושא תפקיד מעין שיפוטי שכל האמור לעיל חל לגביו במשנה תוקף. המבקשת מצידה לא הצביעה ולו על שמץ של עילה לסטות בעניין זה מעקרון הסופיות, סטייה אשר כאמור, תתאפשר רק "בנסיבות מיוחדות" ובהתקיים "טעמים מיוחדים".
24. המבקשת מצאה לנכון להגיע להסדר מוסכם שקיבל תוקף של פסק דין, כך שאף מכוח עקרון תום הלב יש לדחות את הבקשה דנן שהוגשה בחוסר תום לב מובהק, תוך התכחשות ביודעין להסכמתה של המבקשת שקיבלה תוקף של פסק דין חלוט.
25. הליך סרק זה הטיל על המבקשת הוצאות מיותרות ואילץ אותה להגיש תגובה מיותרת על כך הכרוך בכך, דבר שלא היה קורה אילולא הייתה המבקשת נוהגת בתום לב בסיסי ומתכחשת להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין חלוט. לפיכך, מתבקש הרשם להשית על המבקשת הוצאות בגין הליך סרק זה.

לאחר שקראתי את כל טענות הצדדים הנני קובע כדלקמן:

26. עיקר הטענות המועלות על ידי המבקשת הן, כי חברותה באגודת המשיבה לא פסקה מעולם, או פסקה שלא כדין ועל כן מבקשת היא כי אורה על תיקון פנקס החברים של המשיבה, כך שיתווסף בו שמה של המבקשת.
27. במקרה הנדון מדובר בהליך שהחל עם חקירתו של החוקר שלאחר בדיקה מקיפה וכוללת, המליץ בפני לקבוע, כי יש לדחות את דרישת המבקשת לתיקון פנקס החברים של המשיבה ואת דרישתה להירשם כחברה בו.
28. לאחר קבלת הדו"ח ערערה בפני המבקשת על ממצאי החוקר והמלצותיו וביום 06/02/05 לאחר שדנתי בפירוט בטענות השונות שהועלו על ידי הצדדים, אימצתי את דו"ח החוקר וקבעתי כי המבקשת אינה חברה אצל המשיבה.
29. המבקשת ניצלה את הזכות המוענקת לה על פי דין וערערה על החלטתי בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים.

      ביום 01/11/05 במסגרת עמ"נ 307/05 ניתן פסק הדין בעניין זה על ידי כבוד השופט בועז אוקון.

30. בפסק הדין לעיל קבע כבוד השופט אוקון כדלהלן:

"אני מורה על מחיקת הערעור וההחלטה לפיה פסקה חברות המערערת- עומדת בעינה. יחד עם זאת הודיע עו"ד מור, לפנים משורת הדין, כי המשיבה             תהיה מוכנה לשלם עבור פדיון המניות של המערערת וזאת על יסוד שווי המניות בשנת 79' והכל בהתאם להוראות התקנון וכל הוראת דין מחייבת אחרת".

31. כאמור לעיל, ביום 01/11/05 בית המשפט לעניינים מנהליים נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה הערעור יימחק והחלטתי תעמוד בעינה. כן נקבע בפסק הדין, כי לפנים משורת הדין, תנובה תהא מוכנה לשלם למבקשת תשלום בגין פדיון מניות כקבוע בפסק הדין.
32. הצדדים להליך לא ערערו על החלטת בית המשפט ובכך הפך פסק הדין לחלוט וגזרת המחלוקת בין הצדדים באה אל סיומה.
33. באשר לטענת המשיבה להשתק מחמת מעשה בית דין, מקובלת עלי טענה זו ויפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 718/75 שרה עמרם נגד גד סקורניק פד לא (1) 29:

"אכן בדרך-כלל זהות הצדדים בשני ההליכים היא תנאי להשתק,כי מי שלא היה צד לדיון הקודם, ממילא לא היתה לו, בדרך- כלל, שעת הכושר הדרושה טענה של הלכת ההשתק בשל מעשה-בית-דין על שתי שלוחותיה היא כידוע, שאין להטריד את בעל-הדין ואת בית-המשפט פעמיים בבירור אותה עילה או אותה פלוגתה, אשר הוכרעה בדיון קודם, כאשר היתה לבעל-דין, המבקש לחדש את הדיון, שעת כושר להביא את טענותיו ואת ראיותיו לפני בית-השפט בדיון הקודם ("היה לו יומו בבית-המשפט")...

34. המבקשת קיימה בפני הליך של עדכון פנקס חבר ובסופו קבעתי כי היא אינה חברה אצל המשיבה. המבקשת ערערה על החלטתי לבית המשפט לעניינים מנהליים, בו קיבלה את יומה ואף הסכימה כי ערעורה יימחק והחלטתי תעמוד בעינה.
35. ברי לכל כי טענותיה של המבקשת הועלו בפני כל הערכאות האפשריות ונשמעו היטב לפני קבלת החלטה בעניינן.
36. המבקשת הייתה מיוצגת אז וגם היום, ועל כן טענות כגון ניצול מצבה הכלכלי הקשה וחוסר תום לב לא יכולות להישמע. יתר על כן, העדיפה המבקשת להגיע להסכם עם המשיבה, בדבר פדיון מניותיה כפי שנקבע על ידי בית המשפט בפסק הדין.
37. אינני משמש כערכאת ערעור על החלטתי לאחר שזו ניתנה, ומשיצאה ההחלטה, אין בסמכותי לדון בה מחדש.
38. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את כל טענות המבקשת בבקשתה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 06/02/05.

ניתן היום 28/06/07 בהיעדר,

אורי זליגמן, עו"ד