חוות דעת-פרישה/ הוצאת חבר מחברות באגודה חקלאית

נתבקשנו לחוות דעתנו באשר לסוגיות הבאות הקשורות בפרישה/הוצאת חבר חברות באגודה החקלאית:

1.    מהן זכויותיו של חבר שהוצא מחברות או פרש מרצונו מחברות באגודה החקלאית?
2.    האם ישנן השלכות שונות במקרה בו עוזבים מס' חברים את האגודה הקיימת?
3.    מה קורה אם קבוצת חברים מתאגדים לאגודה עצמאית ביחס להתנהלות השוטפת של האגודה הישנה.

במסגרת חוות דעתנו הסתמכנו על מידע ומסמכים שהועברו לעיוננו ובכלל זה:

תקנון האגודה החקלאית הקיים כיום, תקנון האגודה החקלאית המוצע ומכתבם של חברי מוסדות האגודה. בנוסף לאלו, הסתמכנו על החוק והפסיקה העוסקים בנושא וכן קובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל מיום 15.3.2021.

יובהר כי ככל וקיימים מסמכים או מידע רלוונטי נוסף אשר לא הובא לידיעתנו, עשויות מסקנות חוות דעת זו להשתנות.

להלן חוות דעתנו:             

1. דיון

1. תקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג-1973 מונה את העילות שבגינן נפסקת ופוקעת חברות של חבר באגודה:

"5. (א)  חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:

(1) במות החבר, ואם החבר הוא תאגיד - עם ביטול רישומו;

(2 ) עם הכרזת החבר כפושט רגל, ואם הוא תאגיד - עם מתן צו לפירוקו, זולת אם התיר הרשם את המשך החברות;

(3) אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה, או רשות אחרת שלה

שנקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות;

(4) אם נתקיימו בחבר תנאים על פי הוראות תקנות האגודה לפקיעת החברות מאליה;

(5) עם הוצאת החבר מהאגודה על פי החלטת רשות מרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מהאגודה על פי תקנותיה;

(6) עם יציאת החבר מהאגודה על פי הוראות תקנות האגודה ..."

2. המונח "פקיעה" כפי שמופיע בתקנות החברות מתייחס הן לפקיעה אוטומטית אשר קיום נסיבותיה גורמת להפסקת החברות, והן להפסקת חברות פרי יוזמת האגודה או החבר.
3. סעיף 6 בתקנון האגודה, הקיים כיום ביישוב, מונה את המקרים בהם חברותו של חבר אגודה נפסקת. כאשר הסעיפים הספציפיים הרלוונטיים לעניינו הם סעיפים 6ד' ו-6ה' לתקנון.

ד. בצאתו את האגודה אחרי מתן הודעה בכתב לועד ההנהלה, ששה חודשים למפרע, בתנאי שיציאה כזאת לא תקבל תוקף, כל זמן שהחבר נשאר חייב לאגודה או נשאר ערב בעד חוב בלתי מסולק וכל זמן שהחבר חייב להשתמש באחד השירותים של האגודה הנזכרים בתקנות אלו או מן השירותים והמפעלים המשותפים,  שתחליט עליהם האסיפה הכללית מדי פעם לפעם, אלא אם כן יחליט ועד ההנהלה אחרת ;

ה. במקרה של גירושו מן האגודה

4. סעיף 7 לתקנון מונה את המקרים בהם ניתן להוציא חבר מהאגודה ואת התנאים לכך:

"יכולים להוציא חבר מהאגודה באם יצביעו בעד הוצאתו מהאגודה שלושה רבעים ממספר הנוכחים באסיפה הכללית אשר בסדר יומה הצעה להוציא את החבר מחברות מפני אחת הסיבות כדלקמן:

א. אם אינו משלם את חלקו בהון האגודה למועד קבוע ;

ב. אם ימצא חייב בעבירה שיש עימה קלון ;

ג. אם הוא מתרשל בקביעות בתשלום חובותיו לאגודה ;

ד. אם אינו ממלא אחרי התחייבויותיו כלפי האגודה, ומסרב או  מתרשל  להישמע לתקנות ולהוראות של האסיפה הכללית ולהחלטות ולהוראות של ועד ההנהלה או של הפקידים המורשים של האגודה ;

ה. אם יהיה אשם באיזה מעשה בלתי הוגן הגורם רעה למטרות האגודה או לענייני הקואופרציה ;

ו.      בעקרו את מושבו מהישוב בית יצחק.

5. מעיון בסעיפי התקנון הרלוונטיים עולה כי לא קיימת עילה, לפיה, מוסמכת האסיפה הכללית לקיים הצבעה להוצאת חבר מחברות באגודה מאחר והגיש התנגדות. בנוסף קובע תקנון האגודה כי חבר יכול מיוזמתו לעזוב את האגודה בהודעה בכתב לוועד ההנהלה.
6. זכותו של חבר לפרוש מהאגודה מעוגנת בתקנה 5(א)(6) לתקנות החברות. כאשר תקנון האגודה בעניינו מגביל את היציאה בשני תנאים: האחד הינו כי ההודעה חייבת להימסר בכתב לוועד ההנהלה חצי שנה מראש והשני הינו כי אין תוקף להודעה כל עוד החבר חייב כספים לאגודה, ערב לחובותיה או נזקק לשרותיה.
7. כלומר, הן תקנות החברות והן תקנון האגודה בנוסחו הקיים כיום מכירים באפשרות של חבר לפרוש מהאגודה. כדי להשיב על השאלה מהן זכויותיו של חבר שבוחר לעזוב את האגודה החקלאית, ניגשנו לסקור את הפסיקה העוסקת בנושא.
8. רלוונטיים לעניינו דבריו של בית המשפט הנכבד בבג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות שם נקבע כך;

כפי שציינו בדברינו למעלה, יש קשר – לעתים קשר אמיץ – בין חברותו של חבר באגודה שיתופית לבין זכויות הקניין של אותו חבר: זכויות בחלקתו וזכויות ברכוש המשותף של האגודה. נניח עתה, שהרשם יגיע לכלל מסקנה כי חבר פלוני "עקר" ממקומו במושב, ומכאן שחברותו באגודה ראויה היא, לכאורה, כי תחדל. האם מסקנה נדרשת מאליה היא, מסקנה מניה וביה, כי פלוני יאבד את ביתו, את חלקתו ואת חלקו ברכוש המשותף? שאלה זו שאלה קשה היא – שאלה קשה ביותר – ואפשר תימצא דרך לנתק בין שני הנושאים: בין נושא החברות לבין נושא הקניין, שהחברות אמנם תיפסק, אך הקניין לא יילקח מאותו פלוני החבר-לשעבר. בנושא זה לא שמענו טענות וממילא לא נכריע בו, לא לכאן ולא לכאן.

9. בעקבות בג"ץ זה, שהדגיש את הקשר בין חברותו של חבר באגודה שיתופית לבין זכויות הקניין שלו שנצברו לאורך השנים, התקבלה ברמ"י החלטה מס' 970, אשר הכירה בזכויותיהם של חברים שפרשו מאגודה חקלאית באמצעי הייצור.
10. כך לדוגמא, בתא (פ"ת) 16144-11-15 ירון אביב נ' אגודה שיתופית גיתית קבע בית  המשפט כי התובעים זכאים לכל הזכויות וההטבות הכלכליות–קנייניות מהן נהנים בעלי הנחלות הוותיקים במושב.

"אין חולק כי בהתאם להחלטה 970 של המינהל ופרשנותה בפסיקה, זכאים התובעים גם לאחר פרישתם/הוצאתם מהאגודה לכל אמצעי הייצור הניתנים ע"י האגודה לבעלי הנחלות הוותיקים האחרים במושב, והמחלוקת היא על תחולתו של המונח "אמצעי ייצור" ביחס לנחלה לבן חוזר ומגרש/יחידת דיור לבן ממשיך".

ובהמשך..

" לגבי הקצאת שטחים חקלאיים לנחלת התובעים אין מחלוקת כי מדובר באמצעי ייצור שהחלטה 970 חלה עליהם, והמחלוקת היא עובדתית בלבד".

"לעניין בנים ממשיכים, הרי שלעניין תחולת ההחלטה 970 על הקצאת יחידת דיור בנויה/מגרש לבניה לבן ממשיך, עולה השאלה, האם אכן מדובר בבן ממשיך שהינו "מתיישב עצמאי" המתקבל למושב, מתגורר בו ומעבד את הנחלה שקיבל, ללא קשר להוריו, או שמא מדובר בהטבה כלכלית למתיישבים הקיימים (ההורים) בדרך של מתן יחידת דיור אותה הם משכירים לאחרים (שאינם בני משפחה) תמורת הכנסה כספית, ובכך יכולה יחידה כזו להכלל בין "אמצעי ייצור ההכנסה" של המתיישבים, שאינה מוחרגת מהחלטה 970".

11. פסיקה נוספת ממנה ניתן ללמוד על זכותם של חברים שעזבו ו/או הוצאו מהאגודה לשמר את זכויותיהם הקנייניות הינה הפ (נצ') 22222-07-10 גיורא עפגין נ' מתיישבי אמנון- ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ שם אימץ בית המשפט הנכבד את עמדת היועץ המשפטי לממשלה דאז ופסק כך:

"נראית לי עמדתו של היועץ המשפטי לפיה סיום חברותו של מתיישב באגודה השיתופית המוניציפאלית – הקהילתית, אינו צריך לפגוע בזכויותיו הקנייניות של אותו מתיישב, עמדה זו מקבלת תימוכין בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 970 הקובעת כי הפסקת חברות באגודה שיתופית חקלאית לא תחייב בכל הנוגע למינהל, ביטול זכותו של המתיישב בנחלתו ואין בהפסקת החברות באגודה החקלאית השיתופית לשלול מבעל הנחלה זכויות בנחלה והוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע בתנאי הנחלה אף לאחר הפסקת חברותו באגודה, אם כך קבעה ההחלטה ביחס לחברות באגודה שיתופית חקלאית וביחס לזכויות בנחלה שהן זכויות של רשות בלבד, הרי שעל אחת כמה וכמה, ועל דרך הקל וחומר הדברים יפים באשר לסיום חברות של מתיישב באגודה שיתופית מוניציפאלית ובזכויות קנייניות מסוג חכירה במגרש ובדירת מגורים".

12. פסיקה נוספת אותה סקרנו הרלוונטית לסוגיות נשוא חוות הדעת היא תא (ת"א) 4595-11-09 מידן זהרי נ' בית חרות מושב עובדים להתיישבות בע"מ. בפסק דין זה קבע בית המשפט הנכבד כי מי שהיה בעל זכות בנחלה שהפסיק את חברותו באגודה זכאי להמשיך ולהחזיק ביחידה המשקית גם לאחר פקיעת חברותו באגודה.
13. עוד קבע בית המשפט כי משפקעה חברות התובעים באגודה, הם זכאים לפדיון זכויותיהם בהון האגודה. באשר לשאלה האם זכאים מי שפרשו מאגודה לקבל לידיהם את חלקם בחלקות החקלאיות קבע בית המשפט הנכבד כי יש לבחון את הנוהג שהשתרש ביישוב במשך השנים.
14. במקרה הנדון בית המשפט קבע כי התובעים לא זכאים לקבל לידיהם את חלקם בחלקות החקלאיות של נחלתם מאחר ואלו מעולם לא הוקצו להם. הוכח קיומו של נוהג המצביע על הסכמת כלל החברים שלא לחלק את החלקות החקלאיות לעיבוד עצמי של החברים ומאחר והתובעים התנהלו בחוסר תום לב והתכחשו למוסכמה זו פסק בית המשפט כי אין הם זכאים לחלקות אלו.

"בהינתן כי בענייננו, חלקות העיבוד (חלקות ב' של הנחלה) מעולם לא הוקצו למי מחברי האגודה בהתאם לנוהג שהשתרש במושב בית חרות – ברי כי התובעים לא "רכשו" זכויות יתר על פני המתיישבים האחרים, רק בשל הפסקת חברותם באגודה".

15. מן האמור ניתן להסיק כי באם מדובר במקרה בו החלקות החקלאיות של הנחלה הוקצו לשימושו של חבר האגודה וככל ולא קיים נוהג ביישוב ממנו ניתן ללמוד אחרת, הזכות להחזיק בחלקות אלו תהא של החבר גם אם פרש מחברות באגודה החקלאית.
16. המסקנה כי הנוהג הקיים ביישוב הינו בעל השפעה מכרעת באשר לזכויותיו של חבר שפרש מחברות באגודה מתחזקת לאור דברים אלו שקבע בית המשפט הנכבד בפסק דינו;

"סיווגה של האגודה, כאמור, משליך בין היתר ביחס לאמצעי הייצור החקלאיים של היישוב. בעוד שבמושב שיתופי אמצעי הייצור כולם (לרבות השטחים החקלאיים) הינם בבעלות האגודה [סעיף 2(6) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי האגודות), תשנ"ז-1995; להלן: "תקנות הסיווג"] כאשר חבריה פועלים בתחום הייצור להבדיל מתחום הצריכה - הרי ש"מושב עובדים" מוגדר כמסגרת שיתופית להתיישבות, שחבריה מתנהלים במסגרתה כיחידה כלכלית עצמאית, הן בתחום הייצור והן בתחום הצריכה [סעיף 2(2) לתקנות הסיווג].

בהינתן שאגודת בית חרות מסווגת כ"מושב עובדים" על פי תקנונה, הרי שעל האגודה להעמיד את שטחי העיבוד לחבריה לצורך פרנסתם מהמשק החקלאי (ראו הגדרת נחלה בהחלטת המועצה מספר 9 מיום 5/7/66).

דא עקא, כי חרף היות האגודה "מושב עובדים" היא התנהלה, הלכה למעשה, למן יום היווסדה כ"מושב שיתופי". להוציא את חלקה א' של הנחלה (חלקת המגורים) המוחזקת על ידי חברי האגודה, חלקות העיבוד לא חולקו מעולם ולא הוקצו למי מחבריה. חלקות אלה, עובדו במשותף כב"מושב שיתופי", כאשר יחידים מכל משפחות החברים הועסקו במסגרת האגודה.

אין חולק כי בענייננו החלקות החקלאיות (חלקות ב') עובדו כל העת במשותף, ומעולם לא הועמדו לרשות החברים לשימוש עצמי. נוהג זה אשר התגבש למן יום היווסדה של האגודה – כמפורט לעיל – המשיך להיות נוהֵג גם לאחר שבוטלה חובת ההעסקה של החברים, בשנת 1995 ועד עצם היום הזה. קרי, עסקינן בנוהג שהתגבש במשך תקופה ארוכה של למעלה מ-80 שנים ברציפות".

17. זאת ועוד- סעיף 8.3.10 בקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל מיום 15.3.2021 קובע כך;

(א) הפסקת חברות באגודה לא תחייב, בכל הנוגע לרשות, ביטול זכותו של בעל הזכויות בנחלה בנחלתו.

(ו) שטח הנחלה אשר ייכלל, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל בהסכם החכירה האישי של בעל הזכויות בנחלה אשר חדל להיות חבר אגודה, יהיה זהה לזה של בעלי הזכויות בנחלות שימשיכו להיות חברי אגודה. אין באמור כדי למנוע מהאגודה לקבל החלטה למתן שטח גדול יותר, במסגרת גודל הנחלה המתוכננת.

18. באשר לזכויות בהון האגודה תקנות החברות קובעות כך:

"9. פקעה חברותו של אדם באגודה, שלא לרגל מותו, תפדה האגודה את מנייתו, לרבות כל צורת השתתפות בהון האגודה, תוך המועד הנקוב בתקנותיה, אולם לא יאוחר משנתיים מיום פקיעת החברות; הרשם רשאי להאריך את המועד האמור לשלוש שנים נוספות לגבי אגודות מרכזיות".

"14(א) ערך פדיון של מניה ייקבע בידי רואה החשבון של האגודה תוך חדשיים מיום פקיעת החברות".

19. תקנון האגודה קובע כך

"5א. בהפסק  חברותו  של  חבר  מאחת  הסיבות  הנזכרות  בתקנה 6, חלק  ב'  פרט למותו, תפדה האגודה את השתתפותו של החבר לשעבר בהון האגודה ששולמה בהתאם לסעיף 2 דלעיל בהתאם להוראות סעיף 17 מפקודת האגודות השיתופיות 1933, ותקנה 9 מתקנות האגודות השיתופיות (חברות) 1973 – תשל"ג, ואת תמורת השתתפותו תשלם לו כאשר יתקבל חבר אחר במקומו או אם האגודה אינה מקבלת חבר אחר במקומו במשך שנתיים מיום הפסק חברותו;

"ג. חבר שחברותו נפסקה, לא יוכל לקבל מהאגודה שום תשלום תמורת חלקו בקרנות האגודה, מלבד מקרנות מוחזרות שחלקו בהן רשום בספרי החשבונות באגודה".

20. מהוראות התקנות והוראות התקנון עולה כי חבר שפורש מאגודה יהיה זכאי לפדיון מניות. סכום הפדיון ישולם, לכל המאוחר, בחלוף שנתיים מהפסקת החברות, זאת מלבד אם קיימות קרות אגודה שאינן מוחזרות.

ב. סיכום

21. במקרה בו חבר פרש/ הוצא מחברות באגודה החקלאית ישמרו זכויותיו בחלקתו וברכוש המשותף של האגודה. הפסקת החברות אינה תביא לשלילת הזכויות בנחלה.
22. השטחים החקלאיים מהווים חלק מהנחלה ובמקרה של פרישה/הוצאה מהאגודה החקלאית, בעל הזכויות בנחלה יהיה רשאי להמשיך להחזיק בשטחים אלו.
23. מקרה חריג בו תישלל הזכות מלהחזיק בחלקות החקלאיות תהא במקרה בו אלו מעולם לא הוקצו לו אלא עובדו במשותף על ידי כלל החברים ובמקרה בו השתרש נוהג במשך השנים ממנו ניתן ללמוד אחרת בנוגע לזכויות בחלקות אלו.
24. בהתאם להוראות התקנות ותקנון האגודה חבר שפרש/ הוצא מחברות יהיה זכאי לפדיון מניותיו עבור קרנות שחלקו בהן רשום בספרי חשבונות באגודה.