חברי ועד המושב חויבו לשלם עשרות אלפי שקלים באופן אישי

התובעים בהליך זה הם בני זוג חברי האגודה השיתופית של מושב חלץ ובנם, אותו ביקשו למנות כבן ממשיך במשק. הנתבעים – האגודה השיתופית, יו"ר ועד ההנהלה וחברי ועד ההנהלה.

התובעים פנו לסוכנות היהודית לצורך אישורו של בנם כבן ממשיך במשק, וזו הפנתה אותם לקבלת המלצה מאגודת המושב על הבן כבן ממשיך. האגודה דחתה את הדיון בעניין מספר פעמים ומסיבות שונות, עד שלבסוף החליטה להתנגד לקבלתו של הבן כבן ממשיך במושב, "מאחר והוא אינו נשמע להוראות הוועד והאסיפה הכללית." התובעים פנו לרשם האגודות השיתופיות בעניין, והאחרון החליט למנות חוקר בעניין בהתאם לסמכותו לפי ס' 6(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973.

החוקר מטעם רשם האגודות השיתופיות קבע כי "סמכות הוועד להתערב במינוי בן ממשיך מצומצמת ומאחר והאגודה פעלה בניגוד לתקנות יש להכיר בנתבע 3 כבן ממשיך." עוד קבע החוקר כי הטעם לסירוב ועד המושב הינו ניסיון פסול להניא את הנתבע 3 ממימוש זכויות יסוד של פניה לערכאות, בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים בעניין אחר.

בנוסף לקבלת הבן כבן ממשיך, המליץ החוקר לחייב את האגודה בהוצאות החקירה שביצע, ובהוצאות הבן, וכן לשקול חיוב של חברי הוועד שהצביעו נגד קבלתו כבן ממשיך, בלי להפעיל שיקול דעתם כיאות, בהוצאות אישיות.

בהתאם להחלטת החוקר ובהעדר תגובה מטעם האגודה, החליט הרשם להכליל את הבן בפנקס חברי האגודה. בנוסף קבע הרשם, כי היה מקום להביא את העניין להחלטת האסיפה הכללית של האגודה, וכן קבע כי אילו האגודה היתה פועלת כדין, הצורך בחקירה היה מתייתר. הרשם חייב את האגודה בהוצאות החקירה, אך נמנע מלחייב אישית את חברי ועד האגודה, מפני שלא מצא מקור סמכות לכך בפקודת האגודות השיתופיות.

במסגרת תביעתם טענו התובעים בביהמ"ש כי חברי הוועד מעלו בחובותיהם כלפי האגודה, פעלו בחוסר תום לב ובחוסר סמכות, תוך הפרת חובת האמונים וחובת הזהירות כלפי התובעים וכלפי האגודה. לפיכך ביקשו התובעים לחייב את חברי הוועד אישית בשכר הטרחה בו נשאו במסגרת ההליכים לצורך רישום הבן כבן ממשיך, בהוצאות ההליכים מול הרשם ובפיצוי בגין עוגמת נפש. כמו כן ביקשו התובעים את חיוב חברי הוועד בהשבת הוצאות החקירה לקופת האגודה ובהשבת הוצאות שכר הטרחה ששילמה האגודה לצורך הגנה על עמדת חברי הוועד.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי פעלו במסגרת סמכותם ובתום לב ולכן אינם נושאים באחריות אישית. כמו כן טענו כי לא ניתן לחייבם בהוצאות לאחר שהרשם לא חייבם, וכי לא ניתן לחייב את חברי הוועד בהשבת כספים לאגודה ללא הליך של תביעה נגזרת.

דיון והכרעה

ביהמ"ש הגיע למסקנה לאחר ששמע את הצדדים ועיין במכלול טענותיהם, כי על האגודה להשיב לתובעים את ההוצאות שהוציאו, בגין הליך סרק אצל רשם האגודות השיתופיות לצורך הכרה בבן כבן ממשיך, אשר תוצאותיו היו צפויות מראש. 

באשר לחברי הוועד, קבע ביהמ"ש כי קיימות חובת זהירות מושגית וקונקרטית בינם לבין התובעים, חובות אשר הופרו, בשעה שחברי הוועד נסמכו על עמדתו של יו"ר הוועד, בלי לבדוק כנדרש את המצב העובדתי והמשפטי, בעת קבלת החלטתם. הפרת חובת הזהירות, קבע ביהמ"ש, מקימה חבות מכוח הפרת דיני הנזיקין ומכוח הפרת התחייבות חברי הועד בהתאם לתקנון האגודה.

לפיכך קבע ביהמ"ש כי חברי הוועד יחויבו, ביחד ולחוד עם האגודה, בתשלום הוצאות התובעים בסך 11,600 ₪. בנוסף לחיוב חברי הוועד ביחד ולחוד עם האגודה בהשבת הוצאות התובעים, חייב ביהמ"ש את חברי הוועד בתשלום פיצוי לתובעים בגין עוגמת נפש, על סך 5,000 ₪.

לעניין דרישת התובעים לפיה חברי הוועד ישיבו לקופת האגודה את ההוצאות שהוציאה לצורך חקירת הרשם ולצורך תשלום שכר טרחה לנציג האגודה בהליך, קבע ביהמ"ש כי חברי הוועד ישיבו לקופת האגודה את הסכומים הללו, סך של 16,954 ₪ בגין הוצאות החקירה לקופת המדינה וכן סך של 6,148 ₪ ששילמה האגודה כשכר טרחה.

בנוסף לכל האמור לעיל, פסק ביהמ"ש גם סך של 10,000 ₪ הוצאות לטובת התובעים בהליך שהתנהל בפניו, נגד האגודה וחברי הוועד, ביחד ולחוד.

ביהמ"ש קיבל במלואה את תביעת התובעים, בני זוג חברי האגודה השיתופית של מושב חלץ ובנם, וחייב את האגודה ואת חברי הוועד שלה, ביחד ולחוד, בתשלום בגין הוצאות התובעים בהליכים מול רשם האגודות השיתופיות ומול ביהמ"ש (סך של 11,600 ₪ + 10,000 ₪) וכן בתשלום פיצוי על עוגמת נפש (סך של 5,000 ₪).

בנוסף קיבל ביהמ"ש את התביעה לחייב את חברי ועד האגודה להשיב לאגודה את הכספים שהוציאה בגין ההליך מול הרשם, לרבות תשלומים לטובת קופת המדינה ותשלומים לבא כוח האגודה (סך של 16,954 ₪ + 6,148 ₪).

ניתן ביום ל' בסיוון תשע"ד, ה-12 ביוני 2014, בהעדר הצדדים.