חבר מושב אינו חייב לחתום על יפוי כח בלתי חוזר לצורך רישום נחלתו בטאבו
הרקע
מאחר ומושב עובדים בית שערים נוסד כבר לפני למעלה מ-70 שנים, ובשל חילופי אנשים, דורות וגורמים מטפלים, הצטברו במהלך השנים ליקויים וחוסר התאמות ברישומי הזכויות במרשם המקרקעין ואצל גורמים אחרים. על כן, פנה המושב אל המרכז למשבצות חקלאיות כדי שיטפל בהסדרת רישום המשבצת הסופית, בכדי שיתאפשר לערוך חוזי חכירה לדורות עם מינהל מקרקעי ישראל ולשם מניעת תקלות בעתיד.
על פי הנוהל המקובל במרכז המשבצות, ובכדי שיתאפשר לבאי כח האגודה לטפל בהסדרת המשבצת ורישומה באופן מרוכז, נדרשו חברי האגודה לחתום על ייפוי כח, אך לא כולם הסכימו לחתום.
המושב הגיש המרצת פתיחה בה ביקש, כי בית המשפט יורה לחבר האגודה ולשניים נוספים הטוענים לזכויות בנחלה במושב מכח ירושה, לחתום על טופס ייפוי כח, או כל טופס אחר שיבקש המרכז למשבצות, לצורכי רישום משבצת המושב והשטחים השונים שבמסגרתו. טופס ייפוי הכח כלל, בין השאר, מתן ייפוי כח לרישום של חלוקה ו/או איחוד לפי חוק המקרקעין, חידוש הרישום בספרי מינהל מקרקעי ישראל, וכן הצהרה כי ייפוי הכח הינו בלתי חוזר.
המושב טען, כי זכאותו לקבל סעד זה נובעת הן מכח הסכמה לתהליך רישום המשבצת שניתנה אף מצד המתנגדים, בהתנהגות, במפורש או במשתמע, הן מכח חיוביהם כלפיו על פי תקנון המושב והמנהג הנוהג במושבי עובדים מסוגו, והן מכח החלטות שונות של מועצת מקרקעי ישראל. מה עוד, שהחובה לחתום על ייפוי הכח עולה מחובת שיתוף הפעולה בין צדדים קשורים ומחובת תום הלב.
למעשה, כך לפי המושב, ייפוי הכח אינו מהווה פגיעה של ממש בזכויות קנייניות כלשהן, ואם לא די בכך, הוא מהווה למעשה כלי הכרחי לעיגון זכויות החברים בנחלות, שכן החבר הבודד לא יכול לרשום לעצמו את גבולות החלקה במנותק משכניו ומן האגודה, ובייחוד שמדובר במושב עובדים בו זכויות בעלי הנחלות מוגבלות מלכתחילה בזכויות שכניהם ובזכויות האגודה וכפופות להן.
מנגד, העלו המשיבים טיעונים עקרוניים כנגד בקשת המושב. ראשית, כי אי הסכמתם לחתום על ייפוי הכח אינה מהווה בעייה ואינה עוצרת את רישום כלל המשבצת. שנית, שהמושב לא הראה כל מקור חוקי או אסמכתא התומכת בטענתו, כי ניתן לכפות עליהם להפקיד בידי באי כח המושב ייפוי כח בלתי חוזר, שמשמעותו פגיעה בזכויותיהם הקנייניות. ושלישית, שייפוי הכח מנוסח בצורה רחבה וכוללנית מאוד.
דיון והכרעה
בפתיחה הבהיר בית המשפט, שכלל הוא כי אדם אדון לעצמו ורצונו הוא כבודו, ועל כן לא ניתן לאכוף על אדם לחתום על מסמך או לעשות מעשה, אלא אם מתקיימת נגדו חובה כזו, בין אם מכח הוראה חוקית כלשהיא ובין אם מכח התחייבות תקפה ואכיפה שאותו אדם נטל עצמו.
בדומה לכך, זכותו של אדם להחליט האם הוא מעוניין לפעול בעצמו או באמצעות שליח, וממילא לא ניתן לאכוף על אדם כשיר למנות לעצמו שלוח, לא כל שכן שלוח במינוי בלתי חוזר, אלא אם אותו אדם התחייב לעשות כן או שקיימת מסגרת נורמטיבית מכוחה ניתן לאכוף עליו למנות שלוח על מנת שיפעל בשמו ובמקומו.
לאור עקרונות אלו, ולאור העיקרון של הזכות לאוטונומיה אישית ולזכות של חופש ההתקשרות בחוזים, בחן בית המשפט את התובענה ואת הסעדים אותם מבקש המושב, קרי לחייב המשיבים לחתום על יפויי כח בלתי חוזרים. ומסקנתו הייתה, שהמושב לא הצליח לעמוד בנטל ולהוכיח כי יש לו זכות לקבלת הסעדים המבוקשים או שקיימת חובה על המשיבים לחתום על יפויי הכח.
בית המשפט הוסיף, כי הטענה שמרכז המשבצות אינו מוכן לבצע את הפעולות הדרושות לצורך הכנת תוכנית רישום, אלא אם כל חברי האגודה יחתמו על יפוי כח בלתי חוזר, לאו טענה היא, שכן אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק חיוב המשיבים למסור את הסמכות לפעול בשמם לאחרים מטעם האגודה, ובכך לוותר מראש על כל התנגדות מעשית לגבולות החדשים שייקבעו, גם אם אלה יגרעו מנחלותיהם ויפגעו בזכויותיהם. המשיבים הינם בעלי זכויות קנייניות מסוג חכירה בנחלות, ואין ספק כי חיובם לחתום על יפויי כח כבלתי חוזרים המעניקים סמכויות רחבות ובלתי מוגדרות מראש, יהווה פגיעה חמורה בזכויותיהם אלה.
בית המשפט סייג דבריו והבהיר, כי אילו היה מדובר במצב בו תוכנית הרישום לשיכונים ציבוריים (תרש"צ) כבר הוכנה, ונמצא כי היא אינה פוגעת כהוא זה בזכות המשיבים, ובכל זאת הם היו מסרבים לחתום ללא כל סיבה מוצדקת, או אז ניתן היה לאכוף עליהם לחתום על המסמכים הדרושים לביצוע הרישום או להורות על ביצוע הירשום גם ללא חתימתם. אך אין זה המצב בענייננו, שכן המושב מבקש לקבל הסכמתם מראש לפעולות ולקביעות שטרם נעשו ושטרם הובררו.
סיכום
בית המשפט דחה את בקשת המושב לחייב את המשיבים לחתום על יפויי כח בלתי חוזרים, מאחר והוא לא מצא כי למושב כל זכות לקבלת סעד זה. כמו כן, דחה בית המשפט את הסעד השני שביקש המושב, חיוב המשיבים לשתף פעולה עם באי כוחה לצורך השלמת רישום המשבצת, מאחר והוא בלתי מוגדר ועמום ביותר.
המושב חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקלים חדשים לכל אחד משלושת המשיבים.
ניתן ב- כ"ו תשרי תשע"ב, 24 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.
