חברי קיבוץ מזרע עברו לקיבוץ ברעם- מי ישלם להם דמי עזיבה?

אסנת ושחר עברו מקיבוץ מזרע לקיבוץ ברעם בשנת 1993.

לטענת בני הזוג, בקיבוץ ברעם התקבלה החלטה לשלם לכל חברי הקיבוץ את דמי העזיבה המגיעים להם על פי רישומי הוותק, כאילו שעזבו, ולכן עתרו בבקשה לחייב את קיבוץ ברעם לשלם להם את מלוא דמי העזיבה המגיעים להם, גם בגין תקופת חברותם בקיבוץ מזרע.

הרקע

אסנת הייתה חברת קיבוץ ברעם משנת 1978 ושחר היה חבר קיבוץ מזרע משנת 1964. בשנת 1988 נישאו אסנת ושחר, ואסנת עברה לגור במזרע, אך ב-1993 עברו בני הזוג לקיבוץ ברעם ומאז ועד היום הם מתגוררים שם כחברים.

לטענת בני הזוג, בקיבוץ ברעם התקבלה החלטה לשלם לכל חברי  הקיבוץ את דמי העזיבה המגיעים להם על פי רישומי הוותק, כאילו שעזבו, על אף שהקיבוץ כינה את התשלום במונח הפיקטיבי "הלוואה". לשיטתם, ע"פ תקנות האגודות השיתופיות, על קיבוץ ברעם לחשב לצורך כך, גם וותק חברות בקיבוץ אחר, כל עוד המעבר היה ישיר.

בהתאם לאמור, עתרו בני הזוג לפס"ד הצהרתי, לפיו הוותק שצברו במזרע יובא בחשבון "לצורך כל דבר ועניין בקיבוץ ברעם". כן עתרו לפס"ד המצהיר, כי תשלום הבונוסים בקיבוץ ברעם מהווה תשלום מוקדם של דמי עזיבה, ועל קיבוץ ברעם לשלם להם את מלוא דמי העזיבה המגיעים להם בהתחשב בכללים שהיו בתוקף בתקופות הרלוונטיות.

עוד טענו בני הזוג, כי בהתאם לתקנות העזיבה, על קיבוץ מזרע לשלם לקיבוץ ברעם את החלק היחסי בדמי העזיבה לתקופה בה היו חברים בו. לשיטתם, החוב של קיבוץ מזרע הוא כלפיהם, וקיבוץ ברעם מהווה צינור. כן טענו כי זהו חוב מותלה, אשר יכנס לתוקף לאחר שיכיר ביהמ"ש בחלוקת הכספים כתשלום דמי עזיבה.

מנגד טען מזרע, כי לבני הזוג אין עילת תביעה נגדו. לשיטתו, אין להם מעמד להגיש תביעה בשם קיבוץ ברעם נגדו, וגם לגופו של ענין אין עילת תביעה. קיבוץ מזרע מסכים כי יהיה עליו לשלם לקיבוץ ברעם את חלקו כאשר בני הזוג יעזבו, ברם, לטענת מזרע, בני הזוג לא עזבו את הקיבוץ, ועל כן לא ניתן לחייבו לשלם, גם אם אכן קיבוץ ברעם החליט לשלם מקדמה זו על חשבון דמי העזיבה.

טענה נוספת של קיבוץ ברעם היא העדר עילה, לטענתו אין כל בסיס לטענת בני הזוג כי מדובר בתשלום דמי עזיבה, ואילו הזכאות לדמי עזיבה נוצרת במועד שבו החבר עוזב את הקיבוץ. לשיטתו, החלטת הקיבוץ להיטיב עם חבריו משיקוליו, וכן בקשתו להבטיח את השבת הסכומים על ידי קיזוז מדמי העזיבה במקרה שהחבר עוזב, לא הופכת את התשלומים לתשלומים על חשבון דמי העזיבה.

עוד טען קיבוץ ברעם, כי למעשה זהו סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, ובני הזוג מבקשים לחייבו לשלם להם סכומי כסף בהתאם להחלטות השונות, ומשכך היה עליהם להגיש תביעה כספית.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי יש למחוק על הסף את התביעה כנגד קיבוץ מזרע בשל העדר עילה. עולה כי בני הזוג אינם מבקשים לעצמם סעד ממזרע, אלא תביעתם היא מעין דרישה לשפות את קיבוץ ברעם. גם אם צדקו בני הזוג בטענתם כי מזרע חייב לשפות את קיבוץ ברעם, אין זה מקומם לעתור לכך, מקום שקיבוץ ברעם עצמו לא עשה זאת.

גם לגופו של עניין נקבע כי אין לבני הזוג עילת תביעה נגד מזרע. תקנות העזיבה מטילות את החובה לתשלום דמי העזיבה על קיבוץ ברעם, ואין לבני הזוג מעמד בהתחשבנות בין הקיבוצים, בייחוד כאשר מקור הזכאות לה טוענים, היא בהחלטות של קיבוץ ברעם שאינן מחייבות את מזרע. החלטה כגון זו אינה מקנה לקיבוץ ברעם זכות לדרוש השתתפות מזרע באותם מענקים.

בנוגע לעתירת בני הזוג למתן "צו הצהרתי לפיו הוותק שצברו התובעים בקיבוץ מזרע יובא בחשבון לצורך כל דבר ועניין בקיבוץ ברעם". נקבע כי יש למחוק סעד זה בהיותו תאורטי, רחב מידי ולא ניתן ליישום.

ביהמ"ש קיבל את טענת קיבוץ ברעם, לפיה הסעד שביקשו בני הזוג הינו כספי במסווה של סעד הצהרתי, וקבע שצריך היה להגיש תביעה לסעד כספי מוגדר, שכן לפי בני הזוג זכאותם לתשלום כבר התגבשה, ובכל אופן חישוב הבונוסים ודמי העזיבה הוא פשוט.

ביהמ"ש דחה את טענת קיבוץ ברעם כי אין עילה נגדו כלל, וקבע כי במידה והתשלומים הם אכן מקדמה על חשבון דמי העזיבה, נראה לכאורה כי גם בני הזוג זכאים לקבל תשלומים בגובה מקדמות אלה כולל הוותק שצברו בקיבוץ מזרע, שכן ע"פ התקנות אכן יש לכלול את הוותק בקיבוץ מזרע לצורך זכאות תשלום דמי עזיבה, ומשכך לא ניתן להורות על סילוק התביעה מחמת היעדר עילה.

סיכום

ביהמ"ש נתן פסק דין חלקי, והורה על מחיקת התביעה נגד קיבוץ מזרע על הסף, מחמת היעדר עילה, וכן על מחיקת הסעד ההצהרתי שהתבקש. בשל האמור, נדרשו בני הזוג לתקן את כתב התביעה כך שייתבע על ידם סעד כספי מוגדר, כאשר לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן בהתאם להחלטה זו, קיבוץ ברעם יהיה רשאי להגיש בקשה לדחיית התביעה במלואה או חלקה מחמת התיישנות. על בני הזוג לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

ניתן ביום: י"א שבט תשע"ו, 21 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.