חברת קיבוץ גבעת השלושה טוענת, כי לאור החלטת שיוך דירות שנתקבלה באסיפה כללית של הקיבוץ, דירת אביה המנוח שייכת לה
הרקע
בשנת 2006 נפטר אייזן ישראל, חבר קיבוץ גבעת השלושה, ובתו, בארית ליפשיץ, הגישה כנגד הקיבוץ תביעה בנוגע לזכויות כספיות שונות המגיעות לה, לטענתה.
ראשית, טוענת בארית, כי דירתו של אביה שייכת לה, לאור החלטה על שיוך דירות שנתקבלה בקיבוץ כבר בשנת 2004, לפיכך, אין הצדקה לחיוב הכספי שהושת עליה בגין פלישה לדירה. כמו כן, היא לא עשתה כל שימוש בדירה, ובנה שהתגורר בדירה, כבר נתבע על ידי הקיבוץ, ואין זה צודק שהקיבוץ יקבל תשלום כפול. באותו עניין היא מוסיפה, כי העובדה שהיא מחזיקה במפתח לדירה אינה מצדיקה לחייב אותה בתשלום. לאור כל זאת, היא תובעת מהקיבוץ כ-55,000 שקלים חדשים, כנגד הסכומים שחויבה בהם בגין שימוש בדירת האב, וכן את שווי דמי השכירות שהקיבוץ מקבל מהשכרת הדירה.
מעבר לכך, בארית טוענת טענות כספיות רבות כנגד הקיבוץ: כי הובטח לה שחוב ישן שלה יבוטל; שהופחתו לה סכומים מדמי הבטחת ההכנסה המגיעים לה; שניכו לה תשלומים לביטוח לאומי שלא כדין; שהפסיקו להפריש לה כספים להבטחת פנסיה; שישנן זכויות המגיעות לה כיורשת ובעלת חלק בעיזבון אביה; שעל הקיבוץ להשתתף בהוצאות המשפטיות שיש לה בהליכים; ועוד כהנה וכהנה.
מנגד, טען הקיבוץ, כי בנוגע לדירת האב, אמנם נתקבלה החלטה עקרונית על שיוך דירות, אולם התהליך טרם הסתיים, וטענותיה של בארית אף סותרות אחת את השנייה, שכן מחד היא נסמכת על החלטת האסיפה הכללית על שיוך עקרוני משנת 2004, אך מאידך טוענת כי החלטה זו, שגם קבעה שאין תוקף לשיוך אלא לאחר שיתקבל הסדר מפורט על ידי האסיפה כללית, איננה חוקית. כך או כך, טוען הקיבוץ, החזקת הדירה לא עברה לבארית עם פטירת אביה.
לגבי המפתח, טוען הקיבוץ, כי נמסר לבארית לא פעם שאי השבת המפתח תגרור חיוב חודשי; לגבי התביעה כנגד בנה, טוען הקיבוץ, כי היא הייתה בגין חובות שהבן צבר בדירה אחרת; ובדומה, דחה הקיבוץ את שאר טענותיה של בארית.
דיון והכרעה
בית המשפט התייחס לטענות התביעה לגופן אחת אחת.
לגבי הדירה, קבע בית המשפט, כי החלטת האסיפה הכללית מעלה בפשטות שבטרם יושלמו הליכי התכנון והביצוע אין לחברים כל זכות כלפי הקיבוץ לעניין שיוך הדירות, ועל כן ברור, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, לא היו לבארית זכויות בדירת אביה. לאור זאת, גם מתבטלת מאליה תביעתה שהקיבוץ ישלם לה את דמי השכירות שהוא מקבל מהשכרת הדירה.
שאר תביעותיה של בארית נדחו אף הן על ידי בית המשפט: לגבי החוב הישן, נקבע, כי בארית לא הוכיחה שהובטח לה שהוא יבוטל; לגבי הבטחת דמי הכנסה, נקבע, כי בארית לא הוכיחה שהיא עומדת בתנאים המזכים אותה בהבטחת הכנסה; לגבי הביטוח הלאומי, נקבע, כי בארית לא הוכיחה שהיא מחוייבת בסכומים שלא כדין; לגבי הפנסיה התקציבית, קיבל בית המשפט את טענת הקיבוץ, וקבע כי לא ברור על סמך מה מבססת בארית את טענותיה בדבר זכאותה לפנסיה תקציבית; וכן הלאה.
לגבי טענתה של בארית על שכר טרחת עו"ד, קבע בית המשפט, כי מצב בו חבר קיבוץ יוזם הליך משפטי והקיבוץ נאלץ להתגונן אינו מצב של בוררות חובה על פי תקנון הקיבוץ, ולפיכך אין תחולה לתקנון, וממילא הקיבוץ לא צריך להשתתף בהוצאות.
סיכום
בית המשפט סיכם, כי בדין חויבה בארית בתשלום דמי שימוש ראויים בגין החזקת הדירה, ודחה את תביעתה בעניין זה, כמו גם את כל שאר תביעותיה. לאור הנסיבות הקשות של בארית, היא חויבה בתשלום הוצאות ושכ"ט מופחת בסך של 3,500 שקלים חדשים.
ניתן ב- א' כסלו תשע"ב, 27 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
