חבר קיבוץ תובע כמיליון ש"ח מקיבוץ לוחמי הגטאות לאחר שנסגר הענף בו עבד
הרקע
משלר, חבר קיבוץ לוחמי הגטאות, תבע את הקיבוץ על שנסגר ענף הרכב בו עבד, בטענה כי לא דאג לטיפוחו. בנוסף טען משלר שהקיבוץ לא סייע לו במציאת חלופת עבודה הולמת, ובסה"כ תבע משלר פיצוי כספי כולל בסך 993,216 ש"ח.
בשנת 2004 הפך קיבוץ לוחמי הגטאות מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש. בהתאם לכך אישרה האסיפה הכללית את חוברת "שינוי אורחות החיים" ובהמשך גם תוקן תקנון הקיבוץ.
בשנים 2006-2007 הוחלט על צמצום היקף פעילות ענף הרכב של הקיבוץ בשל מצבו הגרעוני. משרתו של משלר, אשר עבד שנים רבות בענף הרכב, השתנתה בהתאם לצמצומו. בהמשך לכך נתגלעו חילוקי דעות בין משלר לקיבוץ ולצורך הסדרתן פנו לגישור. בגישור נבחנה האפשרות שמשלר ישולב בענף משק החום בקיבוץ, ואכן בהמשך לו עבר קורס מפעילי קיטור. בסופו של דבר, על אף שנקבע תאריך לתחילת עבודתו, התנגדויות מצד מנהלי פעילויות בקיבוץ הביאו לכך שמעולם לא שולב במשק החום.
באוקטובר 2011 הוחלט על סגירת ענף הרכב. עיקר טענותיו של משלר הן שהקיבוץ סיכל כל אפשרות להפיכת ענף הרכב לרווחי, על אף שעליו לדאוג להשבחתו לפי חוברת אורחות החיים. בנוסף טען משלר, כי חובת הקיבוץ לסייע לו במציאת עבודה הולמת ע"פ התקנון, וזו הופרה ע"י הקיבוץ.
מנגד, הקיבוץ טוען כי הוא בעל הסמכות וחופש הפעולה לקבל החלטות עסקיות, ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בסמכות פנימית זו. בנוסף טוען הקיבוץ, כי עמד בחובתו לסייע למשלר ככל הניתן בחיפוש מקום עבודה הולם, בעוד שמשלר לא פעל כלל להקטנת נזקיו בחיפוש עבודה או במיצוי אפשרויות תעסוקה בקיבוץ ומחוצה לו.
דיון והכרעה
בפתח דבריו הבהיר ביהמ"ש כי מאחר ומדובר בחבר קיבוץ, לא מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים. עוד הוסיף ביהמ"ש, כי חוברת שינוי אורחות החיים והוראות התקנון הן שמסדירות את מערך הזכויות והחובות בין הצדדים, אך שלא הוכחו טענותיו של משלר להפרת החובות כלפיו מצד הקיבוץ.
ביהמ"ש קבע שההתנהלות של הקיבוץ נמצאת בגדר סמכות עסקית פנימית, הנתונה לשיקול דעתן של רשויות הקיבוץ ואין להתערב בה כל עוד היא אינה חריגה. בקביעתו שההתנהלות איננה חריגה, בית המשפט התחשב בעובדה שמשלר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו על מנת לערער על החלטות הקיבוץ.
מעבר לכך, ביהמ"ש קבע כי האחריות על מציאת מקור פרנסה מוטלת בראש ובראשונה על משלר עצמו. ביהמ"ש מצא שמשלר לא פעל להקטנת נזקו, כתוצאה מהקטנת היקף פעילות ענף הרכב וסגירתו לאחר מכן, משום שלא עשה כל שביכולתו למען ימצא עבודה על אף שיש לו כישורים רבים והיה ער לגרעון הענף והליך צמצום היקפו. משכך לא מוטלת אחריות שיורית על הקיבוץ.
ביהמ"ש מצא שהתנהלות בעלי התפקידים בקיבוץ לא הייתה תקינה בבחינת האפשרות לכניסת משלר לתפקיד במשק החום. הליקוי הוא שלא נבדקה סוגיית ההתנגדויות האפשריות, אשר בפועל הביאו לכך שלא נכנס לעבודה זו. התנהלות זו יצרה אצל משלר הסתמכות וציפייה להשתלבות במשק החום, ובכך הגדלת הכנסותיו בפועל, כך שטבעי כי משלר יחווה כתוצאה מכך חוויה מרה ואכזבה קשה המצדיקה פיצוי.
סיכום
בית המשפט קבע, כי מאחר והתנהלות הקיבוץ הייתה במסגרת סמכותו להחלטות פנימיות, דין מרבית טענות התביעה להידחות. חרף כך נפסק פיצוי לא ממוני בסך של 25,000 ₪, בשל מפח הנפש שחווה משלר עקב התנהלות הקיבוץ בעניין העסקתו במשק החום.
ניתן ביום: כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.
