חברת אלרוב שבבעלות אלפרד אקירוב מבקשת לבטל פסק בורר שחייב אותה בתשלום 20 מליון דולר לחברת הילטון
הרקע
בין חברות אלרוב נדל"ן מלונאות לבין חברת הילטון נערך הליך בוררות במשך כ-7 שנים, סביב ביטול הסכמים הנוגעים לניהול בתי מלון שבבעלות אלרוב, עד שביומה האחרון של שנת 2008, ניתן פסק בוררות ע"י עו"ד ישראל לשם, שחייב את אלרוב לשלם להילטון סך של כ-20 מליון דולר.
אלרוב הגישה בקשה לביטול פסק הבורר בשל ניגוד עניינים, בטענה, כי הבורר לא דיווח לצדדים על כך ששותף ממשרדו טיפל, במהלך הבוררות, ברישום שיעבודים הקשורים לרשת הילטון, על אף שהדבר יצר עבור הבורר אינטרס, שתוצאות הבוררות יטו לטובת הילטון.
אלרוב הוסיפה, כי אמנם נכון הדבר, שעילת ניגוד עניינים לא מנויה במפורש בין עילות הביטול, אך יש ליישמה מכח עילת הביטול המצויה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, שם נקבע שבית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין, לבטל פסק בוררות במידה וקיימת עילה שעל פיה הוא היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.
מנגד טוענת הילטון, כי רישום השיעבודים אינו יוצר חשש לניגוד עניינים או משוא פנים של הבורר. כמו כן, נטען, כי לא חלה על הבורר חובה לדווח לצדדים על הטיפול שניתן על ידי שותפו, בין השאר, מכיוון שחובת הגילוי המלאה חשובה בשלב ההסכמי טרם מינוי הבורר, ולא לאחר שהחל הליך הבוררות. ואף אם הייתה על הבורר חובה לדווח לצדדים, אין בהפרת חובת הדיווח כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים, שכן העובדות פורסמו באתר האינטרנט של משרד הבורר, וחשש ממשי למשוא פנים אינו יכול להתקיים ללא כוונה להסתרת העובדות.
דיון והכרעה
בית המשפט הגדיר, כי השאלה המרכזית העולה בהליך שלפנינו היא, האם ניגוד העניינים הנטען כנגד הבורר הוא אמתלא, או שמא יש בו כדי להביא לביטול הפסק, ושאלה זו מתחלקת לשני חלקים. ראשית, האם חייב היה הבורר לגלות לצדדים לבוררות על פעולות השותף ממשרדו, ושנית, במידה וקמה חובת גילוי של הבורר, מהי הנפקות המשפטית של הפרתה.
נהוג להתייחס לשלוש קבוצות של נסיבות העשויות להצדיק ביטול פסק בורר לפי עילת הביטול המצויה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות. הראשונה, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. השנייה, גילוי עובדות חדשות חשובות, שלא היו ידועות למבקש הביטול בשעת הברור, עובדות שאי גילויין בזמנו לא היה תלוי במבקש, ושיש בהן כדי לשנות את פני ההליך מיסודו. והשלישית, תרמית שהשפיעה על מתן הפסק.
לגבי השאלה העקרונית, בית המשפט קיבל את עמדת אלרוב וקבע, כי ניגוד עניינים שנתגלה לאחר מתן הפסק עשוי להוות נסיבה חשובה שכן יש בו כדי לפגוע בכללי הצדק הטבעיים, ולכן יכול להוות במקרים המתאימים עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות. בית המשפט הוסיף, כי התערבותו במצבים בהם פסק בוררות נגוע בניגוד עניינים או ניתן תוך משוא פנים, נדרש לא רק למען הצדדים עצמם, אלא למען האינטרס הציבורי הכללי בקיומו של שלטון החוק.
לבורר חובת גילוי מלאה ורחבה כלפי הצדדים לבוררות, החלה הן על קשרים של מי מועבדיו או שותפיו והמחייבת אותו בגילוי מוקדם בכתב לגבי קיומם של הקשרים ומשמעותם לדעת הבורר. אך אם זאת, יש להבחין בין שאלת היקף החובה לבין תוצאת הפרתה, שכן, הפרת חובת הגילוי אינה מביאה בהכרח לפסילתו של הבורר או של פסק הבוררות שלו.
במקרה דנן, אין מחלוקת כי הבורר לא גילה לצדדים על כך שמשרדו עסק ברישום שיעבודים כחלק מעסקת המכירה של רשת הילטון הבינלאומית, אך לאור פסיקות בית המשפט לעניין חובת הגילוי, נראה, כי לא הייתה מוטלת עליו חובה לגלות עניין זה לצדדים. בין השאר, מכיוון שכאשר קיבל על עצמו משרד הבורר את רישום השיעבודים, הייתה הבוררות לקראת סופה, ומדובר היה בטיפול נקודתי לטובת צד ג'.
בית המשפט אף ייחס חשיבות לעובדה שטענת ניגוד העניינים הועלתה לראשונה על ידי אלרוב, רק לאחר שניתן פסק הבוררות, ורק לאחר שפסק זה לא עלה בקנה אחד עם ציפיותיה. מה גם, שאלרוב יכולה הייתה לדעת בנקל, עוד בטרם ניתן פסק הבורר, כי משרד הבורר מטפל ברישום השיעבודים על נכסי הילטון, שכן הדבר פורסם, כאמור, באתר האינטרנט של המשרד.
מעבר לנדרש, בחן בית המשפט את הדין אף אם הייתה חובת גילוי מוטלת על הבורר לחשוף את העניין בפני הצדדים.
שאלת ניגוד העניינים לגבי בורר מקבילה לזו של שופט, ובמקרה דנן היא מצויה בסעיף 77 לחוק בתי המשפט, לפיו יש לבחון את קיומו של אינטרס כספי של הבורר בצד להליך הבוררות או בתוצאות ההליך. בפסיקה נקבע, כי יש צורך בקיומו של אינטרס כספי ממשי כמו גם בחשש ממשי למשוא פנים, אך שניהם לא התממשו בענייננו. בין השאר, התחשב בית המשפט בעובדה, כי מדובר בשותף במשרד עו"ד גדול, מה שמקטין את האפשרות שכל קשר של עו"ד במשרד למי מהצדדים יעורר חשש למשוא פנים ממשי.
סיכום
בית המשפט קיבל את העמדה העקרונית, כי ניגוד עניינים של הבורר, שנתגלה לאחר מתן פסק בורר, עשוי להוות במקרים מסוימים עילה לביטול הפסק. אך הוסיף, כי במקרה דנן לא התקיימה חובת גילוי מצד הבורר שכן לא מדובר בניגוד עניינים, מה גם שבכל מקרה לא מדובר היה באינטרס כספי ממשי או בחשש ממשי למשוא פנים.
לאור זאת, בקשת אלרוב לביטול פסק הבורר נדחתה, ופסק הבורר אושרר על ידי בית המשפט. אלרוב חויבה לשלם להילטון הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 100,000 שקלים חדשים.
ניתן והודע לצדדים ב- י"ז בתמוז תשע"א, 19 ליולי 2011.
