חבר קיבוץ דרש פיצוי על סירוב קיבוצו להעסיקו בתפקיד מנהל חשבונות, ופיצוי על סירוב הקיבוץ להעסיקו בשבתות ובזאת מנע ממנו הכנסה נוספת.

התובע מר ישי פיין הינו חבר קיבוץ עין גב מזה 26 שנים. הנתבע הוא קיבוץ עין גב, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, המסווגת על ידי רשם האגודות השיתופיות כ"קיבוץ שיתופי".

התביעה

בכתב התביעה טען התובע, כי לפי כישוריו הוא מתאים לעבוד בתפקיד מנהל החשבונות של הקיבוץ. הקיבוץ מסרב להעסיקו בתפקיד זה ומעסיק מנהל חשבונות שכיר. התובע עתר לחייב את הקיבוץ להעסיקו בתפקיד מנהל חשבונות. הוא עתר גם לחייב את הקיבוץ לשלם לו את ההפרש בהכנסה שהיה מקבל מעבודתו בתפקיד מנהל חשבונות לבין השתכרותו היום, ואשר מסתכם בסכום של 8,814 ₪ לחודש, בניכוי מס קהילה בשיעור 80%. התובע טען עוד, כי בשנת 2002 אפשר הקיבוץ, לכל חבר לעבוד בשכר בסופי שבוע, ובכך להגדיל את השתכרותו. לטענתו, בקשותיו לעבוד בשכר בשבתות סורבו.  בכך היפלה הקיבוץ את התובע לרעה, פגע בזכות קנויה שלו, ושלל ממנו הכנסה נוספת שהייתה פתוחה בפניו כמו בפני כל חבר אחר. על כן, הוא עתר לחייב את הקיבוץ לשלם לו סכום של 290 ₪ בגין כל שבת במשך חמש שנים שחלפו, ובסה"כ מדובר  בסכום של 69,600 ₪ נכון להיום.

טענות ההגנה

בכתב ההגנה טען הקיבוץ, כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית, וכי סעד המבוקש בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. הקיבוץ טען כי סירובו להעסיק את התובע בתפקיד מנהל חשבונות נבע משיקולים עניינים ומקצועיים, הקשורים לאי התאמתו של התובע לתפקיד.

לעניין סירוב הקיבוץ להעסיק את התובע בשבתות נטען, כי מספר המשרות הפניות לעבודה בשבת מוגבל , ולכן רק חברים המקיימים את חובת העבודה המלאה במהלך השבוע יוכלו להיכנס לסבב העבודה בשבתות. מאחר שהתובע לא קיים את חובת העבודה המינימאלית בקיבוץ ומאחר שהוא מסרב לעבוד בעבודות שהוצעו לו, אין הוא זכאי ליהנות מהסדר זה. לעניין גובה הנזק נטען, כי הסכום המרבי שניתן להרוויח בשבת הוא 240 וכל חבר אשר זכאי ליהנות מהסדר זה, עובד בשבת אחת למספר שבועות, כך שלא ניתן להגיע לניצול מקסימאלי של הזכות.

כב' השופט  ערפאת טאהא

הסעד ההצהרתי

התובע הסכים  כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בשאלת עבודתו בקיבוץ כמנהל חשבונות, וכי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי. התובע אף זנח  את תביעתו למתן פיצוי בגין ההפרש בין השכר שהוא מקבל היום, לבין השכר שזכאי היה לקבל אילו הקיבוץ היה מעסיק אותו בתפקיד מנהל חשבונות.

העבודה בשבתות

הסוגיה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם התובע זכאי לפיצוי בגין סירובו של  הקיבוץ להעסיקו בשבתות. זכותם של חברי הקיבוץ לעבוד בתמורה , בשבתות,  עוגנה בהחלטת האסיפה הכללית לפיה נקבע כי רשאים להשתלב בעבודה בימי שבת יהיו חברים  שמילאו את חובותיהם. הטעם העומד מאחורי ההחלטה הוא לתת לחברי הקיבוץ תמריץ לסיים את מכסת העבודה המינימאלית שלהם. אין זה סביר שחבר קיבוץ שאינו מקיים את חובת העבודה המוטלת עליו, יתאפשר לו לעבוד בשכר בשבתות.  מתן אפשרות לחברים לעבוד בשכר בשבתות מבלי לקיים את חובת העבודה שלהם יוצרת תמריץ שלילי. במקרה הזה הוכח כי התובע  לא קיים את חובת העבודה שלו, ועל כן הוא אינו זכאי ליהנות מהסדר העבודה בשכר בשבתות.

בתצהירי עדות ראשית התייחסו מנהל משאבי אנוש בקיבוץ  ומזכיר הקיבוץ לשעות העבודה של התובע בשנים 1999 –2005. הם טענו שהתובע לא מילא את מכסת השעות המינימאלית שלו. הם צרפו העתק מרישומי העבודה של התובע בשנים הנ"ל, אשר מאמתים את טענותיהם. מדובר ברישומים ממוחשבים אשר נערכים בזמן אמת ומבוססים על דיווחיו של החבר עצמו. הרישומים הממוחשבים מבוצעים על פי דיווחים של העובד מדי יום ביומו, ואם הוא שכח, הוא יכול לדווח על עבודתו בסוף החודש.

בסיכומיו טוען התובע, כי הרישומים הממוחשבים אינם משקפים את היקף עבודתו, מאחר שעד שנת 2006 קיבלו חברי הקיבוץ תקציב אחיד ללא קשר לכמות שעות עבודתם או למשרה שמילאו, ולכן הוא לא הקפיד לעדכן את ימי ושעות העבודה שלו במערכת הממוחשבת של הקיבוץ. לטענתו, רק החל מיום 27.1.06 התקציב הפך להיות פונקציה של כמות שעות העבודה, ועל כן רק ממועד זה הקפיד לעדכן את שעות העבודה שלו במערכת הממוחשבת.

טענה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט  ובמיוחד שהתובע התבקש על ידי מזכירת הקיבוץ, לערוך רישום מדויק של ימי העבודה שלו, ולעדכן את המערכת הממוחשבת בהתאם.  התובע  ידע, כי על מנת שיהיה זכאי לעבוד בשכר, עליו להקפיד על רישום ימי ושעות העבודה שלו ועל עדכון המערכת הממוחשבת, כדי להראות שהוא מילא אחר חובת העבודה שלו.

התובע לא צירף כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענותיו שהרישומים הממוחשבים אינם נכונים, אינם מעודכנים ואינם משקפים את שעות עבודתו בפועל.

לאחר שתמה שמיעת הראיות, ביקש התובע לאפשר לו להביא ראיות הזמה בדרך של הגשת מסמכים כתובים והזמנת עדים נוספים. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט. התובע אף לא הוכיח את גובה הנזק שכביכול נגרם לו עקב סירוב הקיבוץ לשבץ אותו בעבודה בשכר.

סוף דבר

התובע לא הוכיח, כי הוא עמד בתנאים המזכים אותו לעבודה בתמורה בשבתות, וכי סירובו של הקיבוץ לשבץ אותו בעבודה זו היה שלא כדין. התובע אף לא הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו עקב סירוב הקיבוץ לשבצו לעבודה בשכר בשבתות. בנסיבות אלה ומכל אחד מהטעמים הנ"ל ומשניהם יחד, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום שולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  ט"ז שבט תש"ע, 31 ינואר 2010