חברת מילניום תפצה את תושבי מושב חוסן שנפגעו מעיכוב פרויקט שכונת ההרחבה שבמושב בסך העולה על 300,000 שקלים חדשים
מושב חוסן יזם בניית 194 יחידות דיור על שטח קרקע אשר הוקצה לו על ידי הבעלים, מינהל מקרקעי ישראל, ולצורך הקמת המיזם הוא התקשר בראשית שנת 2000 עם חברת י.ד. מילניום בהסכם.
על פי עיקרי ההסכם, מילניום תבנה על חשבונה 194 יחידות דיור, מתוכם היא תוכל למכור 130, ואת 64 היחידות הנותרות היא תבנה ברמה של מעטפת עבור מומלצי בעלי הזכויות במושב, בהתאם לרשימה שהמושב ימסור לה, כשבנוסף, היא תשלם למושב למעלה מחצי מליון דולר, תפרע את חובותיו עד לסכום מסוים, תבצע על חשבונה את עבודות הפיתוח, ותממן עבודות תשתית ציבורית המבוצעות על ידי משרד הבינוי והשיכון.
במאי 2001, נחתם בין המושב לבין אברהם ודליה שטרנג הסכם, לפיו הוקצה להם במסגרת המיזם מגרש מספר 166 להקמת בית מגורים, ושעליהם להתקשר עם מילניום בהסכם לביצוע עבודות הבנייה במגרש. בעניין זה יש לציין, כי בני הזוג לא היו חברי מושב, אך דליה הייתה במעמד של בן ממשיך.
בני הזוג פנו למילניום בבקשה לחתום על הסכם ולברר את עלות שדרוג מעטפת יחידת המגורים, אך בסופו של דבר לא נחתם ביניהם כל הסכם. במקביל, חתמו בני הזוג על הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל, לפיו המינהל מתחייב להקצות להם זכויות חכירה לדורות במגרש, והם מצידם מתחיייבם לבצע עבודות פיתוח במקום עד לסוף שנת 2004.
בד בבד, היחסים בין מילניום ומושב חוסן עלו על שרטון וביצוע המיזם לא התקדם כמצופה, ופסק בוררות שניתן בעניין, אף הוא לא הועיל, כשבפועל מילניום לא ביצעה את עבודות הבנייה במגרש.
לאור מצב זה, הגישו בני הזוג שטרנג תביעה, בבקשה לחייב את מילניום בקיום ההסכם, ולחילופין, לפצותם עבור נזקיהם בשל אי קיום הוראותיו. מילניום שלחה הודעות צד ג' נגד המושב ואורגנים בו. במקביל, הגישה מילניום לבית משפט המחוזי בחיפה, תביעה נגד בני הזוג ונגד המושב ואחרים למתן פסק דין הצהרתי וסעד כספי להחזר השקעותיה במיזם.
טענות בני הזוג – שמם הופיע ברשימה אשר העביר המושב למילניום, אך על אף פניות חוזות ונשנות, מיאנה מילניום לחתום עימם על הסכם, מה שגרם לכך שהמועד להשלמת העבודות במגרש כפי שנקבע בהסכם הפיתוח עם המינהל עבר מבלי שהעבודות בוצעו, והיה עליהם להתקשר עם המינהל בהסכם נוסף כנגד תשלום דמי פיתוח. בני הזוג הוסיפו, כי ההסכם בין המושב לבין מילניום הינו חוזה לטובת צד ג', המקנה להם טובת הנאה ובצידה הזכות לדרוש את קיומה.
לאור כל זאת, ביקשו בני הזוג לחייב את מילניום בנזקיהם, ובכלל זאת, 40,000 שקלים חדשים עבור תשלום דמי פיתוח למינהל; 400,000 שקלים חדשים עבור שווי מגרש בנוי; הפסד דמי שכירות שהיו מקבלים אילו היו עוברים למושב ומשכירים את ביתם שברמת גן; עוגמת נפש; ועוד.
טענות מילניום – המושב הוא שמנע בהתנהלותו את שיווק היחידות לבני הזוג, מה גם שההסכם אינו חוזה לטובת צד ג', אלא הסכם המטיל על מילניום חיוב ביצוע לידי זר בלבד. בנוסף, טענה מילניום, כי בני הזוג אינם חברי מושב ואף לא הוכיחו היותם בנים ממשיכים, והמגרש בו זכו לא מקנה להם זכויות במושב.
בחוק החוזים עוגנו ההוראות לעניין חוזה לטובת צד שלישי, ונקבע כי אין די בכך שהחוזה מקנה לצד שלישי טובת הנאה על מנת שיוכר כחוזה לטובתו, אלא צריך להתקיים בו מימד נוסף, והוא הכוונה להעניק לו את הזכות לדרוש קיום החיוב הקבוע בו.
לאור זאת, יש לבחון, האם במקרה שלפנינו, משתמעת מההסכם בין המושב לבין מילניום כוונה, מפורשת או משתמעת, להקנות לבני הזוג את הזכות לדרוש את קיום החיובים המוטלים על מילניום מכוחו, או שמא עסקינן בהסכם המטיל על מילניום ביצוע כלפי זר בלבד.
מהוראות ההסכם עולה, כי במסגרת ההסכם הוטלו על המשתכנים התחייבויות כלפי מילניום, והוראות אלה יוצרות זיקה ברורה ומפורשת בין הצדדים, שמשמעותן כוונה מפורשת להקנות למשתכנים את הזכות לדרוש ממילניום את קיום טובת ההנאה. לפיכך, הסכם זה הינו חוזה לטובת צד שלישי, ובני הזוג נמנים על אותם המשכנים הזכאים לקבל ממילניום עבודות פיתוח.
לאור מסקנותיו אלה, עבר בית המשפט לבחון, מהם הסעדים שבני הזוג זכאים לקבל ממילניום, כשמאחר והצדדים זנחו את האפשרות שהסעד יהיה חיוב מילניום לעמוד בהתחייבויותיה, נותר לבחון אפשרות של סעד כספי.
מאחר ומושב חוסן, ולא מילניום, הוא שהקצה לבני הזוג את המגרש, ממילא לא נוצרה התחייבות מצידה של מילניום להקצאת המגרש, אלא רק לבצע בו עבודות פיתוח, ולפיכך, בני הזוג זכאים לקבל ממנה אך ורק פיצוי עבור עלות הקמת מעטפת מבנה בסכום משוערך של כ-193,000 שקלים חדשים.
בנוסף קבע בית המשפט, כי בני הזוג זכאים לפיצוי בגין דמי שכירות עד לתקופת הגשת התביעה בסכום של כ-90,000 שקלים חדשים, תוך מתן אפשרות לסעד עתידי שטרם התגבש במועד הגשת התביעה.
בנוגע לתשלום דמי פיתוח למינהל, בני הזוג לא הביאו בפני בית המשפט כל ראיה לתשלום זה, ולפיכך דרישתם לעניין זה נדחית.
בנסיבות המקרה, בית המשפט לא מצא לחייב את מילניום בפיצוי בגין עוגמת נפש, מאחר ובסופו של יום לא נפסקו לזכות בני הזוג כל הסעדים שביקשו בתביעה, ובין היתר נדחתה דרישתם לקבלת הסעד העיקרי.
לסיכום העניין, חויבה מילניום לשלם לבני הזוג שטרנג כ-283,000 שקלים חדשים, כמו גם 20,000 שקלים חדשים הוצאות משפט, לבני הזוג ניתן היתר לפיצול סעדים, ולפיכך הם רשאים להגיש נגד מילניום תביעה ביחס להפסד שכירות לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד למתן פסד הדין.
ההודעה נגד צדדי ג' נדחתה על הסף, שכן אין ביסוס לטענות מילניום שהעיכוב נגרם באחריות המושב, ומילניום חויבה לשלם להם הוצאות משפט נוספים בסך 20,000 שקלים חדשים.
