חברי קיבוץ התגרשו- מי זכאי להתגורר בבית ששויך להם?
בבית משפט השלום בראשון לציון, בפני כב' השופט רפי ארניה. ת"א (ראשל"צ) 37228-10-13 מ' ר' נ' קיבוץ נצר סירני ואח'
זוג חברי קיבוץ נצר סירני התגרש. הקיבוץ העמיד לרשות החבר דירת מגורים, והבית אשר שויך לחברים, נותר לשימושה של החברה. בפנינו תביעתו של החבר לפינוי החברה מהבית כך שיוכל להתגורר בו, בטענה שהחלטת הקיבוץ בנושא הקצאת הדירות שגויה.
הרקע
התובע, חבר קיבוץ נצר סירני, היה נשוי לנתבעת, אף היא חברת קיבוץ. עם נישואיהם, העמיד הקיבוץ לזוג בית. בהמשך שויך בית זה לבני הזוג, אך הליך השיוך טרם הסתיים.
זמן קצר לאחר שנכנסו בני הזוג לבית, עלו הנישואים על שרטון, ובני הזוג התגרשו. עם יציאת התובע מהבית העמיד הקיבוץ לרשותו דירת מגורים אחרת, הקטנה באופן משמעותי מן הדירה המשויכת.
בהמשך, התובע הכיר את בת זוגתו הנוכחית אשר אינה חברת קיבוץ, וזו עברה להתגורר עם התובע בדירה יחד עם ילדה מנישואים קודמים. בהמשך גם נולד ילד משותף לתובע ובת זוגתו.
בפנינו עתירתו של התובע למתן צו עשה כנגד הקיבוץ, המורה לו לפנות את הנתבעת מהבית, צו פינוי כנגד הנתבעת, ומסירת החזקה בבית לשימושו שלו. טענת התובע, כי העמדת הבית לרשות הנתבעת התבססה על העובדה שהיא קיבלה משמורת על ילדיהם, שאז היו קטינים, אך חלפו שנים רבות ובקרוב שניהם יגורו באגף הנעורים בקיבוץ, כך שהנתבעת תשאר לבדה בבית הגדול, בעוד הוא מצטופף עם שני ילדים בדירה קטנה.
לשיטתו של התובע, יש לפעול ע"פ אותם הנחות היסוד כבעבר, לכל הפחות בנוגע לבנו המשותף עם בת זוגתו. כשם שטובת ילדיו עם הנתבעת חייבו מסירת החזקה לה בעבר, כך גם טובת ילדו הקטן מחייבת מסירת החזקה כאמור, וזאת בשים לב לזכויות השיוך המקנות לו זכויות בבית בבוא העת.
מנגד טענו הקיבוץ והנתבעת, כי התובע תוקף החלטות של הקיבוץ בנושא הקצאת דירות מגורים לחבריו, ומבקש התערבות שיפוטית בשיקול דעת הקיבוץ, לשיטתם, מקומה של התביעה היא בפני רשם האגודות השיתופיות, ולאור הסוברניות של הקיבוץ, אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטותיו, שעה שהחלטת ההקצאה ניתנה כדין וללא אפליה, תוך שקילת כל השיקולים הראויים.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קבע כי עד לאחר השלמת הליך השיוך לתובע והנתבעת, הקיבוץ זכאי להחזיק בבית מכוח הסכמי החכירה, וכך גם הזכות לדרוש את פינוי הבית נתונה לו.
עוד קבע ביהמ"ש, כי לקיבוץ סוברניות מלאה לקיבוץ סוברניות מלאה בקביעת אורחות חייו וניהול ענייניו, והתערבות בתי המשפט בהליכים פנימיים שלו תתרחש רק כאשר החלטותיו חורגות מהדין ובחוסר סמכות או נגועות באפליה.
בנסיבות העניין נקבע, כי החלטת הועד נשענת על תשתית עובדתית הולמת ושההליך שקוים היה תקין וראוי, ובכך התקיים מבחן הסף של בחינת התנהלותו, ואין מקום להתערב בהחלטות הועד. אין חולק שהקצאת הדירות הינה ענין פנימי של הקיבוץ אשר הועד מוסמך לדון ולהכריע בו.
נקבע כי בנסיבות העניין, החלטת הוועד הינה סבירה, שקולה, מידתית וראויה. התברר שהילדים המשותפים לתובע ולנתבעת לא עזבו בפועל את בית הנתבעת, ולכן טובתם שלא תפונה אמם מן הבית נותרה בעינה, ובכך מתמוטטת התשתית העובדתית עליה ביסס התובע עתירתו. נקבע כי גם אפשרות בה הנתבעת תצא ויגורו התובע, זוגתו וכל הילדים בבית, אינה סבירה לאור מערכות היחסים העכורות שנוצרו לאורך השנים, בין ילדי התובע והנתבעת לבין בת הזוג של התובע.
סיכום
לאור מכלול הנסיבות קבע ביהמ"ש כי החלטת הועד מצויה במתחם הסבירות ואין כל עילה להתערב בה, לפיכך התביעה נדחית, והחברה תמשיך להתגורר בבית אשר שויך עקרונית לתובע ולנתבעת.
התובע יישא בהוצאות המשפט של הקיבוץ וכן בשכר טרחת עורך דינו בסך כולל של 25,000 ₪.
ניתן ביום: י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
