חבר היישוב גבע בנימין לא הצליח להוכיח כי הוא זכאי להנחה בתשלום מיסים ולכן יוסיף וישלם לועד המקומי עוד 2,561 ₪

הושיאר, תושב היישוב גבע בנימין, צבר חוב בסך 5,299 ₪ בגין הפרשי אגרת שמירה וחוב בגין מסי ועד. בשנת 2012 הגיעו הצדדים להסכמה כי עד למתן החלטה בבקשה שהגיש הושיאר למתן הנחה בארנונה, ישלם הושיאר 60% מהחוב, כלומר 3,075 ₪.

כעת, לאחר שדחתה המועצה האזורית מטה בנימין את בקשתו להנחה עבור שנים 2010 – 2012, מבקש הועד המקומי מביהמ"ש להורות להושיאר לשלם את שארית החוב, בסך 2,561 ₪.

 מנגד, טוען הושיאר, כי אין לו כל חוב כלפי הועד המקומי, שהרי את אגרת השמירה שילם במלואה ועל מסי הועד קיבל הנחה בשיעור של 40% עד לשנת 2009, כאשר תשלומי יתר ששילם – לא הושבו לו. 
בעניין זה מדגיש הושיאר, כי הוגשה בקשה להנחה בתשלום המיסים לשנים 2010-2011, אשר נכון למועד מתן ההתנגדות טרם התקבלה החלטה בגינה ולכן יש לראות כאילו התקבלה בקשתם והינו פטור מתשלום החוב הנדרש.

יש לציין, כי לאחר שהתקיימה ישיבה מקדמית במעמד הצדדים, ניתנה החלטת ועדת הארנונה, הדוחה את בקשת הושיאר להנחה.

דיון והכרעה

ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי מאחר שהושיאר אינו חולק על חובת התשלום ואף מאשר את היקף החבות, מהווה טענתו לזכאות להנחה כ"הודאה והדחה", כלומר הושיאר מודה בעובדות כתב התביעה אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין הוא סבור כי הועד המקומי אינו זכאי לסעד המבוקש.

ביהמ"ש קובע, בהתאם לראיות שהונחו בפניו, כי לא רק זו שהושיאר לא הוכיח כי בקשתו להנחה אושרה, אלא ההיפך הוא הנכון, שהרי הוצגה בפני ביהמ"ש הודעה אשר הגיעה לידי הושיאר, ולפיה בקשתו להנחה לשנת 2012 – נדחתה. ביהמ"ש מציין כי די בדברים אלו בכדי לדחות את טענת הושיאר, אולם מוסיף ופוסק, כי בהתאם לאמור בתקנון המועצות האזוריות (יהודה והשומרון), תשל"ט-1979, מנהל הארנונה אינו הכתובת לזכאות להנחה, ולכן לא מסייעת השגתו של הושיאר, אשר לא זכתה למענה, לקביעה כי הינו זכאי להנחה.

ביהמ"ש מקבל את תביעת הועד המקומי של גבע בנימין, ומחייב את הושיאר לשלם את שארית החוב בסך 2,561 ₪.      

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי הושיאר ישלם הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

ניתן ב- י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013.