חבר קיבוץ גבעת השלושה, עובד חוץ בגרנות, זכאי לפיצויי פיטורין למרות ששכרו שולם לקיבוץ כנגד חשבונית מס
החבר אברהם אפורי,חבר קיבוץ גבעת השלושה, החל לכהן ב – 1992 כמנכ"ל חממה טכנולוגית בעמק חפר בשם "יוזמות", אשר הופעלה על ידי גרנות פיתוח יוזמות בע"מ (להלן 'גרנות'). הקיבוץ וגרנות הגיעו לכלל הסכמה אודות העסקתו של אברהם, וסיכמו כי התמורה בגין עבודתו בחממה תשולם לקיבוץכנגד חשבונית-מס.
החל מ - 1997 חל שינוי בדרך תשלום שכרו של אברהם; החל מאותו מועד החל אברהם לקבל תלושי שכר מגרנות, דווח על ידה כעובד שכיר, שולמו בגינו דמי ביטוח לאומי, שולמו לו תנאים סוציאליים, ונחתם הסכם עבודה בינו לבין גרנות.
בשנת 2009, לאחר הפרטת החממה, נמסר לאברהם מכתב פיטורים, ולפיו יחסי העבודה בין הצדדים יבואו לידי סיום. אברהםקיבל פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה שהחלה ב – 1997.
לטענת גרנות, בתקופה שקדמה לשנת 1997 אברהם ביצע את עבודתו בכובעו כחבר הקיבוץ, ולכן לא התקיימו יחסי עובד-מעביד ואין לקחת בחשבון תקופה זו בעת חישוב פיצויי הפיטורים.
לאור האמור, תבע אברהם פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה.
טענה נוספת שהעלה אברהם הינה כי הובטח לו על ידי נציגי גרנות ששכרו החל מיום 1.9.08 יועלה ל"עלות מעביד" בסך של 35,000 ₪ - ולכן הינו זכאי להפרשי שכר, וכן הפרש פיצויי פיטורים, בהתאם.
מנגד, גרנות הגישה תביעה שכנגד, בטענה כי אברהם השתתף בישיבות דירקטוריון של חברות שונות מטעם גרנות וכחלק מתפקידו, פעל תוך ניגוד עניינים בהתאם לאינטרסים אישיים שלו תוך שהוא מקבל טובות הנאהבדמות מניות מחברת "איזי רידר אדיוקיישן בע"מ" אשר פעלה ככל הנראה במסגרת החממה. בעקבות זאת, דרשה גרנות להעביר לידיה את המניות הנ"ל, וכן השבת הטבות כספיות שהעניקה לאברהם.
דיון והכרעה
ראשית, פתח ביהמ"ש בכך שאין חולק כי גרנות היא שנהנתה מעבודתו של אברהם בתקופה הראשונה (כמו גם בתקופה שלאחריה), ולא הקיבוץ. לקיבוץ למעשה לא הייתה כל אמירה לגבי דרך עבודתו של אברהם ומאפייניה, ומי שפיקח על עבודתו, נתן לו הנחיות, קבע את שכרו, נתן לו חופשות ומילא אחר כל שאר מאפייניו של מעסיק – הינה גרנות.
שנית, ציין ביהמ"ש את העובדה כי הקיבוץ לא נדרש להקצות עובד לטובת העבודה בחממה אלא התהליך היה הפוך – אברהם באופן אישי הוא שנבחר לביצוע העבודה על בסיס כישוריו האישיים, ורק לאחר שעבר מבחני התאמה פנתה גרנות לקיבוץ על מנת לאפשר את העסקתו אצלה. לא בכדי, עם תום התקופה הראשונה לא חזר אברהם לקיבוץ לצורך הצבה מחדש לפי צרכיו, אלא המשיך אוטומטית את עבודתו תוך קבלת תלושי שכר ישירים, בלא שבוצע כל שינוי בשלב זה במאפייני עבודתו.
לאור נסיבות אלו, נטה ביהמ"ש לדעה כי אברהם לא ביצע את עבודתו בתקופה הראשונה במסגרת "סידור העבודה" שלו בקיבוץ, אלא במסגרת התקשרות אישית בינו לבין גרנות, כאשר רק נוכח תקנות הקיבוץ דאז הועבר שכרו ישירות לקיבוץ.
עוד הוסיף ביהמ"ש, כי אף אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי אברהם ביצע את עבודתו בתקופה הראשונה במסגרת "סידור עבודה" של הקיבוץ – בנסיבות העניין יש לראותו כעובד גרנות בתקופה זו לצורך חוק פיצויי פיטורים. זאת, לאור תכליות הזכות הסוציאלית לפיצויי פיטורים, כיוון שהושאל על ידי הקיבוץ לגרנות לצורך ביצוע עבודה.זאת ועוד, המשיך ביהמ"ש, גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי כלל אין לראות באברהם כעובד גרנות בתקופה הראשונה, אזי זכאי היה אברהם לפיצויי פיטורים בגין תקופה זו מכוח סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, שכן עבד החל משנת 1992 וברציפות עד פיטוריו באותו "מקום עבודה". היינו, גם אם נצא מנקודת הנחה כי זהות המעסיק התחלפה בשנת 1997 – אין בכך כדי לפגוע בזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים בגין מלוא התקופה.
לאור הטעמים הנ"ל, שוכנע ביהמ"ש כי אברהם זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו כמנכ"ל החממה, החל מ – 1992.
באשר לתביעת אברהם בגין ההבטחה להעלאה,לא שוכנע ביהמ"ש כי אברהם זכאי להפרשי שכר.
בעניין התביעה שמנגד של גרנות, כיוון שאברהםהודיע במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה כי מבלי להודות בטענות נגדו, הינו מסכים להעביר לידי גרנות את מניותיו בחברת איזי רידר, הודיע ביהמ"ש כי התייתר הדיון בעניין זה.
ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה. ביהמ"ש פסק כי גרנות תשלם לאברהם הפרש פיצויי פיטורים בסך של 97,207 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 31.12.09 ועד התשלום בפועל.
בנוסף, קיבל ביהמ"ש את התביעה שכנגד בחלקה. בהתאם להסכמת הצדדים, אברהם יעביר לידי גרנות - תוך 30 יום מיום פסה"ד - את מניותיו בחברת "איזי רידר אדיוקיישן" בע"מ.
ניתן ב- ט' שבט תשע"ד, 10 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
