חבר קיבוץ יפתח תבע את קיבוצו על אפליה ועל אי תשלום תנאים סוציאליים עבור עבודתו במסגריית הקיבוץ.

בועז אפלל (להלן : אפלל) הינו חבר הקיבוץ יפתח (להלן: הקיבוץ). בתקופה הרלוונטית לתביעה אפלל עבד במסגרת הקיבוץ כאחראי על הביטוח (להלן: המשרה הפנימית) וכן בעבודה נוספת ככלכלן במפעל "פרי פסגות" (להלן: המשרה החיצונית). שכרו של אפלל בגין המשרה הפנימית שולם לו ישירות על ידי הקיבוץ ואילו שכרו בגין המשרה החיצונית שולם לאפלל באמצעות הקיבוץ, כאשר הקיבוץ שימש צינור להעברת השכר.

טענות אפלל: ההחלטה של הנהלת הקיבוץ לפיה לא יופרשו תנאי סוציאליים בגין המשרה הפנימית היא בלתי חוקית והתקבלה ללא סמכות ולכן בטלה מעיקרא. החלטה זו הינה החלטה בלתי שוויונות ונאכפה בצורה סלקטיבית בין חברי הקיבוץ. ההחלטה התקבלה ללא שהונחו בצידה קריטריונים ליישומה. על אף שהוצעה לו האפשרות לדיון באסיפה הכללית בהליך ערעורי, זכות המוקנית לו בתקנון, העניין לא הועבר לאסיפה לצורך דיון בערעור. הקיבוץ מפלה בין חבריו השונים כאשר לא הופרשו לו זכויות סוציאליים בעוד שלחברים אחרים, העובדים במסגרות הקיבוץ, מופרשים תנאים סוציאליים. טענה נוספת, אפלל ויתר על חלק משכרו, בגלל קשיים כלכליים בקיבוץ, אך מיד עם קבלת ההחלטה חזר בו מויתור זה ולמרות זאת הקיבוץ מתעלם מכך ומשלם לו שכר מופחת.

טענות הקיבוץ: ההחלטה על הפחתת שווי גמול התפקיד של החברים, לחברים העוסקים במשרה נוספת מעבר למשרתם העיקרית, התקבלה כדין וסמכות ועולה בקנה אחד עם סמכות ועד ההנהלה מכוח תקנון הקיבוץ. אין כל יסוד לטענה כי התובע הופלה על ידי הקיבוץ לרעה. סוגיית קביעת שכרם של חברי קיבוץ והתנאים הנלווים הינה החלטה פנימית של הקיבוץ שאל לו לבית המשפט להתערב בה. אפלל לא הוכיח את הנזק הכספי שנגרם לו.

דיון והכרעה כב' השופט  אחסאן כנעאן 

סמכות ההנהלה לשנות תנאי העסקתם של חברי קיבוץ: האם להנהלת האגודה הייתה סמכות לקבל החלטה לפיה לא יופרשו תנאים סוציאליים לחבר הקיבוץ המחזיק ביותר ממשרה אחת בגין המשרה השניה או שמא החלטה כזו נתונה לסמכות האסיפה הכללית? אפלל טוען כי החלטה זו התקבלה בחוסר סמכות. בשנת 2000 קיבלה האסיפה הכללית החלטה לפיה הקיבוץ הפך לקיבוץ מתחדש ואימץ עקרונות ליבה חדשים. ההנהלה קיבלה החלטה הסותרת את עקרונות הליבה ולכן מדובר בהחלטה בטלה. על פי סעיף 86 לתקנון, האסיפה הכללית היא הרשות העליונה של הקיבוץ והיא רשאית להחליט בכל עניין שהוא בתחום מטרות הקיבוץ וסמכויותיו ושאינו מנוגד ליסודות הקיבוץ. לעומת זאת על פי סעיף 110 לתקנון ההנהלה והמזכירות יונקת את סמכויותיה מהחלטות האסיפה הכללית ותפקידה של ההנהלה לבצע את החלטות האסיפה. לכן, כל שינוי או החלטה הסותרים את תקנון ההתחדשות צריכים להיות בדרך של תיקון תקנון.

הקיבוץ טוען בסיכומיו כי הקיבוץ סוברני לקבל החלטות ולנהל את ענייניו והכלל הוא שבית המשפט לא יתערב בענייניו של הקיבוץ אלא במקרים חריגים זאת כאשר  ההחלטות התקבלו בחוסר סמכות או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. אולם במקרה הספציפי להנהלה הייתה מלוא הסמכות לקבל את ההחלטה שהתקבלה. לפי  תקנה 23 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), ולפי סעיף 110 לתקנון הקודם להנהלה סמכות שיורית להשתמש בסמכויות הקיבוץ, לבד אלו שהוקנו באופן מפורש לאסיפה הכללית. כמו כן, אפלל לא הראה, על פי הנטען, שלאסיפה הסמכות לעדכן מעת לעת את תנאי ההעסקה של העובדים או לשלול תנאים מסוימים ולכן להנהלה הסמכות לעשות כן מכח סמכותה השיורית. על פי התקנון, הקיבוץ יקבע היכן יעבוד כל חבר וחבר. התקנון לא קובע כי לאסיפה הכללית מוקנית סמכות זו באופן ייחודי ולכן סמכות זו מוקנית להנהלה. אם ההנהלה מוסמכת לקבוע היכן יעבוד כל חבר וחבר הרי מקל וחומר מוסמכת ההנהלה לקבוע את תנאי ההעסקה של אותו חבר. הרי אין לדרוש שבתקנון תהיה הסמכה לכל פעולה ופעולה שכן התקנון מתווה מטרות על ואם הפעולה באה להגשים את מטרת האגודה אזי היא פעולה בסמכות, זאת ברוח פסיקת בית משפט העליון.

אפלל טען שהמודל של קיבוץ מתחדש זכה אך ורק לאישור זמני של שנתיים מטעם רשם האגודות השיתופיות. בפועל לאחר תום השנתיים לא הובא המודל כשנוי תקנוני קבוע. על כך לא נמצא כל תשובה בסיכומי הקיבוץ או בתצהיריו למעט טענת הקיבוץ כי טענה זו מהווה הרחבת חזית. לא הוצגה לפני כל הוכחה כי המודל החדש זכה לאישור סופי וקבוע. הכרעה בשאלה זו אף אינה מעלה או משנה את התוצאה. אימוץ המודל, של קיבוץ מתחדש, לא גרם לשינוי התקנון הקודם ולכן עדין יש להכריע בהתאם לעקרונות השוויון בין אם המודל בתוקף ובין אם לאו.  אין כל נפקות משפטית למודל החדש גם אם הקיבוץ החליט להתנהל על פיו ויש להכריע בתובענה על סמך התקנון הישן שנותר בתוקף. לכן,  להנהלת הקיבוץ מלוא הסמכות על פי התקנון לקבוע את שכרם של חברי הקיבוץ. סמכות זו לא יוחדה במפורש לאסיפה הכללית ולכן היא נתונה להנהלת הקיבוץ מכח סמכותו השיורית הקבועה בתקנון, בסעיף 110. באותה מידה רשאית ההנהלה לבטל תשלום תנאים סוציאליים שהוענקו מקודם לחברים. יתרה מכך, על פי התקנון  על הקיבוץ לנהוג בחברי הקיבוץ בשוויוניות מלאה, קרי אם ישנה החלטה להעניק תנאים סוציאליים על משרה מלאה לחבר אחד יש להעניק הטבה זו לכל החברים.  על פי סעיף 66 לתקנון על הקיבוץ לשמור על  העיקרון של "זכויות שוות בתנאים שווים" כלפי החברים. אפלל אינו מלין על כך שההחלטה השוללת את מתן התנאים הסוציאליים למשרה שנייה הייתה בלתי חוקית. הוא מלין על כך שהקיבוץ לא נהג במידה שווה כלפי כל החברים.  אפלל אינו כופר בסמכות הנהלת קיבוץ לבטל תשלום תנאים סוציאליים. כל שנותר לבדוק לצורך הכרעה בתביעה האם הוכח על ידי אפללו כי הקיבוץ הפלה לרעה בינו לבין חברים אחרים והאם הדבר מקנה לו עילת תביעה.

גם הפניית אפלל לדו"ח ועדת הביקורת של הקיבוץ, לפיו, הורדת הוספות אין בה נימוק הגיוני אינה יכולה להושיעו. בית המשפט ברגיל אינו מתערב בהחלטות הקיבוץ כל עוד החלטות אלו התקבלו בסמכות. המטרה של חסכון בהוצאות הינה מטרה לגיטימית, כפי שהתובע אף מודה בחקירתו כמצוטט לעיל, כל עוד היא מיושמת בשוויוניות.

טענות אפלל לפיהן ההחלטה אינה תקפה מאחר ולא נקבעו קריטריונים ליישומה דינה להידחות. אין כל  חובה שבדין לקבוע נוהלים כאלה לכן אין להלין על כך שלא נקבעו נהלים.

תקינות ההליכים: אפלל מלין עוד  כי ערעורו לא הובא בפני האסיפה הכללית לאחר שערער על ההחלטה בפני ההנהלה. הקיבוץ השיב על כך בטענה כי הערעור הוגש באיחור רב. לתובע עמדה זכות לערער בתוך 7 מיום קבלת ההחלטה. התובע הגיש ערעור רק לאחר כחצי שנה ומשהחמיץ התובע את המועד הפכה החלטת ההנהלה להחלטה חלוטה.

לאחר שמיעת עדויות של חברי הקיבוץ האחרים נראה כי באמת הקיבוץ הפלה בין חבריו ולא נוהג בשוויוניות. אך גם אז אין לתת לאפלל את הסעד המבוקש על ידו. ההחלטה העצמה לפיה יש להפסיק הפרשות סוציאליות בעד משרה שניה הינה החלטה סבירה והתקבלה בסמכות ואין בה כשלעצמה כל אפליה בין חברי הקיבוץ. כך גם העיד אפלל. אפלל מלין על כך שההחלטה יושמה בצורה מפלה כך שהיא יושמה על חלק מהחברים בלבד. במישור העובדתי טענה זו נכונה. אולם התוצאה לא צריכה להיות בכך שבית המשפט יפסוק לאפלל תנאים סוציאליים מאחר והדבר מפר החלטה שהתקבלה כדין ובסמכות. הפתרון צריך להיות שאותם חברים יחזירו את מה שקיבלו שלא כדין. למה הדבר דומה? לרשות מנהלית אשר משלמת כספים לאזרחים מסוימים שלא כדין. יבוא אזרח אחר בעל נתונים זהים אשר לא זכאי לאותם כספים וידרוש כי ישלמו לו מאחר והוא מופלה לרעה. היעלה על הדעת כי בית משפט יורה על תשלום כספים שלא כדין רק מאחר ולאחרים שולמו כספים שלא כדין?

בהקשר זה נפסק במסגרת המשפט המנהלי, בכל הקשור לאכיפה סלקטיבית כי "העובדה שנוהל או הוראה מחייבת בשירות המדינה אינם נאכפים במשך זמן, או שהאכיפה היא חלקית ביותר, אינה כשלעצמה מקימה זכות לעובד ואינה מונעת מן הרשות לשנות ממדיניותה הפסולה ולעמוד על קיום הנוהל. ככלל, אי אכיפה אפקטיבית אינה מקנה לעובד זכות שלא להישמע להנחיות ולכללים, והעובד מחויב בכל מקרה להוראות הממונים עליו בין שמדובר בהוראות התקשי"ר ובין שמדובר בהוראות של נוהל פנימי שהוצא בידי הממונים" הקיבוץ אכף או קיים את החלטתו, שהתקבלה כדין ולצורך מטרה כשרה, באופן סלקטיבי. אפלל אינו יכול להיבנות מכך והדבר אינו מקנה לו זכות לקבל כספים בניגוד להחלטה שהתקבלה כדין. לכן מטעם זה דין תביעתו לקבלת כספים בגין הפרשות סוציאליות להידחות.

תביעה להפרשי שכר: אפלל טען בכתב תביעתו כי בעקבות המצב הכלכלי הקשה ששרר בקיבוץ ויתר מרצונו הטוב והחופשי על 1000 ₪ משכרו. אולם משהתקבלה ההחלטה השוללת ממנו תנאים סוציאליים הודיע אפלל על חזרתו מויתור זה. למרות זאת המשיך הקיבוץ לשלם לו את הסכום המקוצץ בלבד. משויתור אפלל היה ויתור בלתי מותנה, הוא אינו יכול לבטל הסכמה זו בגין אירועים שאירעו בעתיד (ביטול הפרשות סוציאליות) ואינם קשורים לויתור שעשה מרצונו הטוב. לכן גם דין תביעתו בכל הקשור לראש זה להידחות.

התוצאה:  דין תביעתו של אפלל להידחות.

בנסיבות העניין, בשל התנהגות הקיבוץ אשר אינו אוכף את החלטותיו במידה שווה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום,  ו' שבט תשע"א, 11 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.     

לאתר הבית של קיבוץ יפתח.