חברת מושב פתחיה מילאה את שטח נחלתה בפסולת והורשעה בשימוש ללא היתר במקרקעין

כנגד אלה ברק, חברת מושב פתחיה, הוגשו 2 כתבי אישום. האחד, מאשים את אלה ביצוע עבודות הטעונות היתר במקרקעין, ללא היתר, בגין שינוי פני הקרקע הטבעית בשטח המשתרע על כ- 600 מ"ר. כתב האישום השני מאשים את אלה כי השתמשה בשטחה למטרת שפיכת פסולת בניין, ולכן היא מואשמת ביצוע שימוש חורג במקרקעין הטעון היתר. הועדה המקומית לתכנון ובניה גזר מתבססת בטענותיה על עדות שכנהּ של אלה, סלמה, לפיה אלה מילאה את השטח בפסולת, ואף הציג בפני ביהמ"ש תמונות המוכיחות כן.

מנגד, טוענת אלה, כי לא מילאה את נחלתה בפסולת אלא באדמת גינון. כמו כן, מוסיפה אלה ואומרת, כי התמונות אשר הוצגו בפני ביהמ"ש נערכו ב"פוטושופ" על מנת ליצור את הרושם המוטעה. לחלופין, טוענת אלה, כי במידה והונחה פסולת בשטחה היא לא הונחה על ידה אלא ע"י סלמה.

בנוסף, טוענת אלה, כי איננה עושה שימוש חורג בקרקע, אלא כל כוונתה להשתמש בקרקע לצורך חניית רכבה.

ראשית, דן ביהמ"ש בכתב האישום הראשון, ומציין, כי אלה לא הוכיחה כי התמונות אשר הציג סלמה מזויפות ואינן אמתיות, ואם כן לא הוכח כי התמונות אשר הוצגו בפני ביהמ"ש הציגו מצג שווא.

כמו כן, מוסיף ביהמ"ש ואומר, כי לא ניתן לטעון טענות עובדתיות חלופיות, ואם כן, נסתרת טענת אלה לפיה הפסולת בשטחהּ הונחה ע"י סלמה, הואיל ובתביעה אזרחית נפרדת טוענת אלה, כי סלמה הטמין פסולת במטע הלימונים שבמשק שלה, מקום המרוחק משטח נשֹוא כתב האישום.

כמו כן, מוסיף ומדגיש ביהמ"ש, כי אף אם תתקבל טענתה של אלה כי הניחה במגרש אדמת גינון ולא פסולת בניה, אין היא משוחררת מהאחריות לביצוע עבודות ללא היתר, שהרי לפי החוק - הוספת סוללת עפר או חלק ממנה, אשר מיועדת לתחום שטח קרקע או חלל, נכללת בגדר "בניה" הטעונה היתר.

לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי אף מבלי להיזקק לשאלה האם אלה הניחה פסולת או אדמת גינון, אין מחלוקת כי אלה הניחה במשק שבבעלותה כמויות נכבדות של אדמת גינון, אשר יצרו חצץ בין שטחהּ לשטחו של סלמה, ובכך די כדי להרשיעהּ בביצוע עבודות ללא היתר.

בהמשך, דן ביהמ"ש בכתב האישום השני, ומבהיר, כי האשמתהּ של אלה בכתב האישום הראשון אינה מחייבת את המסקנה כי השתמשה בשטח כ"אתר לשפיכת פסולת בניין".

כמו כן, מדגיש ביהמ"ש, כי הפסיקה קבעה כי מקום שלא ניתן היתר לבניין שהוקם, הרי שכל שימוש באותו בניין, ואפילו הוא תואם את ייעוד הקרקע, יש לראותו כשימוש חורג, ומסביר, כי בטענה לשימוש חורג בקרקע, יש להוכיח כי השימוש נעשה למטרה שלא הותר להשתמש בה.

במקרה דנן, קובע ביהמ"ש, לא הוכח כי מטרתהּ של אלה היה לשימוש בקרקע לאתר השלכת פסולת בניין. ביהמ"ש השתכנע כי מדובר באירוע חד פעמי של השלכת פסולת בנייה וכיסויה באדמת גינון, ככל הנראה, בכדי לשנות את גובה פני הקרקע שבסמוך לביתה של אלה, לצורך חניית רכבה, ולא בכדי להפוך את השטח לאתר לשפיכת פסולת בנין. לפיכך, מזכה ביהמ"ש את אלה מהעבירה של "שימוש חורג" בקרקע.

ביהמ"ש מרשיע את אלה בכתב האישום הראשון, ביצוע עבודות הטעונות היתר במקרקעין - ללא היתר, אך מזכה אותה מכתב האישום השני לפיו השתמשה שימוש חריג בקרקע.

ניתן ב- כ"ח תשרי תשע"ד , 02 אוקטובר 2013